ישיבה
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- ציבור וחברה
- צבא ומלחמה
בעוד רבות מהביקורות שהופנו כלפי הקוד ומחבריו התמקדו בניתוח של מגרעותיו, כמו החלפת ערכי ניצחון ומלחמה בערכים אוניברסליים וחדשניים, או בהשלכות על חיי חיילינו ושלומם, ברצוני דווקא להתמקד בזווית היפה והמוצלחת של הקוד, או ליתר דיוק במסמך שעדכן את הקוד והפך אותו ל'רוח צה"ל'. כידוע, הקוד האתי שחובר על ידי כשר שודרג כעבור כמה שנים למסמך הקרוי 'רוח צה"ל'. כשר עצמו התנגד לשינוי. חסרונות רבים שהיו אצל כשר נשארו גם בחלופה, אולם נקודה אחת השתנתה לטובה: שינוי השם ביטא את ההבנה בצורך החיוני בהפחת רוח בלוחמים.
הפחת רוח מלחמה בלוחמים היא ערך אנושי, צורך אוניברסלי, אולם לפני הכול היא משימה יהודית. כהן משוח מלחמה הוא מינוי ייחודי. ציווי התורה הוא לצייד כל מחנה צבא בכהן מלווה אשר תפקידו להפיח רוח בלוחמים, לעודד אותם, לחזק להמריץ, ולדחוף אותם עד הניצחון. כעת נותר לנו לבחון האם אכן מסמך הקוד האתי הגשים את ייעודו להיות 'רוח צה"ל', האם תכניו מפיחים רוח בלוחמים, האם סעיפיו מעודדים אותם, והאם רוחו של הקוד מהווה קטליזטור להמרצה ודחיפה עד הניצחון.
מסמך מצנן מוטיבציה
מעבר לפרטים הקיימים בקוד או חסרים ממנו, כאלו המעודדים לחימה או מנגד יוצרים תחושת רתיעה, יש לקוד רעיון מסדר. מכלול הפרטים והאמירות מכוון את החייל להבנה ובעקבותיה לתחושה כי מלחמה מעצם מהותה היא מעשה בלתי מוסרי. המוסר לכאורה מושהה לרגע ומוחלף בהרג וסבל, ובגזירת גורל נפל דווקא בחלקו של החייל באונס ובחוסר רצון לבצע את המשימה הקשה, המורכבת והלא נעימה. מחשבה זו אף אילו הייתה נכונה, בוודאי שלא תוביל את החייל להתלהבות הנצרכת ולרוח המלחמה. זו הסיבה שאף מי שמסכים עם מגבלות הערכים שמטיל הקוד האתי של צה"ל, אינו מתמלא במוטיבציה בעקבות קריאתו. אדרבה, הוא משמש כמסמך מצנן ומגביל, המונע מהלוחמים את ההתלהבות הנצרכת לרוח מלחמה.
זו כבר סיבה ראויה לכשעצמה להציע קוד חלופי, אשר פרט לכך שיביא את עמדת מוסר התורה בנוגע לעצם המלחמה, ימלא את הלוחם ברוח מוטיבציה וגבורה, רוח צה"ל היוצאת מפי כהן בגבורה בטרם קרב, והלוחמים והעם השומעים יהיו מסתערים ומנצחים. השימוש בהנגדה בין נאום הכהן לדבריו של כשר נותן פרספקטיבה מרתקת בין תפיסת מלחמה מתוך רצון שמביאה ניצחון, ובין תפיסת מלחמה מתוך אונס שגוררת כישלון.
בעוד הכהן מבליט את הלכתחילה, הקוד מדגיש את הבדיעבד. הכהן מדבר על אויבים, על חיזוקים, על ישועה ועל מטרה, ולעומתו הקוד דוחף לזהירות, הגבלות ושמירה על כבוד האויב ללא מטרה ממוקדת. התוצאה? מלחמה שבאה מתוך רגש חיובי, מהזכות להיות שליח העם ואלוקיו, שווה ניצחון, שווה מצב רוח מתאים למלחמה. אך תמרון שבא מתוך רגשות חוסר ברירה, ותחושת ביאוס מדוע זה נפל דווקא במשמרת שלי, שווה בלבול, שווה דיכאון.
נמחיש זאת מתחום אחר: אם ברצונך לתאר ליהודי שקשה לו את טעמה של השבת, איך תעשה זאת? האם תציג בפניו את מצוות "זכור את יום השבת לקדשו", הסעודות המשפחתיות, התפילות היפות, הנרות והקידוש, או תתחיל דווקא ב"שמור"? אסור, תיזהר, מוקצה! גם להילחם זה קשה, לפחות כמו שמירת שבת. אז איזה קוד תיתן לחייל? את ה"זכור" של הכהן או את ה"שמור" של כשר?
