- בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- ספרי אמונה וחסידות
- ספר העיקרים
מאמר ד - ספר העיקרים
כתבות בנושא מאמר ד - ספר העיקרים
מתחדשים באמונה!
בלימוד היומי באמונה מתחילים ללמוד "תפארת ישראל" למהר"ל. זה הזמן להצטרף!
יהיו משחקי מחשב בעולם הבא?
חבר שלי מאוד אוהב לשחק במחשב ואני מנסה לשכנע אותו שגם בעולם הבא יהיה לו מחשב לשחק, אני צודק?
מה לומדים מהשמש?
מה אנחנו יכולים ומה איננו יכולים להבין? מה הקשר לשמש? עלינו להבין שדווקא הצמצום וההגבלה של האלוקות בעולם מאפשרים לנו לקבל ולהשיג אותו. צפו ברב זלמן ברוך מלמד בשיעור קצר על התפילה.
איך אני אדע מה הייעוד שלי בחיים?
איך אני יודע שאני בדרך הנכונה בשבילי? אולי אני אעבור את כל החיים ולא אמלא את הייעוד שלי? הרב יעקב כהן מרגיע.
סדרה בנושא מאמר ד - ספר העיקרים
חתימה בשלום התכליתי
מאמר ד', פרק נ"א - שיעור מס' 54
המחבר באר שהשלום התכליתי, שהוא הטוב המוחלט והגמור, הוא הגמול הנצחי לעוה"ב, והאיזון השלם והשלום בעוה"ז הוא ההכנה אליו, ושעל השני מיני השלום הללו נתברכנו בברכת כוהנים. ובזה הוא חתם את סיפרו בשלום. בשולי דבריו סיימנו בסיכום המאמר הרביעי ובהבנת מבנהו, ובסקירה על עיקר עניינו ומבנהו של כלל הספר ועל חידושו וייחודו של המחבר בו.
ביאור התרעומות בתהילים על הגלות
מאמר ד', פרק נ' - שיעור מס' 53
המחבר באר את שלושת טעמי התרעומת שהתרעמו בכתובים על קושי הגלות, ולימד שלא היה זה מתוך טענה שהגלות אינה כדין אלא רק מציפייה לחסד ה', לקיום הבטחתו ולמען כבוד שמו. המחבר הראה את הדברים בכמה מזמורים, ובאר בפירוט והרחבה את כל מזמור פט בהקשר זה.
"ואני תמיד איחל, והוספתי על כל תהילתך"
מאמר ד', פרק מ"ח-מ"ט - שיעור מס' 52
בפמ"ח חילק המחבר בין התקווה לישועה הפרטית לבין תקוות הישועה הלאומית הכללית ולימד על נחיצותן של שתיהן, ועל ודאות הגעתן (בתקווה הפרטית – בהתאם לרמת התקווה, ובתקווה הכללית בזמן המיועד שיבוא ולא יאחר). ובפמ"ט לימד על מעלתה העליונה של התקווה והציפייה לישועת ה', ושמחמת ודאות הגעתה – לא זו בלבד שהיא אינה מחלישה את האדם, אלא להיפך – היא מחזקת ומעצימה אותו ומרוממת אותו לשיא של אמונה שלמעלה מכל זבח ותהילה.
הציפייה לישועת ה' למען שמו, חסדו ואמיתו
מאמר ד', פרק מ"ז - שיעור מס' 51
המחבר באר מהם שלושת הסיבות שבעבורם אנו מקווים לישועת ה' ומה עניינה הייחודי של כל אחת מהם. והם תקוות החסד (היינו שה' יושיע בחסדו הגדול בלבד בלא כל טענה מצידנו), תקוות הכבוד (היינו שה' יושיע למען כבודו ולא למענינו) ותקוות ההבטחה (היינו שה' יושיענו מצד קיום בריתו והבטחתו לנו את הישועה).
מהות ה"ברית" וברית ה' עימנו לגואלנו
מאמר ד', פרק מ"ה - שיעור מס' 49
המחבר לימד מהו מהות הברית ודרך עשייתו ואת הטעם לכל זה (שהוא אות על עוצם האהבה וההתאחדות בין כורתי הברית כאילו הם גוף אחד, ולכן היו עוברים בין בתרי בעל חיים לאות שהקישור בין כורתי הברית יהיה כמו קישורם של הבתרים שרק המוות יפריד בינותם), וביאר לפי זה את הברית שכרת ה' עם אברהם וכל זרעו לעולם בברית בין הבתרים ובברית המילה, ושהיא אות ברור עבורנו לגאולתנו הודאית שתבוא במהרה בימינו.
עומק הודאות הקיום דברי הנביאים וביאת הגואל
מאמר ד', פרק מ"ג- מ"ד - שיעור מס' 48
בפרק מג המחבר דן במדרגות הודאות של הידיעות השונות הבאות מן המקורות השונים בין בהכרת דברים שכבר מצויים בפועל ובין באפשרות דברים עתידיים וצפייתם מראש. והוא מראה את היתרון העצום שיש למידע המגיע בנבואה מפי ה' על פני כל מקורות המידע האחרים (ידיעות הדבר בסיבותיו הטבעיות וידיעותיהם השונות של הקוסמים והחוזים בכוכבים). ובפרק מד מלמד המחבר מדוע אין כל חשש של טעות או כזב בנבואותיהם של הנביאים על גאולת ישראל (הן מצד ה', הן מצד הנביא והן מצד המסורת), ומבאר בהקשר זה את דברי ישעיה "ובא לציון גאול...".
ביאת המשיח בתורה ובנבואה
מאמר ד', פרק מ"ב - שיעור מס' 47
המחבר ביאר על החיוב להאמין בביאת המשיח, והוסיף לבאר שאף שניתן לפרש חלק מדברי הנביאים שכבר נתקיימו בעבר – הרי שנבואות רבות שלהם בודאי טרם נתקיימו ולפיכך הן מעידות בבירור על גאולת עם ישראל וביאת המשיח (במהרה בימינו!), ואין צורך בדבר אמונה זו להיסמך על המסורת בלבד (המחבר הביא לכך כעשר ראיות מהתורה ודברי הנביאים).
ביסוס הגמול הרוחני ע"י ביסוס ההשגחה האלוקית
מאמר ד', פרק מ"א חלק ב' - שיעור מס' 46
המחבר באר כי העובדה שעובד ה' מושגח על ידו ושהוא משוחרר מחוקי הטבע מלמדת היא אף על גמולו הרוחני שלאחר המוות. ולימד כי אחת הסיבות שהתורה לא ביארה בפירוש ובאורך את הגמול הרוחני הנצחי הייתה מפני שהיא העדיפה לעסוק השורש הדבר שהוא ביסוס ההשגחה ושעל ידי זה כבר יישמע הגמול הנצחי ממילא.
כוללת מן התורה שהגמול הרוחני הוא עיקר שכר מצוותיה
מאמר ד', פרק מ"א חלק א' - שיעור מס' 45
המחבר הוכיח מה'כרת' ומיתת הנפש שנזכרו לרוב בתורה שעיקר שכרה של קיום התורה הוא קיום הנפש ברוחניותה, והוא הראה שדבר זה כבר נתברר לאדם הראשון לפי שיכלו ומתוך התגלות ה' אליו בציוויו, ושממנו והלאה הדבר היה פשוט ידוע ומפורסם במסורת. כמו כן הביא המחבר את ראיית הראשונים להשארות הנפש ממעשה העקידה.
היכן נזכר הגמול הרוחני בתורה?
מאמר ד', פרק ל"ט-מ' - שיעור מס' 44
המחבר נזקק לשאלה מדוע נזכר בתורה בעיקר גמול גשמי ולא רוחני בעוד שדווקא הרוחני הינו עיקר הגמול על עבודת הבורא וקיום מצוותיו. ותחילה הוא דוחה שני הסברים שלכשעצמם הם אינם מספיקים לדעת המחבר, ואח"כ הוא מבאר שכל אזכורי השכר הגשמי לא הוזכרו אלא כאשר התורה מדברת עם כלל האומה במקומות שלא ניתן היה לדבר בגמול הרוחני, ולפיכך אין להתקשות מדוע התורה הרחיבה דווקא בהם בגמול הגשמי. ובשאר התורה, לעומת זאת, הוא מראה שאף שהיא מיעטה לדבר על הגמול של היחיד – הרי שבאותם המקומות שהיא כן דברה בו הרי שדיברה דווקא על הגמול הרוחני (ואם הוזכר שם הגשמי הרי שאינו אלא כתוספת נלוות הטפילה לעיקר השכר). המחבר הביא לדבר ראיות מן התורה מן הנביאים ומן הכתובים.
"שתה עוונותינו לנגדך"
מאמר ד', פרק ל"ז - שיעור מס' 42
: המחבר הביא שתי ראיות לעניין שלימד בפרק הקודם שלפי שורת הדין יש להעניש את החוטא בהתאם למדרגתו של המצווה, ולא לפי מעשיו של החוטא בלבד. אחת מפרשת "ושלחתי לפניך מלאך... פן אכלך בדרך" (שמות כ, ו) המלמדת על חומרת הדין בחטא לבורא באופן ישיר לעומת חטא למלאכו, ושנייה ממזמור צ בתהילים בו משה 'מתרעם' להדיא על המידה הזו (ובהקשר זה מבאר המחבר את פרקים צ-צא בתהילים בשלמותם).
הבנת הצדק והחסד האלוקיים שבשכר ועונש נצחיים
מאמר ד', פרק ל"ו - שיעור מס' 41
ישנו קושי להבין את הצדק שבמתן שכר או עונש נצחי על מעשים זמניים מאחר שהגמול אינו נערך ביחס לעבודה. המחבר דן בפרקנו בקושי זה, ומבאר כי העונש הנצחי אכן צודק הוא לפי שורת הדין בשל החומרא האינסופית של המראת רצונו של הבורא בעל המעלה האינסופית, ולעומת זאת יסודו של השכר הנצחי הוא מחסד הבורא ולא לפי שורת הדין בלבד.
תחיית המתים, מתי ועבור מי?
מאמר ד', פרק ל"ה חלק ב' - שיעור מס' 40
המחבר דן בטעמי תחיית המתים ובמקורותיה, ומבאר כי אם עניינה לתת שכר או עונש אף לגוף אזי היא שייכת לכלל המין האנושי ותהיה באחרית הימים ליום הדין הגדול. ואילו עניינה הוא לאפשר לצדיקים להוסיף במדרגה הרי שהיא להם בלבד והיא תהיה בימות המשיח. עוד לימד המחבר שתחיית המתים לצדיקים נתפרשה היא בכתובים בדניאל בלא כל ספק, ולעומת זאת לתחייה הכוללת ליום הדין הגדול אין מקור בכתובים והיא תאמן לפי קבלת האומה בלבד.
הבנת מהות תחיית המתים ואופן התרחשותה
מאמר ד', פרק ל"ה חלק א' - שיעור מס' 39
פתחנו בביאור מהלך הפרקים בהם אנו עסוקים בהבנת מהות הגמול הנצחי ותחיית המתים, שאחריהם יתבאר אף הצדק שבו ואופן אזכורו בתורה, ולבסוף עניין המשיח והציפייה והביטחון בביאתו. בפרקנו עצמו הספקנו ללמוד את ביאורו של המחבר למהות התחייה ומדוע היא תחייה ולא יצירה חדשה (וזה נתבאר לפי היסוד שבשרידי הגוף נותר הרושם של הנפש שדווקא אליו היא תחזור ביתר קלות. ולפי זה ביאר המחבר כמה עניינים כמו את הטעם להשתטחות על קברי אבות וקברי צדיקים), כן למדנו על שני אופנים שייתכן שתתרחש תחיית המתים (כבנבואת יחזקאל או ע"י טל של תחיה) ולבסוף למדנו על היחס הנכון למחלוקת הרמב"ם והרמב"ן בעניין נצחיות הגוף.
מהות העונש של הנפש לאחר פרדתה מן הגוף ודרגותיו
מאמר ד', פרק ל"ג חלק ב' ופרק ל"ד - שיעור מס' 38
המחבר באר כיצד ניתן להעניש את הנפש לאחר היפרדה מן הגוף, את מהותו של עונש זה ואת מדרגותיו השונות. כמו כן הוא דחה ראיה משמעותית שהביאו בכדי להוכיח שהשכר הנצחי יהיה לגוף עם הנפש, וכן לימד המחבר על מצבם ומדרגתם של נפשות הצדיקים בשנה הראשונה שלאחר פטירתם (ועל יחודה של רוחו שלאליהו שלא נמצא כמותה).
"עין לא ראתה אלוקים זולתך"
מאמר ד', פרק ל"ג חלק א' - שיעור מס' 37
המחבר בא לבאר כיצד יצוייר מהות השכר והעונש הנצחי הן לסיעת הרמב"ן (שהוא בגוף ונפש) והן לסיעת הרמב"ם (שהוא לנפש בלבד). ובתיאור השכר לסיעת הרמב"ם הוא מאריך לבאר את מעלת השכר העצומה והבלתי נתפסת והתענוג האדיר לנפש הצדיקים בעוה"ב (ועל מהות העונש לסיעה זו נלמד בשיעור הבא).
"כל שנים עשר חודש נשמה עולה ויודרת"
מאמר ד', פרק ל"ב - שיעור מס' 36
בפרק זה לימדנו המחבר על סיבת הקושי שיש לנפש במוות על אף המעלה הרוחנית שיש לה בהשתחררות מגבולות הגוף. והוא מבאר את הדבר לפי העיקרון שכל שינוי הרגל קשה הוא אפילו כאשר אותו שינוי הוא שינוי לטובה. וכך מבאר המחבר את דברי חז"ל על מצבה של הנפש בשנים עשר החודשים שלאחר הפטירה שרק לאחריהם "נשמה עולה ואינה יורדת".
העוה"ב שלאחר המוות וזה שלאחר התחייה.
מאמר ד', פרק ל"א - שיעור מס' 35
המחבר הוכיח בפרק זה כי ישנם שני זמנים מחולקים המכונים 'העולם הבא' בלשונות חז"ל. אחד שהווה לאדם מיד לאחר מותו והוא הישארות נפשו בצרור החיים לפי מעשיו ולפי חכמתו, ושני הוא הגמול הנצחי במדרגה העליונה שאליו יזכו דווקא הצדיקים הגמורים ולאחר שיזכו לקום בתחיית המתים.
מהות העוה"ב וההשארות הנצחית לסיעת הרמב"ן, הרמ"ה והרא"ה
מאמר ד', פרק ל' חלק ב' - שיעור מס' 34
המחבר באר את דעת הרמב"ן שבעולם הבא יהיה נצחיות של הנפש יחד עם הגוף שיקום בתחיית המתים ולאחר שיזוכך, ושלדבריו לאחר המוות נפשות הצדיקים ממתינות בגן עדן עד שיקבלו את מלא מדרגתן ושכרן שיהיה רק לעתיד, לאחר התחייה. המחבר הביא את ביאורם של הרא"ה ושאר תלמידי הרמב"ן האחרונים למבנה הנפש האנושית ומהותה, שהם הבסיס להבנת ההיגיון שבסדר הגמול שלימד רבם, והתקשה להבינו ולקבלו אם לא שמדובר בדברי קבלה.
מהות העוה"ב ותחיית המתים לפי דעתם של הרמב"ם וסיעתו
מאמר ד', פרק ל' חלק א' - שיעור מס' 33
בפרק זה המחבר נזקק לבאר את שתי הדעות העיקריות בהבנת מהות העוה"ב ותחיית המתים, שהלא הם הבנת סיעת הרמב"ם והבנת סיעת הרמב"ן. הספקנו ללמוד בשיעור זה את הדעה הראשונה, שהיא דעת הרמב"ם וסיעתו. לדעתם עיקר העוה"ב הוא השארות הנפש הנצחית בלא גוף, ועניינה של תחיית המתים הוא הזמנות נוספת שניתנת לצדיקים לעלות במדרגה נוספת לעוה"ב. המחבר האריך לבסס את הדעה הזו ואת הגיונה לפי הבנת מהות האדם ומהות נפשו שדווקא היא ראויה היא להשארות הנצחית.
הדעות בשכר והעונש הנגזרות מן ההשקפות במהות הנפש
מאמר ד', פרק כ"ט חלק ב' - שיעור מס' 31
המחבר באר את כל הדעות השונות באמונת השכר והעונש בעולם הזה ובעולם הבא אצל בני האדם, ולימד כי הדעות השונות נובעות מההשקפות השונות במהותה של הנפש. בשיעור הספקנו ללמוד על הדעה שכפרה בשכר בשני העולמות בשל מחשבתה שאין יתרון לנפש האדם על נפש הבהמה. כן למדנו על אלו שהאמינו בהשגחה בעוה"ז בלבד וכפרו בהשארות הנפש מאחר שלא יכלו לציירה, ועל דעת הפילוסופים שהאמינו בהישארות הנפש האנושית ע"י השכלתה ולא בהשגחה עליה בעוה"ז. המחבר ביאר את הטעות שבמחשבה הפילוסופית הזו שסברה כי נצחיות הנפש האנושית תלויה בהשכלתה ולימד כי היא נקנית ע"י עשיה מתוך השכלה של מימוש הרצון האלוקי הנמסר לאדם מן השמיים.
