^ 1 שו"ע חו"מ, סימן שפ"ח, סעיף ט'.
^ 2 שם סעיף י"ב.
^ 3 כן נראה לדייק ממש"כ הרמ"א בסימן כ"ח, סעיף ד': "וכ"ש שב' עדים יכולים להעיד שהרי גם בדין ישראל יתחייב על פיהם". וע"כ מפני שנתבע להעיד דלא יסתרו דבריו למש"כ בסימן שפ"ח.
^ 4 שו"ע חו"מ, סימן כ"ח, סעיף ג'.
^ 5 ועיין ש"ך, סימן כ"ח, ס"ק ז'.
^ 6 שו"ע חו"מ, סימן שס"ט, סעיף ח'.
^ 7 ע"פ תשובת הרשב"א, הובא בב"י חו"מ, סוף סימן שפ"ח, שכתב שם: "ונענש בדיני המלכות אפילו ע"פ קרובים", עי"ש.
^ 8 אמנם יש להעיר בזה, שהרמ"א בסימן שס"ט, סעיף ו' כתב שמבריח מן המכס הווי הפקעת הלוואתו דשרי, וא"כ היה אסור להעיד ע"פ מש"כ הש"ך, סימן כ"ח, ס"ק ו'. ומ"מ משום שיש בזה משום חילול השם וכמש"כ, צריך להעיד.
^ 9 הערה: העובדה שאם יעיד שקר, עשוי להפסיד ע"י זה, אינה שיקול כלל, דאסור לאדם להציל עצמו בממון חבירו. (ועיין בעניין זה בריש סימן שפ"ח).