ארץ ישראל כיעד

התורה מלמדת אותנו שאברהם אבינו קיבל הוראה לעזוב את ביתו בארם נהריים ולנסוע לארץ לא נודעת, שלבסוף התגלתה כארץ-ישראל. המדרש מציין שההצלחה של אברהם במשימתו - הפצת רעיון המונותיאיזם והא-ל האוניברסלי - הייתה תלויה בכך שיגור בארץ-ישראל.
מטבע הדברים עולה השאלה מדוע זה היה צריך להיות כך? אחרי הכל, אברהם יכול היה להצליח גם אילו נשאר בארם נהריים, מסופוטמיה, שהייתה אז מרכז הציוויליזציה והתרבות האנושית, ואילו ארץ-ישראל הייתה מקום קצת מפגר ונידח.
ישנן תשובות רבות לשאלה זו, אבל התשובה שמסקרנת אותי יותר מכול אומרת כך: הצלחה במשימה ובצמיחה רוחנית תמיד דורשת הקרבה ומאמץ גופני. הנביא מגנה את אלה שיושבים בציון בנוחות ובאדישות. אדם נולד לעמול, להשיג, לפעול ולייצר. בלי לעבור את המסע המפרך, ואולי גם המסוכן, לארץ-ישראל, אברהם לעולם לא יהיה האדם שיכול להגשים את גורלו וייעודו. אברהם הוא הסמל של האתגרים בחיים. עשרת הניסיונות שהוא עבר עיצבו את דמותו כאבי האומה וכסמל לתרבות האנושית ולתהליך המונותיאיסטי. רק כשהוא עזב את הסביבה המוכרת והנוחה הוא הצליח להשיג גדולה. לכן היה חיוני שהוא יעזוב וינדוד, שיהיה נוכרי בארץ נוכריה, בחברה זרה, כדי שיוכל להתפתח ולמלא את התפקיד הרוחני שלו בהשפעה ובהנהגה.
אך מדוע ארץ-ישראל היא היעד של אברהם? ההיסטוריה היהודית מספקת לנו את התובנה הבאה: רק בארץ-ישראל יכול יהודי להגיע להתפתחות ולהתעלות רוחנית. ארץ-ישראל מציבה אתגרים גדולים להתפתחות היהודית יותר מכל מקום אחר עלי אדמות. בכל ההיסטוריה היהודית הייתה ארץ-ישראל האתגר הגדול ביותר לחיים הקהילתיים של היהודים.
לפיכך אין זו הפתעה שאנחנו, אלה שגרים בארץ-ישראל, מגלים שזה מאבק יומיומי. עם זה, במקום הזה היהודים הגיעו להישגים הגדולים ביותר שלהם. משום כך ארץ-ישראל היא היעד של אברהם בחיפוש שלו אחר צמיחה והגשמה רוחנית. אברהם מגלה שזה מקום שקשה לחיות בו. אך כשהוא עומד בניסיונות של חייו ומתמודד עם כל קושי ואתגר, ה-ל מבטיח לו שארץ-ישראל תהיה מקומו עלי אדמות לכל הדורות.
החיים בארץ-ישראל תמיד היו אתגר, אבל גם הבטחת ד' לעם היהודי תמיד נשארה בתוקף. ברור לנו שהגשמה מלאה של החיים היהודיים יכולה להתרחש רק בארץ-ישראל. הבעיות שיש לנו כאן נראות לפעמים בלתי פתירות, אך חז"ל כבר אמרו שלפי הצער גם השכר. כצאצאי אברהם ושרה אנחנו מצווים ולעמוד בכל ניסיון ולהתגבר על כל אתגר.