בראשית פרק מא

(א) ויהי מקץ שנתים ימים ופרעה חלם והנה עמד על היאר: (ב) והנה מן היאר עלת שבע פרות יפות מראה ובריאת בשר ותרעינה באחו: (ג) והנה שבע פרות אחרות עלות אחריהן מן היאר רעות מראה ודקות בשר ותעמדנה אצל הפרות על שפת היאר: (ד) ותאכלנה הפרות רעות המראה ודקת הבשר את שבע הפרות יפת המראה והבריאת וייקץ פרעה: (ה) ויישן ויחלם שנית והנה שבע שבלים עלות בקנה אחד בריאות וטבות: (ו) והנה שבע שבלים דקות ושדופת קדים צמחות אחריהן: (ז) ותבלענה השבלים הדקות את שבע השבלים הבריאות והמלאות וייקץ פרעה והנה חלום: (ח) ויהי בבקר ותפעם רוחו וישלח ויקרא את כל חרטמי מצרים ואת כל חכמיה ויספר פרעה להם את חלמו ואין פותר אותם לפרעה: (ט) וידבר שר המשקים את פרעה לאמר את חטאי אני מזכיר היום: (י) פרעה קצף על עבדיו ויתן אתי במשמר בית שר הטבחים אתי ואת שר האפים: (יא) ונחלמה חלום בלילה אחד אני והוא איש כפתרון חלמו חלמנו: (יב) ושם אתנו נער עברי עבד לשר הטבחים ונספר לו ויפתר לנו את חלמתינו איש כחלמו פתר: (יג) ויהי כאשר פתר לנו כן היה אתי השיב על כני ואתו תלה: (יד) וישלח פרעה ויקרא את יוסף ויריצהו מן הבור ויגלח ויחלף שמלתיו ויבא אל פרעה: (טו) ויאמר פרעה אל יוסף חלום חלמתי ופתר אין אתו ואני שמעתי עליך לאמר תשמע חלום לפתר אתו: (טז) ויען יוסף את פרעה לאמר בלעדי אלהים יענה את שלום פרעה: (יז) וידבר פרעה אל יוסף בחלמי הנני עמד על שפת היאר: (יח) והנה מן היאר עלת שבע פרות בריאות בשר ויפת תאר ותרעינה באחו: (יט) והנה שבע פרות אחרות עלות אחריהן דלות ורעות תאר מאד ורקות בשר לא ראיתי כהנה בכל ארץ מצרים לרע: (כ) ותאכלנה הפרות הרקות והרעות את שבע הפרות הראשנות הבריאת: (כא) ותבאנה אל קרבנה ולא נודע כי באו אל קרבנה ומראיהן רע כאשר בתחלה ואיקץ: (כב) וארא בחלמי והנה שבע שבלים עלת בקנה אחד מלאת וטבות: (כג) והנה שבע שבלים צנמות דקות שדפות קדים צמחות אחריהם: (כד) ותבלען השבלים הדקת את שבע השבלים הטבות ואמר אל החרטמים ואין מגיד לי: (כה) ויאמר יוסף אל פרעה חלום פרעה אחד הוא את אשר האלהים עשה הגיד לפרעה: (כו) שבע פרת הטבת שבע שנים הנה ושבע השבלים הטבת שבע שנים הנה חלום אחד הוא: (כז) ושבע הפרות הרקות והרעת העלת אחריהן שבע שנים הנה ושבע השבלים הרקות שדפות הקדים יהיו שבע שני רעב: (כח) הוא הדבר אשר דברתי אל פרעה אשר האלהים עשה הראה את פרעה: (כט) הנה שבע שנים באות שבע גדול בכל ארץ מצרים: (ל) וקמו שבע שני רעב אחריהן ונשכח כל השבע בארץ מצרים וכלה הרעב את הארץ: (לא) ולא יודע השבע בארץ מפני הרעב ההוא אחרי כן כי כבד הוא מאד: (לב) ועל השנות החלום אל פרעה פעמים כי נכון הדבר מעם האלהים וממהר האלהים לעשתו: (לג) ועתה ירא פרעה איש נבון וחכם וישיתהו על ארץ מצרים: (לד) יעשה פרעה ויפקד פקדים על הארץ וחמש את ארץ מצרים בשבע שני השבע: (לה) ויקבצו את כל אכל השנים הטבות הבאת האלה ויצברו בר תחת יד פרעה אכל בערים ושמרו: (לו) והיה האכל לפקדון לארץ לשבע שני הרעב אשר תהיין בארץ מצרים ולא תכרת הארץ ברעב: (לז) וייטב הדבר בעיני פרעה ובעיני כל עבדיו: (לח) ויאמר פרעה אל עבדיו הנמצא כזה איש אשר רוח אלהים בו: (לט) ויאמר פרעה אל יוסף אחרי הודיע אלהים אותך את כל זאת אין נבון וחכם כמוך: (מ) אתה תהיה על ביתי ועל פיך ישק כל עמי רק הכסא אגדל ממך: (מא) ויאמר פרעה אל יוסף ראה נתתי אתך על כל ארץ מצרים: (מב) ויסר פרעה את טבעתו מעל ידו ויתן אתה על יד יוסף וילבש אתו בגדי שש וישם רבד הזהב על צוארו: (מג) וירכב אתו במרכבת המשנה אשר לו ויקראו לפניו אברך ונתון אתו על כל ארץ מצרים: (מד) ויאמר פרעה אל יוסף אני פרעה ובלעדיך לא ירים איש את ידו ואת רגלו בכל ארץ מצרים: (מה) ויקרא פרעה שם יוסף צפנת פענח ויתן לו את אסנת בת פוטי פרע כהן אן לאשה ויצא יוסף על ארץ מצרים: (מו) ויוסף בן שלשים שנה בעמדו לפני פרעה מלך מצרים ויצא יוסף מלפני פרעה ויעבר בכל ארץ מצרים: (מז) ותעש הארץ בשבע שני השבע לקמצים: (מח) ויקבץ את כל אכל שבע שנים אשר היו בארץ מצרים ויתן אכל בערים אכל שדה העיר אשר סביבתיה נתן בתוכה: (מט) ויצבר יוסף בר כחול הים הרבה מאד עד כי חדל לספר כי אין מספר: (נ) וליוסף ילד שני בנים בטרם תבוא שנת הרעב אשר ילדה לו אסנת בת פוטי פרע כהן און: (נא) ויקרא יוסף את שם הבכור מנשה כי נשני אלהים את כל עמלי ואת כל בית אבי: (נב) ואת שם השני קרא אפרים כי הפרני אלהים בארץ עניי: (נג) ותכלינה שבע שני השבע אשר היה בארץ מצרים: (נד) ותחלינה שבע שני הרעב לבוא כאשר אמר יוסף ויהי רעב בכל הארצות ובכל ארץ מצרים היה לחם: (נה) ותרעב כל ארץ מצרים ויצעק העם אל פרעה ללחם ויאמר פרעה לכל מצרים לכו אל יוסף אשר יאמר לכם תעשו: (נו) והרעב היה על כל פני הארץ ויפתח יוסף את כל אשר בהם וישבר למצרים ויחזק הרעב בארץ מצרים: (נז) וכל הארץ באו מצרימה לשבר אל יוסף כי חזק הרעב בכל הארץ: