בית המדרש
  • משפחה חברה ומדינה
  • עם ישראל
  • אחדות ומחלוקות
קטגוריה משנית
undefined
9 דק' קריאה
אחדות ישראל - ערך עצמי פתיחה הדיון סביב חשיבותה של אחדות ישראל תופס מקום מרכזי בשיח התורני והחברתי מזה דורות. הוא מעורר שאלה עקרונית: האם האחדות היא יעד בפני עצמו, או שמא היא כלי בלבד? לעיתים נשמעת הטענה כי לאחדות אין ערך עצמי, אלא היא תמיד "ערך נלווה" שתוקפו תלוי בשאלה סביב מה מתאחדים. אם האחדות לא נוצרת סביב תוכן חיובי - אין לה ערך. לפי גישה זו אין סיבה להתפעל מעצם הקירוב והשיח בין קבוצות קוטביות בעם, אלא אם כן האחדות מביאה לחזרה בתשובה או התחזקות רוחנית. אולם, למול גישה זו יש הסוברים כי האחדות בעם ישראל אינה רק "בונוס נחמד" או אמצעי להשגת יעדים חברתיים, אלא היא מיסודות היהדות וערך עצמי מרכזי גם כשאינה סביב תוכן. במחלוקת בין הגישות טמונה שאלה יסודית על מהותה של היהדות: האם היהדות היא דת של יחידים אשר מתאחדים כאשר יש תועלת מכך; או שהתורה ניתנה לכלל ישראל אשר מופיע אותה ביחד בתור הוויה לאומית? במאמר זה נבחן האם יש ערך עצמי לאחדות בעם ישראל גם במקרים שבהם היא אינה סביב תוכן חיובי. בתחילה יובאו מקורות תורניים הממחישים שהאחדות היא ערך מרכזי בתורה ולא רק "בונוס נחמד". לאחר מכן נרחיב על משמעותה של אחדות זו גם כשאין תוכן שמתאגדים סביבו. המחזיק במחלוקת עובר על לאו טרם הדיון האם יש ערך עצמי לאחדות, ראוי להדגיש שאחדות אינה בונוס נחמד, אלא חובה הלכתית מובהקת. הגמרא לַמדה מכך שמשה רבנו הלך בעצמו אל דתן ואבירם וניסה להשלים איתם, שכל המחזיק במחלוקת עובר בלאו של "ולא יהיה כקרח וכעדתו".1 ראשונים רבים וגדולי האחרונים פסקו את הגמרא להלכה. 2 אמנם הרמב"ם לא פסק אותה להלכה, אך גם הוא פסק שהמחזיק במחלוקת עובר על מצות לא תעשה, אלא שהאיסור כלול במצווה אחרת. 3 האיסור אינו רק לגרום למחלוקת באופן אקטיבי מסיבה שאינה מוצדקת. אלא החמרא וחיי4 ביאר (וכך גם מדויק מהגמרא) שאפילו אם האדם לא גרם למחלוקת והצדק אתו; 5 בכל זאת אם הוא אינו פועל באופן מעשי כדי להשלים עם בני הפלוגתא שלו, הוא עדיין עובר על מצוות לא תעשה של "ולא יהיה כקרח וכעדתו".6 בנוסף, האיסור להחזיק במחלוקת אינו חידוש הקשה להבנה, להיפך, החוות יאיר ביאר שהאיסור פשוט מאוד מסברא, עד כדי כך שקרח ועדתו נענשו בחומרה למרות שלא נצטוו לפני מעשיהם על הלאו של "ולא יהיה כקרח וכעדתו".7 האחדות היא תמצית התורה הגמרא תיארה שפעם אחת הגיע גוי להלל הזקן וביקש ממנו ללמד אותו את כל התורה כולה בעודו עומד על רגל אחת. הלל ענה לו שהכלל "מה ששנוי עליך אל תעשה לחברך" הוא כל התורה כולה וכל השאר זה הרחבות וביאורים לאותו עניין. 