ישיבה
בית המדרש
- ספריה
- ליקוטים ג
- ברכות השבח והראיה
- הלכה מחשבה ומוסר
- ברכות
- ברכת החמה
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
ציפורה בת דוד
כדי לקבוע בליבנו מבט מעמיק על המציאות תיקנו חכמים את ברכות הראיה. ברכות שעל ידן אנו לומדים להתבונן על המציאות הטבעית והשגרתית במבט מעמיק יותר, החושף את החיוניות הפלאית שבבריאה, וממילא הננו מתמלאים הודיה לה' על שברא למעננו עולם כל-כך נפלא.
אחת מברכות הראיה היא 'ברכת האילנות', שכל היוצא בימי ניסן ורואה אילנות מלבלבים מברך: "ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם, שלא חיסר בעולמו כלום, וברא בו בריות טובות ואילנות טובים להתנאות בהן בני אדם" 1 (ברכות מג, ב). ותקנו לברך דווקא על אילנות ולא על ירקות, משום שהם בולטים יותר בנוים ויופיים. ועוד שבאילנות ניכר יותר החסד והאהבה של הקב"ה כלפינו. משום שכדי לספק מזון בסיסי לבני האדם, יכול היה הבורא להסתפק בבריאת התבואה, הקטניות ושאר פירות האדמה. אבל לא כך עשה הקב"ה, אלא הוסיף וברא למעננו את פירות האילן, לגוון את מאכלנו בפירות בעלי טעמים עשירים ומשובחים. ולכן אנו אומרים בברכה "שלא חיסר בעולמו כלום", אפילו דברים שאין בהם צורך קיומי, "וברא בו בריות טובות ואילנות טובות להתנאות בהן בני אדם".
לדעת כמה פוסקים צריך לברך ברכה זו על ראיית שני אילנות לפחות, משום שאמרו בתלמוד "אילנות" לשון רבים. ויש מהדרים לצאת מהעיר אל השדות כדי לברך את הברכה על הרבה אילנות (כה"ח רכו, ב). ונחלקו הפוסקים אם אפשר לברך על אילנות מורכבים, שלדעת בעל הלכות-קטנות (ח"א ס, רס"ה) כיוון שנעשתה בהם עבירה, אין ראוי להלל ולשבח את הבורא עליהם. ואילו לדעת שאילת-יעב"ץ (ח"א סג), כשם שפירותיהם מותרים באכילה, כך אפשר לברך עליהם. ומאחר שיש בזה ספק, יש לברך ברכת האילנות דווקא על עצי פרי שאינם מורכבים (מנחת יצחק ג, כה). ועוד ישנו ספק, האם ניתן לברך על עצי פרי בעודם בשלוש השנים הראשונות לגידולם, שלדעת רבי עקיבא איגר, הואיל ופירות ערלה אסורים בהנאה, אין לברך עליהם. אולם לדעת רוב הפוסקים, מאחר שהברכה היא על כלל עצי הפרי שמתחדשים בפריחתם כל שנה, אפשר לברך גם כשרואים עצי ערלה. ושוב, מאחר שיש בזה ספק, יש לברך את ברכת האילנות על עצים שאינם אסורים מדין ערלה 2 .
זמן הברכה
את ברכת האילנות, מברכים פעם אחת בשנה, ועניינה הוא להודות ולשבח את הבורא על שברא למעננו עצי פרי. ומברכים אותה בעת שרואים עצי פרי בפריחתם, שאז ההתחדשות ניכרת בהם ביותר, שכן מתוך תרדמת החורף פרצו עלים ופרחים לקראת תנובת השנה. הזמן המיועד לברכת האילנות הוא חודש ניסן, שכן אמרו בתלמוד: "היוצא בימי ניסן ורואה אילנות מלבלבים". ויש לדעת שחודש ניסן נחשב תמיד כראשון לחודשים. ולדעת רבי יהושע אף העולם נברא בראש חודש ניסן. ואמנם בראש השנה שבא' תשרי נבראה המחשבה של בריאת העולם, אולם בפועל הבריאה התרחשה בניסן (עיין ר"ה יא, א, תוס' כז, א ד"ה 'כמאן'). וכשם שהעולם נברא בניסן, כך בכל שנה יש התחדשות ובריאה זוטא בחודש ניסן, ולכן חודש זה הוא המתאים ביותר לברכת האילנות, שהיא ברכה על ההתחדשות של העצים והעולם. אמנם לדעת הרבה פוסקים, מצד הדין זמן ברכת האילנות אינו דווקא בניסן, אלא בכל מקום לפי מזגו: בפעם הראשונה בכל שנה שאדם רואה את פריחת עצי הפרי - יברך ברכת האילנות. אולם יש חולקים וסוברים שזמנה של ברכת האילנות הוא דווקא בניסן.
למעשה, מאחר שיש בדבר מחלוקת, והכלל הוא שבדיני ברכות, בכל עת שיש ספק - נמנעים ולא מברכים. לכן כשרואים עצי פרי בפריחתם לפני חודש ניסן, כדוגמת עץ השקד שפורח בשבט, נמנעים ולא מברכים. ורק כשמגיע ראש חודש ניסן, מגיע זמן ברכת האילנות. ומי ששכח ולא ברך בחודש ניסן, לדעת כמה פוסקים, הפסיד את הברכה 3 . לכן, הטוב ביותר הוא, להזדרז ולברך מיד בתחילת חודש ניסן את ברכת האילנות. והמקובלים הרחיבו את הדיבור על מעלת ברכה זו. ויש שנהגו לאומרה במניין ולהוסיף עוד מזמורים ובקשות ולומר אחריהם קדיש. גם הנשים מברכות ברכה זו. ולמנהג האשכנזים אין בכך חידוש, שהרי נשים שרוצות יכולות לברך גם על מצוות שהזמן גרמן. אולם גם למנהג הספרדים נשים יכולות לברך ברכת האילנות, משום שהזמן הקבוע לברכת האילנות אינו תלוי במצווה אלא בהופעת הפרחים באילנות. וזה לא נחשב כמצווה שהזמן גרמה אלא המציאות הטבעית גרמה.
יש שנהגו שלא לברך ברכה זו בשבת (כה"ח רכו, ד), אולם לדעת רוב רובם של הפוסקים אין שום סיבה להימנע מברכת האילנות בשבת (יחו"ד א, ב). וכן נהגו בהרבה מקומות.
ברכת הודאת גשמים
בגשמים היורדים מן השמים תלויים חיי האדם, החי והצומח, ולכן ירידת הגשמים היא הביטוי הבולט ביותר להשגחה של הקב"ה על העולם. ואף היום כשהמדע התפתח מאוד, עדיין תלותנו בגשמים גדולה, ולכן בכל ימות החורף בברכה השנייה שבתפילת שמונה עשרה מזכירים ומשבחים את הקב"ה על הגשמים שהוא מוריד לנו, ובברכה התשיעית הננו מוסיפים ומבקשים שיוריד עבורנו גשמי ברכה.
בשנה שבה נעצרו הגשמים, והיו האנשים שרויים בצער, אם ירדו לאחר מכן גשמי ברכה, יש כמובן לברך את הקב"ה על כך. ואדם שיש לו שדה בשותפות עם חברו, צריך לברך את ברכת "הטוב והמטיב", ואם יש לו שדה ששייך לו לבדו, יברך ברכת "שהחיינו". אבל, לא רק בעלי השדות צריכים לברך, אלא כל אדם ואדם חייב להודות לה' על שהוריד לנו גשמי ברכה, ולשם כך תקנו חכמים ברכה מיוחדת, שהיא גם ברכה ארוכה.
נוסח הברכה משולב עם נוסח תפילת "נשמת כל חי" שאומרים בשבת בסוף פסוקי דזמרה, ואזכיר כאן מקצת מנוסח הברכה המובא בסידורים: "מודים אנחנו לך ה' אלהינו על כל טיפה וטיפה שהורדת לנו, ואילו פינו מלא שירה כים ולשוננו רינה כהמון גליו" וכו', "אין אנחנו מספיקים להודות לך" וכו' "על אחת מאלף אלפי אלפים ורבי רבבות פעמים הטובות, ניסים ונפלאות שעשית עם אבותינו ועמנו" וכו', עד שמסיימים "על כן איברים שפלגת בנו ורוח ונשמה שנפחת באפנו, ולשון אשר שמת בפינו, הן הם יודו ויברכו את שמך מלכנו, ברוך אתה ה' אל רוב ההודאות".
כמובן שאין לברך ברכה זו על גשמים מועטים, אלא רק אם ירדו גשמים רבים, עד שנתקבצו מים על הארץ, והטיפות יורדות עליהם בצפיפות, עד שנראה כאילו מתוך שלוליות המים עולים כמין בועות מן המטר שמכה בהם, אף שעדיין לא ירדו גשמים כדי למלא את כל צרכיהם - יש לברך. ובלשון חכמים, הוגדר הדבר "עד שיצאו כחתן לקראת כלה", כלומר שטיפות הגשם יפלו מלמעלה למטה וכנגדם יקפצו טיפות מלמטה למעלה, כמחול של חתן וכלה. מן הסתם לא במקרה דימו חכמים ירידת גשמים לחתן וכלה, שגם הגשמים כמו החתונה מביאים שמחה, ברכה וחיים לעולם (שו"ע או"ח רכא) 4 . לגבי ארץ-ישראל שתלויה בגשמים, ופעמים רבות אין הגשמים מספיקים, יש אומרים שאפילו כשלא היו שרויים בצער על עצירת גשמים, מכל מקום בפעם הראשונה שיורדים גשמי ברכה יש לברך את הברכה, משום שבארץ ישראל גם כשהגשמים יורדים בעונתם יש שמחה גדולה. ופסק בעל המשנה ברורה שבמקרה כזה יש לומר את הברכה ללא שם ומלכות (באו"ה רכא, ד"ה 'אם').
קשת בענן
אחת מתופעות הטבע המרשימות ביותר היא הקשת בענן. פתאום ביום סגריר נפרשת קשת ענקית על פני השמיים. וכבר למדנו שחכמים תקנו שבכל עת שאנו רואים תופעת טבע מיוחדת, יש לברך את ברכת "עושה מעשה בראשית". אולם על ראיית הקשת תקנו חכמים ברכה מיוחדת, משום שלאחר המבול הבטיח הקב"ה לנח, שמעתה, אף אם יחטאו בני האדם, לא יבוא עוד מבול לשחת כל בשר. והאות והסימן לברית היא הקשת. לכן קבעו חכמים לראיית הקשת ברכה מיוחדת, המבטאת את הברית שהיא מסמלת: "ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם זוכר הברית ונאמן בבריתו וקיים במאמרו".
בכל פעם שרואים קשת יש לברך מחדש ברכה זו. ובזה ישנו הבדל בין הברכה על ראיית קשת לברכה על ראיית הר גדול או נהר. שעל ראיית הר גדול ניתן לברך שוב רק אם עברו שלושים יום מעת ראייתו הקודמת. אולם על קשת מברכים בכל פעם שהיא מופיעה מחדש. והטעם לכך, שבכל פעם מופיעה קשת חדשה, ואילו ההר הוא אותו ההר, ולכן רק אם עברו שלושים יום מעת ראייתו הקודמת, יש בראייתו התפעמות חדשה ואפשר לברך בשנית (ברכ"י; מ"ב רכט, ב). בתלמוד (חגיגה טז, א) אמרו שאין ראוי להסתכל הרבה בקשת, וכל המסתכל הרבה בקשת אינו חס על כבוד קונו. מפני שהקשת מגלה את כבודו ואת בריתו של ה', ואין מן הראוי להסתכל בה הרבה. אבל כדי לברך את הברכה ודאי מותר. ויש אומרים, שמאחר שאין ראוי להסתכל בקשת, הרואה אותה יברך, אבל אין ראוי לומר לחברו שיש קשת (ח"א סג, ד; מ"ב רכט, א). ולמעשה רבים נוהגים לומר לחבריהם להביט בקשת כדי לברך את הברכה (עיין ילקוט יוסף ח"ג ע' תרכו).
ברכת החמה
לאחר שלמדנו שמברכים ברכת "עושה מעשה בראשית" על ראיית הרים, גבעות, נהרות, ימים וראיית ברקים, מן הראוי לומר שגם על השמש מברכים "ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם עושה מעשה בראשית". אלא שלא שייך לברך עליה בכל יום, משום שרק על דבר שיש בו חידוש מברכים, אבל על מראה יום יומי אין לברך. אולם מסלול החמה וכל מערכת הכוכבים בנוי ממחזור של עשרים ושמונה שנים. וכל עשרים ושמונה שנים נופלת תקופת ניסן במזל שבתאי בתחילת יום רביעי, ואז חוזרת החמה למקומה ממש כפי שהיתה בעת בריאת העולם, כשנתלו המאורות בשמיים. והרואה אותה באותו יום מברך "ברוך עושה מעשה בראשית".
זמן הברכה הוא כמה שיותר מוקדם בבוקר, מכיוון שזריזים מקדימים למצוות. ונוהגים לקום להתפלל ותיקין, ומיד לאחר סיום התפילה לצאת החוצה ברוב עם ולברך את ברכת החמה. ויש נוהגים להוסיף עוד מזמורים של שבח על בריאת המאורות, כגון "השמים מספרים כבוד אל" ו"הללויה הללו את ה' מן השמים", והלל הגדול (תהלים קלו). אם לא ברך מיד בבוקר, לדעת כמה פוסקים ניתן לברך עד סוף שלוש שעות ראשונות מן היום (מ"א יחו"ד ד, יח), ויש אומרים שבשעת הדחק אפשר לברך עד חצות היום (א"ר, מ"ב רכט, ח). אם באותו יום השמים מכוסים בעננים והשמש לא נראית כלל, למרות שיש ממנה אור, כתב החתם סופר (או"ח נו) שאי אפשר לברך עליה ברכת החמה, אבל אם נראית צורתה מבעד לעננים - אפשר לברך.
לגבי נשים, יש סוברים שחייבות לברך ברכת החמה, ויש אומרים שלא יברכו. ואפשר שהנשים תבואנה ותשמענה את הברכה מפי 'שליח-הציבור' ובזה תצאנה ידי חובה (יחו"ד ד, יח).
^ 1. הנוסח הספרדי שונה במעט: "...ואילנות טובות ונאות ליהנות בהן בני אדם".
^ 2. כדעת ר' עקיבא איגר בשו"ע רכ"ו פסק גם בשו"ת דברי מלכיאל ח"ג ב'. ובשעת הדחק, כשאין אפשרות אחרת, ניתן לברך על עצי ערלה. משום שזוהי דעת רוב הפוסקים, עיין שו"ת דובב מישרים ח"ג ה'; חזון עובדיה ח"ב ע' יד, שכן פסק רב פעלים ח"ג או"ח ט', וחלקת יעקב ב, כז ועוד.
^ 3. ומי ששכח ולא בירך בכל חודש ניסן, לדעת כמה פוסקים הפסיד את הברכה, משום שזמנה כאמור דווקא בניסן, (כה"ח רכו, א, עפ"י ברכ"י ועוד). ובכל זאת כדי לא להפסידה לגמרי, ראוי שיאמר את נוסח הברכה ללא הזכרת שם השם, כך שמחד לא יכנס לספק ברכה לבטלה, ומאידך, לא יפסיד את אמירת השבח. ויש שהורו למעשה לברך גם באייר, משום שלדעת רוב הפוסקים, האגור, הריטב"א ועוד ברכת האילנות אינה שייכת דווקא לחודש ניסן, ולכן בדיעבד אם שכח לברך בניסן, יכול לברך אחר כן (מ"ב רכו, א; יחו"ד א, א).
ואם שכח ולא בירך בעת שהאילנות היו בפריחתם, ונזכר רק לאחר שהפרחים נשרו ופירות קטנים החלו לגדול. גם בזה יש מחלוקת, לדעת הא"ר אם לא ראה את העצים בפריחתם, יכול לברך גם לאחר שהפירות החלו לגדול. ולדעת השו"ע רק בעת שיש פרחים אפשר לברך (עיין טור וב"י רכ"ו, ומ"ב ס"ק ה', וכה"ח ט').
^ 4. יש אומרים שבארץ ישראל, מאחר שפעמים רבות אין מספיק גשמים, גם כשהגשמים יורדים בעונתם, ולא הספיקו להצטער על כך שלא ירדו, אע"פ כן מברכים. ויתכן שכך היא דעת הרמב"ם. אולם לדעת הפמ"ג גם בארץ ישראל, רק אם בוששו הגשמים מלבוא, כשירדו יברכו. ולכן הכריע בעל המשנה ברורה, שמספק יאמרו את הברכה ללא שם ומלכות (באו"ה רכא, ד"ה 'אם'). וכפי הנראה אף אם ברכו בתחילת העונה על הגשמים שירדו באיחור, אם לאחר מכן במשך כמה שבועות לא ירדו גשמים עד שנצטערו, יש לברך שוב בירידתם.
ערוך השולחן רכא, ב, חידש, שבארץ ישראל, שכמה שיותר גשמים יותר טוב מפני התועלת לצמיחת הפירות ולמי התהום, אף אם הגשמים ירדו בעונתם, אם ירדו גשמים מרובים מאוד - מברכים את ברכת הודאת הגשמים. וצ"ע.
^ 2. כדעת ר' עקיבא איגר בשו"ע רכ"ו פסק גם בשו"ת דברי מלכיאל ח"ג ב'. ובשעת הדחק, כשאין אפשרות אחרת, ניתן לברך על עצי ערלה. משום שזוהי דעת רוב הפוסקים, עיין שו"ת דובב מישרים ח"ג ה'; חזון עובדיה ח"ב ע' יד, שכן פסק רב פעלים ח"ג או"ח ט', וחלקת יעקב ב, כז ועוד.
