המקום אשר יבחר ה' | הרב אברהם וסרמן | בית המדרש

ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש

בית המדרש

משפחה חברה ומדינה
בית המקדש
הכיסופים והבית השלישי

קטגוריה משנית

מדורים
תולדותיהם של צדיקים
מרן הרב אברהם יצחק הכהן קוק

6 דק' קריאה

לחץ להקדשת שיעור זה

שיעורים לנשים פרשת השבוע סדרות ספריה פסקי דין בחן את עצמך

התורה לא מציינת מראש היכן יהיה מקום המקדש, רק מציינת שזה יהיה המקום אשר יבחר ה'. הדבר תמוה לכאורה. בעצם, למה לא נבחרה ירושלים מלכתחילה?
חכמים דרשו (ספרי, דברים שם): "יכול תמתין עד שיאמר לך נביא? תלמוד לומר: לשכנו תדרשו ובאת שמה, דרוש ומצא ואחר כך יאמר לך נביא".
כך הסבירו את מהלך חיפוש המקדש בידי דוד, שהשתוקק לכך מאוד. אומנם עד שלא נאמר לו מפי גד הנביא לבנות מזבח בגורן ארוונה, כדי לעצור את המגפה מעל בני ישראל, לא ידע היכן יהיה מקום המקדש. מאז ולדורות עולם יש להקפיד על המקום המדויק של השראת השכינה והאפשרות להתכפר בקורבנות, כפי שניסח הרמב"ם (בית הבחירה, ב, א-ב):
"המזבח מקומו מכוון ביותר, ואין משנין אותו ממקומו לעולם... ומסורת ביד הכול שהמקום שבנה בו דוד ושלמה המזבח בגורן ארוונה הוא המקום שבנה בו אברהם המזבח ועקד עליו יצחק, והוא המקום שבנה בו נח כשיצא מן התיבה, והוא המזבח שהקריב עליו קין והבל, ובו הקריב אדם הראשון קורבן כשנברא ומשם נברא, אמרו חכמים אדם ממקום כפרתו נברא".
אלא שלכאורה עזרת נביא במציאת מקום המזבח סותרת את הכלל "לא בשמיים היא"! על שאלה זו עונה הראי"ה (שו"ת משפט כהן, סימן צב), אשר השנה מציינים 90 לעלייתו לגנזי מרומים, כי דין המקדש הוחרג מהכלל הזה, כדרשת חז"ל הנזכרת לעיל. אין זה פלא, מכיוון שבמקדש נושקים שמיים לארץ, בעבודת הקורבנות שלנו ובגילוי שכינה מלמעלה.
הדרישה לבניית בית מקדש קבוע מוטלת על עם ישראל, שמראה בכך את רצונו העמוק והחזק לקרבת אלוקים. חובתנו לדרוש את בניית המקדש חשובה במיוחד ומשפיעה על חיינו. כך מסביר הרמב"ן (במדבר, טז, כא) את הסיבה למגפה בימי דוד. אומנם ה' סירב לבקשתו של דוד לבנות את הבית, אבל "אילו היו ישראל חפצים בדבר ונתעוררו בו מתחילה היה נעשה בימי אחד מהשופטים או בימי שאול, או גם בימי דוד, כי אם שבטי ישראל היו מתעוררים בדבר, לא היה הוא הבונה אבל ישראל הם היו הבונים". אלא שלצערנו, המקום הנבחר נודע רק בעקבות העונש והמגפה.
ההלכה היא שאפשר להקריב קורבנות גם כשבית המקדש חרב, מכיוון שקדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבוא. לכן בעלי התוספות שעלו ארצה ביקשו להקריב קורבנות על הר הבית גם בלא בית מקדש. כך שאף לעשות גם הרב קלישר, שדן בעניין זה בהרחבה עם גדולי הדור בזמנו, בהם רבי עקיבא איגר והחתם סופר שהסכימו רק להקרבת קורבן פסח בלא מקדש (אומנם היו גדולים אחרים שהתנגדו לגמרי).

כן, מתכוונים ברצינות
ישיבת 'תורת כהנים' נוסדה בשנת תר"פ, לאור חזונו של הראי"ה ללמד כוהנים את דיני העבודה במקדש כהכנה לגאולה. הראי"ה הוגדר כנשיא הישיבה, ובחשוון תרפ"א כתב בעבורה מכתב תמיכה, המבטא ציפייה דרוכה לבניין הבית במהרה ממש, כעניין שהוא יסודו ושיאו של מהלך שיבת ציון בימינו.
בין היתר כתב שם הראי"ה:
"הציפייה הפנימית לראות כוהנים בעבודתם [...] זהו היסוד הנושא של כל התחייה כולה לכל סעיפיה [...] מאמינים אנו שדבר אלוקינו יקום לעולם [...] ובית המקדש ייבנה [...]. והיום הגדול הזה הנה הוא הולך ומופיע הולך ומתקרב אלינו, והננו חייבים להיות מוכנים בכל המובנים [...] והנה נכנסו כוהנים מתלמידי חכמים שבירושלים, לישיבה בבית הנשקף מול מקום המקדש, והינם עוסקים בלימוד הקודם למעשה".
פרסום תמיכת הראי"ה בישיבה התגלגל לאחד מעיתוני לונדון, ששאל: האם היהודים מתכוונים לחדש את עבודת הקורבנות? יש לציין כי המצב היה רגיש במיוחד, שכן לאחר הצהרת בלפור שניתנה רק כשנתיים לפני הפרסום, התחוללו עדיין סערות בפרלמנט הבריטי ורבו הניסיונות לבטל אותה, הן בלחץ הערבים והן בלחץ חוגי יהודים מתבוללים, ולהבדיל – חלק מעסקני אגודת ישראל. נציגי התנועה הציונית שלחו מכתב בירור אל הראי"ה, ובו רמזו על הבעייתיות שבפרסום.
בתשובתו (כ"ט טבת תרפ"ב) הציע את עקרונות שיטתו, כשהוא מסביר להם את מרכזיות המקדש בתחיית האומה אפילו בתחילת דרכה:
"יסוד תחיית האומה מוכרח הוא, למרות כל צורותיו החילוניות, להיות מבוסס על מקורו המקודש, שהיא שאיפת האומה לשוב ולהיבנות בכל תכסיסי קדושה. והשאיפה הנצחית שייבנה בית המקדש במהרה בימינו, מוכרחת היא להתבלט ביושר לב ובאמונה רבה בקביעות ובלא הפסקה וחולשה".
מכיוון שהצהרת בלפור הוכרה אחר כך בוועידת סן־רמו בידי מדינות ההסכמה שניצחו – ולמעשה הייתה זו הכרה בין־לאומית בזכותם של היהודים לבנות בית לאומי – היה זה תקדים ובסיס לאפשרות של הכרה בין־לאומית בזכותנו לבנות מקדש. לכן הוסיף הראי"ה:
"ואמונתנו היא חזקה, שימים יבואו וכל העמים יכירו שהמקום אשר בחר בו ה' [...] מוכרח הוא לשוב לבעליו האמיתיים ועליו ייבנה הבית הגדול והקדוש, שיהיה על ידינו, לבית תפילה לכל העמים".
המאמץ באותה עת צריך להתרכז בלימוד ההלכות הנוגעות לעבודת המקדש, כפי שכבר החל החפץ חיים, שכתב ספר 'ליקוטי הלכות' בהלכות קדשים, והקים 'כולל קדשים' להכשיר כוהנים לעבודת המקדש (הוא הזמין את הראי"ה, שהיה אז צעיר לימים, להצטרף לקבוצה זו עד שהגיעה הצעת הרבנות בזוימל והורה לו להעדיף אותה).
"השאיפה להחיות את כל ערכי הקודש בישראל כוללת היא את החפץ לעשות את ירושלים למרכז להתלמוד הרחב והמסודר לכל התורה בכלל ועם זה להלכות הקודש והמקדש, ולכל הלכות מלכים, וסדרי מדינה ישראליים ממקור התורה והמסורה".
שאיפת המקדש אינה רק עניין פנימי שלנו, אלא אבן הראשה למדיניות החוץ של העם המחדש את תחייתו הלאומית, והראי"ה עצמו כבר נקט בפועל סגנון זה:
"והם דברים מבוססים שלדעתי צריכים אנו לשנן אותם בין כלפי פנים ובין כלפי חוץ. והם כדאיים להיות חקוקים על לוח ליבנו תמיד, ובייחוד בימים שאנו חפצים להתעורר בתחייה לאומית כללית... רמז יש בו לכל העולם כולו שלא יחשבו האומות שיש לנו אפילו רגע של ייאוש ח"ו של שכחה מקשור זכותנו, במקום המקדש; שהוא אבן הפינה לכל המקומות הקדושים, מקום מקדשנו. וזה מכבר כאשר נשאלתי מוועדה בריטית רשמית מהי דעתי על דבר מקום המקדש אודות ייחוסנו אליו. אמרתי להם שכשם שאתם רואים שזכותנו על הארץ בכלל, אף שהיה זה דבר רחוק אצל כל העולם כולו עד כה, מכל מקום גלגלה ההשגחה... שמה שהיה רחוק הולך ונעשה קרוב... עד שכל העמים יכירו את צדקת זכותנו, הכתובה בכתב קודש, על ארצנו הקדושה, כמו כן יבואו ימים שכל העמים, יכירו את אמיתת זכויותינו על מקום המקדש. וידעו כולם ויכירו שהחזון של הנביאים שנאמר על המקום הקדוש הזה 'כי ביתי בית תפילה ייקרא לכל העמים' יתקיים רק כשיהיה הבית הגדול והקדוש הזה, שם על מכונו, בידי בעליו הראשונים, שהם בעליו הנצחיים, שהוא עם ישראל, עם ה' מעולם, הוא ולא אחר" (אגרות הראיה, חלק ד, מהדורת תשמ"ד, איגרת א'קכז).
המקדש ועבודת הקורבנות צריכים אפוא להיות עיקר שאיפתנו במהלך התחייה הלאומית, וחובה עלינו לבטא שאיפה זו בעולם כולו ולהבהיר שלא התייאשנו ואנו מתכוונים לקיים מה שכתוב בתנ"ך. הביטוי "מה שנעשה רחוק שמה שהיה רחוק הולך ונעשה קרוב" מתייחס לאותן שנים ארוכות מתחילת הקמת התנועה הציונית־מדינית שנתקעה במבוי סתום מול האימפריה העות'מנית, עד שלפתע פרצה מלחמת העולם הראשונה שלאחריה באה הצהרת בלפור.
ההשוואה שערך הראי"ה בין הכרת העמים בזכותנו להקמת בית לאומי לבין הכרתם בחשיבות בניינו של המקדש, מורה בעליל כי לדעתו יש לבנות בידינו את בית המקדש לכשיסכימו העמים לכך. דברים אלה מתחברים למה שכתב במקומות רבים אחרים, ולפיהם תמיכת אומות העולם בשיבת ציון הנוכחית תלויה בהבעת הרצינות שלנו לחדש ימינו כקדם, הכוללים מקדש וקורבנות, כמובטח בתורה ובנביאים שאותם הם מכירים ובהם הם מאמינים. מאידך גיסא, אם יראו שאין לנו כוונות כאלה, הם עלולים דווקא לעמוד כנגדנו! ואכן בפרלמנט הבריטי נשמעו במשך שנים קולות המערערים על זכות היהודים החילונים לשיבת ציון, שאינה מתיישבת עם האמור בתנ"ך...

ללא מורא, ללא חשש
הגמרא (זבחים סב ע"א) מתארת שכשעלו בני הגולה מבבל נדרשו לנביא שיאמר להם היכן מקום המזבח. לכן, לדעת הראי"ה, אף אנו נזדקק להודעה מהשמיים היכן בדיוק מקום המזבח. אומנם נסתלקה הנבואה, אבל רוח הקודש לא נסתלקה מהראויים לה בכל דור, כפי כשכתב רבי חיים ויטאל, ולעולם אין פחות מל"ו צדיקים בדור (על פי סוכה מה ע"ב), ולפיכך מקומו המדויק של המזבח יכול להתגלות גם בימינו "על ידי איזה צדיק הראוי לכך"! (משפט כהן סימנים צא, צב).
יש לשים לב לתאריכי הפרסומים הללו, העוסקים בסוגיה רגישה במיוחד, עם משמעויות מדיניות ופוליטיות. פרסום התמיכה היה כשהראי"ה כיהן כרב הראשי לירושלים. המשכו פחות משנה לאחר שנתמנה לרבה הראשי של ארץ ישראל. הראי"ה אינו משנה את דעתו ואף ממשיך לפרסם אותה, ללא חשש מה יאמרו גורמים שונים ובתוכם אלה שהתנגדו לבחירתו לרב ראשי, דווקא בשל אמונתו הדתית בגאולת ישראל, בהם גם סוקולוב, מראשי התנועה הציונית, שהגדיר את הראי"ה בתור "חרד קיצוני, ואינדיבידואליסט שלא יקבל משמעת" (של ההנהלה הציונית).
כל זה מוכיח – למי שזקוק להוכחה – כי דעותיו של הראי"ה אינן מושפעות מתפקיד או הקשר פוליטי כל שהוא חס וחלילה, שלא כדעתם של כמה חוקרים המנסים ליצור חלוקה והפרדה בין תקופות שונות (כגון בין תקופת יפו לתקופת ירושלים).
בשולי הדברים, אף שאין זו עדות גמורה, יש להוסיף את הנכתב בעמודו הראשון של העיתון 'דבר', יום למחרת פטירתו של הראי"ה (ד' באלול תרצ"ה, 2 בספטמבר 1935):
"בשובו מלונדון לא"י, אחרי הצהרת בלפור, מושפע מהתלהבות התקופה, חשב הרב קוק על האפשרות לחדש את עבודת הקורבנות על הר הבית, וייסד ישיבה מיוחדת בשם תורת כהנים ללמוד את הלכות הקורבנות. אומרים שגנרל סטורס העמיד את הרב על הערך המדיני של הצעה זו, והרב הרפה מרעיונו זה".
מתוך העיתון 'בשבע'

הרב אברהם וסרמן

רב בישיבת רמת גן ורבה של קהילת 'גבורות מרדכי' בגבעתיים

בונים את הקומה הבאה
הקשר למדינות העולם
אייר תש"ע
התבוננות אמונית
חוקת השבת
בירורי אמונה
מורג חרוץ
אנלוגיות תנ"כיות לאחר הגירוש מגוש-קטיף ומצפון השומרון
תשרי תשס"ז
יראת ה'
עבדו את ה' ביראה
אלול תשפ"ג

הכיסופים והבית השלישי

1:13
הכיסופים והבית השלישי
הניסיונות להקמת המקדש
הרב ישראל אריאל | ה' אב תשפ"א
הכיסופים והבית השלישי
ועשו לי מקדש
הראל דביר | ניסן תשפ"ב
42 דק'
ארץ ישראל בהלכה ובאגדה
בניין בית המקדש השלישי
הרה"ג חיים שטיינר | ה' אב תשע"א
שיחות לשלשת השבועות
למה לי בית מקדש עכשיו?
למה צריך בית מקדש
הרב שמואל אליהו | אב תשע"ו

הכיסופים והבית השלישי

סרטונים קצרים מיוחדים

שיעורים פופולריים

הלכות שלושת השבועות
מנהגי שלושת השבועות
הרב אליעזר מלמד | שבט תשפ
הלכות שלושת השבועות
מנהגי שלושת השבועות
הרב אליעזר מלמד | שבט תשפ
הלכות צומח ובעלי חיים
הלכות שילוח הקן
הרב אליעזר מלמד | תשנ"ד
חקת
מה לומדים מפרה אדומה
הרב מאיר גולדויכט | תמוז תשפ"ד

שיעורים פופולריים

שיעורים חדשים

צבא
גבולות המחנה
הרב עזריאל אריאל | תמוז תשפ"ו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש
פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
רבנים שונים | תמוז תשפ"ו
לא טרגדיה, צמיחה
הרב אורי סדן | תמוז תשפ"ו
30 דק'
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א
יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | ב' תמוז תשפ"ו

שיעורים חדשים

שיעורים באתר ישיבה

ניווט מהיר

הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
הרב אורי שרקי
הרה"ג דוב ליאור
הרב יוסף צבי רימון
הרב יהושע שפירא
הגאון הרב שלמה גורן זצ"ל
הרב בני אלון
הרב יעקב שפירא
הרב חיים אביהוא שוורץ
הרב מרדכי הוכמן

קרוב אליך
קרוב אליך – חקת
עלון מספר 606
עלון מספר 606
רבנים שונים | תמוז תשפ"ו
פרשת שבוע
לכל איש יש שם. על דת, רם ושלטון
הרב יוסף כרמל | תמוז תשפ"ו
חמדת השבת
מגע מאכלים בחום כלי ראשון, כלי שני, ועירוי
הרב בצלאל דניאל | תמוז תשפ"ו
חקת
למה הכסף הפך לנייר חסר ערך?
הרב נתנאל יוסיפון | תמוז תשפ"ו
לא טרגדיה, צמיחה
בזמן שיש מי שמזהירים מפני שקיעתו של חושן המשפט, המציאות בשטח מספרת סיפור אחר: עולם דיני הממונות התורני, אשר מתמודד עם אתגרי החיים המודרניים, חווה בעשורים האחרונים פריחה חסרת תקדים ומעמיד אלטרנטיבה הלכתית מעשית למשפט האזרחי
הרב אורי סדן | תמוז תשפ"ו
צבא
גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
הרב עזריאל אריאל | תמוז תשפ"ו
רביבים
העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
הרב אליעזר מלמד | תמוז תשפ"ו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש
פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
רבנים שונים | תמוז תשפ"ו
30 דק'
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א
יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | ב' תמוז תשפ"ו
33 דק'
מאמר שלישי
גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
הרב חיים אביהוא שוורץ | כ"ג סיון תשפ"ו
33 דק'
יסודות הש"ס
יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
הרב דוד ניסים זאגא | ב' תמוז תשפ"ו
30 דק'
אורות התשובה - הרב הראל כהן
החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
הרב הראל כהן | ב' תמוז תשפ"ו
30 דק'
חקת
דיבור לסלע או הכאתו
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
10 דק'
כהנים
ברכת כוהנים - הסברים והדרכה לכוהנים
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
1:00
קול צופיך - הרב שמואל אליהו
פרשת חקת תשפ"ו – הגיע זמן גאולתכם
הרב שמואל אליהו | תמוז תשפ"ו
23 דק'
אורות ישראל ותחייתו
בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
הרב משה גנץ | ג' תמוז תשפ"ו
35 דק'
תפילה ובית כנסת
נפילת אפיים - הלכות ומנהגים
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
7 דק'
כהנים
קדושת הכוהנים והיחס אליהם
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
34 דק'
חקת
סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
הרב חיים בן שושן | ג' תמוז תשפ"ו
39 דק'
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן
מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
הרב ש. יוסף וייצן | ל' סיון תשפ"ו