פרשני:בבלי:מגילה כג א

From ויקישיבה
Jump to navigation Jump to search


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

מגילה כג א

חברותא[edit]

אמר רב חייא בר אבין: חזינא להו לאביי  ורבא - דמצלי אצלויי. דהיינו, שהיו מטין על צידיהן, ולא היו נופלין על פניהם ממש, לפי שאין אדם חשוב רשאי ליפול על פניו  47 .

 47.  כך פירשו רש"י והר"ן ועוד ראשונים. אבל הרא"ש מפרש, דקאי אדלעיל מיניה, דאע"ג דמן התורה אין השתחואה על הרצפה אסורה - אלא בפישוט ידים ורגלים, מ"מ מדרבנן אסרו אפילו בלא פישוט ידים ורגלים, ולהכי אינהו הוו מצלי אצלויי. וכ"כ המאירי, דמתוך דברים אלו נלמד, שבתחינה אין ראוי לאדם להיות נופל על פניו לגמרי, אלא מטה על צדו. וכתב, דנהגו להטות על צד שמאל, וכ"כ בשו"ע (סי' קל"א ס"א). וכתב שם הרמ"א, דהעיקר להטות בבוקר כשיש לו תפילין - על צד ימין, משום כבוד התפילין. ובערב - על צד שמאל. ועיי' שם במ"ב. וע"ע בכסף משנה (פ"ה מתפילה הלי"ד), מה שכתב בדעת הרמב"ם.
שנינו במשנתינו: ביום טוב חמשה ביום הכפורים ששה וכו'.
ותמהינן: מתניתין מני, לא רבי ישמעאל ולא רבי עקיבא!?
דתניא: ביום טוב - קורין חמשה. וביום הכפורים - ששה. ובשבת - שבעה. אין פוחתין מהן, ואין מוסיפין עליהן. דברי רבי ישמעאל.
רבי עקיבא אומר: ביום טוב - קורין חמשה. וביום הכפורים - שבעה. ובשבת - ששה  48 . אין פוחתין מהן, אבל מוסיפין עליהן.

 48.  בטורי אבן תמה, מאי טעמא דרבי עקיבא? דבשלמא טעמא דר"י, משום דכל דטפי ליה מלתא מחבריה - טפי ליה גברא יתירא. ושבת חמירא מיוהכ"פ, דענוש סקילה. אבל טעמא דר"ע לא נתפרש ! וביאר, דה"ט, משום דאיכא ביוהכ"פ צלותא יתירתא, דהיינו תפלת נעילה (עיי"ש).
אם כן, מתניתין מני? אי רבי ישמעאל - קשיא תוספת, דהא במתניתין קתני דמוסיפין עליהן!
ואי רבי עקיבא - קשיא ששה ושבעה, דאיהו אמר דביום הכפורים שבעה, ובשבת ששה, ואילו במתניתין קתני דביום הכפורים ששה, ובשבת שבעה!?
אמר רבא: מתניתין - כתנא דבי רבי ישמעאל היא.
דתנא דבי רבי ישמעאל: ביום טוב - קורין חמשה. ביום הכפורים - ששה. בשבת - שבעה. אין פוחתין מהן, אבל מוסיפין עליהן, דברי רבי ישמעאל.
ותמהינן: אם כן, קשיא הא דתנא דבי רבי ישמעאל דשרי להוסיף - אדרבי ישמעאל דברייתא דלעיל!?
ומתרצינן: תרי תנאי נינהו, ואליבא דרבי ישמעאל. דחד אמר משמיה הכי, וחד אמר הכי.
מאן תנא להא דתניא: ביום טוב בשחרית - מאחרין לבוא לבית הכנסת, משום שצריכין לטרוח בסעודת היום  49   50 , וממהרין לצאת משום שמחת יום טוב.

 49.  ואע"ג דאיתא במס' ברכות (י"ד ע"א), דאסור לאדם לעשות חפציו קודם שיתפלל, היינו דווקא בצרכי עצמו, אבל סעודת יו"ט - חפצי שמים היא, ושרי. כדאיתא בפמ"ג גבי שבת (הל' תפילה, סי' פ"ט סקט"ו, ובהל' שבת, סי' ר"נ סק"א), דצרכי שבת - צרכי מצוה נינהו, ומותר לטרוח בהם קודם התפילה.   50.  כתב היעב"ץ, דאע"פ שאין הכנת הסעודה ממלאכת אנשים (שהאשה אופה ומבשלת, כדאיתא בכתובות נ"ט ע"ב), ואם כן, הרי האנשים אינם טורחין בסעודה, מ"מ, כיון דצריכין האנשים לשמור הבית בעוד נשותיהם עוסקות בצרכי סעודה, וגם צריכות הנשים סיוע מאנשיהן, להכי מאחרין לבוא.
ביום הכפורים - ממהרין לבוא, ומאחרין לצאת.
ובשבת - ממהרין לבוא, לפי שאין טרודין בצרכי סעודה, שהרי הכינו כבר הכל מבעוד יום, ואם כן, יכולין למהר ביאתן לבית הכנסת, כדי לקרות קריאת שמע כותיקין. וממהרין לצאת - משום עונג שבת.
לימא רבי עקיבא היא, דאית ליה גברא יתירא בקריאת יום הכפורים, שקורין בו שבעה, ואילו בשבת - קורין ששה, ולהכי מאחרין לצאת יותר מבשבת?
ודחינן: לא. אפילו תימא רבי ישמעאל היא. והאי דמאחרין יותר לצאת ביום הכפורים, היינו משום דנפיש סידורא דיומא (סדר תפילת היום).
והוינן בה: הני שלשה, חמשה, ושבעה  51  קרואין, כנגד מי הם? פליגי בה רבי יצחק בר נחמני וחד אמורא דעמיה. ומנו (מיהו אותו אמורא דפליג עליה)? רבי שמעון בן פזי.

 51.  הקשו תוס', אמאי לא בעי הגמ', ד' קרואין דר"ח וחולו של מועד - כנגד מי הם? ותירצו, דקים לה לגמ' טעמא, דמוסף חשיב לטפויי חד גברא.
ואיכא דאמרי לה הכי: פליגי בה רבי שמעון בן פזי וחד דעמיה, ומנו - רבי יצחק בר נחמ ני.
ואיכא דאמרי לה: רבי שמואל בר נחמני הוא דפליג עליה.
חד אמר: כנגד ברכת כהנים. דבפסוק ראשון של ברכת כהנים יש שלש תיבות, בפסוק שני - חמש תיבות, ובפסוק השלישי - שבע תיבות.
וחד אמר: שלשה קרואין - כנגד שלשה שומרי הסף (דאיתא במלכים ב' כ"ה י"ח). חמשה קרואין - כנגד חמשה מתוך שבעת רואי פני המלך - שהיו חשובים, כדאיתא התם (שם פסוק י"ט). ושבעה - כנגד שבעה רואי פני המלך, כדכתיב: "שבעת שרי פרס ומדי רואי פני המלך"  52 .

 52.  כך פירש רש"י. והקשו תוס', וכי תקנו חכמים כנגד עניינו של אותו רשע? לכך פירש ר"ת, דהיינו אותן ז' רואי פני המלך דספר ירמיהו (נ"ב כ"ה). אבל הריטב"א הביא ירושלמי, דאיתא התם: יבוא ג' ה' וז', ויבטל ג' ה' וז', דמשמע כפירש"י. וכתב דהיינו כנגד אותם שכנגדם במרום, דמלכותא דרקיע כעין מלכותא דארעא.
תני רב יוסף: הני שלשה חמשה ושבעה - כנגד שלשה שומרי הסף, חמשה מרואי פני המלך, שבעה רואי פני המלך.
אמר ליה אביי: עד האידנא, מאי טעמא לא פריש לן מר האי מילתא?
אמר ליה: לא הוה ידענא דצריכתו ליה. ומי בעיתו מינאי מילתא ולא אמרי לכו?!
אמר ליה יעקב מינאה  53  לרב יהודה: הני ששה קרואין דיום הכפורים, כנגד מי הם?

 53.  כתבו תוס' (ד"ה אמר יעקב), דלא גרסינן הכי, שאם היה מין - לא היה מזכיר את שמו, דהא כתיב: "שם רשעים ירקב" (ובתוס' בע"ז (י"ז ע"א ד"ה ויעקב) לא משמע הכי. עיי"ש). והיעב"ץ כתב, דשמא על שם מקומו נקרא כך.
אמר ליה: כנגד ששה שעמדו מימינו של עזרא, וששה משמאלו. שנאמר: "ויעמוד עזרא הסופר על מגדל עץ אשר עשו לדבר, ויעמוד אצלו מתתיה ושמע ועניה ואוריה וחלקיה ומעשיה על ימינו, ומשמאלו פדיה ומישאל ומלכיה וחשום וחשבדנה זכריה משלם".
ותמהינן: והא הני דעמדו משמאלו - שבעה הוו!?
ומתרצינן: היינו זכריה - היינו משלם  54 . ואמאי קראו לזכריה משלם? משום דמישלם בעובדיה, שהיה תמים במעשיו.

 54.  כתב המהרש"א, דאפשר דאמרינן הכי, משום דלא כתיב "זכריה ומשולם" - בוי"ו, דבכל השמות האחרים - נקט וי"ו בשמות הנוספים.
תנו רבנן: הכל עולין למנין שבעה. ואפילו קטן  55 , ואפילו אשה  56   57 . אבל אמרו חכמים: אשה לא תקרא בתורה - מפני כבוד צבור.

 55.  כתבו הרמב"ם בפירוש המשניות, הב"י (סי' קל"ה), והמג"א (סי' רפ"ב), דקטן קורא רק אחרי השלישי. והיינו משום דסבירא להו, דא"א לצאת ידי התקנה דג' קרואין - ע"י קטן.   56.  תוס' בראש השנה (ל"ג ע"א, ד"ה הא ר"י) כתבו, דר"י בר יהודה מוכיח מהכא, דאעפ"י שנשים פטורות ממ"ע שהזמ"ג, אם רצו, מברכות עליהן, דהכי חזינן הכא, דעולות למנין ז', למרות שנשים אינן מצוות לעסוק בת"ת. וע"ע בתוס' בעירובין (צ"ו ע"א, ד"ה דלמא) ובתוס' הרא"ש שם. ור"ת כתב דליכא ראיה מהכא, משום דברכת התורה לפניה ולאחריה לאו משום ת"ת היא. ועוד, דאיכ"ל דהאי דאשה עולה למנין ז' - היינו באמצע, שלא היו רגילין לברך אלא תחלה וסוף, עיי"ש. וכ"כ המאירי כאן. ועיי' בטורי אבן.   57.  כתבו הר"ן והריב"ש, דאשה וקטן מצטרפין למנין הקרואין, דווקא כשיש קרואין אחרים אנשים. אבל אין יכולין להיות כל הקרואין קטנים ונשים. והביאם הרמ"א (בסי' רפ"ב). וכתב בלבוש הטעם, דאינו כבוד הציבור.
איבעיא להו: מפטיר - מהו שיעלה למנין שבעה הקרואין, האם קריאתו חשיבא כחד מן הקרואין, או דלמא, בעינן שבעה קרואין - לבד מהמפטיר?  58  פליגי בה רב הונא ורבי ירמיה בר אבא. חד אמר - עולה, וחד אמר - אינו עולה.

 58.  כך משמע מרש"י. וברשב"א כתב, דהספק הוא אם המפטיר קורא בשביעי, או שקורא דווקא בשמיני - משום "ברוב עם הדרת מלך". אבל ודאי שעולה למנין הקרואין. ועיי' בתוס' בתענית (כ"ט ע"ב, ד"ה בשני), שהוכיחו מברייתא דהתם, דמפטיר עולה למנין שבעה.
ובהכי פליגי:
מאן דאמר עולה - דהא קרי ככל הקרואין.
ומאן דאמר אינו עולה - כדעולא.
דאמר עולא: מפני מה המפטיר בנביא צריך שיקרא בתורה תחלה?
מפני כבוד תורה, שלא יהא כבוד תורה וכבוד נביא שוה.
וכיון דמשום כבוד תורה הוא דקורא בתורה, ולא חובה הוא - למנינא לא סליק.
מיתיבי: המפטיר בנביא, לא יפחות מעשרים ואחד פסוקין, כנגד שבעה שקראו תורה.
ואם איתא דהמפטיר אינו עולה למנין הקרואין, אלא קורין שבעה מלבדו, הא עשרים וארבעה פסוקין הויין כנגד הקרואין, דהא שמונה הם!?


דרשני המקוצר[edit]

מסכת מגילה בפירוש פרשני

דף ב ע"א | דף ב ע"ב | דף ג ע"א | דף ג ע"ב | דף ד ע"א | דף ד ע"ב | דף ה ע"א | דף ה ע"ב | דף ו ע"א | דף ו ע"ב | דף ז ע"א | דף ז ע"ב | דף ח ע"א | דף ח ע"ב | דף ט ע"א | דף ט ע"ב | דף י ע"א | דף י ע"ב | דף יא ע"א | דף יא ע"ב | דף יב ע"א | דף יב ע"ב | דף יג ע"א | דף יג ע"א | דף יג ע"ב | דף יד ע"א | דף יד ע"ב | דף טו ע"א | דף טו ע"ב | דף טז ע"א | דף טז ע"ב | דף יז ע"א | דף יז ע"ב | דף יז ע"ב | דף יח ע"א | דף יח ע"ב | דף יט ע"א | דף יט ע"ב | דף כ ע"א | דף כ ע"ב | דף כא ע"א | דף כא ע"ב | דף כב ע"א | דף כב ע"ב | דף כג ע"א | דף כג ע"ב | דף כד ע"א | דף כד ע"ב | דף כה ע"א | דף כה ע"ב | דף כו ע"א | דף כו ע"א | דף כו ע"ב | דף כז ע"א | דף כז ע"ב | דף כח ע"א | דף כח ע"ב | דף כט ע"א | דף כט ע"ב | דף ל ע"א | דף ל ע"ב | דף ל ע"ב | דף לא ע"א | דף לא ע"ב | דף לב ע"א |