ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- קול צופייך
- קול צופיך - הרב שמואל אליהו
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש דברים
- כי תצא
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
מצוות בספר דברים לפני כניסה לארץ
בפרשה יש ריבוי מצוות שקשורות לצער אנשים וצער בעלי חיים. לא במקרה המצוות הללו נמצאות בספר דברים שעוסק בגאולה. חכמינו מלמדים כי רחמנות ורגישות לאנשים ולבעלי חיים חייבת להיות למנהיג האומה, ובמיוחד בעת גאולתם של ישראל. כך היו האבות, משה ודוד. לעומתם היה בלעם אחוז במידת האכזריות לאנשים ולבעלי חיים. והוא פועל למען הגלות וכנגד הגאולה.
בלעם המתנגד לגאולה
בלעם בן בעור בא לקלל את עם ישראל לפני הכניסה לארץ ישראל. כשהתורה מתארת את האישיות של המקלל הגדול בעולם, היא מתארת אדם שרוצה להמית באכזריות עם שלם. האכזריות הייתה גם לאתון שלו, ועל זה הוא מקבל גערה. "וַיֹּאמֶר אֵלָיו מַלְאַךְ ה' עַל מָה הִכִּיתָ אֶת אֲתֹנְךָ זֶה שָׁלושׁ רְגָלִים" (במדבר כב לא).
הרמב"ם בספר מורה הנבוכים (חלק ג פרק יז) לומד מהאירוע הזה "שלא נלמד מדת האכזריות ולא נכאיב לבטלה ללא תועלת, אבל נכוון אל החמלה והרחמנות, ואפילו באיזה בעלי חיים שיזדמן" (עיין ספר חסידים תרס"ו). מכאן הוא לומד שאיסור צער בעלי חיים הוא איסור מהתורה.
קול צופיך - הרב שמואל אליהו (710)
הרב שמואל אליהו
711 - פרשת שופטים תשפ"ה – תשובה על ירושת הארץ
712 - פרשת כי תצא תשפ"ה – רחמים ורגישות מפתח הגאולה
713 - פרשת כי תבוא תשפ"ה – השופר שמכרית את האויבים
טען עוד
לעומת בלעם אנחנו רואים שכל האבות היו רועי צאן, אוהבים בני אדם ואוהבים את בריותיו של הקב"ה (אבות א יב). כך אומר יעקב אבינו ללבן "אַתָּה יָדַעְתָּ אֵת אֲשֶׁר עֲבַדְתִּיךָ וְאֵת אֲשֶׁר הָיָה מִקְנְךָ אִתִּי" (בראשית ל כט). ומסביר העמק דבר כי יעקב היה שומר שמירה יתירה גם כדי להיות ישר עם לבן המעביד שלו וגם כי " היה אוהב ומרחם את הצאן, כדרך כל הגדולים שהיו משגיחים על הצאן בחמלה רבה. וכו' מצד חסד ורחמים על בעלי חיים".
יֵשׁ לְךָ רַחֲמִים לִנְהֹג צֹאנוֹ שֶׁל בָּשָׂר וָדָם, כָּךְ, חַיֶּיךָ – אַתָּה תִרְעֶה צֹאנִי יִשְׂרָאֵל
חכמינו מלמדים שבגלל הרחמנות של משה על הצאן בחר בו ה' להיות מנהיג ישראל "אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ: כְּשֶׁהָיָה משֶׁה רַבֵּינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם רוֹעֶה צֹאנוֹ שֶׁל יִתְרוֹ בַּמִּדְבָּר, בָּרַח מִמֶּנּוּ גְּדִי וְרָץ אַחֲרָיו עַד שֶׁהִגִּיעַ לַחָסוּת. כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ לַחָסוּת, נִזְדַּמְּנָה לוֹ בְּרֵכָה שֶׁל מַיִם וְעָמַד הַגְּדִי לִשְׁתּוֹת. כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ משֶׁה אֶצְלוֹ, אָמַר: אֲנִי לֹא הָיִיתִי יוֹדֵעַ שֶׁרָץ הָיִיתָ מִפְּנֵי צָמָא, עָיֵף אַתָּה! הִרְכִּיבוֹ עַל כְּתֵפוֹ וְהָיָה מְהַלֵּךְ. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: יֵשׁ לְךָ רַחֲמִים לִנְהֹג צֹאנוֹ שֶׁל בָּשָׂר וָדָם, כָּךְ, חַיֶּיךָ – אַתָּה תִרְעֶה צֹאנִי יִשְׂרָאֵל. הָוֵי: "וּמשֶׁה הָיָה רוֹעֶה" (שמות רבה ב ב).
