ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- ענג שבת
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש ויקרא
- אחרי מות
ערב שבת קודש
פרשת אחרי קדושים – אמור
עלון מס' 14 (שנה שלושים ותשע) (1381)
י"א באייר ה'תשפ"ה (09.05.2025)
מועדי השבת אחרי קדושים
ענג שבת (306)
רבנים שונים
287 - עונג שבת פרשות שמיני-תזריע-מצורע
288 - עונג שבת פרשות אחרי מות-קדושים-אמור
289 - עונג שבת פרשות בהר בחקתי - במדבר - חג השבועות
טען עוד
י-ם 18.49 – 20.06
ת"א 19.05 – 20.08
חיפה 18.57 – 20.09
ב"ש 19.06 – 20.07
אילת 18.59 – 20.05
זמני היום והלימודים היומים:
(משבת אחרי קדושים – יום ו') (אופק ת"א)
עלות השחר 4.04 – 3.58
זמן הנחת תפילין 4.58 – 4.53
הנץ החמה (מישור) 5.48 – 5.43
הנץ החמה (הנראה) 5.52 – 5.47
ס"ז ק"ש מג"א 8.21 – 8.17
ס"ז ק"ש הגר"א 9.11 – 9.08
חצות היום 12.37 – 12.37
מנחה גדולה 13.12 – 13.12
שקיעת החמה 19.28 – 19.32
צאת הכוכבים ב' 20.18 – 20.22
דף יומי: שבועות ט - טו
מועדי השבת אמור
ער"ש מוצ"ש
י-ם 18.54 – 20.11
ת"א 19.10 – 20.14
חיפה 19.02 – 20.15
ב"ש 19.11 – 20.12
אילת 19.04 – 20.10
זמני היום והלימודים היומים:
(משבת אמור – יום ו') (אופק ת"א)
עלות השחר 3.57 – 3.51
זמן הנחת תפילין 4.53 – 4.49
הנץ החמה (מישור) 5.43 – 5.39
הנץ החמה (הנראה) 5.47 – 5.43
ס"ז ק"ש מג"א 8.17 – 8.14
ס"ז ק"ש הגר"א 9.08 – 9.07
חצות היום 12.37 – 12.38
מנחה גדולה 13.12 – 13.13
שקיעת החמה 19.32 – 19.36
צאת הכוכבים ב' 20.22 – 20.26
דף יומי: שבועות טז - כב
לעילוי נשמת דר' אריה בן יוסף ורעייתו גב' ג'ינה בת שמעון, גולדשמיד. יהי זכרם ברוך!
"עם ישראל שייך לארץ ישראל"
לא רחוק מביתי שבעין הנצי"ב, באדמות קבוצת כנרת, קבורה משוררת ארץ ישראל נעמי שמר. שירת חייה שלובה בחיי הארץ הזו. בהתרחשויות ובנופים. אחד משיאיה היה ביום העצמאות התשעה עשר למדינה. פסטיבל הזמר העברי התקיים אז בבנייני האומה. כאשר הקהל המתין להכרעת השופטים בנוגע לשיר הזוכה, ביצעה זמרת צעירה, שולי נתן, שיר חדש שכתבה נעמי שמר: "ירושלים של זהב". השיר ביטא את הכאב הגדול על י"ט שנים של ריחוק מירושלים העתיקה והכותל המערבי ("איכה יבשו בורות המים, כיכר השוק ריקה\ ואין פוקד את הר הבית בעיר העתיקה").
השיר היה כנבואה.
שלושה שבועות לאחר מכן, בכ"ח באייר, חזרנו אל בורות המים לשוק ולכיכר, ולבקשת טדי קולק שמר הוסיפה לו את הבית האחרון. עמוס עוז טען כלפי שמר שציור כיכר השוק הריקה הוא לא נכון, הרי מילאו אותה הערבים. שמר ענתה: "זה מעורר בי זעם נורא, הטיעון הזה. זה כאילו בן אדם מתגעגע לאהובתו והוא בא אל הפסיכיאטר שלו, עמוס עוז, ואז הפסיכיאטר אומר לו 'אל תדאג, היא לא לבד במיטה'... עולם שהוא ריק מיהודים, הוא בשבילי כוכב מת וארץ ישראל שהיא ריקה מיהודים היא בשבילי שוממת וריקה".
