ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- כשרות
- דיני כשרות
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
נפתלי בן גילה
לאור הפולמוס שהתפתח על דו"ח כושרות בנושא מסעדות ובתי אוכל בירושלים מצאתי לנכון לזקק את הדיון ההלכתי ולהעמיד את המחלוקת על צדדיה העקרוניים.
1. הערה מקדימה: לגבי כל הבדצ"ים שמופיעים בירושלים, לא עסקתי בזה כלל. מדובר על מערכת סקטוריאלית שנועדה לציבור פרטי ולא לכלל האוכולוסייה. אני מאמין שעלינו להשתדל לחזק את המערכת המופקדת על הכשרות מטעם המדינה ושאמורה לדאוג לכלל התושבים.
2. בדיוק בגלל הסעיף הראשון מצאתי לנכון למחות בראשית השנה על המגמה של הרבנות למנוע כשרות מבעלי עסק שיצרכו את "היתר המכירה". במעשה זה נכשלה הרבנות ועשתה עצמה לרבנות מגזרית. ב"ה המחאה הועילה ורבנות ירושלים (בשיתוף רבנות מטה יהודה) איפשרה לכל דורש לקבל תעודת כשרות עם היתר מכירה.
3. בדו"ח של "כושרות" הודגשה העובדה שמערכת הכשרות הרגילה של ירושלים מתירה לגוי להניח תבשילים על האש, בניגוד לדעת הבית יוסף ובניגוד (בהדגשה) להוראות הרבנות הראשית. סעיף זה חשוב ביותר והוא עומד גם במרכז תגובתו של הרב שמואל אליהו, רבה של צפת. אכן יש מחלוקת בהלכה ביחס לסעיף זה. קשה לפרוש את הדיון ההלכתי בעמוד אינטרנטי ובכל זאת חשוב לעמוד על כמה פרטים. הדרישה של הרב אליהו שליט"א להעמיד את מערכת הכשרות הרגילה של ירושלים בהקפדה של עמדת הבית יוסף היא דרישה רצינית ומחייבת דיון על התועלת מול ההפסד שייגרם לכל מערכת הכשרות. כשהיה הרשל"צ, הרב עמר שליט"א, רבה של תל אביב הוא ביקש לתקן את מערכת הכשרות בהתאם לרעיון הזה. מהר מאד התברר לו שאם ידרוש מכל בעלי העסקים להשגיח על הכנסת האוכל על ידי יהודי (דבר הדורש גם השגחה הרבה יותר צמודה) יצא שכר מערכת הכשרות בהפסדה. הרבה מאד בעלי עסקים שמוכנים היו להיכנס למערכת כשרות רגילה יוותרו על כך ויהפכו להיות חסרי כשרות לחלוטין. בהתייעצות עם מורו ורבו, הרשל"צ הרב עובדיה יוסף שליט"א, החליט הרב עמר להשאיר את המערכת בחלוקה שבין כשרות רגילה, המסתפקת בשיטת הרמ"א ומקפידה רק על הדלקת האש על ידי יהודי, לבין כשרות "מהדרין" שבה מקפידים (בין שאר ההקפדות) על עמדת הבית יוסף. עמדתו של הרב עובדיה יוסף מבוררת בשו"ת יחוה דעת חלק ה סימן נד, ובה הוא מראה שגם למסורת הספרדים ניתן להסתמך על שיטה זו. לכן לא נכון להפוך את הויכוח לויכוח של הורדת ידים בין העדות. אנו צריכים לשאול מה יחזק את מערכת הכשרות בעיר.
4. על פי הדו"ח פועלת מערכת הכשרות של רבנות ירושלים בניגוד להוראות הרבנות הראשית, הנוקטת בשיטת בית יוסף בבישול עכו"ם. בדקתי את הסעיף הזה עם מ"מ מנהל מחלקת הכשרות של ירושלים, הרב יצחק אילוביצקי. לדבריו הוראת הרבנות הראשית הזו מופיעה בחוזר הרבנות הראשית בסימון * - שמכוון רק לכשרות מהדרין. כשרות רגילה אינה מחייבת את הפסיקה הזו.