דוד – ראוי הוא זה להיות רועה את עמי
הפסוקים מלמדים כי גם דוד נבחר מתוך שריחם על הצאן "וַיִּבְחַר בְּדָוִד עַבְדּוֹ וַיִּקָּחֵהוּ מִמִּכְלְאֹת צֹאן: מֵאַחַר עָלוֹת הֱבִיאוֹ לִרְעוֹת בְּיַעֲקֹב עַמּוֹ וּבְיִשְׂרָאֵל נַחֲלָתוֹ: וַיִּרְעֵם כְּתֹם לְבָבוֹ וּבִתְבוּנוֹת כַּפָּיו יַנְחֵם" (תהילים עח). והסביר רש"י שם "שהיה רועה לאביו הצאן המניקות שהיה רחמני ומוציא הגדיים תחלה ומאכילן ראשי עשבים העליונים שהם רכים, ומוציא התיישים אחריהם ואוכלין אמצע העשבים. ואחר כך מוציא הזקנות ואוכלות השרשים. אמר הקב"ה: ראוי הוא זה להיות רועה את עמי".
סיפור על רבי יהודה הנשיא
הגמרא מספרת על רבי יהודה הנשיא שסבל מיסורים בגלל שלא ריחם על בעלי חיים שהלכו לשחיטה. "דְּהַהוּא עֶגְלָא, דַּהֲוּו קָא מַמְטוּ לֵיהּ לִשְׁחִיטָה, אָזַל תַּלְיָא לְרֵישֵׁיהּ בְּכַנְפֵיהּ דְּרַבִּי, וְקָא בָכִי. אֲמַר לֵיהּ, "זִיל, לְכָךְ נוֹצַרְתָּ". אָמְרֵי, הוֹאִיל וְלָא קָא מְרַחֵם, לֵיתוּ עֲלֵיהּ יִסּוּרִין. עַל יְדֵי מַעֲשֶׂה הָלְכוּ יוֹמָא חַד הֲוָה קָא כַּנְשָׁא אַמְתֵּיהּ דְּרַבִּי בֵּיתָא, הֲוָה שַׁדְיָא בְנֵי כַּרְכּוּשְׁתָּא, וְקָא כַּנְשָׁא לְהוּ, אָמַר לָהּ, שַׁבְקִינְהוּ, כְּתִיב, "וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו". אַמְרֵי, הוֹאִיל וּמְרַחֵם, נְרַחֵם עָלֵיהּ" (בבא מציעא פה/א).
ייסורים של רבי על-ידי מעשה באו ועל ידי מעשה הלכו. על ידי מעשה באו – שהוליכו עגל לשחיטה ליד רבי יהודה הנשיא. הבין העגל שלשחיטה הוא הולך, ברח ושם ראשו בתוך כנף בגדו של רבי שירחם עליו. אמר רבי יהודה הנשיא לעגל: לֵך לשחיטה כי לכך נוצרת. אמרו משמים: הואיל ואינו מרחם על העגל – יבואו עליו ייסורים. ועל ידי מעשה אחר הלכו ייסוריו שיום אחד הייתה שפחתו של רבי מנקה את הבית, ורצתה לסלק גורים של חולדה שהיו בבית. אמר רבי לשפחתו: הניחי להם הרי כתוב: "ורחמיו על כל מעשיו". אמרו משמים: הואיל ומרחם – נרחם עליו. צריך להבין כי רבי נענש כי הוא היה מנהיג ומנהיג צריך להיות רחמן. היסורין לימדו אותו לרכוש את מידת הרחמנות.
בדורו של מלך המשיח לא תהיה אכזריות
גם מלך המשיח יהיה איש חסד רחמים. כך אומר ישעיהו "קָנֶה רָצוּץ לֹא יִשְׁבּוֹר וּפִשְׁתָּה כֵהָה לֹא יְכַבֶּנָּה לֶאֱמֶת יוֹצִיא מִשְׁפָּט" (מב). ופירשו המפרשים כי מלך המשיח "לא יגזול את הדלים ולא ירצץ את העניים ואת החלשים". רוח הרחמנות העולמית תשפיע על האנשים "לֹא יָרֵעוּ וְלֹא יַשְׁחִיתוּ בְּכָל הַר קָדְשִׁי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ה' כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים" (ישעיהו יא). ונאמר "וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת לֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה" (ישעיהו ב).
היא תהיה כל כך חזקה ותשפיע גם על החיות הטורפות. "וְגָר זְאֵב עִם כֶּבֶשׂ וְנָמֵר עִם גְּדִי יִרְבָּץ וְעֵגֶל וּכְפִיר וּמְרִיא יַחְדָּו וְנַעַר קָטֹן נֹהֵג בָּם: וּפָרָה וָדֹב תִּרְעֶינָה יַחְדָּו יִרְבְּצוּ יַלְדֵיהֶן וְאַרְיֵה כַּבָּקָר יֹאכַל תֶּבֶן: וְשִׁעֲשַׁע יוֹנֵק עַל חֻר פָּתֶן וְעַל מְאוּרַת צִפְעוֹנִי גָּמוּל יָדוֹ הָדָה". (ישעיהו יא).
כשם שרחמי ה' על האדם כך רחמיו על הבהמה
לקראת הכניסה לארץ ישראל
התורה חוזרת ומלמדת בפרשה כמה פעמים הלכות צער בעלי חיים לפני כניסת ישראל לארץ ישראל. בארץ ישראל צריכים להזהר בצער בעלי חיים יותר כי הרגישות והרחמים הם תנאי בגאולה כדלעיל. עוד מלמדת התורה על רחמנות לבעלי חיים בשעה שהם יוצאים ממצרים ומתנתקים מההרגל האכזרי של מצרים. כך כתוב על איסור הקרבת עגל או גדי שנולד "שׁוֹר אוֹ כֶשֶׂב אוֹ עֵז כִּי יִוָּלֵד וְהָיָה שִׁבְעַת יָמִים תַּחַת אִמּוֹ וּמִיּוֹם הַשְּׁמִינִי וָהָלְאָה יֵרָצֶה לְקָרְבַּן אִשֶּׁה לה'".
ובמדרש (רבה דברים – פרשה ו פסקה א) "ולמה התינוק נימול לשמונה ימים? שנתן הקב"ה רחמים עליו להמתין לו עד שיהא בו כחו. וכשם שרחמיו של הקב"ה על האדם כך רחמיו על הבהמה מנין שנאמר (ויקרא כב) ומיום השמיני והלאה וגו' . ולא עוד אלא שאמר הקב"ה (שם) אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד.
וכשם שנתן הקב"ה רחמים על הבהמה כך נתמלא רחמים על העופות מנין שנאמר 'כי יקרא קן צפור לפניך". ובשו"ת משנה הלכות (חלק ד סימן רלט) "ואמרו ז"ל בטעם מצוה זו כי הוא יתברך אב הרחמן ורחמיו על כל מעשיו אף על בעלי חיים ולכן צוה שיהיה שבעת ימים תחת אמו לתת נחת רוח לאמו להשתעשע בפרי מעלליה ".
למנוע אכזריות – ולהוסיף רחמים
עוד מצווה התורה בפרשת משפטים לתת אוכל לכלבים. "וְאַנְשֵׁי קֹדֶשׁ תִּהְיוּן לִי וּבָשָׂר בַּשָּׂדֶה טְרֵפָה לֹא תֹאכֵלוּ לַכֶּלֶב תַּשְׁלִכוּן אֹתוֹ " (שמות כב) בשר זה הוא שכר לכלבים על שתיקתם בעת יציאת מצרים. בהמשך מלמדת התורה להשתדל ברווחת בעלי החיים. "וְהַשְּׁבִיעִת תִּשְׁמְטֶנָּה וּנְטַשְׁתָּהּ וְאָכְלוּ אֶבְיֹנֵי עַמֶּךָ וְיִתְרָם תֹּאכַל חַיַּת הַשָּׂדֶה כֵּן תַּעֲשֶׂה לְכַרְמְךָ לְזֵיתֶךָ: שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲשֶׂה מַעֲשֶׂיךָ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תִּשְׁבֹּת לְמַעַן יָנוּחַ שׁוֹרְךָ וַחֲמֹרֶךָ וְיִנָּפֵשׁ בֶּן אֲמָתְךָ וְהַגֵּר" (כג).
לתת לבהמה לאכול לפני האדם
כן ציוותה התורה לתת לבעלי החיים לאכול לפני האדם. ובגמרא "אסור לאדם שיאכל קודם שיתן מאכל לבהמתו, שנאמר (דברים פרק יא פסוק טו): וְנָתַתִּי עֵשֶׂב בְּשָׂדְךָ לִבְהֶמְתֶּךָ, והדר (רק לאחר נתינת אוכל לבהמה) – וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ. (ברכות מ.) אמנם בשתיה כתיב "והשקית את העדה ואת בעירם". ולכן מותר לומר לבני ביתו להאכיל את בעלי החיים לפני שהוא אוכל, והדיבור הזה לא נחשב הפסק בין הנטילה לברכת המוציא או בין הברכה לבין האכילה (שו"ע קסז ו).
וכל המרחם – מרחמים עליו
מובא בירושלמי (מסכת כתובות פרק ד הלכה ח): "דרש ר' אלעזר הקפר, אין אדם רשאי ליקח בהמה חיה ועוף, אלא אם כן התקין להן מזונות". וכתב בספר לקט יושר: "וזכורני שאמר (תרומת הדשן) שצריך ליתן לבהמתו לאכול ביום הכיפורים כל צורכה, דצריך לרחם על בהמתו כדי שמרחמין עליו" (או"ח קמ ענין ג). וכן כתב שולחן ערוך הרב לרחם גם על בעל חיים שנמצא ברחוב: "אבל לטרוח בגופו – חייב להציל כל בעלי חיים מצער, אפילו של הפקר ואפילו של נכרי". (חו"מ עוברי דרכים וצער בעלי חיים ד).
לעזור לשונא לפני האוהב
לעזור גם לשונא וגם לאוהב
התורה מלמדת לסייע לאח ולסייע גם לשונא. בפרשת כי תצא נאמר בתחילה "לֹא תִרְאֶה אֶת שׁוֹר אָחִיךָ אוֹ אֶת שֵׂיוֹ נִדָּחִים וְהִתְעַלַּמְתָּ מֵהֶם הָשֵׁב תְּשִׁיבֵם לְאָחִיךָ וְאִם לֹא קָרוֹב אָחִיךָ אֵלֶיךָ וכו'" (דברים כב א-ג) המילה אחיך חוזרת בשלושת הפסוקים שעוסקים במצווה הזו חמש פעמים. לעומת זאת בפרשת משפטים כתוב לסייע דווקא לאויב "כִּי תִפְגַּע שׁוֹר אֹיִבְךָ אוֹ חֲמֹרוֹ תֹּעֶה הָשֵׁב תְּשִׁיבֶנּוּ לוֹ: (שמות כג).
גם במצוות הקם תקים בפרשה כתוב על אחיך "לֹא תִרְאֶה אֶת חֲמוֹר אָחִיךָ אוֹ שׁוֹרוֹ נֹפְלִים בַּדֶּרֶךְ וְהִתְעַלַּמְתָּ מֵהֶם הָקֵם תָּקִים עִמּוֹ". ואילו בספר שמות כתוב שהמצווה היא דווקא או במיוחד על שונא "כִּי תִרְאֶה חֲמוֹר שֹׂנַאֲךָ רֹבֵץ תַּחַת מַשָּׂאוֹ וְחָדַלְתָּ מֵעֲזֹב לוֹ עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹ".
צער בעלי חיים וצער איש ישראל – מי קודם?
חכמינו למדו שהמצוות הללו הם גם למנוע צער מהאדם וגם מבעלי החיים. כך נפסק ברמב"ם (הלכות רוצח ושמירת הנפש פרק יג הלכה יג) "הפוגע בשנים אחד רובץ תחת משאו ואחד פרק מעליו ולא מצא מי שיטעון עמו, מצוה לפרוק בתחילה משום צער בעלי חיים ואחר כך טוען". אבל כשיש חשש לשנאת ישראל וצער של בעלי חיים. התיקון של שנאת ישראל קודם. ולכן כתוב "במה דברים אמורים בשהיו שניהם שונאים או אוהבים, אבל אם היה אחד שונא ואחד אוהב מצוה לטעון עם השונא תחילה כדי לכוף את יצרו הרע".
זהירות משנאת חינם גדולה מצער בעלי חיים
הסביר התוס' כי השונא המדובר הוא לא שונא ממש אלא מי שלא מקיים מצוות, והחשש שמא מתוך כך שלא יעזרו לו הוא יפתח שנאה של ממש "ובאין מתוך כך לידי שנאה גמורה". לכן צריך האדם לכפות את יצרו ולסייע לשונא תחילה. (פסחים דף קיג/ב). והסביר הרמב"ם כי לכן התורה ציוותה להקדים עזרה לשונא אפילו על חשבון צער בעלי חיים כי צער האדם קודם.
וכך כותב הרמב"ם שם כי השונא הוא אדם שלא שומר תורה ומצוות. "ואף על פי שעדיין לא עשה תשובה, אם מצאו נבהל במשאו מצוה לפרוק ולטעון עמו ולא יניחנו נוטה למות שמא ישתהה בשביל ממונו ויבא לידי סכנה. והתורה הקפידה על נפשות ישראל בין רשעים בין צדיקים מאחר שהם נלוים אל ה' ומאמינים בעיקר הדת, שנאמר "אמור אליהם חי אני נאם ה' אלהים אם אחפוץ במות הרשע כי אם בשוב רשע מדרכו וחיה".
מותר לעבוד בבעלי חיים, אבל לא לצערם
לא תחרוש בשור וחמור יחדיו
התורה אומרת כי מותר לאדם לעבוד בבעלי החיים. אבל לא לצער אותם בעת העבודה. לכן התורה מצווה "לֹא תַחֲרשׁ בְּשׁוֹר וּבַחֲמֹר יַחְדָּו". וכתב רש"י (כב י) ו"הוא הדין לכל שני מינים שבעולם, והוא הדין להנהיגם יחד קשורים זוגים בהולכת שום משא". ופירשו חכמים "שהשור מעלה גרה תמיד ואוכל, והחמור אינו מעלה גרה נמצא שזה אוכל וזה מתענה וזהו צער בעלי חיים. דבר אחר רחמיו של הקב"ה על כל מעשיו ואין כח החמור ככח השור (חזקוני).
לא תחסום שור בדישו
כן אמרה התורה "לֹא תַחְסֹם שׁוֹר בְּדִישׁוֹ" (כה ד). שלא לצער את בעלי החיים בשעה שהם עובדים ולא יכולים לאכול ממה שעובדים בו. ובשו"ע (חו"מ סימן שלח) "כל המונע הבהמה מלאכול בשעת מלאכה, לוקה, שנאמר: 'לא תחסום שור בדישו' אחד שור ואחד כל מיני בהמה וחיה בין טמאים בין טהורים. ואחד חרישה ואחד כל שאר מלאכות של גדולי קרקע ולא נאמר שור בדישו אלא בהווה".
איסור סירוס בעלי חיים
התורה אסרה לסרס בעלי חיים. "וּמָעוּךְ וְכָתוּת וְנָתוּק וְכָרוּת לֹא תַקְרִיבוּ לה', וּבְאַרְצְכֶם לֹא תַעֲשׂוּ" (ויקרא כב, כד). וכן נפסק בשו"ע (אה"ע סימן ה יא) "אסור להפסיד אברי הזרע, בין באדם בין בבהמה חיה ועוף, אחד טמאים ואחד טהורים, בין בארץ ישראל ובין בחוץ לארץ. וכל המסרס לוקה מן התורה בכל מקום. ואפילו מסרס אחר מסרס לוקה". וממשיך "והמסרס את הנקבה, בין באדם בין בשאר מינים, פטור אבל אסור".
מעמיס על הבהמה יותר מידי – בא לדין
על כן כתב בספר חסידים (סימן מד): "אם עשה צער לבהמה בחנם, כמו שמשים עליה משאוי יותר מכדי הראוי, ומכה אותה והיא אינה יכולה ללכת – בא לדין על שציער בעלי חיים. וכן המושכים אזני החתולים להשמיע צעקתם – הם חוטאים. גם דרשו חכמים על הפסוק בספר זכריה (יב, ד) בַּיּוֹם הַהוּא נְאֻם ה' אַכֶּה כָל סוּס בַּתִּמָּהוֹן וְרֹכְבוֹ בַּשִּׁגָּעוֹן". " עתיד הקדוש ברוך הוא להיפרע עלבון סוסים מרוכביהם על שהכו אותם במגפיים ".
וכן כתוב בספר אורחות צדיקים (שער האכזריות) "גם מן הבהמה ירחיק אכזריות, כדכתיב (משלי יב, י): "יודע צדיק נפש בהמתו" שלא להטריחה יותר מדאי ושלא ירעיב אותה ". וכן פסק בשו"ע (אה"ע סימן ה) כי אע"פ שמותר להשתמש בנוצות של אווזים. "העולם נמנעים דהוי אכזריות".
ניסיונות בבעלי חיים
פסק הרמ"א (אבן העזר סימן ה סעיף יד): "כל דבר הצריך לרפואה או לשאר דברים – לית ביה משום איסור צער בעלי חיים". בשו"ת שבות יעקב (חלק ג סימן עא) מובא: "נשאלתי מרופא מומחה ה"ה ר' דוד וויזל נר"ו, אי מותר לעשות רפואה, דהיינו להמית בהמה טמאה כגון כלב או חתול מפני ספק פקוח נפש". השבות יעקב פסק: "הלכה למעשה, דכל שיש בו שום צורך, או לרפואת הגוף, או שום הנאת ממון – דאין בו שום חשש איסור בל תשחית או צער בעלי חיים".
ובשו"ת משנה הלכות (חלק ד סימן רלט) כתב: "ועיין בס' בנין ציון סי' ק"ח דמספקא ליה אי מותר לישראל לעשות נסיונות בגוף בעלי חיים כדרך הרופאים שאין זה לרפואה אלא ספק תועלת, וצער בעלי חיים ודאי. אמנם בשו"ת ציץ אליעזר (חלק יד סימן סח) התיר "ועל כן פשוט וברור, דגם כשעושים זאת לשם מטרת מחקר ושימוש באיבחון בני אדם, וכל הכוונה היא רק לשם כך כדי להועיל עי"כ לבני אדם, כבנידוננו, שהוא ג"כ בכלל צריך לרפואה או לשאר דברים – וליכא בכה"ג משום איסור צער בעלי חיים". הציץ אליעזר המליץ להרדים את הבהמה לפני עריכת הניסוי.
מותר לאכול בעלי חיים ולא לצערם
לא תקח האם על הבנים
כן מותר לאכול בעלי חיים אבל לא לצערם. שכך כותבת התורה "כִּי יִקָּרֵא קַן צִפּוֹר לְפָנֶיךָ בַּדֶּרֶךְ בְּכָל עֵץ אוֹ עַל הָאָרֶץ אֶפְרֹחִים אוֹ בֵיצִים וְהָאֵם רֹבֶצֶת עַל הָאֶפְרֹחִים אוֹ עַל הַבֵּיצִים לֹא תִקַּח הָאֵם עַל הַבָּנִים: שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם וְאֶת הַבָּנִים תִּקַּח לָךְ לְמַעַן יִיטַב לָךְ וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים". מותר לך לאכול את הציפור או את הביצים, אבל אל תעשה את זה באכזריות כלפי בעלי החיים.
אין בשחיטה צער בעלי חיים
ובשו"ת משנה הלכות (חלק ד סימן רלט) כתב שאין בשחיטה, צער בעלי חיים, שהבהמה לא מרגישה מרוב חדות הסכין. "וראשונה עלינו לברר כי אנחנו עם ישראל זרע קודש היינו מן הראשונים מעת נתינת התורה ועוד קודם לזה שנצטוונו להזהר שלא לצער בעלי חיים וכן אנו נוהגין עד היום. וכל מה שהתירה לן התורה ודאי אין בזה משום צער בעלי חיים".
ו"אילו היה בזה משום צער בעלי חיים לא צויתנו התורה לעשות כן שהרי התורה הקפידה שלא לצער בעלי חיים. והקב"ה הוא היודע איזה נקרא צער בעלי חיים ואסור ואיזה לא נקרא צער בעלי חיים, כי הוא אשר ברא את כל ויודע תוכן כל הנבראים. ואפילו על צער כל דהוא הקפידה התורה שלא לצער שום בעלי חי ואפילו יתושים ולאידך גיסא צונו לשחוט בהמה טהורה בשחיטה הראויה, ע"כ שאין בזה משום צער בעלי חיים ".
אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד
ולכן אע"פ שמותר לאדם לאכול בעלי חיים. ציוותה התורה "וְשׁוֹר אוֹ שֶׂה אֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ לֹא תִשְׁחֲטוּ בְּיוֹם אֶחָד" (ויקרא כ בכח) כי השי"ת רחמיו על כל מעשיו וזה מדת אכזריות ואין ראוי לאדם מישראל להתנהג במדת אכזריות בשום אופן אלא צוה הקדוש ברוך הוא לקבוע בנפשינו מדת החמלה והרחמנות שהוא מדה טובה מאד ולהרחיק מאתנו מדת אכזריות. וכן אסור לאכול מהבהמה לפני מיתתה.
וכתב הרמב"ן "כדי להזהיר שלא ישחוט הבן בעיני האם כי יש לבהמות דאגה גדולה בזה, ואין הפרש בין דאגת האדם לדאגת הבהמות על בניהם" (דברים פרק כב פסוק ו) כי אהבת האם לבן איננו דבר נמשך אחר השכל אבל הוא מפעולות כח המחשבות המצויה בבהמות כאשר הוא מצויה באדם".
איסור בשר בחלב מטעמי רחמים
לכן אומרת התורה שאסור לבשל גדי בחלב אימו. (כג יט) אף שבוודאי אסור לבשלו עם חלב של אמא אחרת. וגם אם הוא לא גדי אלא שור אסור לבשלו בחלב. אלא שהתורה דיברה על איסור זה מצד האכזריות שבדבר. "ומהאי טעמא יש לומר נמי באיסור בשר בחלב שאסרה לנו התורה כדי לרחק ממחשבותינו מדת אכזריות וגם צער בעלי חיים שיטול אדם הגדי מתחת אמו וישחטה ויבשל בחלבה לעיניה ואפילו שלא בפניה מ"מ מדת אכזריות הכניס בעצמו המבשל ויודע שבשל גדי בחלב אמה, והרחיקנו התורה מזה וכיוצא בזה". (שו"ת משנה הלכות חלק ד סימן רלט).
מאדם עד נח אסרו לאכול בשר
ומאדם ועד נח באמת לא הותרו לאכול בשר כמבואר במקרא "ויאמר אלקים הנה נתתי לכם את כל עשב זרע זרע אשר על פני כל הארץ ואת כל העץ אשר בו פרי עץ זרע זרע לכם יהיה לאכלה" וברש"י "וכשבאו בני נח התיר להם בשר שנאמר 'כל רמש אשר הוא חי וגו' כירק עשב שהתרתי לאדם הראשון נתתי לכם את כל".
והותר בשר בימי נח. כי האדם נפל ב"שלטון הרשעה והשקר, שנאת עמים וקנאת לאומים, איבת גזעים ומריבת משפחות, המביאה להפיל חללים רבים ולשפך נחלי דמים" ובמצב זה להיות צמחוני זו קפיצת מדרגה. ואין זאת המעלה הוגנת לו לאדם כלל, כל זמן שפלותו". " שאילו הקדמנו מה שראוי לאחר, אז אבדנו את הכל". כי "הרבה דעות כוזבות, המשוטטות בעולם ומעבירות רבים על דעתם ועל דעת קונם, לא באו כ"א מסבת השאיפה הנפרזה שלא תדע עת וזמן לכל חפץ, ואין לה מעצור וגבול" (הראי"ה קוק בחזון הצמחונות).
מצוות כיסוי הדם – הסתר בושתך
על כן השחיטה עצמה צריכה להתקדש כתכונה מיוחדת דוקא "כאשר ציויתיך" (דברים יב) דהיינו במיעוט צערו של החי, למען השריש בלבו של אדם רחמנות על בעלי חיים גם בשחיטה. ולכן אמרה תורה: כסה הדם, הסתר בושתך ורפיון מוסריותך. שתדע כי "אין ראוי לטול חייה של כל נפש חיה ומרגשת מפני צרכו ותאותו".
יש כאן גערת-חכם נסתרת והערה גבולית
והותר הבשר רק כשאדם מתאווה לו ביותר. שכך כתוב (דברים יב) "רַק בְּכָל אַוַּת נַפְשְׁךָ תִּזְבַּח וְאָכַלְתָּ בָשָׂר וכו' וכן "וְאָמַרְתָּ אֹכְלָה בָשָׂר כִּי תְאַוֶּה נַפְשְׁךָ לֶאֱכֹל בָּשָׂר בְּכָל אַוַּת נַפְשְׁךָ תֹּאכַל בָּשָׂר". וגם בהמשך "וְאָכַלְתָּ בִּשְׁעָרֶיךָ בְּכֹל אַוַּת נַפְשֶׁךָ". ויש כאן גערת-חכם נסתרת והערה גבולית. כלומר, כל זמן שמוסריותך הפנימית לא תקוץ באכילת בשר בעלי חיים כמו שכבר אתה קץ מבשר אדם, שע"כ לא הוצרכה תורה לכתוב עליו איסור מפורש, שאין האדם צריך אזהרה על מה שקנה לו כבר מושג טבעי בזה, שזהו כמפורש, שבבא התור של מצב המוסרי האנושי לשקץ בשר בעלי חיים, מפני הגעל המוסרי שיש בו, הלא אז לא תאוה כלל נפשך לאכול בשר ולא תאכל, שהרי "דברי תורה נדרשים מכלל לאו הן ומכלל הן לאו" (ספרי ורש"י דברים יא).
ורחמיו על כל מעשיו – אפילו הצומח
וצריך האדם לרחם על כל היצורים בעולם. "עוֹד צָרִיךְ לִהְיוֹת רַחֲמָיו פְּרוּסִים עַל כָּל הַנִּבְרָאִים, לֹא יְבַזֵּם וְלֹא יְאַבְּדֵם. שֶׁהֲרֵי הַחָכְמָה הָעֶלְיוֹנָה הִיא פְּרוּסָה עַל כָּל הַנִּבְרָאִים, דּוֹמֵם וְצוֹמֵחַ וְחַי וּמְדַבֵּר. וּמִטַּעַם זֶה הוּזְהַרְנוּ מִבִּזּוּי אוֹכָלִים. וְעַל דָּבָר זֶה רָאוּי, שֶׁכְּמוֹ שֶׁהַחָכְמָה הָעֶלְיוֹנָה אֵינָהּ מְבַזָּה שׁוּם נִמְצָא וְהַכֹּל נַעֲשָֹה מִשָׁם, דִּכְתִיב (תהלים קד כד) "כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִֹיתָ", כֵּן יִהְיֶה רַחֲמֵי הָאָדָם עַל כָּל מַעֲשָֹיו יִתְבָּרַךְ. וּמִטַּעַם זֶה הָיָה עֹנֶשׁ רַבֵּינוּ הַקָּדוֹשׁ, עַל יְדֵי שֶׁלֹּא חָס עַל בֶּן הַבָּקָר שֶׁהָיָה מִתְחַבֵּא אֶצְלוֹ וְאָמַר לוֹ "זִיל, לְכָךְ נוֹצַרְתָּ" (בבא מציעא פ"ה, א), בָּאוּ לוֹ יִסּוּרִין, שֶׁהֵם מִצַּד הַדִּין, שֶׁהֲרֵי הָרַחֲמִים מְגִינִים עַל הַדִּין, וְכַאֲשֶׁר רִיחֵם עַל הַחוּלְדָה וְאָמַר "וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָֹיו כְּתִיב", נִיצַל מִן הַדִּין, מִפְּנֵי שֶׁפֹּרַשֹ אוֹר הַחָכְמָה עָלָיו, וְנִסְתַּלְקוּ הַיִּסּוּרִים:
וְעַל דֶּרֶךְ זֶה לֹא יְבַזֶּה שׁוּם נִמְצָא מִן הַנִּמְצָאִים, שֶׁכֻּלָּם בְּחָכְמָה, וְלֹא יַעֲקוֹר הַצּוֹמֵחַ אֶלָּא לְצוֹרֶךְ, וְלֹא יָמִית הַבַּעַל חַי אֶלָּא לְצוֹרֶךְ, וְיִבְרוֹר לָהֶם מִיתָה יָפָה בְּסַכִּין בְּדוּקָה, לְרַחֵם כָּל מַה שֶּׁאֶפְשָׁר: זֶה הַכְּלָל, הַחֶמְלָה עַל כָּל הַנִּמְצָאִים שֶׁלֹּא לְחַבְּלָם, תְּלוּיָה בְּחָכְמָה. זוּלָתִי לְהַעֲלוֹתָם מִמַּעֲלָה אֶל מַעֲלָה, מִצּוֹמֵחַ לְחַי, מֵחַי לִמְדַבֵּר שֶׁאָז מוּתָר לַעֲקוֹר הַצּוֹמֵחַ וּלְהָמִית הַחַי, לָחוֹב עַל מְנַת לִזְכּוֹת: (רמ"ק תומר דבורה ג).
סיפור
תסתכלו באותיות הקטנות
מגיל אחד עשרה לא הכניס הרב זצ"ל לפיו בשר בקר. רק אם בדק את סכין השחיטה או אז יאות לטעום מבשר העוף. מה הפלא, אם כן, שמתוך ערפילי חולשתו התנגד הרב בכל תוקף להיות ניזון מהזונדה שיש בה מרכיבים של חלב עכו"ם. רק בצאת השבת אמר למשמשו כי יש בזה חלב עכו"ם. המשמש התעקש, שהרי בבית חולים דתי עסקינן והאוכל כשר למהדרין.
"תסתכל באותיות הקטנות", הורה לו הרב שכמובן צדק, "מה, אתם לא רואים?" התפלא הרב.
שלוש פעמים ביום תרוץ הרבנית לביתה כדי להביא לרב את המאכלים העשויים על פי חומרותיו הקפדניות.
(יוסי אליטוב(
חסידא קדישא
זהירותו של הרב זצ"ל וקדושתו במאכל, היתה מופלגת ביותר. העיד הרב יהודה צדקה ע"ה, שהרב עזרא עטיה ע"ה, ראש ישיבת "פורת יוסף", קרא על אבא הרב זצ"ל, הכ"מ, עוד כאשר היה בגיל שלושים לערך, את התואר "חסידא קדישא"! והרב עטיה לא היה מוציא תארים מפיו כך סתם, כמו שמקובל היום.
אבא לא היה אוכל בחוץ שום דבר. היה נזהר בכך זהירות רבה. בשר לא היה נכנס כלל אל פיו, או בגלל דברי האר"י ז"ל או בגלל שהיה מחמיר על עצמו בשחיטה או בבדיקות הריאה. רק עופות היה מכניס, וגם אז היה מקפיד לבדוק את הסכין לפני השחיטה.
רק אחרי שבדק את הסכין, שחטו לו עוף בשביל שבת. אחרי השחיטה היו מביאים לפניו את הסכין לבדיקה פעם שנייה. רק אם הסכין עבר את שתי הבדיקות האלה, היה הרב מכניס את העוף אל הבית.
)הרב יוסף אליהו, בן הרב(
שאלות
בלי השגחה פרטית . האם מותר לאכול בשר במסעדה שאין לה תעודת כשרות, אבל אני מכיר את בעל המסעדה ויודע שהוא שומר על הכשרות?
ממש לא. כשאין השגחה הוא לא מודע לפרטי ההלכה.
שש שעות עגולות . האם מותר לאכול חלבי לאחר חמש שעות ודקה מסיום הסעודה הבשרית?
לא.
ערבים מועילים לאשכנזים . המשגיח אמר לי שהוא מדליק את אש התנור, אבל מי שמכניס את הדגים, בשר וכו', לתנור, זה ערבים. זה בסדר?
לספרדים – לא מועיל. לאשכנזים – מועיל (שו"ע יורה דעה סימן קי"ג סעיף ז’).
חיזוקים לחזקים. האם אפשר לבקש מהרב דברי חיזוק? אנחנו עובדים סוציאלים במחלקה ב…, מתמודדים עם לא מעט שאלות מוסריות ולעיתים רגשות אשם שמלווים… נשמח לדברים שיחזקו.
אשריכם שאתם עוסקים במלאכה החשובה הזאת. זוכים להיות שותפים בבנין הארץ. יש חושבים כי קבלן שבונה בנינים הוא זה שבונה את ארץ ישראל. ובאמת מי שבונה את הארץ הוא מי מחזק אותם ביום יום ובעת צרה.
תזכרו את דברי דבורה בשירתה על אלה שבאו לעזרת ה' לעזרת ה' בגיבורים. ודרשו חז"ל "כל העוזר את ישראל כעוזר את השכינה". קחו את דברי חז"ל אלו וכתבו אותם על לוח לבכם. כתבו אותם בכל משרד וחדר. שתזכרו כל הזמן כי כשאתם עוזרים למשפחה אתם עוזרים לשכינה, שה' שישכון בתוך ישראל.
בסופו של דבר שכינה לא שורה מתוך עצב וצער אלא מתוך שמחה. מתוך שלום. מתוך מידות טובות. זו העבודה שלכם. אתם עוזרים לשכינה שתשכון בישראל. מגיעות לכם כל הברכות האמורות בתורה.
אשריכם ואשרי חלקכם.
אני נתקל בשאלות המוסריות שאתם עוסקים בהם גם בצפת. מנסיוני ההחלטות הקשות שאתם לוקחים הן לטובת הילדים, לטובת ההורים, שלא ימשיך דור נוסף של מסכנות. גם אם לפעמים לוקחים ילד ממשפחתו.
תמיד תחשבו על הטוב. על הברכה שאתם מביאים לעולם ותשרה שכינה במעשה ידיכם.
איך נראית נקמה יהודית?
הצוואה של חללי צה''ל לעם ישראל
האם מותר לפנות למקובלים?
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
בצלאל ואהליאב - חיבור של קצוות
אנחנו קודש למענך
השיבה שופטיך כבראשונה - על מערכת המשפט בישראל
איך ללמוד אמונה?
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
מה המשמעות הנחת תפילין?
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
