ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

הלל - מבחן של אמונה ;">

בית מדרש חגים וזמנים יום העצמאות חיוב ההודאה על נס Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

יום העצמאות תשס"ה

הלל - מבחן של אמונה


נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
אשר בן חיים

"אִתִּי מִלְּבָנוֹן כַּלָּה אִתִּי מִלְּבָנוֹן תָּבוֹאִי תָּשׁוּרִי מֵרֹאשׁ אֲמָנָה מֵרֹאשׁ שְׂנִיר וְחֶרְמוֹן מִמְּעֹנוֹת אֲרָיוֹת מֵהַרְרֵי נְמֵרִים" (שיר השירים פרק ד),

חז"ל למדו מכאן שבשביל לומר שירה צריך אמונה, וז"ל (שמות רבה פרשה כג):
"'תשורי מראש אמנה', א"ר נחמיה: לא זכו ישראל לומר שירה על הים אלא בזכות אמנה, שנאמר 'ויאמן העם' וכתיב 'ויאמינו בה'",

למרות שהדבר נראה פשוט שהיה להם להאמין:
"א"ר יצחק: היו רואין כל אותן נסים שנעשו להם ולא היה להם להאמין!?",

אעפ"כ אפילו במצב כזה אם לא היו חדורי אמונה לא היו אומרים שירה. למדנו מכאן שאמירת הלל היא מבחן של אמונה, ולכן דוקא בזמן שיש מסתפקים אם יש לומר שירה, אז הזמן להתחזק באמונה ולומר שירה.

ובמדרש שם הוסיפו ואמרו שכך יהיה לעתיד לבא:
"תשורי מראש אמנה, עתידין ישראל לומר שירה לעתיד לבוא שנאמר (תהלים צח) 'שירו לה' שיר חדש כי נפלאות עשה'",

ומתי יאמרו שירה?
"א"ר יוסטא: הר הוא ושמו אמנה עד אותו ההר א"י ממנו ולהלן ח"ל, א"ר אלעזר ב"ר יוסי: כשיגיעו הגליות לשם יהיו אומרים שירה לכך נאמר תשורי מראש אמנה",

כלומר, כאשר יגיעו לגבולות ארץ ישראל עוד לפני שיכנסו אליה כבר יאמרו שירה, מתוך אמונה גדולה שהקב"ה ישלים את גאולתם.

אמרו חז"ל (סנהדרין דף צד עמוד א):
"ביקש הקדוש ברוך הוא לעשות חזקיהו משיח, וסנחריב גוג ומגוג. אמרה מדת הדין לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם! ומה דוד מלך ישראל שאמר כמה שירות ותשבחות לפניך - לא עשיתו משיח, חזקיה שעשית לו כל הנסים הללו ולא אמר שירה לפניך - תעשהו משיח? לכך נסתתם. מיד פתחה הארץ ואמרה לפניו: רבונו של עולם, אני אומרת לפניך שירה תחת צדיק זה, ועשהו משיח. פתחה ואמרה שירה לפניו שנאמר (ישעיהו כ"ד) 'מכנף הארץ זמרת שמענו צבי לצדיק וגו'. אמר שר העולם לפניו: רבונו של עולם, צביונו עשה לצדיק זה! - יצאה בת קול ואמרה: רזי לי רזי לי".

לכאורה קשה מדוע לא אמר חזקיהו שירה? אפשר שחזקיהו ראה את כל ארץ ישראל חרבה, אע"פ שהוא ניצל היה קשה לו לומר שירה ... ולכן הארץ למדה זכות עליו ואמרה שיעשהו משיח צביונו עשה לצדיק זה! אבל כיון שהוא לא היה יכול להתרומם ולראות את גודל השעה המסוגלת לגאולה נטרפה השעה שלא נעשה משיח ולא באה הגאולה.

פרק קב בתהילים משקף את גאולתנו בדור שעבר מעבר כזה משואה לתקומה, ונאמר בו:
"תִּכָּתֶב זֹאת לְדוֹר אַחֲרוֹן וְעַם נִבְרָא יְהַלֶּל יָהּ",

ואמרו במדרש (ויקרא רבה פרשה ל):
"ר' יצחק פתר קרייא בדורות הללו, שאין להם לא מלך ולא נביא לא כהן ולא אורים ותומים ואין להם אלא תפלה זו בלבד, אמר דוד לפני הקב"ה: רבש"ע אל תבזה את תפלתם, 'תכתב זאת לדור אחרון' מכאן שהקב"ה מקבל השבים, ועם נברא יהלל י-ה' שהקב"ה בורא אותן בריה חדשה. ד"א תכתב זאת לדור אחרון אלו דורות הללו שהם נטויין למיתה, ועם נברא יהלל יה שהקב"ה עתיד לבראות אותן בריה חדשה ומה עלינו לעשות ליקח לולב ואתרוג ונקלס להקב"ה לפיכך משה מזהיר את ישראל ואומר ולקחתם לכם ביום הראשון".

וגם אנו שהיינו נטויים למיתה זכינו שנבראנו בדור זה כבריה חדשה. מסיים המדרש שזה מחייב אותנו לומר שירה. והנה בפרק זה בתהילים אנו מוצאים שגם הוא מסתיים בתפילות על צרות המתרגשות
"עִנָּה בַדֶּרֶךְ (כחו) כֹּחִי קִצַּר יָמָי: אֹמַר אֵלִי אַל תַּעֲלֵנִי בַּחֲצִי יָמָי בְּדוֹר דּוֹרִים שְׁנוֹתֶיךָ: לְפָנִים הָאָרֶץ יָסַדְתָּ וּמַעֲשֵׂה יָדֶיךָ שָׁמָיִם: הֵמָּה יֹאבֵדוּ וְאַתָּה תַעֲמֹד וְכֻלָּם כַּבֶּגֶד יִבְלוּ כַּלְּבוּשׁ תַּחֲלִיפֵם וְיַחֲלֹפוּ: וְאַתָּה הוּא וּשְׁנוֹתֶיךָ לֹא יִתָּמּוּ: בְּנֵי עֲבָדֶיךָ יִשְׁכּוֹנוּ וְזַרְעָם לְפָנֶיךָ יִכּוֹן".

משמע שגם עם עדין לא בא השלום על ישראל יש להודות ולומר שירה.

וכך נאמר על משיח או על דור הגאולה (תהלים פרק ב):
"אֲסַפְּרָה אֶל חֹק ה' אָמַר אֵלַי בְּנִי אַתָּה אֲנִי הַיּוֹם יְלִדְתִּיךָ : שְׁאַל מִמֶּנִּי וְאֶתְּנָה גוֹיִם נַחֲלָתֶךָ וַאֲחֻזָּתְךָ אַפְסֵי אָרֶץ",

ואמרו חז"ל (סוכה דף נב עמוד א)
"תנו רבנן: משיח בן דוד שעתיד להגלות במהרה בימינו, אומר לו הקדוש ברוך הוא: שאל ממני דבר ואתן לך, שנאמר (תהלים ב) 'אספרה אל חוק וגו' אני היום ילדתיך שאל ממני ואתנה גוים נחלתך'. וכיון שראה משיח בן יוסף שנהרג, אומר לפניו: רבונו של עולם, איני מבקש ממך אלא חיים. אומר לו: חיים, עד שלא אמרת - כבר התנבא עליך דוד אביך שנאמר (תהלים כא) 'חיים שאל ממך נתתה לו וגו' ".

וגם אנו עומדים מופעים נוכח הפלא הזה של לידה חדשה של עם בארצו ואין אנו מעיזים לבקש אלא חיים, אבל הקב"ה אומר הגיע זמן גאולתכם "שְׁאַל מִמֶּנִּי וְאֶתְּנָה גוֹיִם נַחֲלָתֶךָ וַאֲחֻזָּתְךָ אַפְסֵי אָרֶץ".

גם בפרקי הלל שאנו אומרים על כל צרה וצרה שלא תבוא עליהם לאחר שנגאלו אנו מוצאים שיש בהם פרקי תפילה:
"לֹא לָנוּ ה' לֹא לָנוּ כִּי לְשִׁמְךָ תֵּן כָּבוֹד עַל חַסְדְּךָ עַל אֲמִתֶּךָ", "אָנָּא ה' הוֹשִׁיעָה נָּא אָנָּא ה' הַצְלִיחָה נָּא".

