ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- בבא קמא
- ספריה
- שם מרדכי
- בבא קמא
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
ציפורה בת דוד
בסוגיה בתחילת מסכת בבא-קמא מבואר, שמלשון המשנה "ארבעה אבות נזיקין" יש ללמוד שלאותן אבות יש גם תולדות. הסוגיה דנה האם תולדותיהן כיוצא בהן לכל דבר, ומביאה את דברי רב פפא שיש מהן - שאינן כיוצא בהן. וזו לשון הסוגיה בדף ג' ע"ב במסקנתה:
"וכי קאמר רב פפא אתולדה דרגל, רגל הא אוקימנא תולדה דרגל כרגל, בחצי נזק צרורות (שהיתה מהלכת והתיזה צרורות ברגליה ושברו את הכלים, רש"י) דהלכתא גמירי לה, ואמאי קרי לה תולדה דרגל, לשלם מן העליה ... לרבא דמבעיא ליה אמאי קרי לה תולדה דרגל, לפוטרה ברשות הרבים".
הרא"ש מביא את דברי הרי"ף, ומתערב בדבריו; וזו לשון הרא"ש:
"כתב רב אלפס: כיון דקיימא לן דנזק שלם ממונא הוא, וחצי נזק קנסא, ומועד שהזיק משלם נזק שלם מן העליה, ותם שהזיק משלם חצי נזק מגופו, בעינן למידע תולדות דהני אבות, אי כיוצא בהן נינהו, דכל מועד מינייהו תולדה דידיה כוותיה דמשלם נזק שלם מן העליה ותם שהזיק תולדה דידיה כוותיה דמשלם חצי נזק מגופו, או דלמא תולדותיהן לאו כיוצא בהן. היה נראה לו לרבנו יצחק שאם לא מצינו חילוק וכו' .
ואסיקנא דכולהו תולדותיהן כיוצא בהן, לבר מתולדה דרגל, ומאי ניהו חצי נזק צרורות, דהלכתא גמירא לה דממונא הוא, ולא משלם אלא חצי נזק. הא דקאמר הלכתא גמירי לה דממונא הוא, להא לא בעי הלכתא, דממילא ממונא הוא, כיון דתולדה דרגל הוי, ועיקר הלכה לחצי נזק גמירי וכו'.
ושן ורגל פטורים ברשות הרבים דאורחיה הוא. תמיה לי מה הוצרך לפרש טעמא דפטירי משום דאורחייהו הוא, הא קרא כתיב ובער בשדה אחר ודרשינן ולא ברשות הרבים".
ואסיקנא דכולהו תולדותיהן כיוצא בהן, לבר מתולדה דרגל, ומאי ניהו חצי נזק צרורות, דהלכתא גמירא לה דממונא הוא, ולא משלם אלא חצי נזק. הא דקאמר הלכתא גמירי לה דממונא הוא, להא לא בעי הלכתא, דממילא ממונא הוא, כיון דתולדה דרגל הוי, ועיקר הלכה לחצי נזק גמירי וכו'.
ושן ורגל פטורים ברשות הרבים דאורחיה הוא. תמיה לי מה הוצרך לפרש טעמא דפטירי משום דאורחייהו הוא, הא קרא כתיב ובער בשדה אחר ודרשינן ולא ברשות הרבים".
הרא"ש מקשה שלש קושיות על דברי הרי"ף:
1. מדוע מקדים הרי"ף, שלא כהרגלו, פירוש לסוגיה לפני שהוא מביא אותה.
2. מדוע הוסיף הרי"ף על דברי הגמרא, ואמר שההלכתא גמירי לה היא, שחצי נזק צרורות הוא ממון?
3. מדוע דורש הרי"ף, שלא כהרגלו, את טעם התורה?
תירוץ קושית הרא"ש השניה
תחילה נדון בקושייה השנייה של הרא"ש - מדוע הרי"ף כותב שההילכתא גמירי היא לממונא.
צריך לדעת שבגרסת הסוגיה עצמה קיימת מחלוקת, ובחלק מן הגרסאות כתוב במפורש, שהילכתא גמירי לה דממונא הוא 1 . וברש"י הנדפס אצלנו וכן הוא בכת"י פרמא 2 רש"י עצמו מסביר שהילכתא גמירי לה דממונא הוא.
ואמנם בכת"י רומי 3 רש"י כתב, שלא כנדפס אצלנו, וזו לשונו: "... גמירי לה מסיני דלא משלם אלא חצי נזק ...". ובדומה לכך כתוב גם ברש"י בשבועות דף ל"ג, וזו לשונו שם:
"חצי נזק צרורות - בהמה שהיתה מהלכת בדרך והיו צרורות מנתזין מתחת רגליה ושיברה את הכלים משלמת חצי נזק ואע"פ שאין זה שינוי דהא אורחא בהכי והויא תולדה דרגל ולאו תולדה דקרן תמה וה"ל לשלומי נזק שלם הלכה למשה מסיני הוא לחצי נזק, וההוא חצי נזק ממונא הוא דהא לאו תולדה דקרן הוא."
ומבואר מדברי רש"י במסכת שבועות, שפשוט מסברה שתשלום נזק צרורות נחשב ממון.
ונראה, שגירסת רש"י בב"ק דף ג' - שהיתה לפני הרא"ש, היתה גירסת כת"י רומי; ולכן הרא"ש תמה דווקא על הרי"ף, מדוע הוא כותב שצריך הלכתא גמירי - שתשלום זה הוא ממון.
שיטת הירושלמי בחצי נזק צרורות
ונלענ"ד שאפשר ליישב את שיטת הרי"ף (ואת גירסתנו ברש"י) מתוך העיון בכמה סוגיות נוספות. וזו לשון הירושלמי בגיטין בתחילת פרק הניזקין:
"תני רבי חייה: נזק וחצי נזק נגבין מן המשועבדין. ניחא נזק, חצי נזק לא מגופו הוא משלם? אמר רבי יוסי: תיפתר בשור תם שהזיק והלך הבעל ומכרו, כבר משתעבד גופו לבעל הנזק וכו'".
הירושלמי בגיטין מעמיד את הברייתא באוקימתא, אך הוא אינו מעמיד בתרץ המתבקש מהבבלי - "בחצי נזק צרורות". ומשמע לכאורה, שהירושלמי אינו מחלק בין המקרים השונים של חצי נזק.
אלא שאם כך יש להקשות על הירושלמי, שהרי ידוע שבנזק צרורות משלם רק חצי נזק, כמבואר במשנה בדף י"ז וזו לשונה:
"כיצד הרגל מועדת לשבר בדרך הילוכה הבהמה מועדת להלך כדרכה ולשבר, היתה מבעטת או שהיו צרורות מנתזין מתחת רגליה ושברה את הכלים משלם חצי נזק ...".
לשיטת רש"י בשבועות - פשוט מסברה שחצי-נזק צרורות שווה לשאר הדינים לרגל – "דהא אורחא בהכי". ואם הירושלמי מסכים לסברת רש"י הוא היה צריך להעמיד את הברייתא של רבי חייא בחצי-נזק צרורות שמוזכר במשנה.
ומפאת הדוחק נלענ"ד, שלדעה מסויימת בירושלמי, צרורות הם תולדת קרן לכל דבר, וממילא מובן שהיא דומה לאב בתשלום חצי-נזק ובדינים נוספים. ואדרבה מדוייקת מאד לשון המשנה בתחילת פרק שני בב"ק, שכרכה יחד בעיטה וצרורות, שכן שניהם תולדת קרן.
ואולי שייכים בכך דברי בעל "יפה-עינים" בסוגייתנו, וזו לשונו:
"תולדותיהן כיוצא בהן - מהירושלמי כאן ובשבת פרק ו, משמע דפשיטא להו הכא דהוו כיוצא בהן ... וגם אין נפקא-מינא בדין ביניהם ...".
בירושלמי בתחילת פרק שני, מובאת מחלוקת האם נזק צרורות פטור ברשות הרבים. דעה אחת שם סבורה שיש מצבים שבהם נזק צרורות יהיה פטור ברה"ר, ויש מצבים שיהיה חייב. ואלו דעת רבי אלעזר שם שנזק צרורות חייב בכל ענין ברשות הרבים. ונראה, שר' אלעזר סבור שנזק צרורות הוא תולדת קרן לכל דבר; ולכן חייב ברה"ר.
ומן העיון בדף י"ט אצלנו בבבלי, נראה שרבי ירמיה סבור אף הוא, שאע"פ שהחפץ הניזוק היה ברשות הרבים, יש לחייבו בחצי-נזק צרורות, ומשמע שאף הוא סבור שצרורות תולדת קרן היא.
שיטת רבנו חננאל והרי"ף בדף י"ט
כמו כן, מגירסת רבנו חננאל והרי"ף בדף י"ט, משמע לכאורה שאף לדעת רבי אבא בר ממל 4 , אין בצרורות הילכתא גמירי - לחצי. וזו לשון רבנו חננאל, שם:
"בעי רבי אבא בר ממל: היתה מהלכת במקום צרורות שאי-אפשר לה אלא אם כן מנתזת, ובעטה והתיזה מהו, כיון דלא אפשר לסגויי אלא אם כן מנתזת, אורחה הוא ורגל ברשות הניזק נזק שלם משלם, או דילמא השתא מיהת מחמת ביעוט נתזן וצרורות נינהו ועלתה בתיקו".
ומבואר מגירסתם, שבשטח שצפוי שצרורות יינתזו בתוכו, אבנים שניתזו שלא מחמת בעיטה נידונים כרגל (האב המועד) - ומשלם נזק שלם! - וספקו של רבי אבא בר ממל היה, האם להתחשב בכך שהבהמה בעטה (שלא כצפוי), ולכן יש להתייחס לאבנים שניתזו כדין "צרורות" שנזכר במשנה (דהיינו נזק לא צפוי (סוג של קרן) הנגרם על-ידי הרגל).
ועיין בהגהת החשק שלמה על פרוש ר"ח שם שכתב, וזו לשונו:
"פי' רבינו בבעיא זו אינו מובן לכאורה - דהרי כל צרורות ג"כ הוי אורחיה, ומ"מ הלכה למשה מסיני דאינו אלא חצי נזק. והרי"ף ז"ל ג"כ נראה דמפרש כפי' רבינו והדבר צ"ע."
ומפאת הדוחק נלענ"ד, שגם בבבלי נמצאות שיטות הסבורות, שהמקרה הרגיל של צרורות (בהמה שהלכה במקום רגיל, שלא צפוי שתתיז צרורות) נחשב לתולדת האב התם (קרן), וממילא אין צורך בהלכתא גמירי לחצי; אלא שיש מקום להילכתא גמירי שנזק זה הוא ממונא.
ומכך שהרי"ף מביא גירסה זו משמע, שהכריע כמוה להלכה.
סברת השיטה שצרורות הן תולדת קרן
ויש לחקור: מהי הגדרת האב קרן, המתואר בתורה על-ידי נגיחת השור?
ונראה לכאורה, שאפשר להגדירו במספר אופנים:
1. נזק זה אין היזקו מצוי, ולכן זהו נזק משונה.
2. נגיחה וכדו' אינה נזק שאינו מצוי אצל שור. אך מכיוון שהדבר אינו מצוי-מאד כשן ורגל, לכן בתחילת העדאתו ישלם רק חצי נזק. (ועיין בדברי רבה בדף נ"ה ע"א, מהם נראה לכאורה שאין לחייב כלל בבהמה דקה שנגחה; ונראה לכאורה שרבה מחשיב מקרה זה כמקרה קיר בית שנפל ללא התראה; ובשני המקרים הבעלים פטורים לגמרי).
3. יש חשיבות לדרך שבה הבהמה הזיקה; הנזק המתואר בתורה נעשה כתוצאה מפעולה משונה.
שתי ההגדרות הראשונות תולות את דין התורה בשכיחות הנזק; ולעומתם ההגדרה האחרונה מתחשבת בכך שהפעולה היא משונה.
בתחילת המסכת הובאו כמה הגדרות לאב קרן, על אף שיתכן והן דיעות שונות; אולם הרי"ף בחר להגדיר את האב קרן בדרך השלילה, וזו לשון הרי"ף בהביאו את סוגייתנו:
"...נשיכה - תולדה דשן היא? כי אמרינן תולדה דשן היא היכא דיש הנאה להיזקה, - הא אין הנאה להיזקה! רביצה ובעיטה - תולדה דרגל היא? כי אמרינן הני מילי היכא דהיזקן מצוי, - הני אין היזקן מצוי !"
לשיטת הרי"ף הנגיחה המוזכרת בתורה מייצגת נזק שאינו מצוי ושאין הנאה להיזקו. והרי"ף הכריע כהגדרה הזו על-פי גירסתו במסקנת הש"ס בדף י"ט ע"א. ולכן למרות שנזק "צרורות" נעשה בפעולה "כאורחיה", מכיוון שנזק זה הוא משונה (דהיינו - אינו מצוי), - משלם מחצה.
בעל ה"יפה-עינים" כתב בתחילת המסכת:
"בפירוש המבעה משונה פירוש הירושלמי מהבבלי, דבירושלמי מפרש דכולל שן ורגל כמו שהכתוב כללם כאחד בחד קרא".
ואמנם אחר שראינו את הקדמת הרי"ף לפרק "ארבעה אבות", ואת גירסת רבנו חננאל והרי"ף בבעית רבי אבא בר ממל נוכל לומר, שלר"ח ולרי"ף קיימות גם בבבלי שיטות שונות להגדרת האבות. וקיימת שיטה לפיה יש חלוקה ראשונית לשני אבות מרכזיים, האב המועד הכולל בתוכו את השן והרגל והקרן המועדת, והאב התם הכולל בתוכו את הקרן התמה ואת הצרורות. ולפי החלוקה הזו היה צורך בהלכה למשה מסיני כדי לחדש - שחצי-נזק צרורות למרות שהוא שייך לאב התם - התשלום הזה הוא ממונא.
ומאחר שהשיטה הזו אינה גלויה דיה בתלמוד הבבלי, הרי"ף הוצרך להקדים ולהביא אותה. מפני שהיא מסבירה ומיישבת את הקשיים שהרא"ש הקשה עליו.
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

מידות הראי"ה רוממות האמונה מעבר לגבולות השכל
אמונה ל"ב - ל"ד
השיעור עוסק בתפקידם של גדולי ישראל לזכק ולרומם את האמונה הטבעית משפלותה ומסורגיה, כך שתאיר בכל רבדי המציאות והחיים. מודגש כי שורש האמונה הוא עצם הקשר הפנימי והאינסופי של הנשמה עם בורא עולם, הנעלה ורחב בהרבה מגבולותיו המצומצמים של השכל האנושי.

מידות הראי"ה סוד תיקון המידות בנפש האדם
אל המידות א'
עבודת המידות היא הגשר המחבר בין נשמת האדם הטהורה לבין חיי החומר והמעשה בעולם הזה. השינוי האמיתי מתאפשר כאשר מקדימים את התבוננות השכל והדעת לעבודה הרגשית, ובכך יוצרים הרגלים נכונים ומרוממים.

משיח בן יוסף התפילות על משיח בן יוסף
המשורר אסף מזהה בתהילים את חיילי ישראל שיוצאים למלחמה בתור חייליו של 'משיח בן יוסף' וגם של 'משיח בן דויד', לפי הבנה זו התפילה על 'משיח בן יוסף' היא בקשה להגעה להכרה שהוא בעצם 'כסא דויד עבדך'.

תורה ומדע מבט מאחד מול מציאות מפרדת
השיעור עוסק בהתמודדות עם תפיסות פוסט-מודרניות המפרשות את המציאות כמאבק כוחות בין מדכא למדוכא. מנגד, מוצגת תפיסת הראי"ה קוק הדוגלת בהסתכלות מאחדת, הרואה בכוחות השונים בעולם ובעם ישראל חלקים המשלימים ומאזנים זה את זה.

לך לך קדושת הארץ, ניסיונות ואחריות ציבורית
שיחת מוצ"ש פרשת לך - לך
השיעור עוסק במעלותיה וקדושתה הייחודית של ארץ ישראל דרך מסעותיו וניסיונותיו של אברהם אבינו, אשר חיזקו את הקשר הנצחי שבין עם ישראל לארצו. בהמשך לכך, מודגשת חשיבות ההנהגה, ערך לימוד התורה והצורך בהקפדה מוסרית ושלום בענייני הציבור והמדינה.

לך לך אברהם אבינו וסוד הבחירה הכללית
השיעור עוסק בדמותו של אברהם אבינו, המייצג את המעבר מצדקות פרטית לבחירה כללית בעם ישראל ומידת החסד העולמית. דרך מהלכיו ונדודיו מתבארים היסודות של קדושת ארץ ישראל, ברית המילה והחיבור הנצחי בין עם ישראל לה'.

שמונה פרקים לרמב"ם בריאות הנפש והגוף בראי הרמב"ם
שיעור 7
השיעור עוסק בהקבלת הרמב"ם בין בריאות וחולי הגוף לבין כוחות ותכונות הנפש, ומסביר כיצד סטייה מדרך השכל פוגעת בחוש הבריא של האדם. מתוך כך מודגשת חשיבותם של תיקון המידות, התורה והשמחה כרפואה נפשית מהותית המחזירה את האדם לתפקוד ולחיות אמת.

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א תיקון הנפש האלוקית והבהמית
טהרת הנפש והמידות ה - ז
השיעור עוסק במאבק הפנימי שבין הנפש האלוקית לנפש הבהמית, ומסביר כיצד יש לרתום את הכוחות והיצרים כדי לזכך את האדם גם בעתות קושי וייסורים. בנוסף, מובהר עניין תיקון הנשמות וגלגוליהן כרובד עמוק של עבודה רוחנית, המוביל לזיכוך פנימי ולהתעלות בעבודת השם.

יסודות הש"ס ספקות, רוב וחזקה: איסור וממון
השיעור בוחן את היחס וההבדלים בין דיני איסור לדיני ממונות, תוך ניתוח קושיית התוספות במסכת בבא מציע על כללי ההכרעה בספקות. דרך בירור מושגי רוב, חזקה ומוחזקות, מודגשת החשיבות של העמקה ביסודות למדניים גם במהלך לימוד בקיאות.

אור התנ"ך מבוא לתנ"ך: מאור הגנוז למציאות
השיעור עוסק בגישה הנכונה ללימוד התנ"ך, מתוך תפיסה שהתורה היא אור אלוקי אינסופי שנועד להורות דרך לכל אדם ולכל דור. בנוסף, נסקר המעבר בין הספרים יהושע, שופטים ושמואל כמשל לתהליך הלאומי של מעבר מאחדות כללית, דרך פירוד ובנייה פרטית, ועד לחיבור מחדש.

לך לך הארת הדרך בעולם של חושך
השיעור עוסק בשלוש ה"מציאות" של הקב"ה – אברהם, ישראל ודוד – ומסביר כיצד תפקידו של האדם אינו רק לשרוד, אלא להאיר את העולם עבור הבורא מתוך התמודדות וניסיונות. דרך דמותו של אברהם אבינו מוצגת החשיבות של זיכוך החומר והכרת שם שמיים, שהופכים את המציאות הגשמית למשכן עבור השכינה.

לימוד ליל הושענה רבה התשפ"ז לא לחכות להיות מלאך: לקדש את המציאות שלך
שיחה מליל הושענא רבה תשפ״ז, מתוך השידור החי של אתר ישיבה מבית המדרש של ישיבת בני עקיבא הדרום ברחובות.
הרב עופר אונגר, ר״מ בישיבת שעלבים, פותח את הערב (במקום ראש הישיבה, הרב מיכאל ימר, שלא יכול היה להגיע). הוא שואל למה דווקא ביום שבו רבי אלעזר בן עזריה פתח את שערי בית המדרש לכל תלמיד — גם למי ש״אין תוכו כברו״ — הוכרע שספר קהלת, המלא בסתירות, הוא ספר קדוש. משם, בעקבות רבי צדוק הכהן, למעמד הסנה: משה רוצה ״לסור״ לגמרי מכל המידות הרעות, והקדוש ברוך הוא עונה לו ״של נעליך״ — אי אפשר לשרוף הכל בבת אחת; המקום שאתה עומד עליו, כמו שהוא, הוא אדמת קודש. ובסוף, סיפור אישי: נער מתל אביב שהתחיל ללבוש ציצית, החבר׳ה שצחקו עליו, והמשפט שאמר לו הרב נריה ושינה לו את הדרך. הלימוד מוקדש לעילוי נשמת בוגרי הישיבה הקדושים, נופלי מלחמת חרבות ברזל: אוהד יערי ז״ל, ליאל שוהם ז״ל, רונאל בן משה ז״ל, אביתר בן יהודה ז״ל, ניתאי מייזלס ז״ל ועמית גואטה ז״ל.

לימוד ליל הושענה רבה התשפ"ז מלאכים ביום כיפור, בני אדם בסוכות — האתגר של דורנו
שיחה מליל הושענא רבה תשפ״ז, מתוך השידור החי של אתר ישיבה מבית המדרש של ישיבת בני עקיבא הדרום ברחובות.
הרב ד״ר יונה גודמן, המנהל החינוכי של מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא, שואל שאלה שכל מי שעבר את החגים מכיר: אחרי אלול, ראש השנה ויום כיפור, האם סוכות — עם האוכל והטיולים — הוא נפילה? ותשובתו: דווקא סוכות הוא עליית המדרגה. כמו שהיה הרב דרוקמן אומר בסוף יום כיפור: ״יום שלם הייתם מלאכים. הגיע הזמן להיות בני אדם.״ בהמשך, סיפור מחדר ההמתנה לפני ניתוח: משפחה שלמה אומרת תהילים, ואז נכנסים שני רופאים גלויי ראש. ״זה מה שהקדוש ברוך הוא רוצה? שהדתיים יגידו רק תהילים?״ — הרופא שיגיד תהילים וילך לנתח, והמהנדס שיגיד תהילים וימציא את כיפת הברזל. זה האתגר הגדול שלקחנו על עצמנו: חיבור של קודש וחול, גם ביום שאחרי החגים. הלימוד מוקדש לעילוי נשמת בוגרי הישיבה הקדושים, נופלי מלחמת חרבות ברזל: אוהד יערי ז״ל, ליאל שוהם ז״ל, רונאל בן משה ז״ל, אביתר בן יהודה ז״ל, ניתאי מייזלס ז״ל ועמית גואטה ז״ל.

לימוד ליל הושענה רבה התשפ"ז סוכות הוא חג של חיבוק — חינוך בין אהבה לגבולות
שיחה מליל הושענא רבה תשפ״ז, מתוך השידור החי של אתר ישיבה מבית המדרש של ישיבת בני עקיבא הדרום ברחובות.
ראש ישיבת בני עקיבא הדרום, הרב דוד טברסקי, פותח בדיני חינוך של חג הסוכות: שמאי הזקן שסיכך מעל מיטת נכדו התינוק, הילד שחייב בלולב ״משיודע לנענע״, והריטב״א שקובע שגיל החינוך אינו אחיד — הוא תלוי במצווה ובילד. משם, בעקבות המשנה ברורה והרב קוק: החינוך מתחיל באווירה של הבית ובחינוך העצמי של ההורים. ואחר כך, החגים כדרכים של קשר: פסח הוא דיבור, שבועות נשיקה, הימים הנוראים מבט — וסוכות הוא חיבוק, שאינו בודק מי אתה ומה עשית. בסוף, הציפור של ר׳ זושא שצריכה שתי כנפיים, וחבטת הערבה בהושענא רבה: גבול, ומיד אחריו חסד. הלימוד מוקדש לעילוי נשמת בוגרי הישיבה הקדושים, נופלי מלחמת חרבות ברזל: אוהד יערי ז״ל, ליאל שוהם ז״ל, רונאל בן משה ז״ל, אביתר בן יהודה ז״ל, ניתאי מייזלס ז״ל ועמית גואטה ז״ל.

לימוד ליל הושענה רבה התשפ"ז למה המשיח נקרא ״בר נפלי״? סוכת דוד הנופלת
שיחה מליל הושענא רבה תשפ״ז, מתוך השידור החי של אתר ישיבה מבית המדרש של ישיבת בני עקיבא הדרום ברחובות.
הרב ערן טמיר, ראש ישיבת אורות אשקלון, יוצא מגמרא תמוהה: למה המשיח נקרא ״בר נפלי״ — בן הנופל — ולמה מלכות בית דוד נקראת ״סוכת דוד הנופלת״? בעקבות המהר״ל, ״העדר קודם להוויה״: כל קומה חדשה נבנית רק אחרי שהמציאות הקודמת מפנה לה מקום. עם דוגמאות מהחיים — מהרווק שהופך לנשוי ועד מלכות שאול ודוד. ולמה דווקא סוכה ולא בית? בית שנפל ונבנה מחדש הוא בית חדש; סוכה נועדה מראשיתה להתפרק ולהיבנות שוב, ולכן גם בשעת נפילתה היא נשארת סוכה. המסר החינוכי: לא להיבהל מנפילות — לא בחיים הפרטיים ולא בחיי האומה, מאז שמחת תורה של לפני שלוש שנים. הלימוד מוקדש לעילוי נשמת בוגרי הישיבה הקדושים, נופלי מלחמת חרבות ברזל: אוהד יערי ז״ל, ליאל שוהם ז״ל, רונאל בן משה ז״ל, אביתר בן יהודה ז״ל, ניתאי מייזלס ז״ל ועמית גואטה ז״ל.










