למהלך האידאות בישראל

סיכום וחזרת התלמידים - על כל 'למהלך האידאות בישראל'

אורות, למהלך האידאות בישראל, עמ' קב-קיח

שיעור מיוחד - חזרה וסיכום מקיף על כל "למהלך האידאות בישראל". נאמר ע"י הרב הראל כהן ותלמידי השיעור.

פנימיות התורה בדור התחיה

אורות, למהלך האידאות בישראל, עמ' קיז-קיח

כל זמן שלא היה חיבור בין האידיאה הלאומית לאידאה האלוקית – רזי התורה היו יכולים להימסר רק ליחידי סגולה, באופן נסתר. אבל עכשיו בדור התחיה המצב הוא שונה, וסתרי התורה צריכים להיגלות, ועל ידי כך תבוא תחיית ישראל.

יחס היחיד לכלל בזמן התחיה

אורות, למהלך האידאות בישראל, עמ' קיז

בזמן התחיה, עבודת ה' נעשית מתוך חיבור לכלל ישראל. וזה מביא לרצון להיות קשורים בארץ ישראל, שהיא המקום המתאים לכך. וע"י התאחדות האור האלוקי בלאומיות - ישובו אלה שהתרחקו, והאומה תתרומם.

השמחה בהתאחדות האידאות

אורות, למהלך האידאות בישראל, עמ' קטז - קיז

בזמן הגאולה, יתאחדו האידאות האלוקית והלאומית, וזה יביא לשמחה לאחר שהיה צער מסוים בחורבן הגלות וביציאה ממקום הנוחות המצומצמת - ה'שטייטל'. התאחדות האידאות תביא להכרה במשמעות של כל המצוות המעשיות ודקדוקיהן - גם המצוות השכליות, ובעיקר - המצוות השמעיות.

סיום הגלות ואיחוד האידאות

אורות, למהלך האידאות בישראל, עמ' קטו - קטז

בגלות הקשה, עמ"י לא עסק בענייניו הלאומיים, וזה אפשר לו להעמיק בצד הרוחני. ועתה, בזמן הגאולה, עמ"י שואף לחזור ללאומיותו, וזו בעצם שאיפה לחזור לאלוקיו. וזהו חיבור חוזר של האידאה האלוקית עם האידאה הלאומית.

פעולתה החיובית של הגלות

אורות, למהלך האידאות בישראל, עמ' קטו

לצד החיסרון שבגלות, נוצר דבר טוב: ביטול המרכז הלאומי של ישראל בארצו, ע"י הגלות, הפסיק את המחשבה המוטעית, שרק ישראל בארצם צריכים להכיר בשם ה'. עמ"י בא במגע עם האומות, וגרם לעולם להיות מתוקן יותר. והשפעה זו, של ישראל על העולם - היא חלק משלמותם ותיקונם.

ירידת האידאה האלוקית ל"דת", והלאומיות - ל"מדינה"

למהלך האידאות בישראל, עמ' קי"ד

הרב מתאר את הירידה של האידאה האלוקית, שנהפכה ל"דת" - מושג כובל ומדכא. יחד עם ירידה זו, ירדה גם האידאה הלאומית, ונהפכה ל"רעיון מדיני", כמין חברת ביטוח גדולה להרבה אנשים, ללא הרעיון האלוקי שיש בלאומיות.

תוצאות מפגש היהדות והאליליות

אורות, למהלך האידאות בישראל, עמ' קיג - קיד

האליליות פגשה ביהדות במצבה השפל, כשהאידאה האלוקית נפרדת מהאידאה הלאומית. זהו מצב שאין לישראל תיקון חברתי, ואין לאידאה האלוקית על מה לחול. האידאה האלוקית נהיתה אידאה "דתית". במצב הזה, הגויים למדו מישראל מהי "דת", ויצרו להם דת נטולת חיים ומייאשת.

הנעם שבחיי האלוקות וחוסר המנוחה שבאליליות

למהלך האידאות בישראל, עמ' קי"ג

שהאידאה האלוקית מנהלת את החיים - הם מלאים נועם, וההתבוננות על המציאות היא בעין טובה. כך זה בישראל, שהאידאה אלוקית קשורה בטבעם. לעומת זאת, בעולם האלילי אין את הנעם הזה, ויש סתירה בין החומר לרוח. זה מביא לתפיסה של התמקדות בחיי השעה, "אכול ושתה כי מחר נמות". אך א"א לכלוא את הרוח, וזה הביא את העולם להתנתקות הוא ולנזירות - הבודהיזם.

ניסיון אומות העולם לחיות ע"פ האידאה הדתית

למהלך האידאות בישראל, עמ' קי"ב - קי"ג

כאשר האידאה האלוקית הפכה לאידאה דתית, כזו שעוסקת בעבודת ה' הפרטית - הגויים חשבו שגם הם מסוגלים לאמץ אותה, מה שלא יכלו לעשות כשעם ישראל היה במלוא תוקפו והאירה עליו האידאה האלוקית. אמנם, גם במצב זה - הגויים לא מסוגלים לכך, כי הם היו ונשארו מלאים בברבריות ואליליות, שקרובה יותר לטבע שלהם.

במצב האידאלי - לא היה צורך להתעסק בעולם הבא

למהלך האידאות בישראל, עמ' קיא - קיב

בטבע שלנו נמצאת ההכרה, שהאורה האלוקית אינה מוגבלת ולא נפסקת כשמסתיים העולם הזה, אלא שייכת גם לאחר מכן. אמנם, בבית ראשון, במצב באידאלי, הפרט כלל לא הרגיש צורך להתעסק על עולם הבא, כי אין לנו תפיסה והשגה מפורטת בזה, כפי שאין לנו השגה באורה האלוקית, אף שאנו חשים את מציאותה. ועוד, האורה הכללית מילאה את הכל- צורת החיים הרוחניים היתה כזו, שהשאיפה היתה השתייכות אל הכלל (שמתבטאת בעבודה הכללית בביהמ"ק), עד שלא היה צורך להתעסק בהשארות הנפש בפרטית.

מדוע לא הוזכר עולם הבא בתורה?

למהלך האידאות בישראל, עמ' קי - קיא

היו שטענו, שהסיבה שלא הוזכר עולם הבא בתורה, ועד ימי הבית השני לא עסקו בזה, היא, שזהו תהליך של "התבגרות" של האומה, שב"צעירותה" לא חקרה ושאלה על הנושא. הרב אומר בדיוק להיפך: העיסוק בעולם הבא הפרטי של כל אחד ואחד - הוא תוצאה של הדרדרות. עד ימי הבית השני, לא היה צורך כלל לדבר על הגמול הפרטי, משום ששלמותו של כל אחד היתה מידת שייכותו אל הכלל.

הדגש על הפרטיות מימי הבית השני

למהלך האידאות בישראל, עמ' קי

למדנו, שימי הבית הראשון, היה הכלל במרכז, והפרטים לא היו מתוקנים. לעומת זאת, בזמן הבית השני - עמ"י לא חזר לאותה רמה ציבורית כללית, והאידאה האלוקית הופיעה באופן "פרטני": החל העיסוק בפרטים - של כל אחד ואחד, וכן העיסוק בפרטי התורה. האידאה האלוקית הופיעה כאידאה דתית. אז החל העיסוק במוסר פרטי, בשאלת חיי הנצח של כל אחד, והדיוק במעשים הפרטיים. ואמנם, מצב זה חיזק את האומה, ונתן לה כוח ו'צידה לדרך' לשנות הגלות, וכן נתן לה את האפשרות לשוב אח"כ אל המטרה - שהאידאה האלוקית תופיע בכל עוצמתה בעם ישראל.

המעבר מהכלל אל הפרט בימי בית שני

למהלך האידאות בישראל, עמ' קט - קי

בימי בית ראשון, האידאה האלוקית הופיעה בלאומיות הישראלית, והכלל החל להתרומם. אולם, היחידים עוד לא התרוממו לאותה המדרגה, וחוסר התאמה זה גרם לירידה של הכלל. ולכן, בבית שני - הכח הציבורי לא הופיע, אלא כח של יחידים. ומאחר שהכח הציבורי לא היה במצבו המתוקן, לעומת כל הקלקולים של היחידים - לכן ההשפעה האלוקית השפיעה על האישיים הפרטיים. שהרי, כל עוד הופיעה האידאה האלוקית בתוך הכלל - שמירת התורה הפרטית וכן התפרטות התורה היו חלק מהופעת הכלל. אך בשלב הזה של בית שני, שההשפעה האלוקית השפיעה על הפרט - החלה ההתפרטות הזו להתבלט ולהיות ניכרת.

מצב האידאה הלאומית והאלוקית בגלות, והשפעתן

למהלך האידאות בישראל,עמ' קח - קט

מצבה של האידאה הלאומית בגלות, ללא הופעתה של האידאה האלוקית - הוא ירוד מאוד, ללא יכולת לחיות חיי עם. אמנם, למרות הכל - תמיד ישנו קשר בין האידאה הלאומית לאלוקית, וזה הביא לכך שנשארו מעט הרגשות של לאומיות בתוך החיים המצומצמים בגלות. המצב של פירוד האידאות, והצטמצמותן, בעקבות הגלות - הוא מצב מכאיב, ורק יחידים מבינים את עומק הכאב. האידאה האלוקית בגלות, ללא בסיס איתן של לאומיות שמתנהלת על פיה - הופיעה באומה הישראלית באופן מצומצם יותר, ע"י התורה ושיורי השפעת הנבואה ורוח הקודש שהיו בה בעבר, ואף הופיעה פה ושם אצל יחידים שבכל אומה ולשון. באופן זה, אומות העולם, שהיו בעלי תפיסה האלילית - הזדככו הרבה, אך לא באופן שלם. כי האידאה האלוקית המצויה בין העמים - גררה עימה גם צללים, שמביאים רשע וטומאה. כל המצב הזה נגרם כתוצאה מפירוד שתי האידאות, האלוקית והלאומית. וכדי לאחד אותן - יש צורך שיהיו במקום האחדות הטבעי להן - בארץ ישראל, ע"י גאולת ישראל.

המצב בגלות

למהלך האידאות בישראל, עמ' קח

כשהאומה נפרדה מהאידאה האלוקית, והתקלקלה, היה הכרח להוציאה לגלות, כדי לדכא את חיי הציבור המקולקלים שנוצרו. אלא שבעקבות הגלות - הלאומיות נפגעה עד היסוד. אמנם, האידאה האלוקית והלאומית - כ"כ מתאימות וקשורות זו בזו, עד שהאידאה האלוקית נותנת חיים לרגש הלאומי - אפילו במצב ירוד כ"כ כמו בגלות.

למרות הירידה - תמיד יש ניצוץ אלוקי בישראל

למהלך האידאות בישראל, עמ' קו - קז

בעקבות העוונות, עם ישראל ירד, והתרחקה האידאה הלאומית מהאלוקית מרחק רב כ"כ - עד שכבר לא יכלה כל עין בשר להכיר בכלל את הרושם של האידאה האלוקית, על האידאה הלאומית הפרועה. וזה מה שגרם לנביא הושע לומר לקב"ה, בעקבות המצב זה: "העבירם באומה אחרת". אולם, במקום נסתר בעומק הנשמה של ישראל - יש ניצוץ אלוקי, שמוכרח לעורר את התכונה האלוקית, שהיא הטבעית לישראל.

ירידת עם ישראל אחרי תקופת שלמה

למהלך האידאות בישראל, עמ' קו - קז

ההתעלות בימי שלמה המלך, של ההתאמה בין האידאה האלוקית ללאומית, הייתה התעלות של הכלל, אך לא של הפרט, שלא הגיע למדרגה זו. אמנם, הגויים מסביב היו שקועים בתרבות אלילית, וזה השפיע גם על עם ישראל, עד שהלאומיות החלה להיפרד מהאידאה האלוקית. האנושיות בכללה לא התנתקה לגמרי מהאידאה האלוקית, אלא שהיא באה לידי ביטוי באופן שלילי ורע, של אליליות. וכאשר עם ישראל החל לסור מהדרך הנכונה, הוא חיפש דרך לקשר את את הלאומיות עם האידאה האלוקית, וקסם לו דרכם על העמים, ואימץ אותה. אלא, שההשפעה המועטת של האידאה האלוקית שמצויה בתרבות האומות - מספיקה דווקא להן, שפעולתן והשפעתן במהלך ההיסטוריה קצרה, אך לא לעם ישראל.