עוד דרשו חז"ל את הפסוק הנ"ל על חזקיהו:
"ד"א תכתב זאת לדור אחרון זה דורו של חזקיהו שהיה נטוי למיתה, ועם נברא יהלל יה שבראן הקב"ה בריה חדשה",

מדוע היה חזקיהו נטוי למיתה? פרשו חז"ל (ברכות דף י עמוד א):
" 'בימים ההם חלה חזקיהו למות ויבא אליו ישעיהו בן אמוץ הנביא ויאמר אליו: כה אמר ה' (צבאות) צו לביתך כי מת אתה ולא תחיה וגו'. מאי כי מת אתה ולא תחיה? - מת אתה - בעולם הזה, ולא תחיה - לעולם הבא. אמר ליה: מאי כולי האי? אמר ליה: משום דלא עסקת בפריה ורביה. אמר ליה: משום דחזאי לי ברוח הקדש דנפקי מינאי בנין דלא מעלו. אמר ליה: בהדי כבשי דרחמנא למה לך? מאי דמפקדת איבעי לך למעבד, ומה דניחא קמיה קודשא בריך הוא - לעביד".

ואפשר ללמוד מכאן על תקופתנו, יש לנו חשש שמא המפעל הגאולי שנעשה בארץ ישראל יביא לתוצאות שאינן על פי התורה ויצאו בנים שאינם מעולים, ויש ללמוד ממה שנאמר לחזקיהו וכן גם אנו צריכים לעשות את הנדרש מאתנו, והקב"ה יוליך את הגאולה כרצונו, וזה כבר "כבשי דרחמנא" שאינו תלוי באנו.

בזמן שבנו את המקדש בזמן עזרא היו אויבים שהפריעו ויתנכלו לישראל, ונאמר שם (עזרא פרק ג):
"וְיִסְּדוּ הַבֹּנִים אֶת הֵיכַל ה' וַיַּעֲמִידוּ הַכֹּהֲנִים מְלֻבָּשִׁים בַּחֲצֹצְרוֹת וְהַלְוִיִּם בְּנֵי אָסָף בַּמְצִלְתַּיִם לְהַלֵּל אֶת ה' עַל יְדֵי דָּוִיד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל: וַיַּעֲנוּ בְּהַלֵּל וּבְהוֹדֹת לַה' כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ עַל יִשְׂרָאֵל וְכָל הָעָם הֵרִיעוּ תְרוּעָה גְדוֹלָה בְהַלֵּל לַה' עַל הוּסַד בֵּית ה'",

מפרשים שם (רד"ק) את הצורך לנצח על מלאכת בית ה' ע"י שירה בכלי זמר כדי לזרז את הבונים, ונראה ללמוד משם שכדי לבנות צריך שירה ושמחה של אמונה, על כן נחזק רוחנו בדברי הנביא ישעיהו פרק סו:
"הַאֲנִי אַשְׁבִּיר וְלֹא אוֹלִיד יֹאמַר ה' אִם אֲנִי הַמּוֹלִיד וְעָצַרְתִּי אָמַר אלוקיךְ".

וכפי שקראנו בהפטרה השבת (עמוס פרק ט):
"בַּיּוֹם הַהוּא אָקִים אֶת סֻכַּת דָּוִיד הַנֹּפֶלֶת וְגָדַרְתִּי אֶת פִּרְצֵיהֶן וַהֲרִסֹתָיו אָקִים וּבְנִיתִיהָ כִּימֵי עוֹלָם: וְשַׁבְתִּי אֶת שְׁבוּת עַמִּי יִשְׂרָאֵל וּבָנוּ עָרִים נְשַׁמּוֹת וְיָשָׁבוּ וְנָטְעוּ כְרָמִים וְשָׁתוּ אֶת יֵינָם וְעָשׂוּ גַנּוֹת וְאָכְלוּ אֶת פְּרִיהֶם: וּנְטַעְתִּים עַל אַדְמָתָם וְלֹא יִנָּתְשׁוּ עוֹד מֵעַל אַדְמָתָם אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם אָמַר ה' אלוקיךָ".

חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il