מעטים מול יועצים | הרב אברהם וסרמן | בית המדרש

ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש

בית המדרש

שבת ומועדים
חגים וזמנים
חנוכה

קטגוריה משנית

משפחה חברה ומדינה
גאולה ונבואה
דרכי הגאולה

6 דק' קריאה

לחץ להקדשת שיעור זה

שיעורים לנשים פרשת השבוע סדרות ספריה פסקי דין בחן את עצמך

כישלונות קודמים
השאיפה לפריקת עול זרים עתיקה מאוד בהיסטוריה שלנו. כבר במצרים היו אלה בני אפרים שפרצו בכוח את עול השעבוד והצליחו לצאת מבית עבדים. משהגיעו למסקנה כי זמן הגאולה הגיע, החליטו כי אין לסמוך על הנס אלא יש לקום ולעשות מעשה. כך יכתוב מאוחר יותר הרמב"ם כי משיח אינו תלוי אלא בהצלחה, שהיא־היא ההוכחה: "אם עשה והצליח – הרי זה משיח בוודאי" (הלכות מלכים יא, ד). אבל רוב העם היה שקוע בדאגות היומיום, בעשיית מכסת הלבנים, בניסיון להיטיב ולו במעט את תנאי השעבוד הקשים. אופק העתיד היה חסום בידי ההווה המדכא. יש להניח כי זקני השבטים פקפקו גם בחשבונם של זקני אפרים, וטענו כי יש לחשב את הקץ משנולד יצחק, וחסרות עוד שלשים שנה. כך אכן הסבירו חז"ל, שלקחו בחשבון את שלושים השנים שבין הבטחת ברית בין הבתרים להולדת יצחק.
בנוסף לכך, רוב העם עבד עבודה זרה, וטען כי אינו ראוי להיגאל. חז"ל תיארו ויכוח כזה בין משה לעם: "'קול דודי הנה זה בא' - זה משה. בשעה שבא משה ואמר: החודש הזה אתם נגאלים, אמרו לו: משה רבנו! איך אנחנו נגאלים? כל מצרים מטונפת מעבודה זרה שלנו! אמר להם: הואיל והוא חפץ לגאלכם - אינו מביט בעבודה זרה שלכם, אלא 'מדלג על ההרים'. ואין הרים אלא עבודה זרה" (שמות רבה, יב).
גם חטא לשון הרע היה מצוי בקרבם, ומשה עצמו אומר כי זהו גורם שבגינו העם היה בגלות: "היה משה מהרהר בליבו ואומר: מה חטאו ישראל, שנשתעבדו מכל האומות? כיוון ששמע דבריו, אמר: לשון הרע יש ביניהן, היאך יהיו ראויין לגאולה?! לכך אמר: אכן נודע הדבר, עתה ידעתי, באיזה דבר הם משתעבדים" (שם, ב).
בני אפרים לא התחשבו בכל זה ויצאו, תוך מרד מזוין במצרים, אבל בסופו של דבר הם ניגפו בידי פלישתים, כמתואר בספר דברי הימים (דברי הימים א', פרק ז). הסיבה הידועה לנפילתם הייתה טעות בחישוב הקץ: "'כי אמר אלוקים פן יינחם העם' – זו מלחמת בני אפרים... 'בני אפרים נושקי רומי קשת הפכו ביום קרב' (תהילים עח, ט), מפני שלא שמרו ברית האלוקים ובתורתו מיאנו ללכת, עברו על הקץ ועל השבועה" (מכילתא).
אבל הייתה לזה סיבה נוספת, והיא שסמכו רק על כוחם, ולכן גם לא הייתה להם עזרה ממרומים: "שהלכו בכלי מלחמותם ונשענו בהם ולא בא־ל יתברך, והפכו עורף לפני אויבים, זהו 'הפכו ביום קרב', הפכו עורף ביום מלחמה" (רד"ק, שם).
עצמות החללים נשארו פזורות בשטח, ולכן גם כשהעם יצא ממצרים, לא נחם אלוקים בדרך ההיא, מחשש שהמראה המזעזע יפחיד את העם והוא ינוס בבהלה למצרים. אך גם בלי לראות, השמועה על התבוסה הנוראה הגיעה לאוזני הנשארים במצרים. לא פלא הוא כי גם לאחר עשר המכות, רוב עם ישראל לא רצה לצאת ממצרים – יש אומרים ארבע חמישיות ויש אומרים אף יותר – וכפי שהתריסו מול משה, כשהמצרים רודפים אחריהם וים סוף חוסם אותם: "הלוא זה הדבר אשר דיברנו אליך במצרים לאמור חדל ממנו ונעבדה את מצרים כי טוב לנו עבוד את מצרים ממותנו במדבר" (שמות יד, יב). לפי מדרשי חז"ל, מי שסירבו בתוקף לצאת ממצרים מתו בשלושת ימי האפלה (מכילתא).