מבוא לעיקר השלישי של בעל העיקרים
מאמר ד', פרק כ"ט חלק א' - שיעור מס' 30
ביארנו מדוע הגדיר המחבר את עיקר השכר והעונש כאחד העיקרים הכוללים של התורה האלוקית, למדנו על שורשיו ועל ענפיו של עיקר זה ועל סדר הסברתם, וכן על השתלבות העבודה התכליתית מאהבה עם העיקר הזה. לאחר מכן התחלנו ללמוד על הדעות השונות בעניין השכר והעונש הנגזרות מההשקפות השונות במהות הנפש.
תשובה קדמה לעולם
מאמר ד', פרק כ"ח - שיעור מס' 29
בפרק זה לימד המחבר מדוע התשובה הכרחית היא להגעת המין האנושי לשלמותו הנצחית. שמאחר ואדם אין צדיק אשר יעשה טוב ולא יחטא לקונו – אילו שורת הדין בלבד הייתה נוהגת – נמצא שהצדיקים שהיו זוכים להשארות הנצחית היו מטי מעט, והמין האנושי כולו היה נמצא לבטלה. וממילא בעבור שלימות מעשה ידיו של הקב"ה, שלא ראוי שיהיה חסר ולבטלה – הכרחי הדבר להמציא להם אף דרך תשובה. והוא מיסודי הבריאה ממש וכפי שאמרו ש'תשובה קדמה לעולם'. עם השלמת ארבעת פרקי התשובה – ניסינו לסכמם בשולי דברי המחבר.
כיצד התשובה יכולה לתקן את החטא?
מאמר ד', פרק כ"ז - שיעור מס' 28
המחבר באר שדבר שאדם עושהו באונס ושלא מרצונו – אין להאשימו בו ולגנותו עליו. כמו כן הוא לימד כי אף מעשה שנעשה מאילוצים שונים ומבחירה יחדיו יכול להחשב כאונס – במידה ועושהו יתחרט עליו ולא לא ירצה בקיומו לאחר מעשה. לפי זה מתבאר לו רעיונה היסודי של התשובה וכיצד היא מתקנת את החטא – שאף שאת שנעשה אין להשיב, הרי שאשמת האדם עליו יכולה לסור, כאשר הוא יברר למפרע שהוא לא היה חפץ בחטא, ושהוא היה כעין אנוס בו.
אופני מניעת התשובה והמידות הראויות למלוכה
מאמר ד', פרק כ"ו חלק ב - שיעור מס' 27
המחבר באר שהקשיית לב פרעו ואימוץ לבבו של לסיחון לא היו מניעת הבחירה אלא יצירתה ע"י נתינת אפשרות לכפור. ובעניין ההבדל בעונש של שאול על חטאיו לעומת דוד – (שזה נענש בעונש פרטי ומקומי בלבד ומזה הוסרה המלכות לחלוטין) – המחבר באר שהדבר נבע מסוג החטא שאצל שאול הוא היה בענייני המלוכה היסודיים, והדבר העיד על חוסר התאמתו אליה, לעומת דוד שחטאו היה אישי ובלא קשר לענייני המלוכה, ובייחוד אחר שהוא כבר שב ממנו תשובה שלמה. בהקשר זה באר המחבר את התכונות הנדרשות עבור המלוכה, ומציאותם אצל דוד דווקא.
חסד התשובה ומעלתה העליונה
מאמר ד', פרק כ"ה - שיעור מס' 25
המחבר לימד על ערכה העצום של התשובה מאהבה מאחר שהיא מקנה את השלמות כללית התכליתית של קיום התורה כולה מאהבה, והוא הראה שכבר התורה לימדה כן בפרשת ניצבים. כמו כן הוא באר לפי זה מדוע התשובה מאהבה הופכת זדונות לזכויות, וזו מיראה הופכת זדונות לשגגות בלבד.
התפילה הכללית המובחרת
מאמר ד', פרק כ"ד - שיעור מס' 24
המחבר סיכם את המצבים שבהם אפשר שהתפילה לא תתקבל (שיסודם הוא שקבלת התפילה תלויה היא ברצון ה' ובהשגחתו ולפיה פעמים גם אי קבלתה הוא לטוב לאדם), והסיק מתוכם שאופן התפילה המובחר הוא לבקש על הטוב באופן כולל בלא הכריח את הקב"ה על בחירת האופן שהוא יגיע. בשולי הדברים סיכמנו את עיקר תוכן הפרקים שעסקו בעניין התפילה שאותם השלמנו כעת.
כיצד נתפלל כך שהתפילה תענה?
מאמר ד', פרק כ"ג - שיעור מס' 23
המחבר לימד על שלושת התנאים הבסיסיים שבהם צריך המתפלל לעמוד בכדי שהתפילה תתקבל. א) דיבור קצר וקולע שיש בו פניה ראויה לה', ב) כוונת הלב, ג) קול נמוך הבא מתוך הכנעה. ובעניין בדיבור הראוי הרחיב המחבר זה בביאורי תארי ה' הנראים חסרים שהנביאים ייחסום לקב"ה. עוד לימד המחבר על מצבים בהם נדרשת השתדלות נוספת בכדי שהתפילה תתקבל, או מצבים בהם היא מתקבלת אפילו בהשתדלות פחותה – המושפעים כולם ממדגרתו של המקבל (שהרחוק ביותר צריך הפצרה וריבוי תפילה וגם להוסיף במעשי תשובה והכנעה, לבא אחריו - די בהפצרה, בדרגה הראויה האמצעית - התפילה נשמעת עם שלושת התנאים הנ"ל, ליראי ה' - מתקבלת התפילה גם מעבר לתפילתם ובלבד שיתפללו, ולאוהביו - ה' עונה גם בלא תפילה).
מעלת תפילת הציבור והקבלתה המתמדת.
מאמר ד', פרק כ"א - שיעור מס' 21
המחבר לימד שלעולם התפילה נשמעת, ואפילו לאחר גזר דין היא מועילה לבטלו. ואף שבתפילת על פי שבתפילת יחיד יש מצב של 'גזר דין שיש עימו שבועה' בו כבר אין התפילה מתקבלת, וכפי שמצינו אצל משה, הרי שאצל ציבור תפילתם נשמעת תמיד ואפילו במקום גזר דין שיש עימו שבועה. והוא הוסיף לבסס את היסוד הזה מתוך לשונות הכתובים בתחילת פרשת ואתחנן.
מעלתה העליונה של התפילה המועילה לכל דבר.
מאמר ד', פרק כ' - שיעור מס' 20
תחילה הרחיב המחבר לבאר שכיצד ייתכן שאף שכל המצוות חשובות הן ויש להיזהר בכולן – עם כל זה יש ביניהם הבדלים במעלתן וערכן. ולאחר מכן הוא עמד על מעלתה הייחודית שיש בתפילה שבסגולתה היא מועילה לכל דבר, מה שאינו מצוי בשאר המצוות שלכל אחת תועלת וסגולה משלה. ובהקשר זה הוא גם באר כיצד עולה מן הכתוב "ועבדתם את ה' אלוקיכם" שאותה עבודה היא עבודת התפילה.
שינוי הרצון והידיעה האלוקיים בתפילה.
מאמר ד', פרק י"ח- שיעור מס' 18
המחבר באר מדוע מענה התפילה אפשרי אף בלא שהרצון והידיעה האלוקיים ישתנו. וזה, שהרצון האלוקי קבע מראש באיזו מדרגה של האדם יגיע ממנו השפע, והתפילה היא יוצרת את ההכנה של המקבל לקבלת השפע, וממילא אין בכך שינוי בגזירה האלוקית. ואנו הוספנו להעמיק בדבר לפי דברי המחבר במאמר שני פ"ג, שניתן אפילו לומר שה' עונה לתפילת ממש ובכל זאת אין הדבר מחייב שינוי בו שהרי איננו יכולים לעמוד על מהות הרצון האלוקי היאך הוא, וכפי שנתבאר שם. וכבר נתבאר בתחילת המאמר באריכות כיצד הידיעה האלוקית אינה סותרת את טבע האפשר, ואינה משתנית, וכן יש להבינה גם בתפילה.
