ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- נסיעות, טיולים ונופש
- הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן
הנוהג שבתי מלון מכינים מדי יום עבור קהל המתארחים קפה בלובי ובחדר האכילה, וגם בשבת יש קפה שקלו בעצם יום השבת. והנה מעשה קלייה זה נעשה על ידי כמה מלאכות דאורייתא וכגון הדלקת המיחם רתיחת המים וקליית גרגירי הקפה.
ופשוט שאם הקפה נעשה עבור היהודים הוא אסור בשתיה, אלא שאם יש בין המתארחים גם אינם יהודים יש לדון אם כיון שהם שמכינים את הקפה ממילא לכלל האורחים בני ברית ושאינם בני ברית, ולא נעשה קפה זה רק עבור הישראלים יש להתיר, אלא שמצאנו שחז״ל אסרו במידי דאכילה שלא להנות ממה שהכין הנכרי בשבת שמא מתוך שאדם להוט ביותר לאכול יצוה לנכרי לבשל עבורו.
והנה מצאנו מחלוקת ראשונים מפני מה נאסרה פת של גוי שנאפתה בשבת, רבינו תם סבר שמא הקמח נטחן ביום השבת, וכיון שבין השמשות לא היה ראוי לאכילה דינו כמוקצה, וכן הביאו עוד כמה ראשונים. אולם הרב המגיד (פ״ו מהלכות שבת ה״ג) כתב טעם אחר והוא שיש לחוש שמא הנכרי ירבה בשביל הישראל.
לעומתם ישנם ראשונים המתירים, וכגון ספר התרומות שכתב פנים לאיסור ולהיתר. והרא״ש סבר להתיר שאין זה מוקצה אפילו היה קמח או עיסה בין השמשות כיון שגמרו בידי אדם, ואין הטחינה והאפייה אוסרת כיון שנעשתה עבור העכו״ם.
והשו״ע (סימן שכה ה״ד) הביא מחלוקת זו בספרו וכתב: ״פת שאפה נכרי לעצמו בשבת, יש אוסרים ויש מתירים. ובשעת הדחק או לצורך מצוה כגון סעודת ברית מילה או לצורך ברכת המוציא יש לסמוך על המתירים״.
ועולה לכאורה מדברי מרן השו״ע שהתיר רק במקום דחק או מצוה, ולכן יש לומר שאין שתיית קפה נכללת בגדר מצוה ולא שעת הדחק אינו רשאי לשתותה דחיישינן שמא ירבה עבור היהודי, וכמו שהעיר הגר״ע יוסף (הליכות עולם ח״ד עמוד קמ).
וכן פסק בכף החיים (סימן שכה ס״ק לה) ז״ל: ״נכרי שבישל מים או תה וקפה, יש חשש שמא ירבה לבשל, ולכן אם מכירו, אפילו שלא בפניו, אם יודע שהישראל צריך לזה אסור, ולא עוד אלא אפילו לא הרבה בשבילו אסור, דמרגילו לשבת הבאה כיון שהוא דבר שצריך תדיר. ואפילו אם אינו מכירו, אם אמר הנכרי בפירוש שעושה בשביל ישראל או שמעשיו מוכיחין שעושה לצורך שניהם, וכל שכן לצורך ישראל לבד אסור. ונ"ל דאם ישראל מתאכסן בבית הנכרי בשבת והנכרי אינו יודע כלל בישראל ששותה תה וקפה בשבת, וכל שכן כשאומר הישראל בפירוש שאינו שותה קפה בשבת אז מותר לשתות הקפה שעשה הנכרי לעצמו לדעת המתירין פת שאפה הנכרי בשבת, ובלבד שלא יבין הנכרי כלל שרצונו