המעטים שעלו
כאלף שנים מאוחר יותר יעמיד הקדוש ברוך הוא את יחזקאל בבקעה מלאה בעצמותיהם של בני אפרים, וישאל "התחיינה העצמות האלה?" (יחזקאל לז, ג), האם הייתה תוחלת ביציאתם של בני אפרים ללא עת? יחזקאל יענה: "ה' אלוקים, אתה ידעת". גם לאחר השנים הארוכות הללו, שבהן הוכח לכאורה שטעו טעות חמורה במיוחד ומעשיהם היו לשווא, עדיין יש לשאול, שמא בכל זאת הועילו? התשובה האלוקית הייתה שהם אכן יקומו לתחייה! מדוע דווקא הם?
אומנם עברו שבעים השנים שעליהן ניבא ירמיהו, והגיע הזמן. אך רבים מגולי בבל שקעו בייאוש עמוק ואמרו שאין תקווה לגאולה, שהאומה הפכה לעצמות יבשות – "יבשו עצמותינו ואבדה תקוותנו נגזרנו לנו" (יחזקאל לז, יא). חלק גדול מהם נשאר מכיוון שהתבסס כלכלית ולא רצה לעזוב את עסקיו, והייאוש מהגאולה עלה בקנה אחד עם הלך רוחו.
או אז קמו ממשיכי דרכם של בני אפרים והורו את הדרך חזרה לשבי ציון - מי ששאיפת הגאולה חזקה כל כך אצלו, עד שמוכן לסכן את נפשו ולהיגאל בכוח הזרוע, גם בלי עשר מכות ומעשי ניסים שלא ליוו את השבים מבבל לירושלים. כלומר, הרצון העז להיגאל לא היה לריק. הוא נחרת בתודעת האומה ועשה שם את רישומו, שהבשיל בהצהרת כורש. הייתה זו קריאה לעם להחיות את הגורם ששאף להיגאל אבל נכשל, לממש את שאיפתו ולשוב ארצה לאחר גלות בבל.
כך תיארו חכמים: "רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר: מתים שהחיה יחזקאל עלו לארץ ישראל ונשאו נשים והולידו בנים ובנות" (סנהדרין צב, ב). בני אפרים החדשים מצאו בארץ ישראל שבטים שכבר התבססו בה, וסבלו שנים רבות מהעוינות של "צרי יהודה", כפי שהם מכונים בספר עזרא. תוך שהם בונים מחדש את ירושלים וחומותיה, נדרשו שבי ציון לאחוז בנשק. המצב מתואר בפסוק "באחת ידו עושה במלאכה ואחת מחזקת השלח" (נחמיה ד, יא), שהפך לסלוגן חלוצי טרם קום המדינה.
היהודים הרבים שנשארו בבבל נסמכו גם על החשש שמא לא הגיע זמן הגאולה: "העם הזה אמרו: לא עת בוא עת בית ה' להיבנות" (חגי א, ב). אלא שאדרבה, דווקא מי שהיה "זהיר" וחשש מפני משיחיות שלא בזמנה – הואשם בפי חז"ל בחורבנו של בית שני.
שנים רבות לאחר החורבן השני היה עדיין המחדל של היהודים שנשארו בבבל ולא עלו סיבה לרגשות שליליים עזים, כפי שהתלמוד מתאר: ריש לקיש שחה בירדן, בא רבה בר בר חנה והושיט לו יד. בתגובה נשבע לו ריש לקיש כי הוא שונא את בני בבל. זאת מכיוון שהכתוב אומר: "אם חומה היא נבנה עליה טירת כסף, ואם דלת היא נצור עליה לוח ארז" (שיר השירים ח, ט). כלומר, אם עשיתם עצמכם כחומה ועליתם כולכם בימי עזרא נמשלתם ככסף שאין הרקב שולט בו. עכשיו שעליתם כדלתות, באופן חלקי ובקבוצות קטנות, נמשלתם כארז שהרקב שולט בו. לכן חרב המקדש השני (על פי יומא ט, ב).

חשמונאים
סיפורם של בני אפרים לבש צורה חדשה בימי החשמונאים, שיצאו לקרב נגד האימפריה היוונית בלי נביא ובהיעדרה של התערבות ניסית. רבים התייוונו, ואחרים עמדו מן הצד. איש לא ידע מה צופן העתיד, ובשלבים מסוימים החשמונאים כמעט הובסו. בחסדי ה' נעשה נס ומלכות החשמונאים קמה למשך יותר ממאתיים שנה, עד חורבן בית שני. את חג החנוכה חוגג עם ישראל לדורותיו, עד עצם היום הזה.
מן הצד האחר יש המביאים את המרד הגדול נגד הרומאים, שבסופו נחרב בית שני, כדוגמה שלילית למעשים "משיחיים". אבל יש לשים לב לעובדה כי אין בדברי חז"ל ביקורת על עצם המרד. אדרבה, חז"ל אמרו שיכול היה להצליח, והרומאים היו מתייאשים ממצור ממושך. זאת מכיוון שהייתה בעיר אספקה לשבע שנים. שנאת החינם שהתבטאה בסכסוכים בין המורדים, ובעיקר במעשי הבריונים, היא שגרמה לחורבן, כפי שמתאר יוספוס פלביוס בהרחבה (גם אם מהימנותו מוטלת בספק בקשר לעניינים רבים, הרי שעובדה זו קיבלה אישור במקורותינו, הן בסיפור על שריפת האסמים והן במעשה קמצא ובר קמצא).
זמן קצר לאחר החורבן נעשה ניסיון לגאולה נוספת בכוח הזרוע, בידי בר כוכבא. כבני אפרים בשעתם, אף כאן בראשית הדרך האירה ההצלחה פנים לבר כוכבא ולוחמיו. אומנם היו מי שהתריסו נגד המרד ומנהיגו הרוחני, רבי עקיבא. אבל הרמב"ם, בעקבות חז"ל, מסביר כי אכן היה כאן פוטנציאל הצלחה, אלא שעוונות גרמו לכישלונו. כלומר, הבעיה לא הייתה "הזיה משיחית" או תפיסה "לא ריאלית" שמתעלמת מיחסי הכוחות. למעשה התורה אומרת כי פעמים רבות נצא למלחמה ונראה אויב גדול מצבאנו, ולמרות זאת הציווי הוא לא לפחוד אלא לסמוך על עזרת שמיים בשדה הקרב. "כי תצא למלחמה על אויבך וראית סוס ורכב עם רב ממך - לא תירא מהם כי ה' אלוקיך עמך המעלך מארץ מצרים" (דברים כ, א). זה הרי היה חטאם של המרגלים, שבגלל הפחד מהכנענים החזקים סירבו להילחם ונשארו למות במדבר.

מדינת ישראל
בשנת תש"ח שבו ממשיכי דרכם של בני אפרים להיגאל בכוח הזרוע. חוגים שונים – דתיים וחילוניים כאחד – הזהירו מפני הרפתקה צבאית מופקרת, שאחריתה כאחרית מרד בר כוכבא. הם איימו על בן גוריון לבל יכריז על הקמת המדינה כל עוד אין לכך חסות של אומות העולם. אך המהלך הצליח, ומדינת ישראל קמה.
במדינת ישראל הריבונית, בכל שנה כשמגיעים ימי האבלות על החורבן, עומדים "מלומדים" ומלקים בשבט קולמוסם את בר כוכבא, רבי עקיבא ומי שהולכים בדרכם, תוך שהם שוכחים את הסופגניות שאכלו והשירים ששרו כשהדליקו נר של חנוכה, המציין מהלך קיצוני־משיחי עוד יותר. שהרי בניגוד למרידות בסוף בית שני, שהיו מאורגנות ומתוכננות, מרד החשמונאים היה התפרצות ספונטנית בלא תכנון וארגון מראש.
אפשר לשער כי גם בזמנם של החשמונאים היו "מומחים" שדרשו מהם לוותר על חלומותיהם ולהיות ריאליים. אם כך היה, הרי שהיה זה גם ניצחון של מעטים מול יועצים. כשאנו רואים מה רב כוחם של יועצים, דומה שלא היה קל להתגבר על מכשול זה. אילו היו החשמונאים שומעים בקולם ה"ריאלי", לא היינו חוגגים את החג הזה ואת השלכותיו האדירות על חיינו כעם.
חכמים קראו למשיח "בר נפלי" (סנהדרין צו, ב), על פי הפסוק "ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת" (עמוס ט, יא). הראי"ה קוק מסביר שהגמרא מכנה את המשיח "בר נפלי" מכיוון שהוא יבוא אחרי ניסיונות נפל. כלומר, גם אם השאיפה המשיחית נכשלת, היא אינה הולכת לאיבוד. השאיפה להיגאל תתממש מעט מאוחר יותר. וכמו ביציאת מצרים שלאחר הכישלון של בני אפרים, בני ישראל יוצאים ביד רמה על צבאותם. מי שלא ינסה גם לעולם לא יצא מהגלות.
הערה: אין כמובן שום הצדקה לתופעת משיחי השקר אשר חלקם הורו לעבור עבירות, מה שמראש מוציא אותם מחוץ לגבולות התורה והגאולה, וחלקם האחר חולמי חלומות והזיות, שהצליחו לעורר ציבור קטן ללכת בעקבותיהם וליפול יחד איתם.
מתוך העיתון 'בשבע'

הרב אברהם וסרמן

רב בישיבת רמת גן ורבה של קהילת 'גבורות מרדכי' בגבעתיים

והגדת לבנך
אין שאלה אפיקורסית
ניסן תשע"ו
הפצת יהדות
אני הוא אמצע העולם
טבת תשע"ט
הכיסופים והבית השלישי
המקום אשר יבחר ה'
אב תשפ"ה
תורה והלכות ציבור
הכלה וכיליון
כסלו תשפ"א

חנוכה

4 דק'
חנוכה
לצאת מן המערה | נר שמיני של חנוכה - זאת חנוכה
הרב אשר בוחבוט | כסלו תשפ"ד
5 דק'
חנוכה
מה כדאי לראות בחיים? | נר שישי של חנוכה
הרב אשר בוחבוט | כסלו תשפ"ד
הלכות חנוכה - הרב אליהו
מיקום החנוכיה והנרות
חלק ג
הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל | תשס"ב
פניני הלכה - חנוכה
זמני הדלקת הנרות
הרב אליעזר מלמד | כסלו תשס"ו

חנוכה

סרטונים קצרים מיוחדים

שיעורים פופולריים

הלכות צומח ובעלי חיים
הלכות שילוח הקן
הרב אליעזר מלמד | תשנ"ד
הלכה יומית
תנור אחד לבשרי ולחלבי
בית מדרש ג. אסף | סיון תשע"ד
חקת
רעיונות לפרשת חוקת
הרב עזריאל אריאל | תשנ"ח-תשס"א
הלכות שלושת השבועות
מנהגי שלושת השבועות
הרב אליעזר מלמד | שבט תשפ

שיעורים פופולריים

שיעורים חדשים

חקת
למה הכסף הפך לנייר חסר ערך?
הרב נתנאל יוסיפון | תמוז תשפ"ו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש
פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
רבנים שונים | תמוז תשפ"ו
קרוב אליך
קרוב אליך – חקת
עלון מספר 606
רבנים שונים | תמוז תשפ"ו
33 דק'
מאמר שלישי
גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
הרב חיים אביהוא שוורץ | כ"ג סיון תשפ"ו

שיעורים חדשים

שיעורים באתר ישיבה

ניווט מהיר

הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
הרב אליקים לבנון
הרב שמואל אליהו
הרב יעקב שפירא
הרב אליעזר מלמד
הרב אורי שרקי
הרב נחשון רבינשטיין
הרב חנן פורת ז"ל
הרה"ג שלמה פישר זצ"ל
הרב חיים ירוחם סמוטריץ

קרוב אליך
קרוב אליך – חקת
עלון מספר 606
עלון מספר 606
רבנים שונים | תמוז תשפ"ו
פרשת שבוע
לכל איש יש שם. על דת, רם ושלטון
הרב יוסף כרמל | תמוז תשפ"ו
חמדת השבת
מגע מאכלים בחום כלי ראשון, כלי שני, ועירוי
הרב בצלאל דניאל | תמוז תשפ"ו
חקת
למה הכסף הפך לנייר חסר ערך?
הרב נתנאל יוסיפון | תמוז תשפ"ו
לא טרגדיה, צמיחה
בזמן שיש מי שמזהירים מפני שקיעתו של חושן המשפט, המציאות בשטח מספרת סיפור אחר: עולם דיני הממונות התורני, אשר מתמודד עם אתגרי החיים המודרניים, חווה בעשורים האחרונים פריחה חסרת תקדים ומעמיד אלטרנטיבה הלכתית מעשית למשפט האזרחי
הרב אורי סדן | תמוז תשפ"ו
צבא
גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
הרב עזריאל אריאל | תמוז תשפ"ו
רביבים
העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
הרב אליעזר מלמד | תמוז תשפ"ו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש
פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
רבנים שונים | תמוז תשפ"ו
30 דק'
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א
יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | ב' תמוז תשפ"ו
33 דק'
מאמר שלישי
גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
הרב חיים אביהוא שוורץ | כ"ג סיון תשפ"ו
33 דק'
יסודות הש"ס
יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
הרב דוד ניסים זאגא | ב' תמוז תשפ"ו
30 דק'
אורות התשובה - הרב הראל כהן
החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
הרב הראל כהן | ב' תמוז תשפ"ו
30 דק'
חקת
דיבור לסלע או הכאתו
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
10 דק'
כהנים
ברכת כוהנים - הסברים והדרכה לכוהנים
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
1:00
קול צופיך - הרב שמואל אליהו
פרשת חקת תשפ"ו – הגיע זמן גאולתכם
הרב שמואל אליהו | תמוז תשפ"ו
23 דק'
אורות ישראל ותחייתו
בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
הרב משה גנץ | ג' תמוז תשפ"ו
35 דק'
תפילה ובית כנסת
נפילת אפיים - הלכות ומנהגים
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
7 דק'
כהנים
קדושת הכוהנים והיחס אליהם
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
34 דק'
חקת
סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
הרב חיים בן שושן | ג' תמוז תשפ"ו
39 דק'
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן
מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
הרב ש. יוסף וייצן | ל' סיון תשפ"ו