"תכין ליבם – תקשיב אזנך".
מאמר ד', פרק י"ז- שיעור מס' 17
בשלב הראשון של הפרק המחבר באר מדוע אל ה' בלבד שייך להתפלל, שזה בשל היותו היחיד שיכול להיטיב ולהשלים את משאלות המבקש תמיד בכל דבר שיצטרך, בלא היזקקות לעזר מאחר, ובלא שמשהו יוכל לעכב על ידו. ובשלב השני באר המחבר שעצם ההבנה הזו – שכך הם מידותיו של מקום ולפיכך רק לו ראוי להתפלל – היא היא הכנת הלב הנדרשת לשם התקבלות התפילה. ועוד לימד המחבר בסוף דבריו כי אף שיסוד התפילה שהיא חסד הניתן גם למי שאינו מוכן – עדיין יש גבול לדבר וצריך הכנה מסוימת גם עבור קבלת החסד הזה. ונמצא שעיקרו של הפרק הוא לבאר מהי ההכנה השכלית והכנת הלב שבעקבותיה תתקבל התפילה. "תכין ליבם – תקשיב אזניך".
החסד האלוקי שבחוק קבלת התפילה.
מאמר ד', פרק ט"ז - שיעור מס' 16
המחבר מבאר שעניינה היסודי של התפילה הוא ההבנה שה' גומל חסד עם בריותיו ועונה אליהם בעת קוראם אליו אף כאשר הם אינם ראויים לגמול לא מבחינה טבעית ולא בשל מדרגתם הרוחנית. עוד לימד המחבר בהקשר זה, שחסד שכזה שמגיע ברצון ה' ולא בטבע – אינו יכול לבוא משום נברא זולתו, שכולם הם פועלים לפי החק שקבע להם ה', ולפי הכרת המקבלים מהם ולא מרצונם החופשי – וממילא התפילה שייכת אל ה' בלבד. ולמדנו כיצד בדבר זה טעו עובדי הכוכבים והע"ז השונות.
במה התקשו הנביאים כשעמדו לנוכח שאלת הצדיק ורע לא ורשע שטוב לו.
מאמר ד', פרק ט"ו - שיעור מס' 15
לאור היתרה של השאלה של הצדק האלקי ב'צדיק ורע לו ורשע וטוב לו' ע"י אסף, שנתבארה בפרק הקודם – נתעצמה לה השאלה מדוע שאר הנביאים הוסיפו להתקשות בה. וביישוב הדבר עוסק פרקנו. ותחילה הציע המחבר שכל שאלתם לא הייתה אלא הבעת כאב כאשר הם חוו בחוש וראו לנגד עיניהם את טובות הרשעים וייסורי הצדיקים. ולאחר מכן הוא הוסיף, ודייק בדבריהם שאף הצדק האלוקי היה ברור להם עצמם שהרי שהם עדיין כאבו על כך שהדבר גורם לאחרים לפקפק בצדק משפטי ה'. וזה מפריע לאחרים בייחוד במצבים בהם ייסורי הצדיק מגיעים ע"י הרשע. ואף שבודאי עצם הדבר צודק הוא, כיון שלכאורה הוא אינו הכרחי שעונש הצדיק יבוא ע"י הרשע דווקא – הרי שעל זה כאבו הנביאים.
תשובתו של אסף לשאלת 'צדיק ורע לו ורשע וטוב לו' בתהילים עג
מאמר ד', פרק י"ד- שיעור מס' 14
המחבר פתח בשאלה חמורה, שמאחר שבקלות ניתן להבין את אופני הצדק שיש ברע לצדיק ולטוב לרשע הרי שמאוד קשה מדוע הנביאים הרבו להתקשות בשאלות הללו. בפרקנו מתחיל המחבר לבאר שחלק מהנביאים ששאלו – לא היה זה אלא בכדי להשיב על זה ולבאר את הצדק שבכך, וכך עשה אסף במזמור "אך טוב לישראל" שלו (תהילים עג). בפרק הבא נראה את ביאורו של המחבר גם לפשר תמיהותיהם של נביאים אחרים.
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