בשנות השבעים, סביב עליית גוש אמונים ליישובי השומרון, שמר כתבה את השיר "איש מוזר", ובו השורות הבאות:
בדרך לכאן פגשתי איש מאוד מוזר
שהלך כמו סהרורי, מלמל לעצמו בשקט ואמר:
על משכבי בלילות אני שומע קול,
קול פעמון גדול מצלצל
ובקומי בבוקר אני חוזר ואומר כמו מתפלל:
"ארץ ישראל שייכת לעם ישראל"
השורה הזו - "ארץ ישראל שייכת לעם ישראל" חוזרת שוב ושוב בשיר. למעיין בפרשת השבוע מתברר שהיא לא נכונה, לפחות לא על פי תורת ישראל.
בסוף פרשת אחרי מות מופיעה פרשת עריות. יחד איתה מופיע האזהרה לכך שמי שיעשה את התועבות הכתובות בפרשה הארץ מקיאה אותו והוא לא יכול לחיות בה. עם האזהרה ישנה הערה היסטורית- זה בדיוק מה שעשו הגויים שחיו פה לפני עם ישראל, וזו הסיבה שהם כבר לא נמצאים בה. "וְלֹא תָקִיא הָאָרֶץ אֶתְכֶם בְּטַמַּאֲכֶם אֹתָהּ כַּאֲשֶׁר קָאָה אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר לִפְנֵיכֶם" (ויקרא יח, כח). הדברים הללו מתאימים לסיפורים בספר בראשית על מלכי הארץ שנהגו לחטוף את הנשים בהן חפצו.
קשה לנתק את הקשר שבין עם ישראל לארץ, את הברית והשבועה, את ההיסטוריה ואת ההווה. במקום לבטל את הקשר, כדאי פשוט להפוך את הכיוון שלו. במקום הניסוח של נעמי שמר: "ארץ ישראל שייכת לעם ישראל"- אפשר לומר:"עם ישראל שייך לארץ ישראל" .
אנחנו מחויבים לארץ. היא לא שייכת לנו, אנחנו שייכים אליה. יש לנו אחריות על הניקיון שלה, על כך שיהיה בה אוויר טהור ממעשי סדום, מגילוי עריות, מאלימות מינית, משפיכות דמים ומאיבוד צלם א-לקים. אנחנו צריכים לחיות בה, יש לנו אחריות לחיות בה בצורה מוסרית, ויש לנו אחריות על כך שלא יתהלכו בה חיות אדם. לא עמלק, לא אנשי סדום, לא אנשי גבעה ולא ממשיכי דרכם. זהו לא רק צורך בטחוני ואסטרטגי, זהו הצו המוסרי של ארץ ישראל אליה אנחנו מחויבים. עם ישראל שייך לארץ ישראל.
הרב עקיבא צוקרמן רב הקיבוץ הדתי עין הנצי"ב
העלון מוקדש לזכר ולע"נ הרב אורי דסברג ז"ל, נפטר ב-כ"א באייר תשע"א. יהי זכרו ברוך!
דיני השבוע ומנהגיו
שבת פרשת אחרי מות קדושים
ההפטרה: "הלא כבני כשיים" (עמוס ט, ז)
במנחה: פרקי אבות ג'.
יום שני י"ד באייר, שני תנינא ופסח שני
אין אומרים תחנון, אבל במנחה ביום ראשון אומרים, ואומרים אל ארך אפיים ולמנצח. המתענים בה"ב (שני תנינא) אין מתענים. אלה שכן מתענים, מתענים עד חצות ויש שדוחים הצום ליום שלישי.
מיום שלישי ט"ו באייר ואילך המסופק אם אמר משיב הרוח ומוריד הגשם (במקום מוריד הטל) אינו חוזר.
יום י"ד באייר הוא "פסח שני ".
כשבית-המקדש היה קיים הייתה זו הזדמנות נוספת להקריב קורבן פסח עבור אלה שלא יכלו לעשות זאת בפסח הראשון. בימינו, מציינים את היום באי-אמירת תחנון ונוהגים לאכול בו מצות.
מה ענינו של פסח שני? במדבר ציינו בני-ישראל את יום השנה הראשון ליציאתם ממצרים בי"ד בניסן והקריבו את קורבן הפסח. על-פי הציווי האלוקי, רק אנשים הטהורים מטומאת מת יכלו להביא את הקורבן. קבוצת אנשים קטנה שהייתה טמאת-מת באו למשה בתלונה: "אנחנו טמאים לנפש אדם. למה נגרע לבלתי הקריב את קורבן ה' במועדו בתוך בני-ישראל"? משה הפנה הבקשה לקב"ה ונקבע על פי ה': שלושים יום לאחר חג הפסח יצויין חג הפסח השני. בי"ד באייר, אלו שהיו טמאים או בדרך רחוקה בפסח הראשון, יוכלו להקריב את קורבן הפסח כהלכתו. (במדבר ט, י-יא).
מה עושים בפסח שני? אי-אמירת תחנון: כיום, כשבית המקדש לא עומד על מכונו, מציינים את יום י"ד באייר כיום שמחה ואין אומרים במהלך התפילות את קטעי ה"תחנון".
אכילת מצה: נוהגים לאכול מצה ביום זה. אך שלא כמו בפסח הראשון, מותר לאכול חמץ במשך כל היום.
הרבי מלובאוויטש נהג לציין: תמיד אפשר לתקן: "ענינו של פסח שני הוא שאין דבר אבוד, תמיד ניתן לתקן. אפילו מי שהיה טמא, מי שהיה בדרך רחוקה, ואפילו אם הדבר נעשה "לכם", כלומר ברצונו – למרות זאת ניתן לתקן".
ההבדל העיקרי בין שני מועדי ההקרבה הוא, שאת הקרבן המקורי אוכלים על טהרת הכשרות לחג המצות - ללא חמץ, שהרי אוכלים אותו בזמן איסור אכילת חמץ. לעומתו, את הפסח השני אוכלים כאשר על השולחן נמצאים, כלשון המשנה: "חמץ ומצה עמו בבית".
בשל הקרבת קרבן פסח שני נוהגים שלא לומר תחנון בתפילות של אותו יום. לעומת חגים אחרים בהם לא אומרים תחנון, בתפילת מנחה שלפני פסח שני אומרים תחנון כרגיל.
אירוע נוסף אותו מציינים רבים ביום זה, הוא יום פטירתו של רבי מאיר בעל הנס. כינויו של צדיק עושה נפלאות הקבור בטבריה. בתאריך י"ד באייר, פסח שני, נוצר מנהג לפקוד את קברו של רבי מאיר ולתת צדקה. מנהג זה החל לראשונה בשנת תרכ"ז (1867), אז הוקם בניין על קברו. לפי המנהג, בשעת נתינת הצדקה אומרים את פסוק התפילה המופיע בסיפור התלמודי על הנס של רבי מאיר: "אלהא דמאיר עננו".
יום שישי י"ח באייר – ל"ג בעומר
כבר אמרו שכדאי להזהר ולא להזכיר מהשקיעה ביום חמישי בערב עד ספירת העומר, שהיום ל"ג בעומר – למנוע ספק ברכה.
לעומת ימי הספירה נוהגים קצת שמחה ביום י"ח אייר, הוא ל"ג בעומר. אין אומרים בו תחנון ואף לא במנחה שלפניו (ביום חמישי). אבל אומרים "למנצח", לפני ובא לציון. כן אין מתענים בו, ויש נוהגים שגם חתן וכלה לא מתענים בו ביום חופתם.
אבל רשאי לעבור לפני התיבה (שולחן ערוך תצג, ב. ומשנה ברורה קלה).
נראה שעניינו של ל"ג בעומר מצוי לראשונה ב"בית הבחירה" לרבנו המאירי על האמור במסכת יבמות (סב, ב): "אמרו: שנים עשר אלף זוגים תלמידים היו לו לרבי עקיבא, מגבת עד אנטיפרס, וכולן מתו בפרק אחד מפני שלא נהגו כבוד זה לזה, והיה העולם שמם, עד שבא ר' עקיבא אצל רבותינו שבדרום, ושנאה להם ר' מאיר ור' יהודה ורבי שמעון ורבי אלעזר בן שמוע, והם הם העמידו תורה אותה שעה. תנא: כולם מתו מפסח ועד עצרת". וכתב על כך המאירי: "ותלמידים אלו הוזכר כאן שכולם מתו מפסח ועד עצרת, וקבלה בידי הגאונים, שביום ל"ג בעומר פסקה המיתה, ונוהגים מתוך כך שלא להתענות בו, וכן נוהגים מתוך כך שלא לישא אשה מפסח עד אותו זמן".
בארץ ישראל נוהגים לערוך בל"ג בעומר הילולא דרבי שמעון בר יוחאי, שעל פי המסורת הוא יום פטירתו. אף נוהגים להדליק בו מדורות לכבודו. בטעמו של דבר אמרו, כי ביום פטירתו גילה רבי שמעון בר יוחאי סודות טמירים ונעלמים לתלמידיו. בגלותו הדברים זרח אור גדול ולא שקעה השמש עד שגילה כל שניתן לו רשות לגלות.
החת"ם סופר (שו"ת חת"ם סופר, יורה דעה, סי' רלג) נתן טעם לשמחה בל"ג בעומר, שביום הזה החל המן לרדת לישראל בצאתם ממצרים.
מנהג החאלקה – תספורת ראשונה לילד ממנהגי האר"י, שסיפר את בנו בן השלוש בל"ג בעומר בקבר הרשב"י, להוליך את הבן שהגיע לגיל 3, עם כל אנשי ביתו, ביום ל"ג בעומר, לקבר רבי שמעון בר יוחאי, ושם גילחו את ראשו, ועשו שם יום משתה ושמחה (שער הכוונות). (שו"ת ערוגות הבושם או"ח ר"י). כל זאת בציון הרשב"י כדי שתחילת חינוכו למצוות של הילד תהיה מתוך התחברות לצדיק.
יש שהסבירו המנהג ממצוות ערלה, כמו הפרי כך הילד בשלוש שנותיו הראשונות שאינו בקיא בדיבור ובשיח, ואין מקיימים בו מצוות: "ובשנה הרביעית יהיה כל פריו קדש הלולים ל-ד' "(ויקרא יט, כד), שלאחריו אביו מקדישו לתורה (תנחומא קדושים יד). וזו המצווה הראשונה שמקיימים בילד.
מרן הראשל"צ מרדכי אליהו סידר סדר מיוחד לארוע החאלקה. הוא קבע בתחילת החאלקה לימוד הלכה ואז מלבישים את הילד ציצית, אבי הבן מברך את הילד ומכבדים תלמידי חכמים וקרובי משפחה לגזור מעט שער לילד.. האב אומר לשם יחוד ובשעת הגזיזה אומרים פסוקים מתהילים, מברכים הילד בברכת כהנים ואומרים "המלאך הגואל". מסימים בתפילה על חינוך הילדים – השל"ה הקדוש בשער האותיות, ושרים בר יוחאי, נמשכת אשריך, שמן ששון מחבריך...
בני ירושלים שהיה קשה להם להגיע למירון, היו הולכים למערת שמעון הצדיק שמצפון לעיר העתיקה, ושם היו עושים החאלקה.
יש להדגיש שמנהג זה יפה אבל אינו מן הדין ולא נזכר בספרי ההלכה כשולחן ערוך והרמב"ם וגם לא בספרי פוסקים אחרים, ואפשר לספר הילד לפני הגיעו לגיל 3.
שבת פרשת אמור
ההפטרה: "והכהנים הלוים..." (יחזקאל מד, א)
במנחה: פרקי אבות פרק ד'.
זוית הלכתית / הרב חן שריג , דרך צלחה לרבנות, לימודי רבנות דרך האינטרנט
האם מותר להתאפר בשבת?
איסור האיפור בשבת נזכר כבר במשנה (שבת צד,ב) "הכוחלת, וכן הפוקסת - רבי אליעזר מחייב, וחכמים אוסרין משום שבות..." ובגמרא מבואר הטעם "כוחלת משום צובעת... אשה לא תעביר סרק על פניה, מפני שצובעת" (צה,א). וכך פסק השולחן ערוך (סימן ש"ג, סעיף ה).
הראשונים נחלקו בנוגע לחומרת האיסור. מדברי הסמ"ג משמע שמדובר באיסור מן התורה. לעומת זאת, לדעת הרמב"ם, האיסור מדרבנן שכן צביעה על הגוף איננה מתקיימת "וכל שאין מלאכתו מתקיימת בשבת פטור". "ואין הצובע חייב עד שיהא צבע המתקיים" (שבת ט,יג) . בדומה לכך כתב החיי אדם ח"ב כלל כ"ד סע' ב וכן הסכימו רוב הפוסקים שאיפור אסור מדרבנן "דאין צביעה מדאורייתא על עור האדם" (משנ"ב ש"ג סקע"ט).
הרב משה פיינשטיין חידש חידוש מעניין. הוא אסר שימוש בשפתון (ליפסטיק), משני טעמים - איסור ממרח ואיסור צביעה. (במידה והשפתון נוזלי, האיסור הוא משום צביעה בלבד). לעומת זאת, בעניין פודרה התיר את השימוש מפני "שלא מתקיים כלל - אין בזה איסור צביעה" (אג"מ או"ח ח"א ס' קיד). לדבריו יש שלוש דרגות בצביעה: צביעה מתקיימת - אסורה מן התורה, צביעה שאינה מתקיימת - אסורה מדרבנן, וצביעה ש"אינו מתקיים כלל" מותרת אפילו לכתחילה.
