ישעיהו פרק ו

(א) בשנת מות המלך עזיהו ואראה את אדני ישב על כסא רם ונשא ושוליו מלאים את ההיכל: (ב) שרפים עמדים ממעל לו שש כנפים שש כנפים לאחד בשתים יכסה פניו ובשתים יכסה רגליו ובשתים יעופף: (ג) וקרא זה אל זה ואמר קדוש קדוש קדוש יהוה צבאות מלא כל הארץ כבודו: (ד) וינעו אמות הספים מקול הקורא והבית ימלא עשן: (ה) ואמר אוי לי כי נדמיתי כי איש טמא שפתים אנכי ובתוך עם טמא שפתים אנכי יושב כי את המלך יהוה צבאות ראו עיני: (ו) ויעף אלי אחד מן השרפים ובידו רצפה במלקחים לקח מעל המזבח: (ז) ויגע על פי ויאמר הנה נגע זה על שפתיך וסר עונך וחטאתך תכפר: (ח) ואשמע את קול אדני אמר את מי אשלח ומי ילך לנו ואמר הנני שלחני: (ט) ויאמר לך ואמרת לעם הזה שמעו שמוע ואל תבינו וראו ראו ואל תדעו: (י) השמן לב העם הזה ואזניו הכבד ועיניו השע פן יראה בעיניו ובאזניו ישמע ולבבו יבין ושב ורפא לו: (יא) ואמר עד מתי אדני ויאמר עד אשר אם שאו ערים מאין יושב ובתים מאין אדם והאדמה תשאה שממה: (יב) ורחק יהוה את האדם ורבה העזובה בקרב הארץ: (יג) ועוד בה עשריה ושבה והיתה לבער כאלה וכאלון אשר בשלכת מצבת בם זרע קדש מצבתה: