^ 1 שהרי הטעם בגמרא הוא משום שאור הנר יפה לבדיקה ופנס יעיל יותר מנר (לא מטפטף ואין חשש שיגרום לשריפה). ולא דמי לנר חנוכה, דהואיל ונעשה הנס בנרות המנורה צריך התם דווקא נר, ואפי' בנר שבת פסק הרב פרנק בשו"ת הר צבי או"ח חלק א' סי' קס"ג, שאם אין לו נר יברך על נורה חשמלית, כ"ש בבדיקת חמץ שלכתחילה אפשר בפנס.
^ 2 הרב שלמה קלוגר בספרו חכמת שלמה סי' תל"ג. ושלושה ימים הויא חזקה. והדין שכתב המחבר, שהמכבד ביתו ביום י"ג טעון בדיקה, היינו דווקא י"ג אבל שלושה ימים קודם - לא.
^ 3 מהרש"ם.
^ 4 דנחלקו הפוסקים (מובא במשנ"ב סימן תל"ב סק"ז), אי הילוך מבית לחצר אחרת חשיב הפסק והיסח הדעת לענין בדיקת חמץ, ונראה לענ"ד לעשות מעין פשרה ולהכריע כך להלכה.
^ 5 וזה עדיף מלמנות שליח שיבדוק בזמן, שמצווה בו יותר מבשלוחו. ובליל י"ד ראוי שישמע הברכה מבעל הבית במקום שמתארח, ויבדוק כשלוחו חדר אחד עכ"פ.
^ 6 אג"מ או"ח ח"ג סי' ס"ג: 'ואין לנו בדבר אלא מה שמפורש שנהגו בו לאסור'. וכן מרן הראי"ה קוק זצ"ל, באורח משפט סי' קי"ב: 'אלא שיסוד איסור שהוא מנהג הוא ג"כ תורה, אולם מ"מ אין להפליג בו בחומרות כל כך ...'. וכן כתב חק יעקב סי' תנ"ג ס"א סק"ט: 'דגם קטניות עצמו חומרא בעלמא הוא, והבו דלא לוסיף עלה'.
^ 7 לא יהא הטפל חמור מן העיקר. סברא זו הובאה בשו"ת מהרש"ם או"ח סי' קפ"ג, וכן בשו"ע הרב לגר"ז סי' תנ"ג ס"ה.
^ 8 גם לנוהגים שלא לאכול קטניות. כפי שמרן הרב זצ"ל התיר שמן שומשומין, באורח משפט סי' קי"א.
^ 9 לא יהא הטפל חמור מן העיקר וכנ"ל, והרי אף קליות חיטה שנשמרו מותר לאוכלן בפסח, הרי אמרו בגמרא, שמחלקין קליות ואגוזים לקטנים בערב פסח, כדי שלא יישנו.
^ 10 כך כתב באג"מ או"ח ח"ג סי' ס"ג, בדיון לגבי בוטנים, שאין לאסור: 'לא נאסרו אלא המינים שהנהיגו, ולא שאר מינים שלא הנהיגו מפני שלא היו מצויים אז'.
^ 11 שהרי התגלה רק לפני כמאה שנה ביבשת אמריקה והובא לאירופה, ולא היה כלל בגזירה בדורות הקודמים, והבו שלא להוסיף עלייהו. וכן מטעם שתהליך הייצור של שמן סויה הוא ללא השריה מוקדמת במים, לכן שמן סויה כשר לפסח גם לשאינם אוכלים קטניות.
^ 12 לא היה בדורות הקודמים.
^ 13 כי החשש בקטניות הוא, שמא יבוא להתבלבל בינם לבין דגן, אבל ירקות לא מכניס לאוצר, ולא דמי למידי דמידגן.
^ 14 כך פסק ר' יצחק אלחנן ספקטור בשו"ת 'באר יצחק' סי' י"א. לפי זה, כל מעדני תנובה, על אף שכתוב עליהם 'לאוכלי קטניות' - מותרים לכולם.
^ 15 שו"ת יחווה דעת ח"ה סי' ל"ב. לכן מותר לאלה הנוהגים שלא לאכול קטניות להתארח אצל אוכלי קטניות, ובלבד שיקפידו שלא לאכול את האורז ואת הקטניות עצמן. אולם מידת חסידות שלא לאכול גם מן הכלים, וגדול השלום.
^ 16 ומה שאינו ראוי לאכילה בפני עצמו - אינו בכלל גזירת קטניות.
^ 17 לגבי תרופות בפסח, ראה בסוף שיעור "ביעור חמץ ואיסור אכילתו".
^ 18 אף אם יש בזה תערובת חמץ, משום שכל דבר שאינו ראוי לאכילת כלב - פקע שם חמץ ממנו. שו"ע סי' תמ"ב ס"ט, ומשנ"ב סקמ"ג.
19 כתב ערוך השולחן, ביו"ד סי' קי"ז סע' כ"ט, שאין להחמיר בשאר איסורים (וה"ה חמץ בפסח) בסיכה כשתיה, מכיוון שזהו דין מיוחד רק לעניין תרומה ויום הכיפורים.
^ 20 למרות שניתן על השפתיים ויש לחשוש שמא תבלע; ואם כן, הרי כתב הרא"ש בפסחים בפרק כל שעה ס"א, שבחמץ חרוך שאינו ראוי לאכילה, אם בכל זאת אוכלו - יש בזה דין של 'אחשביה' ואסור; במקרה שלנו, הרי אינה מתכוונת לבולעו, ואדרבה, אינה רוצה שירד מהשפתיים, לכן כאן אין דין של 'אחשביה'. והוא הדין במשחת שיניים שאינה ראויה לכלב, ואף שיש לה טעם - הרי אדם נורמלי לא מתכוון לבולעה, ולא שייך לומר כאן 'אחשביה'. ואף אם הקטן התכוון לבולעה - אין קטן בר דעת להחשיבה.
^ 21 ריטב"א מס' ע"ז דף עג. לגבי איסור הנאה מעבודה זרה, שאף היא אוסרת במשהו, כדתנן 'מים במים במשהו' קובע הריטב"א, שבאופן עקרוני מחובר אינו יכול להאסר, ומתיר באר של ישראל שגוי שפך לתוכה מים של ע"ז. וה"ה לחמץ בפסח, וכן כתב ערוך השולחן בהל' פסח סי' תס"ז סעיף ל"ג, שכל מקום שכתוב חמץ שנפל לבור, הכוונה דווקא בור של מים מכונסים ולא באר שהם מים הנובעים מן האדמה.
^ 22 עוד בענייני הכשרת כלים ראה בסוף השיעור "ביעור חמץ ואיסור אכילתו".
^ 23 האיסור לאכול מצה בערב פסח, הוא רק במצה שיוצאים בה ידי חובה בליל הסדר; ובמצה מבושלת אין יוצאים ידי חובה. מאידך, ברכתה מזונות, ולכן היא עדיפה לסעודה שלישית מאשר פירות.
^ 24 מהר"ל מחמיר במצה עשירה בערב פסח, כי בדיעבד יוצאים בה ידי חובה בלילה. אך אם יש רק מעט קמח לדיבוק - לית לן בה.
^ 25 אין זה דומה לשחיטה, דבעינן שהאדם יעשה בעצמו לשמה, די בכך שתיעשה המצה ע"י המכונה לשמה, זהו גדר הלשמה הנצרך במצה. כך נהג גם מו"ר הרב צבי יהודה זצ"ל. וכן אין לחשוש במצות מכונה שמא לא נאפו כהלכה. אמנם, אם יש מאפיית מצות יד שגם מיומנים במלאכתם וגם יראי שמיים אז יש מהדרים לקחת דווקא מצות יד.
^ 26 כיוון שבשיעור כזית אנו נוקטים כשיטת הרשב"א, שיש ארבעה זיתים בביצה (לא כביצת תנובה שגדלה בטיפוח, אלא ביצה בלאדית שהיא קטנה יותר). וכן כשיטת הרמב"ם, שכזית הוא קצת פחות משליש ביצה, ודלא כשיטת התוס', המובאת במחבר סי' תפ"ו.
הזית הגדול בזמננו הוא הזן הנבאלי שמשקלו עד 6 גרם ונפחו 7.5 סמ"ק. במצות מכונה סטנדרטיות, בשליש מצה ודאי שיש יותר משיעור כזית, וזה הן לקולא והן לחומרא. והשיעורים הם לפי מה שמדד הר"ח נאה, וכן הסכימו חכמי ירושלים הספרדים. (ציטוט מתשובת הרב בנושא שיעור כזית)
^ 27 כדי אכילת פרס.
^ 28 לחוש לשיטות הראשונים הפוסקים כראב"ע, שזמן אכילת קרבן פסח, וממילא גם זמן אכילת מצה - הוא רק עד חצות. אך ברור שמי שלא היה יכול לקיים את המצווה לפני חצות, כגון חייל בפעילות מבצעית, יאכל אחר חצות אך בלי ברכה.
^ 29 שו"ת אבני נזר, או"ח סי' שפ"א.
^ 30 כדי שתיית רביעית.
^ 31 מו"ר הרב צבי יהודה זצ"ל מסר, שכך נהגו גדולי ירושלים לפסוק.
^ 32 על מנת שלא יתחייב ברכה אחרונה, ואז יכנס לספק ברכות באכילת המרור.