עם זאת, לא כל הפוסקים הסכימו עם גישה זו. כך למשל הרב שלמה זלמן אויערבך תהה מניין להתיר צביעה שלא מתקיימת כלל. לדעתו מאחר שמדובר בדרך הרגילה של צביעת נשים אין להתירה גם אם אינה מתקיימת ("דכל שמכוין לצביעה, אפילו לזמן מועט, מנלן להתיר" (שש"כ פרק יד, הערה קע"ג).
מאידך, הרב עובדיה יוסף, ("יביע אומר" (ח"ו סימן ל"ז) ו"יחוה דעת" (ח"ד סימן כ"ח), הוכיח
כי כשם שמותר להתיז בושם על הגוף והידיים בשבת – אף שאין בכך "מוליד ריח" כיוון שהריח אינו מתקיים – כך גם מותר להשתמש באיפור אבקתי על עור הגוף, כאשר אינו מתקיים כלל.
לדבריו, האיסור בגמרא ובראשונים נוגע לאותם חומרי סרק שהיו נדבקים לעור היטב. כך גם כתב המאירי: "אסור לאשה להעביר סרק על פניה בשבת, והוא הדבקת סמים אדומים על פניה להראות עצמה שהיא נאה, מפני שהיא כעין צביעה"
הרב עובדיה צירף סניפים נוספים להקל, וביניהם: שצביעת גוף היא איסור דרבנן בלבד, וכן דעת הרי"ף שלא הזכיר את האיסור כלל, משמע שסבר שצביעת גוף אינה אסורה כלל.
מעניין לציין כי בסיום תשובתו, הפנה הרב עובדיה לתשובת הראב"ן, שכתב כי נשים בזמנו נהגו לקלוע צמות בשבת, והחכמים לא מחו בהן: "והנח להן שיהו שוגגות ואל יהו מזידות" (ראב"ן שבת סימן שנד). הרב עובדיה ככל הנראה הבין שאיסור איפור קשה על רבות מהנשים, ולכן במקום לתקוף את אלו שמעלימות מאיסור זה עין, יש להעלים עין מהן.
חשוב לציין שלפני כעשרים שנה נעשה ניסיון מדעי, ביוזמת עדי גילון, לפיתוח איפור שיתאים לעור רגיש. איפור זה מבוסס על רכיבים טבעיים של חול, אבנים סלעים ומלחים מן הטבע, וללא כל תוספת של חומרים כימיים. אף על פי שאיפור זה לא נועד בתחילה לפתור בעיה הלכתית בשבת אלא לתת מענה רפואי, עם הזמן הפך לאחד הפתרונות הטובים בנושא איפור לשבת. וכיום הוא מכונה "איפור לשבת" הוא מאושר על ידי בד"ץ בית יוסף והשגחות נוספות בליווי משגיח כשרות צמוד. איפור זה כולו אבקתי ואינו כולל קרם או שומן, הוא נדבק לעור באמצעות הלחות הטבעית של עור הפנים בלבד, ולפיכך זו אין בו איסור ממרח או איסור צביעה והוא מותר לשימוש בשבת.
הנהגה לדורות / עו"ד דוד שפירא / מחבר הספר תורת המשא ומתן
הנשיא במערכת ההנהגה היהודית: המנהיג הנעדר מרשימת המש"כן
בעוד שפרשת שופטים מפרטת ארבעה תפקידי הנהגה מרכזיים - מלך, שופט, כהן ונביא (המכונים בקיצור מ'ש'כ'ן) - בולט בהיעדרו תפקיד "הנשיא" מרשימה זו. למרות שהנשיא מוזכר במקומות אחרים בתורה, הוא אינו נכלל במבנה ההנהגה הפורמלי המתואר בפרשת שופטים. היעדרות זו מעוררת שאלות על מהות תפקיד הנשיא במערכת ההנהגה היהודית לאורך הדורות.
שאלת זהות הנשיא נדונה במפורש במשנה במסכת הוריות (ג':ג'), שם נשאלת השאלה הישירה: "איזהו נשיא? זה מלך שנאמר {ויקרא ד':כ"ב} 'מכל מצות ה' אלהיו' שאין על גביו אלא ה' אלהיו." המשנה מזהה באופן ברור את הנשיא עם המלך, תוך הסתמכות על הפסוק בויקרא העוסק בקרבן שמביא נשיא שחטא. הקריטריון המכריע הוא עצמאות השלטונית - "שאין על גביו אלא ה' אלהיו" - כלומר, מנהיג שאינו כפוף לשום סמכות אנושית אחרת. הגמרא בהוריות (יא' ע"א) מרחיבה על כך ומבהירה שאין המדובר בנשיא שבט אלא במלך ממש. הגמרא מבהירה שניתן למנות יותר מנשיא/מלך אחד כל עוד הם לא כפופים זה לזה. כך היה המצב בתקופה שבה שלטו מלכי ישראל במקביל למלכי יהודה - כל אחד היה עצמאי בתחומו ולכן כל אחד נחשב "נשיא" לעניין הבאת קרבן.
על בסיס הדיון במסכת הוריות, פרשני המקרא הציעו מספר פרשנויות למושג נשיא. אבן עזרא קבע בפירושו לויקרא ד':כ"ב כי נשיא הוא "המלך שכתב לך משנה התורה." בכך הוא מזהה באופן ישיר את הנשיא עם המלך כפי שמתואר בספר דברים. הרמב"ן מציע גישה מרחיבה יותר, המתמקדת ברמת הסמכות ולא בתואר הפורמלי. לשיטתו, נשיא מתפרש כ"ראש השררה על כל ישראל, בין שתהיה השררה ההיא בממשלת מלכות או ממשלת תורה." גישה זו פותחת פתח לראות נשיא גם במי שאינו מלך במובן המקובל, כל עוד הוא בעל סמכות עליונה. הרמב"ם בספר המצוות (לא תעשה שט"ז) מציע אפשרות מורכבת עוד יותר, לפיה ייתכן שיש שני גורמים שנחשבים נשיא לעניין זה, ואפילו מצב של "נשיא עם המלך" - כלומר, דמות מנהיגותית המשלימה את תפקיד המלך ופועלת לצדו.
למרות הזיהוי של המשנה בין נשיא למלך, במקרא עצמו הנשיא מופיע בהקשרים שונים. הנשיא מופיע לראשונה בתורה בהקשר של נשיאי השבטים במדבר. בספר במדבר, כאשר העם נערך למסע, מוזכרים "נשיא אחד למטה" שייצגו את שבטיהם: "וַיִּקְחוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֵת הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר נִקְּבוּ בְּשֵׁמוֹת... אֵלֶּה קְרִיאֵי הָעֵדָה נְשִׂיאֵי מַטּוֹת אֲבוֹתָם רָאשֵׁי אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל הֵם" (במדבר א':יז-טז). הכתוב "נשיא בעמך לא תאור" (שמות כב:כז) מלמד על מעמדו המכובד של הנשיא, אך אינו מגדיר את תפקידו. רש"י מפרש שהכוונה ל"ראש סנהדרין", אך פרשנים אחרים סבורים שהכוונה למנהיג כללי. מעניין שבתקופת המדבר, משה עצמו לא כונה "נשיא" אלא הוגדר בתפקידים אחרים.
כיצד ניתן ליישב את הפער בין נשיאי השבטים המתוארים בתורה לבין הנשיא במשמעות של מלך כפי שמפרשת המשנה? נראה שחז"ל הבחינו בין שתי רמות של נשיאות: נשיא שבט - מנהיג מקומי שכפוף למנהיגות הלאומית ונשיא לאומי - מנהיג עליון, שווה ערך למלך. כך, למשל, מפרש רבי עובדיה מברטנורא את המשנה בהוריות: "איזהו נשיא - האמור בפרשת ויקרא 'אשר נשיא יחטא', זה מלך ולא נשיא שבט."
היעדרו של הנשיא כתפקיד נפרד במבנה הפורמלי של המש"כן, לצד הזיהוי של המשנה בין נשיא למלך, מלמד על מורכבות תפיסת המנהיגות במסורת היהודית - מנהיגות שמשלבת תפקידים פורמליים לצד מעמד וסמכות מוסרית שאינם תלויים בהכרח בתפקיד מוגדר.
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו
למה ללמוד גמרא?
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
הלכות שטיפת כלים בשבת
מה מברכים על פיצה?
למה אנחנו ממש דומים לשמן?
הפלונטר בצד ימין של הלוחות
כאב הגלות ותקוות הגאולה
הסוד שמאחורי חגיגות פורים בעיר ירושלים
איך ללמוד אמונה?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
