ישעיהו פרק טז

(א) שלחו כר משל ארץ מסלע מדברה אל הר בת ציון: (ב) והיה כעוף נודד קן משלח תהיינה בנות מואב מעברת לארנון: (ג) הביאו (הביאי) עצה עשו פלילה שיתי כליל צלך בתוך צהרים סתרי נדחים נדד אל תגלי: (ד) יגורו בך נדחי מואב הוי סתר למו מפני שודד כי אפס המץ כלה שד תמו רמס מן הארץ: (ה) והוכן בחסד כסא וישב עליו באמת באהל דוד שפט ודרש משפט ומהר צדק: (ו) שמענו גאון מואב גא מאד גאותו וגאונו ועברתו לא כן בדיו: (ז) לכן ייליל מואב למואב כלה ייליל לאשישי קיר חרשת תהגו אך נכאים: (ח) כי שדמות חשבון אמלל גפן שבמה בעלי גוים הלמו שרוקיה עד יעזר נגעו תעו מדבר שלחותיה נטשו עברו ים: (ט) על כן אבכה בבכי יעזר גפן שבמה אריוך דמעתי חשבון ואלעלה כי על קיצך ועל קצירך הידד נפל: (י) ונאסף שמחה וגיל מן הכרמל ובכרמים לא ירנן לא ירעע יין ביקבים לא ידרך הדרך הידד השבתי: (יא) על כן מעי למואב ככנור יהמו וקרבי לקיר חרש: (יב) והיה כי נראה כי נלאה מואב על הבמה ובא אל מקדשו להתפלל ולא יוכל: (יג) זה הדבר אשר דבר יהוה אל מואב מאז: (יד) ועתה דבר יהוה לאמר בשלש שנים כשני שכיר ונקלה כבוד מואב בכל ההמון הרב ושאר מעט מזער לוא כביר: