מאז הכרזת המדינה לפני שישים שנה ישנה הסתייגות של חוגים מסוימים לקיומה, מפני שהמדינה לא מתנהלת לאור תורת ישראל. בשנים האחרונות פשטה ההסתייגות הזאת גם לחוגים, שדגלו בעבר בהליכה עם הציונות החילונית. זאת בעקבות הגברת המדיניות האנטי יהודית ואנטי ציונית, ובייחוד לאחר הגירוש מגוש קטיף וצפון השומרון, הגליית יהודים מיישובם, החרבת הבתים והסגרת חבלי ארץ לידי המחבלים. ניתן להבין את המניעים להבעת רגשי הזעם והכעס כלפי אלה שמובילים מדיניות שלילית זו. אולם, בכל זאת, כשאנו בוחנים את המצב הכללי של עמנו בתקופה שלאחר השואה ומתבוננים לעומק, עד כמה ששכלנו מגיע, במשמעות של האירועים הגדולים שהתחוללו לעינינו בדורות האחרונים, נראה שיש להביט בראיה אחרת על התופעות הגדולות המתרחשות לפנינו.
מי שמאמין בהשגחת השם על עמו, לא ישגה לרגע במחשבה שכל שאירע בתקופת השואה באירופה קרה במקרה. תמיד עלינו לברר ולעסוק בשאלה - מה ההשגחה העליונה רוצה מאתנו? מדוע בא עלינו אסון נורא, שלא היה כמותו בתולדות האנושות?
מאמר קצר זה אינו המקום המתאים לעסוק בלקחי השואה. אולם נקודה אחת ברצוני להדגיש כאן - חשיבות המדינה לאור מאורעות השואה. אצל מורנו הרב צבי יהודה קוק זצ"ל למדנו, שעצם הכרזת המדינה - יש בה קידוש שם שמים עצום מול חילול השם הנורא שהיה בזמן השואה האיומה, כאשר כבוד ישראל נרמס עד עפר ממש. תקומת מדינת ישראל אחרי הגלות הארוכה והקשה, ובייחוד שהיא קמה רק שלוש השנים לאחר שכבו תנורי אושוויץ, היא תשובה לחילול השם הגדול שהיה בעבר.
ולעצם הקושיא - כיצד ניתן להתייחס בצורה חיובית למדינת ישראל לאור התנהגותם של קובעי המדיניות בה? התשובה היא, שמדינת ישראל שייכת לכל החוגים וכל הרבדים בעמנו, לכל בני עמנו בכל פזוריהם וגם לדורות הבאים. לכן שומה עלינו להודות לבורא עולם על הטובה הגדולה שניתנה לנו לאחר שנות עינוי וסבל. ההתנגדות שלנו היא רק למדיניות של מנהלי המדינה, שמתוך ההתרחקות ממקורות התורה הביאו את עצמם ואת העם היושב בציון להתנתקות מהלאומיות והתנתקות מארץ ישראל.
אנו צריכים להפנים את ההבדל הפשוט שיש בין היחס למדינה לבין היחס למנהליה. עלינו להודות לה' על שנתן לנו מדינה ולהתפלל להתפתחותה ושגשוגה, ויחד עם זאת עלינו לפעול כדי לשנות את הכיוון אליו חותרות מערכות המדינה השונות. טרם הגענו אל הגאולה השלמה, אך אנו מצפים ונערכים לכך שלא ירחק היום ועם ישראל יתעורר ויחזור בתשובה, כפי שהרמב"ם פסק בהלכות תשובה, בקרוב בימינו אמן.
מי שמאמין בהשגחת השם על עמו, לא ישגה לרגע במחשבה שכל שאירע בתקופת השואה באירופה קרה במקרה. תמיד עלינו לברר ולעסוק בשאלה - מה ההשגחה העליונה רוצה מאתנו? מדוע בא עלינו אסון נורא, שלא היה כמותו בתולדות האנושות?
מאמר קצר זה אינו המקום המתאים לעסוק בלקחי השואה. אולם נקודה אחת ברצוני להדגיש כאן - חשיבות המדינה לאור מאורעות השואה. אצל מורנו הרב צבי יהודה קוק זצ"ל למדנו, שעצם הכרזת המדינה - יש בה קידוש שם שמים עצום מול חילול השם הנורא שהיה בזמן השואה האיומה, כאשר כבוד ישראל נרמס עד עפר ממש. תקומת מדינת ישראל אחרי הגלות הארוכה והקשה, ובייחוד שהיא קמה רק שלוש השנים לאחר שכבו תנורי אושוויץ, היא תשובה לחילול השם הגדול שהיה בעבר.
ולעצם הקושיא - כיצד ניתן להתייחס בצורה חיובית למדינת ישראל לאור התנהגותם של קובעי המדיניות בה? התשובה היא, שמדינת ישראל שייכת לכל החוגים וכל הרבדים בעמנו, לכל בני עמנו בכל פזוריהם וגם לדורות הבאים. לכן שומה עלינו להודות לבורא עולם על הטובה הגדולה שניתנה לנו לאחר שנות עינוי וסבל. ההתנגדות שלנו היא רק למדיניות של מנהלי המדינה, שמתוך ההתרחקות ממקורות התורה הביאו את עצמם ואת העם היושב בציון להתנתקות מהלאומיות והתנתקות מארץ ישראל.
אנו צריכים להפנים את ההבדל הפשוט שיש בין היחס למדינה לבין היחס למנהליה. עלינו להודות לה' על שנתן לנו מדינה ולהתפלל להתפתחותה ושגשוגה, ויחד עם זאת עלינו לפעול כדי לשנות את הכיוון אליו חותרות מערכות המדינה השונות. טרם הגענו אל הגאולה השלמה, אך אנו מצפים ונערכים לכך שלא ירחק היום ועם ישראל יתעורר ויחזור בתשובה, כפי שהרמב"ם פסק בהלכות תשובה, בקרוב בימינו אמן.