לשתות. (ח"א כלל ס"ג או' ב'). נמצא לפי זה דאפילו לא נעשה כלל בשביל ישראל, ואין חשש שמא ירבה בשביל ישראל, אפילו הכי לא שרי אלא לדעת המתירין בפת אבל לדעת האוסרים בפת גם זה אסור. וכן כתב חיי אדם (שם או' ג') דלדעת האוסרין בפת משום נולד הוא הדין לקפה, וכל שכן אם נטחן הקפה בשבת יעו"ש. ואם כן לדעת מרן ז"ל והאחרונים דלא התירו בפת אלא בשעת הדחק ולצורך מצוה אסור לשתות הקפה שבישל העכו"ם בשבת, אעפ"י שבישל לצורך עצמו וליכא חשש שירבה בשביל ישראל כיון דליכא בזה שעת הדחק וצורך מצוה. וכ"כ בסי' קמ"ד ח"א ה' שבת דכ"ד ע"א לאסור הקפה אפילו לא נעשית בשביל ישראל יעו"ש. והגם שיש פוסקים שלימדו זכות על הנוהגים לשתות היכא שנעשה לצורך גוי וליכא חששא שירבה בשבילו משום דיש מתירין, מכל מקום שומר נפשו ירחק מזה לחוש לדעת האוסרים וכדעת מרן ז"ל.״
ושוב הוסיף בכה״ח (שם ס״ק לו) לאסור וכתב: ״הקאהב״י (קפה) שעושה העכו״ם בשבת אסור הואיל ויש רגילות בדבר וגו’ והפורש ממנו בשבת יזכה לעולם שכולו שבת״
ובס״ק הבא (ס״ק לז): ״עכו"ם המחזר עם קומקום הקפה אף שהחנות פתוחה בשבילם, עם כל זה בכל גוונא אסור ובפרט כשמכיר הישראל וכו’״. גם הרב פתח הדביר (סק״א) והחסד לאלפים (סק״ו) אסרו בשם הקרית מלך רב.
ומאידך ישנם פוסקים שהקילו משום כמה סברות, וכמו שהעיר הבן איש חי (פרשת תרומה שנה ב’ אות ח): ״ובעניין שתיית הקהוו"א (קפה) שעושין הגויים בחנויות שלהם בשבת בעיר שרובה גויים דעבדי בעבור הרוב שהם גויים - הנה לדעת מר"ן ז"ל אסור, שלא התיר במלאכת הגוי לעצמו במידי דאכילה אלא לצורך מצווה. ועוד בזה נמי איכא טעם דמוקצה דאדחי בידיים, כי קודם קליה לא הייתה ראויה לאכילה כלל, ולכן יש לאסור לישראל שתית קהווא, ואין להתיר אלא לאדם שיש לו כאב הראש וצריך לה הרבה. והגם דהרב זרע-אמת ז"ל הליץ בעד הנוהגים לשתות מי הקהווא שבשלה הגוי אף-על-פי דקודם הקליה אינה ראויה לאכילה, משום דלא דמי לגרוגרות וצמוקים דאדחי בידיים – מכל מקום לדידין דקבלנו סברת מרן ז"ל דסבירא לה במידי דאכילה גזרינן שמא יאמר לו הישראל לעשות לו, ואסור כמו שכתבנו בדין הפת - הנה גם בזה יש לאסור מטעם זה. מיהו, פה עירנו, מכמה שנים הורגלו כמה אנשים לילך בשבת לחניות של נכרים ולשתות מי שחור או משקה הקהוו"א שמבשל הנכרי בשבת ואין אנחנו מוחים בידם מכמה טעמים, ורק אנחנו מזהירים אותם שלא ישתו אלא דווקא מן קהוו"א שנתבשלה קודם ביאתם שם, ולא ממה שיבשל הנכרי אחר בואם, דשמא ירבה בשבילם. וכן בעל הבית ששולח כלי עם שלוחו להביא לו קהוו"א מבושלת לא יקח אלא מן המבושל מכבר״.