היחס בין האידאות - מבריאת העולם עד ימי שלמה

למהלך האידאות בישראל, עמ' קה - קו

הרב מתאר את היחס בין האידאה האלוקית ללאומית: בבריאת העולם, היה העולם אמור להיברא באחדות הרמונית בין שתי האידאות, מה שלא יצא לפועל. מאז החלה האידאה הלאומית לרדת מלהתרחק ממקורה - מהאידאה האלוקית. וכך עם ישראל, אחרי שקיבל כח ממעמד הר סיני, החל לרדת. אמנם, במהלך חייו, קיבל עם ישראל חיזוק ועזרה - בתקופת השופטים, והגיע לשיא בימי שלמה המלך, שאז היתה הרמוניה בין האידאות.

קשר הלאומיות עם האידאה האלוקית - בישראל, ומתוך כך בעולם

למהלך האידאות בישראל, עמ' קד - קה

האידאה האלוקית, שהולכת ומזדקקת בישראל, פועלת על העולם כולו. העולם מגיע להכרה, שחיים לאומיים וסוציאליים יקבלו את משמעותם רק כשיהיו קשורים לאידאה האלוקית. עם ישראל הוכשר בטבעו לכך, כשהיה במדבר וקיבל את התורה על הר סיני. אמנם, במהלך חיי הלאומיות של ישראל, קיום הלאומיות הפסיק להיות תלוי באידאה האלוקית, אלא התבסס על דברים נוספים. עם ישראל החל לחיות בעולם מבלי קשר גלוי לאידאה האלוקית. ואמנם, באופן פנימי ונסתר - הקשר הזה נשאר וקיים תמיד.

השאיפה לרעיון האלוקי בתחילת הופעת עם ישראל

למהלך האידאות בישראל, עמ' קד

הרעיון האלוקי נמצא בכל האנושות, והיא מחפשת אחריו. הרב מתחיל לתאר כיצד הרעיון האלוקי הוביל את כל ההיסטוריה של עם ישראל. כבר בזמן אברהם אבינו, כשהאליליות שלטה, התגלתה באברהם השאיפה להקים ציבור אנושי גדול שישמור את דרך ה'. שאיפה כזו באה מתוך רצון להוציא את האנושות ממאסרה החומרי והרוחני, ולהביא לתיקון העולם. לשם כך, יש צורך שאומה זו תהיה בעלת חיים לאומיים מתוקנים ועשירים. צריך לדעת, שהרעיון האלוקי אינו שייך רק ליחידים וצדיקים, אלא הוא שייך לכלל.

אין התקיימות של חברה ללא קשר לרעיון האלוקי

למהלך האידאות בישראל, עמ' קג

כאשר חברה קיבוצית מתבססת, ומתרחקת מהרעיון האלוקי, שהוא מקור חייה - לא תוכל להחזיק מעמד למשך הרבה זמן. הכלל יאבד את מעמדו, והתפיסה האינדיבידואלית הפרטית תתפוס את מקומה. גם כשהחברה תנסה למצוא לעצמה אידאליים אחרים - כלכליים וחומרניים - זה לא יחזיק מעמד, ללא התקשרות למקור החיים.

ההכנה לרעיון האלוקי בחיים הלאומיים

למהלך האידאות בישראל, עמ' קב - קג

בכל חברה וקיבוץ לאומי - מצויה הכנה לרעיון אלוקי, והכנה זו מחוללת התרחשויות בחיי האדם והציבור. מי שמתבונן בעין מעמיקה רואה זאת. אמנם, כאשר אומה התחזקה והתבססה, לפעמים היא מנסה להתנתק מהרעיון האלוקי ולהתנהל לבדה. אבל, ההסתוריה האנושית מראה - שניסיון כזה לא יוכל להצליח, וההכנה לרעיון האלוקי תמשיך ותניע את החיים הלאומיים.

האידאה הלאומית והאידאה האלוקית

למהלך האידאות בישראל, עמ' קב

שתי האידאות הללו, הלאומית והאלוקית, חוזרות מופיעות בכל מצבי החיים: הלאומית - היא סדר חיי החברה, והאלוקית - היא הרעיון הרוחני. והיחס הנכון שיש להתייחס אליהן, הוא - אידאה האלוקית כ'שכל', ולאומית כ'רגש'. אך לפעמים המצב אינו מתוקן, והיחס אליהן מתהפך.

