ישיבהבשביל זה יש אינטרנט בית המדרש
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- שו"ת "במראה הבזק"
(מתוך ח"ד)
פדואה, איטליה Padua, Italy
אלול התשנ"ט
שו"ת "במראה הבזק" (603)
מתוך העלון חמדת ימים
623 - האם בעל שהתייאש מלמצוא את אשתו שטבעה במים שאין להם סוף ינהג אבלות
624 - אמירת קדיש על אדם שנעלם ואשתו עדיין בעיגונה
625 - גיור אנשים שלפי הערכה לא יקיימו מצוות
טען עוד
אמירת קדיש על אדם שנעלם ואשתו עדיין בעיגונה
שאלה
לפני כמה חודשים חבר בקהילתנו טבע-נעלם בים באיזור קוסטה ריקה - מים שאין להם סוף. גופתו לא נמצאה עד היום, לצערנו.
אשתו, בנו, בתו ואחותו ראו את התשובה שפרסמתם בשו"ת במראה הבזק ח"א תשובה סח (לו5- במהדורה ראשונה). ושם פסקתם שאין לנהוג אבילות כל עוד האשה בעגינותה כדי שלא יבואו להתירה על סמך מנהגי האבילות.
מצב זה גורם להם צער רב והם מאוד מעונינים שהבן יאמר קדיש ויארגן לימוד בציבור לעילוי נשמת אביו. כמו כן הם מעוניינים להקים מצבה ליד קברי אבות. כל זה יעזור להם קצת ב"נחמתם".
אשתו איננה מבקשת רשות להינשא והיא מחכה בסבלנות לפסק בית הדין בנושא.
האם אני רשאי להיענות לבקשתם?
תשובה
א.
צריך לדעת שהכבוד האמיתי לנפטר הוא מה שציוו התורה וחכמיה, וכשם שנצטווינו להתאבל על נפטר, כך נצטוונו במקרה דנן שלא לנהוג מנהגי אבלות1, ומעין מה שמצאנו, שחג מבטל אבילות. אם הבנים רוצים לעשות כבוד לאב, יכולים הם לצום באחד הצומות המקובלים, כמו עשרה בטבת, ולכוון גם לזכר האב2.
ב. אם הרב רואה שיש צורך גדול בדבר, והנתונים הם שקרוב לוודאי אכן האב נהרג, כמו במים שאין להם סוף - אף שלכתחילה אין מתירים לאישה להינשא, יש על מי לסמוך להתיר לקבוע יום יארצייט ולהגיד קדיש וכל דבר שאין מזכירים בו את שמו של הנעדר3, אבל בדבר שמזכירים את שמו4 יש להחמיר.
ג. צריך לוודא שייכתב בפנקסי הקהילה, שאישה זו היא עדיין עגונה ואיננה מותרת להינשא.
ד. מצוה רבה על בית-הדין לטפל בעניין ולנסות לרדת לעומק הסוגיה כדי למצוא היתר לעיגונה.
ב. אם הרב רואה שיש צורך גדול בדבר, והנתונים הם שקרוב לוודאי אכן האב נהרג, כמו במים שאין להם סוף - אף שלכתחילה אין מתירים לאישה להינשא, יש על מי לסמוך להתיר לקבוע יום יארצייט ולהגיד קדיש וכל דבר שאין מזכירים בו את שמו של הנעדר3, אבל בדבר שמזכירים את שמו4 יש להחמיר.
ג. צריך לוודא שייכתב בפנקסי הקהילה, שאישה זו היא עדיין עגונה ואיננה מותרת להינשא.
ד. מצוה רבה על בית-הדין לטפל בעניין ולנסות לרדת לעומק הסוגיה כדי למצוא היתר לעיגונה.
^ 1.
עיין בשו"ע (יורה דעה סי' שעה ס"ז) ובש"ך (שם) המדייק שלהכי נקט מים שיש להם סוף, לדייק שבמים שאין להם סוף אין מתאבלים עליו כלל, וכן כתב "בית יוסף" בשם העיטור בשם תש' הרי"ף, וכן כתב רמ"א (אבן העזר סי' יז סעיף ה) שאשתו אסורה ללבוש שחורים או להספיד, כל זמן שאין עדות שהיא ראויה להינשא.^ 2.
במיוחד אם הבנים אינם שומרי תורה ומצוות, ועתה הם יצומו בצום זה לכבוד האב, או יבואו להתפלל בתפילות שאין הם רגילים בהן.^ 3.
עיין שם ב"פתחי תשובה" המביא דעות לחלק בין אבילות לאמירת קדיש, ומסיק – מאחר שרשב"א ורמב"ן ור"ם וטור ומרדכי כולם בחדא שיטה קיימו - לחייב באבילות על-פי רובא (וחולקים על הרי"ף), ומה גם בעניין אמירת קדיש שאינו דומה כל כך לאבילות, כמבואר בשו"ת "שבות יעקב". וכן פסק בשו"ת "ציץ אליעזר" (חלק ג סי' ג) במקרה שקרוב לוודאי טבע במים שאין להם סוף.^ 4.
בספר "ילקוט יוסף" (ח"ז עמ' רלח-רלט) כתב שאין לנו לזוז מדעת מרן המחבר שבמים שאין להם סוף אין מתאבלים, אלא ברווק ואישה שמתה הקלו להתאבל, שאין בהם החשש לתקלה, אף-על-פי שיש כמה וכמה אחרונים שהחמירו גם ברווק, גזירה אטו נשוי (דעותיהם מובאות ב"פתחי תשובה" שם). ועיין בשו"ת "במראה הבזק" (ח"א תשובה סח במהדורה ראשונה). וכתב בעל ה"כנסת הגדולה" (סי' שלט, הג' הטור אות ו) ששאני הספד והשכבה שמזכירים שמו של המת, וכן לבישת שחורים שלובשת בגדי אלמנותה שמת בעלה, שזהו מה שהזכיר רמ"א באבן העזר, אבל באבלות (שלא כמו בלבישת שחורים) "שמא על מת אחר היא מתאבלת", וכן אפשר לומר לעניין קדיש – שמא על מת אחר הוא אומר קדיש. ואם כן יש לומר שגם לריב"ש ולמרן "בית יוסף" מותר להתאבל ולומר קדיש. ובשו"ת "שי למורא" (סוף סי' טז) כתב שעכשיו, שהדבר מפורסם שאין להתיר אישה להינשא אלא במושב בית-הדין, ואחר מתינות בדין, מריצים הרבנים איגרותיהם זה לזה עד שיוצא הדבר בהיתר – אין לחוש שמא יתירוה להינשא משום שתנהג אבילות, ולכן נראה לסמוך על כל הנ"ל ולהתיר לומר קדיש ודברים שאין מזכירים בהם את שם הנפטר, וכעין הסברה שהזכיר שו"ת "ציץ אליעזר" הנ"ל לעניין נעדר שעל-פי השערה נהרג (ולא שיש סבירות גבוהה שנהרג), ומה גם שכותבים בפנקסי הקהילה, שאישה זו עגונה ואינה מותרת להינשא.
עיין בשו"ע (יורה דעה סי' שעה ס"ז) ובש"ך (שם) המדייק שלהכי נקט מים שיש להם סוף, לדייק שבמים שאין להם סוף אין מתאבלים עליו כלל, וכן כתב "בית יוסף" בשם העיטור בשם תש' הרי"ף, וכן כתב רמ"א (אבן העזר סי' יז סעיף ה) שאשתו אסורה ללבוש שחורים או להספיד, כל זמן שאין עדות שהיא ראויה להינשא.^ 2.
במיוחד אם הבנים אינם שומרי תורה ומצוות, ועתה הם יצומו בצום זה לכבוד האב, או יבואו להתפלל בתפילות שאין הם רגילים בהן.^ 3.
עיין שם ב"פתחי תשובה" המביא דעות לחלק בין אבילות לאמירת קדיש, ומסיק – מאחר שרשב"א ורמב"ן ור"ם וטור ומרדכי כולם בחדא שיטה קיימו - לחייב באבילות על-פי רובא (וחולקים על הרי"ף), ומה גם בעניין אמירת קדיש שאינו דומה כל כך לאבילות, כמבואר בשו"ת "שבות יעקב". וכן פסק בשו"ת "ציץ אליעזר" (חלק ג סי' ג) במקרה שקרוב לוודאי טבע במים שאין להם סוף.^ 4.
בספר "ילקוט יוסף" (ח"ז עמ' רלח-רלט) כתב שאין לנו לזוז מדעת מרן המחבר שבמים שאין להם סוף אין מתאבלים, אלא ברווק ואישה שמתה הקלו להתאבל, שאין בהם החשש לתקלה, אף-על-פי שיש כמה וכמה אחרונים שהחמירו גם ברווק, גזירה אטו נשוי (דעותיהם מובאות ב"פתחי תשובה" שם). ועיין בשו"ת "במראה הבזק" (ח"א תשובה סח במהדורה ראשונה). וכתב בעל ה"כנסת הגדולה" (סי' שלט, הג' הטור אות ו) ששאני הספד והשכבה שמזכירים שמו של המת, וכן לבישת שחורים שלובשת בגדי אלמנותה שמת בעלה, שזהו מה שהזכיר רמ"א באבן העזר, אבל באבלות (שלא כמו בלבישת שחורים) "שמא על מת אחר היא מתאבלת", וכן אפשר לומר לעניין קדיש – שמא על מת אחר הוא אומר קדיש. ואם כן יש לומר שגם לריב"ש ולמרן "בית יוסף" מותר להתאבל ולומר קדיש. ובשו"ת "שי למורא" (סוף סי' טז) כתב שעכשיו, שהדבר מפורסם שאין להתיר אישה להינשא אלא במושב בית-הדין, ואחר מתינות בדין, מריצים הרבנים איגרותיהם זה לזה עד שיוצא הדבר בהיתר – אין לחוש שמא יתירוה להינשא משום שתנהג אבילות, ולכן נראה לסמוך על כל הנ"ל ולהתיר לומר קדיש ודברים שאין מזכירים בהם את שם הנפטר, וכעין הסברה שהזכיר שו"ת "ציץ אליעזר" הנ"ל לעניין נעדר שעל-פי השערה נהרג (ולא שיש סבירות גבוהה שנהרג), ומה גם שכותבים בפנקסי הקהילה, שאישה זו עגונה ואינה מותרת להינשא.
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

