"תורה ותשובה - חד הם" | הגאון הרב אברהם שפירא זצוק"ל | בית המדרש

פרשת שבוע ותנ"ך
כי תבוא

קטגוריה משנית

שבת ומועדים
חודש אלול

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

הרב אברהם שפירא זצל

2 דק' קריאה

חודש אלול הוא חודש של תורה, וחודש של תשובה. אור התורה ואור התשובה שהתגלו אז, בחודש אלול, נשארו קיימים עד היום. בהר סיני נכרתה ברית על התורה ונכרתה ברית על התשובה, ובריתות אלו נשארו קיימות עד היום.
קודם להזכרת שלוש עשרה מידות הרחמים, אנו אומרים "וזכור לנו היום ברית שלוש עשרה", ולכאורה אין מובן על איזו ברית אנו מתפללים. אלא הכוונה היא לברית המוזכרת לאחר תפילתו של משה רבנו "כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית ואת ישראל" (שמות לד, כז). בנוסף לברית התורה, נכרתה עם ישראל בנתינת הלוחות השניות גם ברית של תשובה, ועם ישראל הובטח שי"ג המידות אינן חוזרות ריקם.
עם נתינת התורה בפעם השנייה, התגלתה גם ההנהגה של שלוש עשרה מידות הרחמים, שעליהם העולם מתקיים. אע"פ שהתשובה והתורה קדמו לבריאת העולם, כפי שאומרת הגמרא בפסחים (נד, א) "שבעה דברים נבראו קודם שנברא העולם, ואלו הן: תורה ותשובה וכו'", אך קודם הברית הם היו כוחות נפרדים, התורה ניתנה לקיים את העולם, והתשובה ניתנה לשמור על קיומו של העולם. ואילו בשעת נתינת הלוחות השניות, נכרתו ברית על התשובה וברית על התורה, ונקבע שהתורה והתשובה חד הם. אותו אופן הלימוד של התורה, קיים גם לגבי התשובה, שני הדברים הללו הינם מאוחדים. יש צורך לדעת שמושגי התשובה הינם חלק מן התורה, ואף חלק עיקרי ממנה, ולכן צריך ללמוד את ענייני התשובה והאמונה בעמקות ובהבנה כשם שלומדים את שאר חלקי התורה, ולא רק באופן שיכנסו ללב המאמין.
חידוש נוסף מכוח הברית הינו החשיבות לראות את האחדות הקיימת בין התורה והתשובה, המצריך לראות כיצד שניהם באים כאחד. ישנו קשר בל ינתק בין התשובה לתורה. התורה, ורק התורה, היא מקור התשובה. כך כותב גם הרב זצ"ל ב'אורות התשובה', בפרק העוסק ב"הכרחיות התשובה והתורה זו לזו" (י, א): "תשובה שלמה באמת, צריכה היא להסתכלות עליונה, להתעלות ליקר העולם המלא אמת וקדש, וזה אי אפשר כי אם על ידי עסק מעמקי התורה, והחכמה האלהית ברזי עולם. אמנם צריכים לזה לנקיון גופני, לטהרה מדותית, בתור עוזרים, שלא יעיבו ענני התאוה את הזוהר השכלי, אבל ראשית לכל ההופעות מוכרחת לבא התורה...".
התורה היא הבסיס לכל ענייני התשובה. את ברכת 'השיבנו' אנו פותחים באמרנו: "השיבנו אבינו לתורתך", ורק לאחר מכן אנו מבקשים: "והחזירנו בתשובה שלמה לפניך", שכן רק מתוך התורה ניתן להגיע לתשובה. ועוד קודם לכן תיקנו אנשי כנסת הגדולה את ברכת הדעת, וכפי שאומרת הגמרא במגילה (יז, ב): "ומה ראו לומר תשובה אחר בינה? דכתיב: 'ולבבו יבין ושב ורפא לו'", שכן רק מתוך הדעת ניתן להגיע לתורה, וממילא לתשובה. כך הייתה תקנתם של חז"ל, ויסוד לדבר ניתן למצוא במדרש (במדבר רבה פ"ב, ט), המובא גם בפירושו של הרמב"ן לתורה (במדבר ב, ב): "סידר הקב"ה הדגלים למשה. א"ל הקב"ה: משה, מזרח שממנו אור יוצא לעולם, יהיה כנגדו יהודה שהוא בעל מלוכה, שנא': 'והחונים קדמה מזרחה דגל מחנה יהודה וגו'', ועליו שבט יששכר שהוא בעל תורה... ודרום, טללי ברכה וגשמי ברכה יוצאין ממנו לעולם, יהיה כנגדו שבט ראובן, שהוא בעל תשובה... 'ושנים יסעו', שהתשובה שניה היא לתורה". דברי המדרש הם חלק מסתרי תורה, אך מכל מקום ניתן ללמוד מהם "שהתשובה שניה היא לתורה", ולכן בדגל הראשון נסעו לומדי התורה, ורק לאחריהם נסע השבט נושא דגל התשובה. וגם לכך, המקור הוא בנתינת הלוחות השניות.

חודש אלול

כי תבוא