אם כן, מה נעשה עם לוחמים שכן עלולים לחוש קושי מוסרי בהפעלת כוח? מה נאמר לחייל שיחשוש כי ייגרם לו פגם בעדינות? האם לאלו לכל הפחות מסייע כשר בקודו? כדי להבין מדוע אפילו מטרה צנועה זו אינה מקבלת מענה מהקוד ההוא, עלינו להבין את הרגשות שמאחורי המעשים. דווקא אדם שסבור שמעשהו בעצם רע הוא, אלא ש"אין ברירה", הוא אשר עלול להיפגם בעדינותו, כי עכשיו הוא סוף כל סוף לא מוסרי. אך כאשר יש הבנה חיובית של מטרות המלחמה, כאשר המלחמה היא מוצדקת, הדבר מהווה ממילא פתרון לחיבוטים המוסריים, וגם החשש מהשחתה נעלם, כי החייל מצוי בתודעה שהוא עושה דבר קדוש וטוב בעצם, ומדוע יחשוב שזהו חוסר מוסר?
דוגמה לדבר היא מוהל או שוחט ואפילו רופא מנתח, שלעיתים חותכים לאנשים איברים מהגוף, שעיסוקם בתחום זה אינו משחית, ואין שום חשש שיגס ליבם להתחיל לכרות לאנשים איברים חינם, למרות עיסוקם בשפך דם. בשונה מהקוד האתי, הגורס כי מלחמה היא אירוע פגום אשר גורם למי שנאלץ לבצע אותו השחתה, הכהן דווקא מציע מתווה של מלחמה מתוך חרדת קודש ומצווה מרוממת. הוא מנכיח תפיסה שבין הפעלת כוח זו ובין אלימות אין ולא כלום.
מלחמה על החיים
שאלות המוסר עצמן אינן עומדות בחלל ריק, אלא צומחות על מצע תרבותי מסוים. במצע היהודי הדבר החשוב ביותר הוא חייו של היהודי, "וחי בהם" ולא שימות בהם, אם כן היות שמלחמה כוללת את ההוראה לסכן את החיים, זו הנקודה העיקרית המחייבת הצדקה. התשובה לשאלה מה קרה כאן שפתאום דוחה פיקוח נפש, חייבת לכלול הבנה שמטרות המלחמה חשובות כל כך, עד שהן עומדות מעל לערך החיים הפרטיים עצמם. כל תשובה לשאלה המוסרית האמיתית, מה יכול להיות חשוב יותר מחייו של יהודי, היא עצמה מחוללת את המוטיבציה הגבוהה ביותר, מפני שאין זו מוטיבציה חיצונית לסיפור אלא רוח הנובעת ממקור מטרת המלחמה עצמה. הדבר הגורם בעצמו להילחם, הוא המצדיק את המלחמה והשלכותיה. רעיון הגובר על "וחי בהם" בוודאי יצדיק דברים מרכזיים פחות כהרג האויב.
פרט לנאמר, בוודאי שאין הזמן והמקום הראוי לדיונים כובלים ומצמצמים בפתחה של הפעולה המלחמתית. את שאלת ההצדקה בהרג האויב אמור החייל היהודי לענות לעצמו הרבה לפני המלחמה. לא מצאנו שהכהן מכניס ערכים מגבילים. ערכי מוסר מגבילים מוגדרים בבית המדרש, אך כעת, ביציאה לקרב, זקוק הלוחם לחיזוק שיעזרו במטרה היחידה שעומדת כעת לנגד עיניו, והיא הניצחון במלחמה. ובייחוד במציאות זמננו, אם יש חשש הוא הפוך, כי ירחמו על האויב גם במקום שזה לא מוסרי, וכמו שמבאר הנצי"ב את דברי הכהן: "אל ירך לבבכם - לעשות בהם רעה כשייפלו בידכם".
מצוות עשה מן התורה להרים את רוח הלוחמים: "כי תצא למלחמה על אויבך... לא תירא.... וניגש הכהן ודיבר אל העם... אל ירך לבבכם" (דברים כ, א-ג). מכלל המצווה עלינו אף להחדיר בהם מוטיבציה, כלשונו של ספר החינוך בביאורו למהות המצווה: "ומן המצווה זו שיאמר... דברים אחרים יעוררו בני אדם למלחמה וישיאום לסכן בנפשם לעזור דת הא־ל ולשומרה ולהינקם מהסכלים המפסידים סדרי המדינות".
התורה עצמה בכמה מקומות מרימה את רוח הלוחמים, כמו העידוד המופיע בפרשתנו, פרשת ואתחנן: "כי תאמר בלבבך: רבים הגויים האלה ממני, איכה אוכל להורישם? לא תירא מהם, זכור תזכור את אשר עשה ה' אלוקיך לפרעה ולכל מצרים" (דברים ז, יז-יח). במקומות אחרים היא מתארת כיצד קיימו מצווה זו גדולי האומה. אחת הדוגמאות היפות לכך היא נאומו של חזקיהו המלך: "וידבר על לבבם לאמור: חזקו ואמצו אל תיראו ואל תחתו מפני מלך אשור ומלפני כל ההמון אשר עימו, כי עימנו רב מעימו. עימו זרוע בשר ועימנו ה' אלוקינו לעוזרנו ולהילחם מלחמותינו, וייסמכו העם על דברי יחזקיהו מלך יהודה" (דברי הימים ב' לב, ו-ח). "חזק ונתחזק בעד עמנו ובעד ערי אלוקינו" (שמואל ב' י, יב).
הכותב הוא חוקר בבית המדרש תורת המדינה
מאמר זה הוא תמצית מאמר מתוך הקובץ 'משיב הרוח לצה"ל', המציע חלופה תורנית ל'רוח צה"ל'
מתוך העיתון 'בשבע'
שיחות ליום ירושלים "שמחתי באומרים לי בית ה' נלך"
הדברים נאמרו במסיבת יום ירושלים התשס"ג, בישיבת מרכז הרב.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
מידות הראי"ה מידת הברית: מוסר טבעי ומושכל
ברית א'
השיעור עוסק במושג הברית כהטבעה מוסרית פנימית ובלתי תלויה, המהווה את טבעו הבסיסי והישר של האדם. בהמשך מוסבר כיצד פגם הברית מערער את הטבעיות הזו, ומדוע תיקונו דורש מעבר לעבודת ה' תבונית ומאומצת הנובעת מתוך שכל ותשובה מאהבה.
וירא מהכנסת אורחים ועד בירור הייעוד
שיחת מוצ"ש פרשת וירא
השיעור עוסק בגדריה ומשמעותה של מצוות הכנסת אורחים ככוח של קירוב וחסד, תוך השוואה בין מקורות שונים והעמקה בדמותו של אברהם אבינו. בהמשך נבחנים הניסיונות וההיפרדויות בחיי אברהם כמסע של בירור רוחני, המחדד את ייחודו ומעלתו של עם ישראל.
שם משמואל על הפרשה ההבדל בין יצחק לאברהם
שם משמואל על הפרשה - וירא - חלק א'
תפקיד של כל אחד מהמלאכים שבאו אל אברהם. לידת יצחק, שהוא מידת הגבורה, לאברהם, שהוא מידת החסד, בהתאם לציווי ה' לאברהם על מצוות מילה. כשצדיק נמצא בעיר הוא מושך אליו קדושה שמביאה שפע ודוחה את החושך.
שיעורים בספר יהושע הטבע והנס בארץ ישראל
יהושע פרק ג'
למה חשוב לומר שתהליך מעבר הירדן מתחיל בבוקר? מהי חשיבותו של ארון הברית באירוע מעבר הירדן? כיצד נכנסו כל עם ישראל יחד בין שני בדי ארון הברית, ואיך זה מסתדר עם דברי יהושוע שאמר לעם להתרחק מארון הברית?
מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.
וירא הכנסת אורחים בפרשה ובהפטרה ובשורת הולדת בן באורח ניסי - פרשת 'וירא'
אברהם אבינו והאישה השונמית מכניסי אורחים, ושניהם מתבשרים בהולדת בן, אשר אינם יודעים מה יעלה בגורלו. שרה והשונמית גבורת האימהות.
רביבים לימוד גמרא ועיון לנשים
חובה לנשים להרחיב ולהעמיק בלימוד התורה וההלכה, תוך הבנת ההיגיון הפנימי שבתורה, כפי שעולה מהתלמוד ומפרשיו | בכלל זה חובה ללמוד באופן כללי גם את המצוות שאינן נוגעות למעשה | פסקו הראשונים שאין ללמד את הבת תורה, שמא מתוך לימודה תורֶה היתר בדברים אסורים | אולם אישה שרוצה ללמוד מעצמה, רשאית ללמוד תנ"ך ותורה שבעל פה בעיון, ויש לה שכר על כך | בכל הדורות היו נשים שלמדו תורה והגיעו בה לרמה גבוהה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת וירא תשפז
בְּאֵלוֹנֵי מַמְרֵא – הוּא שֶׁנָּתַן לוֹ עֵצָה עַל הַמִּילָה . איך שאל אברהם אע"ה עצה אם לקיים ציווי המקום. וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים - אצל אברהם המלאכים נדמו כאנשים, גם אצל לוט נדמו כאנשים דכתיב וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה וּמַצּוֹת אָפָה וַיֹּאכֵלוּ. והכתוב קראם מלאכים מה הטעם לשינוי לשון הכתוב. בְּיוֹם הַמִּשְׁתֶּה הֵבִיאוּ הַשָּׂרוֹת בְּנֵיהֶן עִמָּהֶן וְהֵנִיקָה אוֹתָם שרה. קשה איך היתה מותרת להניק את התינוקות של הגויים. ונפסק בשו"ע ישראלית לא תניק לבן עובד כוכבים אפילו בשכר.
וירא פרשת וירא – שותפים עם השם
איך ייתכן שהקב"ה בורא העולם אומר שאינו יכול להפוך את סדום מבלי לגלות זאת תחילה לאברהם אבינו? מה ההגיון?