רביבים לימוד מדעים - המפתח להבנת התורה
המדעים השונים נחשבים חוכמה אלוקית | המנורה שהייתה בבית המקדש הייתה בעלת שבעה קנים, כנגד שבע חוכמות העולם ששורשן גנוז בתורה | מי שאינו מצוי בחוכמות אינו יכול להתמנות לחבר בסנהדרין, וממילא אינו יכול להיחשב בין גדולי התורה | הגאון מווילנה עודד את תלמידיו ללמוד מדעים | לתלמיד חכם שאינו מצוי בחוכמות חסרה הבנה רבה בתורה | אם לימודי המדע יובילו לעזיבת התורה, חובה לוותר על המדעים | סיבה נוספת לשילוב לימודים בסיסיים של מדע ושפה (לימודי ליבה) היא שבעזרתם יוכלו הבוגרים לרכוש מקצוע

החופש הגדול חוסן רוחני בימי בין הזמנים
הרב עוסק בחשיבותו המיוחדת של לימוד התורה דווקא בימי בין הזמנים, בהם הלימוד מגיע מתוך בחירה חופשית ומתיקות מיוחדת, המהווה בסיס לחוסן הרוחני של עם ישראל. כמו כן, הרב מדגיש כיצד כוחה של התורה והיראת שמיים משמשים כעוגן חיוני להתמודדות מול אתגרי הרחוב והאווירה המתירנית בתקופה זו.

עקב פרשת עקב – לא תירא מהם
זה הכל בתוכנו בראש שלנו ובהסתכלות שלנו משם הכל מתחיל ולכן השינוי הגדול צריך להתרחש קודם כל בתוכנו ממש בתפיסתנו

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת עקב
מה הטעם שבתחלה אמר וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן לשון רבים, ואח"כ אמר וְשָׁמַר יְ-הֹוָה אֱ-לֹהֶיךָ לְךָ לשון יחיד. 'אֶרֶץ אֲשֶׁר אֲבָנֶיהָ בַרְזֶל', אַל תִּקְרֵי 'אֲבָנֶיהָ', אֶלָּא בּוֹנֶיהָ. צריך להבין למה הוציאו את המקרא מידי פשוטו. מה הטעם שבברכות התורה אומר 'בָּרְכוּ אֶת יְ-הֹוָה הַמְּבֹרָךְ'. והוא שם יְ-הֹוָה שהוא מידת הרחמים, ואילו בברכת המזון אומר ברוך א-לוהינו שאכלנו, מזכיר שם א-להים שהוא מידת הדין. מה נשתנה ברכת התורה שחיובה מן התורה הוא לפני הלימוד, שהרי מברך ברכות השחר טרם תחילת לימודו, מברכת המזון שחובתה היא רק לאחר האכילה

קרח מבחן הקטורת של משה
לשיטת רס"ג ורמב"ן משה הציע את מבחן הקטורת לפי הוראה מה'. לפי חזקוני משה הציע אותו מדעתו מתוך הנחה שהם לא ירצו למות ולא יקטירו, לפי ר' חיים פלטיאל מבחן הקטורת לא היה אסור ולא מסוכן.

ישיבת בין הזמנים - קיץ תשפ"ו מצוות ירושת הארץ
עיון בשיטת רש"י והרמב"ן במצוות ירושת הארץ, האם המצווה היא לגרש את האויבים או לשבת בארץ.

ישיבת בין הזמנים - קיץ תשפ"ו תפוחי זהב במשכיות כסף
כיצד ניתן להעביר את עומקה הפנימי של התורה לדורות הבאים מבלי לפגוע בהם או לעוות את כוונתה? דרך בחינת המושג "תפוחי זהב במשכיות כסף", השיעור יעסוק במבנה הרב-שכבתי של התורה המשלב פשט, רמז, דרש וסוד כמיקשה אחת בלתי נפרדת.

ישיבת בין הזמנים - קיץ תשפ"ו מעמדם הלכתי של חוקי המדינה
השיעור עוסק במעמדם ההלכתי של חוקי המדינה ודיני המלכות, תוך בחינת המקורות ההיסטוריים וההבדלים שבין הגישות השונות ביחס לתוקפם. במהלך השיעור נדון הגבול שבין סמכותו הלגיטימית של השלטון לבין גזל, לצד בירור השלכותיהם של הדינים הללו על המציאות הישראלית הנוכחית.

ישיבת בין הזמנים - קיץ תשפ"ו פרה אדומה ורפואה מודרנית
בשיעור ייחודי זה, נצלול אל תוך עולמו של המרצה, אשר משתף בסיפורים אישיים מרתקים על משפחתו, ועל החיבור הייחודי שבין סוגיות הלכתיות עתיקות לבין עולם הרפואה והטכנולוגיה המודרנית. השיעור נע בין ההיסטוריה המרתקת של שיקום עולם התורה, דרך מאמצים בני זמננו להשבת סוגיות מקדשיות לקדמת הבמה, ועד לפתרונות הלכתיים ורפואיים מתקדמים.

ישיבת בין הזמנים - קיץ תשפ"ו כוחה של עצירה: תענית מול אבלות
השיעור בוחן את כוחם של ימי החורבן והצום לא כמצב של חוסר אונים, אלא כהזדמנות ייחודית להתעלות ולתשובה. דרך ההבחנה של הרמב"ם בין אבלות לתענית, נגלה כיצד דווקא מתוך הכרת החיסרון והשבר נפתח הפתח לבניין רוחני מחודש.

ישיבת בין הזמנים - קיץ תשפ"ו מסירות נפש ורוח מלחמה
בשיעור זה נעסוק בפרשות מטות-מסעי ונתעמק בפרשת מלחמת מדין תוך בחינת סוגיות הלכתיות והשקפתיות מרתקות. נברר את המקורות לעניין השארת "רוח רביעית" לבריחת האויב, נדון במעמדו של פנחס כמשוח מלחמה, ונסיים בהנחיות מעשיות לניצול נכון וקדוש של ימי בין הזמנים.

ישיבת בין הזמנים - קיץ תשפ"ו תפילה כממשיכת עבודת הקורבנות
השיעור עוסק במהותה של התפילה, ומציג את התפיסה לפיה כוחה של התפילה יונק וממשיך את עבודת הקורבנות שהתקיימה בבית המקדש. דרך בחינת המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן, מוסבר כיצד עבודת הקורבנות והתפילות נועדו לעדן ולאזן את העולם הגשמי, ולהעלותו בהדרגה לקדושה.

ישיבת בין הזמנים - קיץ תשפ"ו האור המפציע: תהליך הגאולה וקושי הגלות
בשיעור זה, מנתח הרב את דברי הראי"ה קוק זצ"ל בעין אי"ה, הדנים במעבר המורכב וההדרגתי מחושך הגלות אל אור הגאולה. מתוך כך, השיעור מציג את התפיסה כי דווקא מתוך המשברים ותופעות הבוסריות של דור עקבתא דמשיחא, נבנים בהדרגה כוחות החומר והרוח של עם ישראל לקראת הגאולה השלמה.

ישיבת בין הזמנים - קיץ תשפ"ו דילמות חיים ומוות בסל התרופות
השיעור עוסק בדילמות המוסריות, הכלכליות וההלכתיות המורכבות שעמן מתמודדת ועדת סל התרופות בישראל בבואה לתעדף תרופות וטכנולוגיות תחת מגבלת תקציב נוקשה. באמצעות דוגמאות רפואיות ומקורות תלמודיים, המרצה מנתח את ההכרעה הקשה בין הארכת חיים לשיפור איכותם, ובין הצלת הפרט לעומת טובת הכלל כשותפות ציבורית.