גם בשיירי כנסת הגדולה (הגהות הטור סק״א) אסר רק אם בישל הגוי עבור הישראל, אולם אם בישל לצורך עצמו יש לומר שהיה מיקל וכמו שהבין כן הרב זרע אמת הנ״ל בדעתו.
והנה אף שכתבו הבן איש חי והכף החיים שישנם כמה טעמים להקל ולכן אין למחות במקילים, אולם לא גילו לנו מהם רק טפח מאותם הטעמים, ולכן ננקוט בס״ד את אשר מצאה ידינו יד כהה בספרי הפוסקים.
א.
הכה״ח דלעיל הביא בשם החיי אדם להקל אם אין הגוי יודע שהישראל ישתה וגם אין הגוי מבין שהישראל רוצה לשתות.
ב. כתב הזרע אמת שמקילים בקפה שאינו מוקצה שאין בו משום בישול גויים מטעמו של הפרי חדש (סי’ קיד סק״ו) שרוב משקה הקפה הוא מים שמותרים משום בישול גויים ואין במים דין מוקצה.
ג. כתב בספר יפה ללב (יו״ד סי’ קיג) בשם הספר מזמור לדוד להתיר שתיית הקפה לצורך גדול ובלבד שהנכרי בישלו אדעתא דנפשיה ולא בשביל היהודי, והנה בימינו רבים נצרכים לשתיית הקפה, ולולא אותה השתיה יש חשים בראשם ויש שאינם מרגישים בטוב, ולכן ודאי שנחשבת אותה השתייה צורך גדול.
ב. כתב הזרע אמת שמקילים בקפה שאינו מוקצה שאין בו משום בישול גויים מטעמו של הפרי חדש (סי’ קיד סק״ו) שרוב משקה הקפה הוא מים שמותרים משום בישול גויים ואין במים דין מוקצה.
ג. כתב בספר יפה ללב (יו״ד סי’ קיג) בשם הספר מזמור לדוד להתיר שתיית הקפה לצורך גדול ובלבד שהנכרי בישלו אדעתא דנפשיה ולא בשביל היהודי, והנה בימינו רבים נצרכים לשתיית הקפה, ולולא אותה השתיה יש חשים בראשם ויש שאינם מרגישים בטוב, ולכן ודאי שנחשבת אותה השתייה צורך גדול.
ועל פי טעמים אלו הגאון הרב דוד יוסף (הלכה ברורה אמירה לעכו״ם, סי’ שכה עמוד תיג) להקל, וז״ל: ״יש להקל לשתות בשבת קפה שבישל הגוי בשבת לצורך גוים שהם רוב אנשי המקום, (כגון שנמצא בבית מלון של גוים ורוב אורחי המלום הם גוים), ובלבד שלא ידבר עם הגוי על התשלום בשבת וגם אין הגוי מכירו והיה הקפה מוכן קודם שהגיע היהודי לשם באופן שאין לחוש לשמא ירבה הגוי בבישול הקפה לצורך היהודי וכו’, ורק אם יש לחוש שעשה הגוי הקפה גם לצורך היהודי, וכגון שבשעה שבא אליו מכין לו הקפה או שהגוי מסתובב בבתי היהודים ומוזג להם מהקפה שהכין יש להחמיר בזה, שהרי ניכר הדבר שבישל הגוי הקפה בשבת לצורך היהודי״.
ד.
ערוך השלחן (סי’ שכה סעיף כ-כא) הביא ארבעה ראשונים המקילים והסתמך עליהם הלכה למעשה: ״והארכתי בזה לפי שזה מנהג רבים מישראל שהולכים למכיריהם אינם יהודים בשבת לשתות חמים, והמה מקורבים ומכירים זה את זה, ולדברי רבינו הב"י איסורא קעבדי. לכן בארנו דכיון דארבעה עמודי עולם התירו זה, יש לנו על מי לסמוך ובפרט בחששא דרבנן, ולכן אתי שפיר המנהג שלנו לפי שהאינו יהודי מכינים החמין שלא בפני הישראל״.