^ 3. ומי ששכח ולא בירך בכל חודש ניסן, לדעת כמה פוסקים הפסיד את הברכה, משום שזמנה כאמור דווקא בניסן, (כה"ח רכו, א, עפ"י ברכ"י ועוד). ובכל זאת כדי לא להפסידה לגמרי, ראוי שיאמר את נוסח הברכה ללא הזכרת שם השם, כך שמחד לא יכנס לספק ברכה לבטלה, ומאידך, לא יפסיד את אמירת השבח. ויש שהורו למעשה לברך גם באייר, משום שלדעת רוב הפוסקים, האגור, הריטב"א ועוד ברכת האילנות אינה שייכת דווקא לחודש ניסן, ולכן בדיעבד אם שכח לברך בניסן, יכול לברך אחר כן (מ"ב רכו, א; יחו"ד א, א).
ואם שכח ולא בירך בעת שהאילנות היו בפריחתם, ונזכר רק לאחר שהפרחים נשרו ופירות קטנים החלו לגדול. גם בזה יש מחלוקת, לדעת הא"ר אם לא ראה את העצים בפריחתם, יכול לברך גם לאחר שהפירות החלו לגדול. ולדעת השו"ע רק בעת שיש פרחים אפשר לברך (עיין טור וב"י רכ"ו, ומ"ב ס"ק ה', וכה"ח ט').
^ 4. יש אומרים שבארץ ישראל, מאחר שפעמים רבות אין מספיק גשמים, גם כשהגשמים יורדים בעונתם, ולא הספיקו להצטער על כך שלא ירדו, אע"פ כן מברכים. ויתכן שכך היא דעת הרמב"ם. אולם לדעת הפמ"ג גם בארץ ישראל, רק אם בוששו הגשמים מלבוא, כשירדו יברכו. ולכן הכריע בעל המשנה ברורה, שמספק יאמרו את הברכה ללא שם ומלכות (באו"ה רכא, ד"ה 'אם'). וכפי הנראה אף אם ברכו בתחילת העונה על הגשמים שירדו באיחור, אם לאחר מכן במשך כמה שבועות לא ירדו גשמים עד שנצטערו, יש לברך שוב בירידתם.
ערוך השולחן רכא, ב, חידש, שבארץ ישראל, שכמה שיותר גשמים יותר טוב מפני התועלת לצמיחת הפירות ולמי התהום, אף אם הגשמים ירדו בעונתם, אם ירדו גשמים מרובים מאוד - מברכים את ברכת הודאת הגשמים. וצ"ע.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
בבא מציעא מבוא למסכת בבא מציעא ועמל תורה
שיעור פתיחת זמן חורף תשפ"ז
הצורך ביראת ה' בלימוד תורה | אדם צריך לפתח בעצמו אהבת תורה | המעלה והזכות שבלימוד תורת ארץ ישראל | יגיעה בתורה | הלכות בין אדם לחבירו במסכת בבא מציעא
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א גדלות עם ישראל
אורות התחיה - פסקה ה'
השיעור עוסק בפרק ה' מתוך "אורות התחיה" של הראי"ה קוק ומבאר את גדלותו הייחודית של עם ישראל, אשר נשמתו הכללית מקיפה ומאחדת את הבריאה כולה. מתוך כך מודגשת החשיבות של אימוץ מבט אמוני ורחב על המציאות וההיסטוריה, הרואה בכל ירידה ומשבר שלב הכרחי בדרך לעלייה ולגאולה שלמה.
נח פרשת נח – איזון לאומי
מה פשר ההפקה אלוקית של המבול? למה להכחיד את חוטאי דור המבול על ידי מים דוקא? סוד האיזון שבין שאיפת האחדות למאבק הציבורי
מידות הראי"ה תיקון המידות כמפתח לדבקות אלוקית
הקדמה למידות הראי"ה
השיעור עוסק במרכזיותן של המידות והרגשות בנפש האדם כיסוד הכרחי לדבקות בה' ולהליכה בדרכיו, כפי שמבואר במשנת הרמב"ם. מתוך כך נבחנת הדרכת הראי"ה והרצי"ה קוק בספרים 'מוסר אביך' ו'מידות ראיה', המבחינים בין מידות בסיסיות השייכות לכל אדם לבין הנהגות המיועדות לבני עלייה.
