פרשני:בבלי:מגילה יז ב

From ויקישיבה
Jump to navigation Jump to search


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

מגילה יז ב

חברותא[edit]

אמר קרא:  "והיו". ודרשינן: בהויתן יהו, כשם שכתובין במקרא. דהיינו, בלשון הקודש.
ורבנן, מאי טעמייהו?
אמר קרא: "שמע" - בכל לשון שאתה שומע.
ומקשינן: ורבי נמי, הא כתיב "שמע", דמשמע בכל לשון?
ומתרצינן: ההוא קרא מיבעי ליה למדרש מיניה: השמע לאזניך את מה שאתה מוציא מפיך. דהיינו, שלא יקרא בלחש.
ורבנן דדרשו מ"שמע", דיכול לקראה בכל לשון, לא בעו להך קרא למדרש להך דרשא ד"השמע לאזניך", משום דאינהו פליגי עליה דרבי, וסברי כמאן דאמר: הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו - יצא.
ומקשינן: ורבנן נמי, הכתיב "והיו", דמשמע - בהוויתן יהו?
ומתרצינן: ההוא מיבעי ליה למימר שלא יקרא למפרע. ורבי, שלא יקרא למפרע - מנא ליה? הא איהו יליף מקרא ד"והיו", דבעינן למקרי דווקא בלשון הקודש!?
ומבארינן: איהו דריש לה מדאבעי ליה לקרא למכתב "דברים", וכתב "הדברים", מהך "ה" יתירא דריש שלא יקרא למפרע.
ורבנן, מאי דרשי מהך "ה" יתירא?
ואמרינן: אינהו "דברים" - "הדברים" לא משמע להו למדרש.
איתברר לן, דמהנך קראי, מ"והיו" או מ"ה" יתירא, דריש האי תנא דלעיל - שלא יקרא קריאת שמע למפרע.
והוינן בה: לימא קסבר רבי דכל התורה כולה - בכל לשון נאמרה להקרא בקריאת התורה  16 , דאי סלקא דעתך דדווקא בלשון הקודש נאמרה, למה לי למכתב "והיו" גבי קריאת שמע, הא בלאו הכי בעינן למקרי בלשון הקודש, ככל הקורא בתורה!? על כרחך, דכל התורה נקראת בכל לשון, ורק קריאת שמע בעינן דווקא בלשון הקודש! ודחינן: באמת איכא למימר, דקסבר דכל התורה - בלשון הקודש נאמרה. ואף על פי כן, אצטריך למכתב "והיו" גבי קריאת שמע, משום דסלקא דעתך למדרש מ"שמע", דקרינן בכל לשון שאתה שומע, על אף שכל התורה נקראת דווקא בלשון הקודש, וכרבנן דדרשי הכי, להכי כתב רחמנא "והיו", למימר דאף קריאת שמע - קרינן דווקא בלשון הקודש.

 16.  כך פירש רש"י. והקשו תוס', הא קריאת התורה אינה אלא מדרבנן (דתקנת משה ועזרא היא, כדאיתא בב"ק פ"ב ע"א) ? ובמרומי שדה תירץ, דבאמת קריאת התורה אינה חיוב מה"ת, אבל אם קורין בתורה בציבור, מן התורה הוי מצוה. וכתב שכן מצא בספר באר שבע. והריטב"א כתב, דקריאת התורה בצבור בשבתות וימים טובים - מן התורה היא. עיי"ש. והתוס' פירשו, דהיינו כל קריאה שנאמרה בתורה. כגון: מצות חליצה, עגלה ערופה, וידוי מעשר שני, וביכורים. ובשיטה מקובצת בברכות (י"ג ע"א) הביא, די"א בכוונת רש"י, דהיינו לענין קדושת ספר תורה, לקרוא בו בביהכנ"ס. דאם תמצי לומר דבלשון הקודש נאמרה, אם היא כתובה בלשון אחר - אינה קדושה לקרות בה בבית הכנסת. ועיי' מה שכתב שם בשם הראב"ד.
לימא קסברי רבנן דכל התורה כולה - בלשון הקודש דווקא נאמרה לקרות, דאי סלקא דעתך דבכל לשון נאמרה, למה לי למכתב בקריאת שמע "שמע", דמשמע: בכל לשון, הא בלאו הכי קרינן בכל לשון? אלא, על כרחך, דכל התורה כולה - בלשון הקודש דווקא נקראת, ולהכי אצטריך למדרש מ"שמע", דקריאת שמע נקראת אף בשאר לשונות!
ודחינן: אפילו אי נימא, דסבירא להו לרבנן, דבכל לשון נאמרה, אכתי איצטריך למכתב "שמע". דסלקא דעתך אמינא, דנדרוש "והיו" כרבי, דדווקא בהוויתן יהו, להכי כתב רחמנא "שמע", למימר דקוראה בכל לשון.
תפלה - מנא לן דאינה נאמרת למפרע?
דתניא: שמעון הפקולי (יש אומרים שנקרא כך, על שם שהשתכר בצמר גפן שקורין לו פקולא. רש"י) הסדיר שמונה עשרה ברכות בתפילה לפני רבן גמליאל על הסדר  17  , דהיינו, כמשפט המקראות, וכדלקמן. ומעשה זה היה ביבנה.

 17.  ובב"י (או"ח סי' קי"ב) כתב: "מצאתי באגדה, מאי על הסדר? זה סדר עולם. שכן מצינו י"ח ברכות של תפלה מעולם היו מתוקנות זו אחר זו. וכיון שבאו אנשי כנה"ג - כללום ותקנום כסדרן. כשניצל אברהם מאור כשדים, פתחו מלאכי השרת ואמרו מגן אברהם. כשנעקד יצחק - אמרו מחיה המתים וכו"'. עיי"ש שהביא את סדר כל הברכות לפי סדר עולם.
להכי צריך לאמרן דווקא כסדר, ולא למפרע, שהרי מסודרין הן על סדר המקראות.
אמר רבי יוחנן, ואמרי לה, דבמתניתא תנא: מאה ועשרים זקנים של אנשי כנסת הגדולה, ובהם כמה נביאים, תיקנו שמונה עשרה ברכות - על הסדר  18  .

 18.  איתא בנפש החיים (שער ב', פרק י'): "והמשכיל יבין מדעתו, שלא לחנם הוצרכו לתקון תחינה קטנה ותפלה קצרה כזו ק"כ זקנים ובהם כמה נביאים, אלא שהמה השיגו ברוח קדשם והשגת נבואתם העליונה, ונהירא להו שבילין דכל סדרי בראשית ופרק המרכבה, לזאת יסדו ותקנו מטבע ברכות והתפילות באלו התיבות דווקא, מאשר ראו והשיגו איזה דרך ישכן אורה של כל תיבה פרטית מהם, אשר היא נצרכת מאד לתקון רבוי עולמות וכחות עליונים וסדור המרכבה וכו"'. עיי"ש. (וע"ע בפרקים שאח"כ, וברוח חיים פרק א').
תנו רבנן: מנין שאומרים ברכת אבות בתפילה?
שנאמר: "הבו לה' בני אלים". דהיינו, הזכירו לפני ה' את אילי הארץ, שהם האבות  19 .

 19.  ד"אלים" - לשון חוזק ותוקף הוא. כדכתיב ביחזקאל (י"ז י"ג): "ואת אילי הארץ לקח" (פירש שם המצודת דוד, דהיינו שרי ירושלים). רש"י בסוטה (ל"ג ע"א).
ומנין שאומרים ברכה שעניינה גבורות ה' ("אתה גבור וכו'")? שנאמר בהמשכו של אותו פסוק: "הבו לה' כבוד ועוז".
ומנין שאומרים ברכה שעניינה קדושות ה' ("אתה קדוש וכו'")?
שנאמר בסיפיה דפרקא דלעיל: "הבו לה' כבוד שמו השתחוו לה' בהדרת קדש".
ומה טעם ראו לומר ברכת בינה ("אתה חונן לאדם דעת וכו'") - אחר קדושה?
שנאמר: "והקדישו את קדוש יעקב ואת אלהי ישראל יעריצו", וסמיך ליה: "וידעו תועי רוח בינה".
ומה ראו לומר ברכת תשובה ("השיבנו אבינו וכו'") אחר ברכת בינה?
דכתיב: "ולבבו יבין, ושב ורפא לו". דהיינו, שעל ידי שלבבו יבין, ישוב מרשעו, וירפא לו (רפואת הנפש). חזינן דכתיבא תשובה אחרי בינה.
ותמהינן: אי הכי, דטעמא הוא משום דכתיבה תשובה אחר בינה, לימא רפואה בתרה דתשובה, כדכתיב בקרא: "ושב", ובתר הכי - "ורפא לו"! ואמאי אמרינן סליחה בתר תשובה?
ומתרצינן: לא סלקא דעתך הכי, למימר רפואה בתר תשובה. דכתיב: "וישוב אל ה' וירחמהו ואל אלהינו כי ירבה לסלוח". להכי אמרינן סליחה בתר תשובה.
ומקשינן: ומאי חזית דסמכת אהא קרא ד"וישוב אל ה'" - למסמך סליחה לתשובה, סמוך אהא קרא קמא ד"ושב ורפא" - למסמך רפואה לתשובה?
ומתרצינן: כתב קרא אחרינא: "הסולח לכל עוניכי הרופא לכל תחלואיכי הגואל משחת חייכי", להכי אמרינן רפואה בתר סליחה.
ומשמע מהאי קרא, דרפואה וגאולה - בתר סליחה נינהו.
ותמהינן: למימרא דגאולה ורפואה, תרוייהו בתר סליחה היא? והכתיב: "ולבבו יבין ושב ורפא לו", חזינן דרפואה - בתר בינה היא?!
ומבארינן: ההוא "ושב ורפא לו" - לאו רפואה דתחלואים היא, אלא רפואה דסליחה היא, דהיינו, שנסלח לו מן השמים, ונרפאה נפשו מעוונותיו. אבל ברכת "רפאנו" - רפואת הגוף היא, ולכן סדרוה אחר סליחה, כסדר הכתוב במקרא: "הסולח לכל עוניכי הרופא לכל תחלואיכי וגו'".
ומה טעם ראו לומר גאולה ("גואל ישראל") בברכה שביעית, אחר סליחה, ולא אמרינן ברכת רפואה בתר סליחה, כדכתיב: "הסולח לכל עוניכי הרופא לכל תחלואיכי"?  20 

 20.  ולא קשיא לגמ' מהך דקדמה רפואה לגאולה בקרא ד"הרופא לכל תחלואיכי, הגואל משחת חייכי", דהתם היינו גאולת החולה מן המוות. ועל כך אינו מברך ברכה מיוחדת, דהיא בכלל תפילת הרפואה, שלא יבוא לידי מיתה. אבל גאולה דהך ברכה, היינו גאולת ישראל מן הגלות. מהרש"א.
אמר רבא: מתוך שעתידין ליגאל בשביעית, ששבוע שמיטה שבן דוד בא בו - חלוק משאר שנים, דשנה ראשונה רעב ולא רעב וכו' כדאמרינן בפרק חלק (סנהדרין צ"ז ע"א), ובשנה שביעית של שמיטה - מלחמות, ובמוצאי שביעית בן דוד בא, לפיכך קבעוה לגאולה בברכה שביעית.
ומקשינן: והאמר מר: בשנה ששית - קולות, דהיינו, שיצא קול שמשיח בן דוד בא  21 . בשביעית - מלחמות, במוצאי שביעית - בן דוד בא, אם כן, רק במוצאי שביעית הויא גאולה!?

 21.  כך פירש רש"י בסנהדרין (צ"ז ע"א). לישנא אחרינא פירש שם: קולות מתקיעת שופר. שנאמר: "יתקע בשופר גדול".
ומתרצינן: מלחמה נמי - אתחלתא דגאולה היא. שהיא גאולה מן הצרות הבאות עלינו תמיד  22 .

 22.  אבל אין זו הגאולה מן הגלות. שעל גאולה זו תקנו את הברכות: "מקבץ נדחי עמו ישראל", ו"את צמח דוד וכו"'. ומכל מקום, כיון דשם גאולה עליה - קבעוה בשביעית. רש"י.
ומה ראו לומר רפואה בברכה שמינית? והרי ראוי היה, שגאולה תאמר בשמינית - ולא בשביעית! שהרי רק תחילתה בשביעית, דהא רק במוצאי שביעית - בן דוד בא, ואם כן, נקבענה לגאולה בשמינית, שעיקר הגאולה - בשנה שמינית היא! וברכת רפואה, היה להם לקבוע בשביעית - אחר סליחה, כדכתיב קרא: "הסולח לכל עוניכי הרופא וגו'"!?  23 

 23.  כך פירש הרש"ש. ועיי' במהרש"א.
אמר רבי אחא: היינו טעמא, מתוך שנתנה מילה בשמינית (ביום השמיני), שצריכה היא רפואה, לפיכך קבעוה לרפואה בברכה שמינית  24  .

 24.  וביותר מבואר לפי דברי הב"י דלעיל, שכתב, שכשריפא רפאל את אברהם, אמרו: רופא חולי עמו ישראל. הרי שמתחילה נתקנה ברכת רפואה על המילה (שפתי חכמים).
ומה ראו לומר ברכת השנים בברכה תשיעית?
אמר רבי אלכסנדרי: ברכה זו כנגד מפקיעי שערים נאמרה, דכתיב: "שבור זרוע רשע". והאי קרא - במפקיע שערים מדבר, דכתיב בההיא פרשתא: "יארב במסתר כאריה בסוכו יארוב לחטוף עני". וכי הלסטים אורב לעני?
אלא, במפקיעי שערים הכתוב מדבר, שרוב דעתם לעניים היא. וקא בעי דוד רחמי, ואמר: שבור זרוע רשע, על ידי שתתן שובע בעולם. ודוד כי אמרה - בפרשה תשיעית אמרה  25  .

 25.  ואם תאמר: שמינית היא ! ? "אשרי" ו"למה רגשו גויים" - תרתי פרשתא נינהו. רש"י. ועיין בתוס'.
ומה ראו לומר קיבוץ גליות לאחר ברכת השנים?
דכתיב: "ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבוא". חזינן דקיבוץ גלויות - בעת ברכת השנים הוא, ולהכי אמרינן לה בתר ברכת השנים.
וכיון שנתקבצו גליות - נעשה דין ברשעים, שנאמר: "ואשיבה ידי עליך ואצרוף כבור סיגיך", וכתיב דעל ידי כך: "ואשיבה שופטיך כבראשונה", ואחר כך: "ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה", להכי אמרינן "השיבה שופטינו" לאחר קיבוץ גלויות.
וכיון שנעשה דין מן הרשעים - כלו הפושעים (הכופרים), וכולל זדים (העושים במזיד) עמהם. שנאמר: "ושבר פושעים וחטאים יחדיו". להכי אמרינן להך ברכה - בתר דין הרשעים שבברכת "השיבה שופטינו ".
וכיון שכלו הפושעים - ממילא מתרוממת קרן צדיקים. דכתיב: "וכל קרני רשעים אגדע - תרוממנה קרנות צדיק".
וכולל גרי הצדק בברכה עם הצדיקים, שנאמר: "מפני שיבה תקום והדרת פני זקן", וסמיך ליה: "וכי יגור אתכם גר". להכי אמרינן הכא ברכת "על הצדיקים".
והיכן מתרוממת קרנם של הצדיקים? בירושלים. שנאמר: "שאלו שלום ירושלם ישליו אוהביך". להכי אמרינן הכא ברכת "ולירושלים עירך".
וכיון שנבנית ירושלים - בא דוד. שנאמר:


דרשני המקוצר[edit]

מסכת מגילה בפירוש פרשני

דף ב ע"א | דף ב ע"ב | דף ג ע"א | דף ג ע"ב | דף ד ע"א | דף ד ע"ב | דף ה ע"א | דף ה ע"ב | דף ו ע"א | דף ו ע"ב | דף ז ע"א | דף ז ע"ב | דף ח ע"א | דף ח ע"ב | דף ט ע"א | דף ט ע"ב | דף י ע"א | דף י ע"ב | דף יא ע"א | דף יא ע"ב | דף יב ע"א | דף יב ע"ב | דף יג ע"א | דף יג ע"א | דף יג ע"ב | דף יד ע"א | דף יד ע"ב | דף טו ע"א | דף טו ע"ב | דף טז ע"א | דף טז ע"ב | דף יז ע"א | דף יז ע"ב | דף יז ע"ב | דף יח ע"א | דף יח ע"ב | דף יט ע"א | דף יט ע"ב | דף כ ע"א | דף כ ע"ב | דף כא ע"א | דף כא ע"ב | דף כב ע"א | דף כב ע"ב | דף כג ע"א | דף כג ע"ב | דף כד ע"א | דף כד ע"ב | דף כה ע"א | דף כה ע"ב | דף כו ע"א | דף כו ע"א | דף כו ע"ב | דף כז ע"א | דף כז ע"ב | דף כח ע"א | דף כח ע"ב | דף כט ע"א | דף כט ע"ב | דף ל ע"א | דף ל ע"ב | דף ל ע"ב | דף לא ע"א | דף לא ע"ב | דף לב ע"א |