5. בדו"ח של "כושרות" הכניסו טבלה של המלצות למקומות בירושלים. כל מי שיודע לקרוא טבלה במחשב רואה שהשיטה שנהגה היא "העתק - הדבק". היינו בכל מקום שיש כשרות רבנות רגילה (לא מהדרין) הוסיפו את הכיתוב: "בישולי גויים, אין משגיח לצורך ברירת קטניות, ניפוי קמח, הפרשת חלה, תרומות ומעשרות, הדלקת אש". זה החלק הקשה שבדו"ח. גם אם הדו"ח נועד לצרכים פנימיים הוא טועה ומטעה ומביא לנזקים כלכליים של ממש. האספקה הטרייה של ירקות ופירות באה למקומות המזון מהשוק בליווי תעודת השגחה שעל פיה כל הסחורה כבר מופרשת. ברוב המקומות אין בעייה של קמח ולכן אין שאלת ניפוי והפרשת חלה. בחלק מהמקומות אין כלל קטניות. לא נכון ולא ראוי לנקוט בשיטה כוללנית ומזיקה שכזו.
6. לא אכנס כאן לשאל הכללית על "כושרות" וצורת עבודתם. אם אנו חפצים לחזק את מערכת הרבנות, כפי שאנשי "כושרות" אומרים, אי אפשר להוציא מסמך שכזה. בודאי יש הרבה בעיות במערכת של עיר בגודלה של ירושלים ת"ו. כשיש 350 משגיחים בעיר, המקבלים את משכורתם מבעלי העסקים, צפויות תקלות הנובעות מיצר לב האדם. מי שטוען שהכל פשוט וחלק בודאי מיתמם. אך הפתרון אינו מצוי בהריסת כל המערכת. התיקון חייב להיעשות מבית ולא מבחוץ.
7. לסיכום: הבדיקה שלי מעלה שניתן לסמוך על רבנות ירושלים ומערכת הכשרות שלה. מחלקת הכשרות של ירושלים מכירה היטב את הבעיות ועושה מאמצים אירגוניים וכלכליים לשפר את הרמה עד כמה שאפשר. ודאי שכל יחיד יכול להקפיד על כשרות מהודרת על פי שיטתו ועל פי רבותיו, אך זאת בתנאי שאינו מערער על הכשרות הציבורית שנועדה לכלל הציבור ושעומדת בפיקוח רבני מתמיד.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה מקומה של הביקורת בעולם האמונה
אמונה כ"ו -כ"ח
השיעור עוסק בתפקידה של הביקורת ושל הכפירה כמנגנון שנועד לזקק את עולם האמונה משיבושים ומהגשמה שגויה. מתוך כך מוסבר כיצד הבירור הביקורתי עשוי לחשוף את הפנימיות והאמת העמוקה של האמונה, במקום להישאר רק בביטויים החיצוניים שלה.
הלכות יום הכיפורים עבודת יום הכיפורים וכוח הכפרה
דרשת שובה ושיחת מוצ"ש פרשת האזינו
השיעור עוסק במהותו של יום הכיפורים כיום כפרה וסליחה, תוך בירור מחלוקות חז"ל והרמב"ם לגבי התנאים הנדרשים לכפרת היום ושעיר המשתלח – עם תשובה או בלעדיה. בנוסף, מודגשת החשיבות של עבודת השם מתוך שמחה ואהבה, לצד הדרכים הנכונות לביצוע וידוי כנה, מחילה ופיוס בין אדם לחברו.
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה האזינו - שבת שובה תשפז
מה הטעם שיום הכיפורים הוא דווקא בעשירי בחודש תשרי. מה הטעם שבשירת הַאֲזִינוּ שמו של משה רבינו לא נזכר בפירוש. היכן בכל אופן רמוז שמו של משה רבינו בפרשה. מה הטעם שחכמים נתנו סימן 'הַזִּיו לָךְ' להפסקות בפרשה זו יותר משאר פרשיות שבתורה.
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