ה. הוסיף בזה הערוך השלחן להתיר מטעם נוסף במקום שהדרך הוא להכין קפה במידה קצובה, וכגון במכונות שלנו שמרוקנים שקית של קפה לתוך הפילטר במידה קצובה ואין הדרך להוסיף יותר לפי כמות האנשים, בכהאי גוונא הדין הוא שאין החשש שמא ירבה עבור הישראל. וז״ל: ״אמנם אפילו לרבינו הב"י יש ליישב המנהג, דבמוליאר שקורין סאמעווא"ר לא שייך שמא ירבה בשבילו, כמו שכתבנו סברא זו לענין כשהעמידו לחולה בסימן שי"ח סעיף ט"ז״. ושם בסימן שי״ח כתב דהאידנא כשמעמידים מוליאר (דהיינו מיחם מים) לחולה בשבת - מותר לבריא לשתותו כמו בשחיטה, דאי אפשר לכזית בשר בלא שחיטה, כמו כן ידוע שאי אפשר לבשל מעט חמין בהמוליאר רק למלאותו כולו.
ו. הנה יתירה מזו יש כר רחב להתיר בבתי מלון, שם הפועלים הם אלו המכינים את הקפה ולהם אין דעת כלל להכין עבור איש, אלא כל דעתם היא לעשות את מלאכתם המוטלת עליהם ללא הבחנה אם ומי ישתה את אותו הקפה, ולא דומה זה לאלו המכינים קפה על מנת לרצות את השותים או למכור להם, וכגון בבית הארחה קטן שבו בעל המקום או הממונה על האכסניה מכין עבור האורחים שבזה גזרו רבותינו.
ה. הוסיף בזה הערוך השלחן להתיר מטעם נוסף במקום שהדרך הוא להכין קפה במידה קצובה, וכגון במכונות שלנו שמרוקנים שקית של קפה לתוך הפילטר במידה קצובה ואין הדרך להוסיף יותר לפי כמות האנשים, בכהאי גוונא הדין הוא שאין החשש שמא ירבה עבור הישראל. וז״ל: ״אמנם אפילו לרבינו הב"י יש ליישב המנהג, דבמוליאר שקורין סאמעווא"ר לא שייך שמא ירבה בשבילו, כמו שכתבנו סברא זו לענין כשהעמידו לחולה בסימן שי"ח סעיף ט"ז״. ושם בסימן שי״ח כתב דהאידנא כשמעמידים מוליאר (דהיינו מיחם מים) לחולה בשבת - מותר לבריא לשתותו כמו בשחיטה, דאי אפשר לכזית בשר בלא שחיטה, כמו כן ידוע שאי אפשר לבשל מעט חמין בהמוליאר רק למלאותו כולו.
ו. הנה יתירה מזו יש כר רחב להתיר בבתי מלון, שם הפועלים הם אלו המכינים את הקפה ולהם אין דעת כלל להכין עבור איש, אלא כל דעתם היא לעשות את מלאכתם המוטלת עליהם ללא הבחנה אם ומי ישתה את אותו הקפה, ולא דומה זה לאלו המכינים קפה על מנת לרצות את השותים או למכור להם, וכגון בבית הארחה קטן שבו בעל המקום או הממונה על האכסניה מכין עבור האורחים שבזה גזרו רבותינו.
ועל פי כל הנ״ל אסיק דינא דרשאי אדם לשתות קפה זה הנעשה בשבת שלא בפני היהודי על ידי הפועלים הגויים.
איך ללמוד אמונה?
לאן שבים ולמה מתוודים?
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
האם מותר לפנות למקובלים?
מה מברכים על פיצה?
תשועת ה' בדרך לניצחון במלחמה
אנחנו קודש למענך
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
איך עושים קידוש?
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