רקע ופתיחה למהלך האידאות בישראל

התקופה והרקע של כתיבת המאמר, וסקירה כללית של המאמר.

עמ"י- הגיע הזמן לחזור לחיים

למהלך האידאות בישראל

*עתה הזמן לחזור לחיים של עמ"י ולהופיעם בשלמותם. *החידוש של הרב הוא לימות המשיח. *התכחשות של עמ"י לאלוקות המכוונת הביאה ל"גזירת פורים".

התאחדות באומות

למהלך האידאות בישראל פרק ו'

למהלך האידאות בישראל פרק ו'

תחיית האומה

למהלך האידאות בישראל פרק ו'

לאחר כינוס הכוחות בגלות מה שנתן לאומה להיטהר, היא שבה וחיה בכל חלקיה. האידאות כולן מתעוררות ומתחילת להיתחבר. אמנם בנתיים הן עוד עומדות כל אחת בפני עצמה.

מתוך החושך יוצא האור

למהלך האידאות בישראל פרקים ה-ו

*סיכום פרק ה- לאחר שהקמים נגד הדת ימלאותפקידים והתוכן הרוחני יחזור לחיים, הם יעברו מן העולם. *פרק ו'- יש גם יתרונות בגלות, ביניהם, זיכוך הקשר עם ה' מעבר למיקום ועבודה מסויימת.

תוצאותיה הגרועות של התעלות האלילית

בעקבות ההרכבה שעשו האומות בין היהדות והאליליות נוצרה תרבות שמחלקת בין "דת" ובין החיים. הדת הפכה להיות חובה מנותקת מהחיים, והחיים והתרבות הפכו למשהו חלול ומייאש.

הנועם האלוקי השורה בישראל לעומת אוה"ע

יסודות הנצרות והאסלאם

עידן האידאה הדתית

פרק ה'

בחורבן בית ראשון כשהאומה הפסיקה לחיות את האידאה האלוקית בעוצמה , התפתחה האומה גם לכיוונים מופשטים יותר ופחות תלויים במציאות היום יום : עולם הבא,ץ בנוסף כעת יכלו עמים אחרים לקחת מהיהדות רעיונות , מה שלא יכלו כאשר "דיברו בשפה אחרת" ממה שהם יכולים לקלוט.

מי צריך עולם הבא?

פרק ה'

בזמן הנביאים, כשהאידאה האלוקית היתה בשיא תפארתה וכל החיים לכל פרטיהם היו כ"כ מאירים ו"כ" מלאים בחיות אלוקית, לא היה שייך לדבר על עבודה לשם עולם הבא כמשהו מנותק. העולם הבא נתפס כעוד שלב באותה אורה אלוקית חסרת גבולות.

בין בית ראשון לבית שני

פרק ה'

אע"פ שבבית ראשון למדו גם תורה רגילה זה היה כשרגא בטיהרא לעומת חיי הקדושה והלאום החזקים שהיו אז. בבית שני, עם החלשות האידאה הלאומית והיפסקות הנבואה התעצמה האידאה הדתית.

מצבו של עם ישראל לאחר התרסקות הלאומיות

פרק ד'

עם נפילת הלאומיות יוצא עם ישראל לגלות שבה הוא מצליח לשמור על קיומו בתור עם על ידי שמירה על האידאה האלוקית באופן מצומצם.

השורש למשבר עם ישראל בתקופת בית ראשון

פרק ב'- ג'

פרק ב'- ג'

שלמות הופעת האידאה האלוקית

פרק ב'- ג'

שלמות הופעת האידאה האלוקית בתוך הכלים של האידאה הלאומית היה בימי שלמה.

תוכן החיים הפנימי של עם ישראל

המשך פרק ב'

האידאה הלאומית של עם ישראל היא חיה ע"פ האידאה האלוקית ותפקידנו זה להופיע את האידאה האלוקית בצורה לאומית בתוך האידאה הלאומית.

השאיפה האלוקית באומות, התצליח?

סוף פרק א' תחילת פרק ב'

כל אומה נושאת בקרבה נקודת אמת אלוקית שמחיה אותה אך האומה לא מצליחה לבטא את הנקודה הזאת בלי ליפול לרשעות ושפלות. רק ע"י תחיית ישראל מימות אברהם ועד לקוממיות השלימה תצליח כל אומה להאיר את אורה.