8 כעין דברים אלו סובר גם רבי עקיבא שאמר שהכלל הכי גדול בתורה הוא "ואהבת לרעך כמוך".9 האהבה לכל אחד מישראל וההתנהגות הנעימה כלפיו, שהן תמצית כל התורה כולה, צריכות להופיע בחיים בפועל. ברור שלהיות במחלוקת ומריבה עם יהודים אחרים, אינו מתאים לכללים "ואהבת לרעך כמוך" ו-"מה ששנוי עליך אל תעשה לחברך". הרי גם אם האדם יטען שבלב הוא אוהב כל יהודי; בעצם היותו נתון במחלוקת ומתח עם יהודי, הוא נוהג עמו בדרך השנואה עליו ומצמצם מאוד את האהבה ביניהם. יוצא שהאחדות היא תמצית התורה כולה. היא לא ערך נלווה ובונוס נחמד, אלא כל התורה כולה היא הרחבה של האחדות. לא כתוב שיש ערך לאחדות רק אם יש תועלת חיצונית אחרת מלבד האהבה וקירוב הלבבות, אלא הקירבה והאהבה האמיתית בין כל ישראל היא יסוד התורה כולה. לאור ההבנה שהאחדות היא תמצית התורה, מובן מאוד מדוע דווקא סביב קבלת התורה הייתה אחדות בין כל עם ישראל למרות שבשאר ימי המדבר היו מחלוקות. בסמוך למעמד הר סיני, התורה תיארה "וַיִּסְעוּ מֵרְפִידִים וַיָּבֹאוּ מִדְבַּר סִינַי וַֽיַּחֲנוּ בַּמִּדְבָּר וַיִּֽחַן־שָׁם יִשְׂרָאֵל נֶגֶד הָהָֽר".10 רש"י ביאר- אף על פי שתחילת הפסוק היא בלשון רבים, בסוף הפסוק כתוב "ויחן" בלשון יחיד כי עם ישראל היו "כאיש אחד בלב אחד" למרות שבשאר החניות במדבר היו מחלוקות. 11 בקבלת התורה הייתה אחדות מופתית בעם ישראל, בלי האחדות לא היה אפשר לקבל את התורה, שהרי תמצית התורה היא האחדות. השלום - התנאי לברכה ושפע התלמוד הירושלמי ומדרשים נוספים הרחיבו על אודות הערך העצום של האחדות גם כשאינה סביב ערך חיובי. הירושלמי והמדרשים הפליגו בתיאור הצִדקות והגדולה הרוחנית שעם ישראל חי בו בימי דוד המלך. 12 אך בכל זאת כאשר היו יוצאים למלחמה היו נהרגים חיילים. לעומת זאת בימי אחאב, שלא הייתה גבעה אחת שלא עבדו עליה עבודה זרה, לא היו נהרגים במלחמה מפני ששרר שלום13 בין כולם ולא דיברו לשון הרע אחד על השני. 14 אף על פי שבימי אחאב השלום היה בין אנשים רשעים שעבדו עבודה זרה, בכל זאת השלום הביא ברכה לעולם ושמר על עם ישראל יותר מאשר בימי דוד. מרוב שהשלום עם כל אחד מעם ישראל הוא עניין מרכזי, רבי יהודה הנשיא בחר לסיים את ששת סדרי המשנה באמירה "לא מצא הקדוש ברוך הוא כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום...". 15 התפארת ישראל ביאר שרבי יהודה הנשיא הצמיד את תחילת המשנה שמפליגה בשכר הגדול של הצדיקים, לסוף המשנה שמתארת שהשלום הוא תנאי לברכה. רבי יהודה התכוון לתרץ קושיה שרבים מקשים- כיצד ייתכן שיש צדיקים שלא מקבלים שכר כבר בעולם הזה?! הרי על מצוות רבות כתוב "שאדם אוכל פירותיהם בעולם הזה...", כלומר מקבלים עליהם שכר כבר בעולם הזה! התפארת ישראל ביאר שבאמת השכר מגיע להם אבל כל עוד יש אדם שהם לא בשלום אתו, הם לא יכולים לקבל את השכר בפועל, כי חסר להם התנאי לקבלת השכר. השלום אינו רק כלי טוב לקבלת שכר וברכה, אלא תנאי הכרחי. 16 מכך שהקב"ה קבע שהשלום הוא תנאי הכרחי לקבלת ברכה ושפע, 17 מוכח באופן חד משמעי שהשלום אינו רק ערך נלווה, אלא ערך חשוב ומרכזי מאוד בפני עצמו. היתרים הלכתיים למען אחדות מכיוון שהאחדות היא יסוד התורה, במקרים מסוימים חכמים ויתרו על הלכות דרבנן לצורך אחדות ומניעת מחלוקות. דוגמא מובהקת לכך ניתן למצוא בביטול דיני טומאה וטהרה מדרבנן בשלושת הרגלים כשעם ישראל היה עולה לרגל. במהלך השנה חכמים גזרו שהכלים והמאכלים של עמי ארצות טמאים מפני שמן הסתם לא הקפידו מספיק על דיני טומאה וטהרה. אך בשלושת הרגלים כאשר עם ישראל עולה לרגל, המשנה סייגה שעמי ארצות נאמנים אפילו על פירות תרומה (שיש איסור ממשי לאכול אותם בטומאה). 18 בתלמוד הירושלמי מבואר שמותר לתלמידי חכמים שתמיד מקפידים על דיני טומאה וטהרה לאכול עם עמי הארצות, מפני ש"ירושלם הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו, עיר שהיא עושה כל ישראל לחברים".19 המשנה למלך הוסיף על פי הבנתו ברמב"ם שלמרות שאחרי הרגל שאריות אותם מאכלים טמאים; בכל זאת בזמן הרגל כשכולם יחד הם נחשבים כטהורים, כדי שלא יגיעו לידי מחלוקות אלא כולם יהיו מאוחדים. 20 אמנם ההקלות ההלכתיות לצורך אחדות היו בירושלים בשלושת הרגלים, אך הן לא היו לצורך תוכן חיובי נוסף זולת האחדות. אלא ההקלות היו כדי שכל ישראל ייעשו חברים; שתלמידי החכמים ועמי הארצות יהיו מאוחדים. לא מוזכר שעל ידי האחדות עמי הארצות חזרו בתשובה או התחזקו מבחינה רוחנית, אלא ההקלות ההלכתיות היו למען האחדות גרידא. מכיוון שאחדות היא ערך בפני עצמו ולא רק ערך נלווה, הגיוני שהיא תגבר על ערכים אחרים וממילא יקלו באיסורים הלכתיים במקרים מסוימים על מנת להרבות אחדות. אחדות עם הרשעים ערך האחדות אינו תלוי בדבר כלל, תמיד האחדות עצמה טובה בעם ישראל; הן בין רשעים לבין עצמם והן בין צדיקים לרשעים. 21 אין פגם בעצם האחדות אם למרות האחדות הרשעים יישארו רשעים. בין השאר, דברים אלו הוכחו ממקורות שהובאו לעיל כדוגמת האחדות בימי אחאב שבזכותה ניצלו כל החיילים במלחמות. וכן מההיתרים ההלכתיים כדי שעמי הארצות והצדיקים יתאחדו. אך להלן יובאו מקורות מפורשים יותר. המדרש קבע שאפילו כשעם ישראל עובדים עבודה זרה, השטן לא יכול לפגוע בהם כלל כשיש שלום ביניהם והם מאוחדים. 22 למרות שהרשעים מאוחדים סביב דברים רעים, האחדות עדיין פועלת את פעולתה ומשפיעה עליהם ברכה. 23 המהר"ל הביא את המדרש הנ"ל וביאר שכאשר עם ישראל מאוחדים, הם אומה שלמה ואי אפשר לפגוע בדבר שלם. רק כאשר יש חסרון או סדק יש אפשרות לפגוע. 24 דברי המהר"ל מפליאים, על אף החסרונות הרבים שיש בעובדי עבודה זרה, הם לא מספיק כדי להיחשב כחסרון באומה שמאפשרת פגיעה בה. מקור נוסף שממנו ניכר כמה אחדות עם רשעים חשובה למרות שהרשעים נשארים רשעים הוא הגמרא במסכת כריתות. 25 הגמרא קובעת כי כל תענית שאין בה מפושעי ישראל אינה תענית ומביאה הוכחה מהחלבנה. החלבנה היא אחת מסממני הקטורת. היא מיוחדת בזה שכאשר היא לבד ריחה רע, אבל כשמחברים אותה עם שאר סממני הקטורת ריחה משפר את הריח הטוב של התערובת המקורית. החלבנה קריטית, בלעדיה הקטורת פסולה. הגמרא ביארה שפושעי ישראל הם כמו החלבנה, בפני עצמם הם רעים, אך כאשר הם ביחד עם הכלל, הם מוסיפים טוב. החלבנה נשארת חלבנה גם לאחר שהיא מתאחדת עם שאר הסממנים, היא לא הופכת לטובה בפני עצמה פתאום. אך בכל זאת היא מוסיפה המון כאשר היא מאוחדת עם אחרים והקטורת פסולה בלעדיה. מהחלבנה מוכח שיש ערך עצום בהתאחדות עם הרשעים למרות שהם יישארו רשעים גם אחרי האחדות. על הגמרא בעניין החלבנה, החיד"א דרש שראשי התיבות של "צבור" הינם צדיקים, בינוניים ורשעים, כשכולם ביחד באגודה אחת ה' עונה לתפילות. 26 מרכזיות האחדות בעבודת ה' חכמי ישראל התבטאו בחריפות כנגד אדם או ציבור החפצים לעבוד את ה' ולקיים מצוות כאנשים פרטיים בלי להתאחד עם אחרים. דוגמא מרכזית היא דברי הרמב"ם ש"הפורש מדרכי צבור ואף על פי שלא עבר עבירות אלא נבדל מעדת ישראל... ולא נכנס בצרתן... אין לו חלק לעולם הבא".27 הרמב"ם פסק שאדם שפורש מן הציבור ולא מתאחד איתם, אין לו חלק לעולם הבא, למרות שהוא מקיים את כל המצוות. דוגמא חשובה נוספת הם דברי הרב חרלפ ש"כמו שאי אפשר ליהדות בלא אמונה, כך אי אפשר ליהדות בלא הכלל... מי שייחס עצמו ליהדות מצד פרטיותו העצמית בלבד... כמו מי שאומר שהוא יהודי בלי אמונה בעיקר היהדות".28 במקומות רבים הרב קוק הרחיב על אודות גודל האחדות בעם ישראל וכמה היא קריטית. דוגמא אחת היא דבריו באורות התחיה "אין קץ לרעות הגשמיות והרוחניות של התפרדות האומה לחלקים. אף על פי שפרוד גמור (...) אי אפשר והיה לא יהיה, זאת היא ממש מחשבה של עבודה זרה... וככל מחשבה של עבודה זרה היא מחריבה ומדאיבה".29 הרב קוק ביאר שמחשבת פירוד היא מחשבת עבודה זרה. מחשבת פירוד חמורה כל כך שאפילו אם היא לא תתקיים היא גורמת לדברים רעים מאוד. מדברי המשך חכמה ניתן להבין מדוע חסרון אחדות מהותי כל כך. הוא ביאר ש"אין ה' מייחד את שמו על הפרטי".30 הקב"ה קבע שהוא מופיע על ידי כלל ישראל ולא על ידי אדם מסוים גדול כפי שיהיה. על כן כאשר אין אחדות, חלילה השכינה אינה שורה. לפי דברים אלו גם מובן מדוע הרב קוק החשיב מחשבת פירוד כמחשבת עבודה זרה, מפני שהיא מונעת השראת שכינה בישראל. סיכום לסיכום, מתוך המקורות הענפים שהובאו במאמר, עולה תמונה ברורה שהאחדות בעם ישראל אינה רק אמצעי או "ערך נלווה" להשגת מטרות אחרות, אלא היא יסוד רוחני והלכתי העומד בפני עצמו. כחלק מהבנה זו, התברר כי האחדות היא תמצית התורה ומהווה תנאי לקבלת התורה. הקב"ה קבע כי האחדות היא תנאי הכרחי לקבלת ברכה ושפע. בנוסף, האחדות גדולה עד כדי כך שאפילו כאשר עם ישראל עובד עבודה זרה ועובר על האיסורים החמורים ביותר, כאשר העם מאוחד, הוא נחשב כ"אומה שלמה" שאין השטן יכול לפגוע בה כלל. התברר כי הפירוד אינו רק בעיה חברתית או עניין טכני, אלא אפילו מחשבה של פירוד היא מחשבת עבודה זרה. חסרון אחדות מצמצם את השראת השכינה בישראל. מכיוון שהאחדות יסודית כל כך בתורה, חכמים הקלו בהלכות בזמנים מסוימים על מנת למנוע פירוד בין חלקי עם ישראל. בניגוד לטענה שהוזכרה בפתיחה; האחדות אינה רק ערך נלווה הטפל לכל שאר הערכים, אלא היא מהיסודות החשובים ביותר. עצם האהבה והרעות בין האנשים השונים בעם ישראל הן קריטיות להופעת השכינה ומרכזיות בעבודת ה' ממש כמו האמונה.
^ 1.
סנהדרין דף ק"י.^ 2.
ביניהם הסמ"ג (לאוין קנ"ז), החפץ חיים (באר מים חיים, פתיחה, לאוין י"ב) בשם רבינו יונה, וכן פסק המשנ"ב (סי' קנ"ו, ס"ק ד').^ 3.
בספר המצוות שורש ח' הרמב"ם ביאר שהגמרא בסנהדרין הביאה אסמכתא מקרח ועדתו, והמצוה שלא להחזיק במחלוקת כלול הלאו אחר של "לא תתגודדו".^ 4.
החמרא וחיי הינו ספר על מסכת סנהדרין שכתב הגאון רבי חיים בן ישראל בנבנשתי שחי במאה ה-17 והיה מגדולי האחרונים בטורקיה. הוא חיבר את הספר המפורסם "כנסת הגדולה" וספרים נוספים.^ 5.
אפילו כששני הדברים ביחד: א. הוא צודק. ב. הוא לא התחיל.^ 6.
החמרא וחיי (סנהדרין ק"י. "כל") הוכיח זאת מכך שהגמרא הביאה ראיה ממשה רבנו למרות שהצדק אתו והוא לא התחיל את המחלוקת, ובכל זאת הוא טרח והלך בעצמו לדתן ואבירם כדי להשלים איתם.^ 7.
חוות יאיר, לקראת סוף סימן קס"ו.^ 8.
גמרא שבת ל"א.^ 9.
ספרא קדשים פרשה ב', פרק ד', אות י"ב ; מדרש הגדול ויקרא פרק י"ט, פס' י"ח.^ 10.
שמות י"ט, ב'.^ 11.
על הפסוק הנ"ל, ד"ה "ויחן".^ 12.
לדוגמא, היו תינוקות שידעו לדרוש את התורה ולהביא ארבעים ותשע סברות לטמא וארבעים ותשע סברות לטהר.^ 13.
התפארת ישראל (עוקצין פרק ג' משנה י"ב) ביאר שמכיוון ששרר שלום ביניהם לא נפלו במלחמה (ופשוט). וכן מוכח מהספרי שמובא בהמשך שאפילו כשעם ישראל עובדים עבודה זרה, כשיש שלום ביניהם השטן לא יכול לפגוע בהם כלל.^ 14.
תלמוד ירושלמי פאה פרק א', הלכה א'; ויקרא רבה (וילנא) פרשה כ"ו סימן ב' (פרשת אמור).^ 15.
משנה עוקצין פרק ג', משנה י"ב (סיום הש"ס).^ 16.
התפארת ישראל על המשנה הנ"ל בעוקצין פרק ג', משנה י"ב.^ 17.
כאמור, צדיקים לא מקבלים ברכה ושפע כשאין אותו, ורשעים מקבלים ברכה על ידו למרות מעשיהם הרעים.^ 18.
המשנה בחגיגה פרק ג', משנה ו'.^ 19.
תלמוד ירושלמי חגיגה פרק ג', הלכה ו'.^ 20.
הל' טומאת אוכלין פט"ז, ה"י, "והנראה אצלי בדעת רבינו".^ 21.
אמנם ייתכן שבעקיפין יגרמו השפעות אחרות שאינן טובות (כפי שיתבאר בהערה להלן), אך עצם האחדות טובה.^ 22.
ספרי, במדבר פרשת נשא פיסקא מ"ב; מובא בנצח ישראל תחילת פרק כ"ה.^ 23.
אמנם המשנה בסנהדרין קובעת שכינוס לרשעים רע להם ורע לעולם (סנהדרין ע"א:); ולכאורה נראה שלא רק שאין ערך חיובי לאחדות של רשעים אלא שהוא רע! ניתן לומר שיש מחלוקת בין התנאים. אך נראה מביאור רש"י שהמשנה בסנהדרין אינה מדברת על עצם האחדות, אלא על הדברים הנלווים אליה (שהם יכולים ליזום ביחד דברים); לעומת זאת המדרש מדבר על עצם האחדות. אפשרות נוספת היא שהמדרש אינו מתכוון לאחדות סביב עבודה זרה, אלא אחדות בכללי אצל אנשים שעובדים עבודה זרה. בכל מקרה פשוט שהמדרש מלמד שיש ערך גדול באחדות אצל רשעים, למרות שהיא אינה סביב תוכן חיובי.^ 24.
נצח ישראל פרק כ"ה.^ 25.
גמרא כריתות ו':^ 26.
מראית העין כריתות ו':^ 27.
הלכות תשובה פרק ג' הלכה י"א.^ 28.
רזי לי עמוד קע"ז.^ 29.
אורות התחיה כ'.^ 30.
משך חכמה ויקרא, פרק י"ח, פסוק ד'.
סרטונים קצרים מיוחדים
שיעורים פופולריים
שיעורים פופולריים
שיעורים חדשים
שיעורים חדשים
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il