פרשני:בבלי:ראש השנה ג ב

From ויקישיבה
Jump to navigation Jump to search


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

ראש השנה ג ב

חברותא[edit]

דילמא:  למנינא אחרינא הוא!  45 

 45.  לענין איזה מעשה שהיה. תוספות. ועיין רש"ש.
אמר רב פפא: כיון שבשני הפסוקים נאמרה "שנת עשרים", אנו לומדים "שנת עשרים, שנת עשרים" לגזירה שוה. ללמדך, ששתיהן נמנות אותו המנין:
מה התם, כשם שבפסוק השני, השנים נמנות לארתחשסתא. אף הכא, בפסוק הראשון, המנין הוא לארתחשסתא.
ומקשינן: וממאי, מנין לנו דמעשה דכסליו (שהוזכר בפסוק הראשון) קדים למעשה שבניסן (שהוזכר בפסוק השני)? דילמא (שמא) מעשה דניסן, קדים!?
ויתכן לפי זה, שבאמת מונים למלכים מניסן, ופסוק אחד הוא בניסן בשנת העשרים לארתחשסתא, והשני הוא לאחר מכן, בכסלו.
ומתרצינן: לא סלקא דעתך (לא יעלה על דעתך לומר כך)!
דתניא: דברים שאמר חנני לנחמיה בכסליו - אמרן נחמיה למלך בניסן.  46  ומפרש והולך: דברים שאמר חנני לנחמיה בכסליו מה הן?

 46.  כדי להבין את דברי הגמרא להלן נציין את סדר המאורעות הכתובים בספר עזרא ונחמיה בקצרה: בספר עזרא: א. בשנת אחת למלך כורש, קרא המלך ליהודים לבנות את בית המקדש. (פרק א). ב. חלק מבני הגולה עלו, והתחילו לבנות את בית המקדש (פרק ג). ג. הופסקה מלאכת בנין בית המקדש עד שנת שתיים לדריוש בן אחשורוש ואסתר (לדעת רוב המפרשים. אבל עיין באבן עזרא שם). (סוף פרק ג). מהשנה הראשונה לכורש ועד השנה השנית לדריוש, היו שמונה עשרה שנה, שהושלם בהם מנין שבעים שנה לחרבן ירושלים. שכך התנבא ירמיהו התנבא בסוף בית ראשון, שירושלים תהיה חרבה שבעים שנה. ירמיה כט. וכן בדניאל ט. רש"י שם. ועיין מגילה יא ב. ד. בשנת שתיים לדריוש התנבאו חגי וזכריה ליהודי ירושלים בשם אלהי ישראל, וציוום לבנות את בית המקדש ללא רשותו של המלך (פרק ה). ה. דריוש מוצא בגנזי המלך את ציוויו של כורש, שציוה לבנות את המקדש. ומתואר שם סדר בנין המקדש (כפי שהגמרא תביא להלן). ואז, דריוש מצוה לאומות לעזור לישראל מכספי המלך, כפי שהגמרא תביא להלן (פרק ו). ו. בנין בית המקדש הסתיים בג' אדר, בשנה השישית למלכות דריוש בן אחשורוש ואסתר, ואחר כך עשו בני ישראל את הפסח, כפי שיובא בגמרא להלן (שם). ז. בשנת שבע לארתחשסתא (דריוש, בן אחשורוש ואסתר), בחודש החמישי (אב) עזרא עולה לירושלים עם כהנים לויים שוערים ונתינים, וארתחשסתא נתן ביד עזרא מכתב, ובו נתן לו רשות לעלות, וציוה לאומות לעזור לו. וכפי שיפורט בגמרא. (פרק ז). עד כאן סדר בנין בית המקדש בקצרה כפי שמבואר בעזרא. וכך מתואר בנחמיה: א. בשנת עשרים לארתחשסתא, בכסלו, מגיעים חנני ואנשיו, ומספרים לנחמיה שחומות ירושלים מפורצות, וכפי שהגמרא מביאה כאן (פרק א). ב. בשנת עשרים לארתחשסתא, בניסן, המלך נותן לנחמיה רשות לעלות לירושלים, ומתחילים בבנין חומות העיר. (פרק ב). הרי שיש סתירה בין הכתובים בספר עזרא ובספר נחמיה: שהרי בספר עזרא כתוב שהשלימו את בנין בית המקדש בשנת שש לדריוש (המכונה בכמה מקומות ארתחשסתא), ואילו בנחמיה כתוב, שרק בשנת עשרים לארתחשסתא התחילו לבנות את חומות העיר! התוספות (ד"ה שנת) מתרצים שני תירוצים: א. שנת עשרים לארתחשסתא המוזכרת בנחמיה היינו לשנות כורש, שאף הוא נקרא ארתחשסתא (על שם מלכותו. תוספות ד"ה וארתחשסתא), ושנת עשרים לכורש היא שנת השלש לדריוש בן אחשורוש ואסתר. (כורש מלך שלש שנים, ועוד ארבע עשרה שנים מלך אחשורוש, ועוד שלש שנים של דריוש בנו, וביחד הם עשרים שנה). ופירשו התוספות שמבואר בעזרא (פרק ד) שעבודת בית המקדש בטלה עד שנת שתיים לדריוש. והעבודה התחילה בשנת שלש לדריוש כמבואר בנחמיה. ב. שנת עשרים לארתחשסתא היינו לדריוש, כפשוטו של מקרא (שבכל מקום שהוזכר ארתחשסתא הוא דריוש). ואמנם בית המקדש נשלם בשנה הששית לדריוש, אבל חומות העיר ירושלים עדיין היו מפורצות, והעם היה בחרפה, עד שנת עשרים לדריוש, שאז ביקש נחמיה מהמלך לעלות ולבנות את חומות העיר (ולא נתעסקו בבנין בית המקדש, שהוא כבר היה בנוי). וכן כתב הריטב"א (להלן ג ב סוף ד"ה גרש"י ז"ל).
שנאמר (נחמיה א א והלאה. ההוספות בפסוקים בתוך מסגרות מבוססות בעיקרן על פירוש המצודות):
"דברי נחמיה בן חכליה:
ויהי בחדש כסלו שנת עשרים, ואני (נחמיה) הייתי בשושן הבירה.
ויבא חנני, אחד מאחי (מחברי), הוא ואנשים מיהודה, ואשאלם על היהודים הפליטה (הפליטה של היהודים) אשר נשארו (בירושלים)  47  מן השבי (של בבל), ועל ירושלם (על בנין חומותיה) ".

 47.  בימי כורש עלו חלק מבני הגולה לירושלים, והיו שם בימיו, ובימי אחשורוש. וארתחשסתא המוזכר כאן, הוא דריוש הפרסי, בנם של המלך אחשורוש ואסתר המלכה. ובית המקדש נבנה בשנת שתיים למלכותו, ועדיין רבים מבני הגולה נשארו בבבל, ונחמיה בן חכליה היה שר המשקים לארתחשסתא המלך. רש"י.
"ויאמרו לי (חנני והאנשים שבאו אתו מיהודה): הנשארים אשר נשארו מן השבי שם במדינה (בירושלים, הם) ברעה גדולה ובחרפה. וחומת ירושלים מפורצת, ושעריה נצתו באש".
ומנין שאת הדברים הללו אמרן נחמיה למלך בניסן?
שנאמר (שם ב א והלאה): "ויהי בחדש ניסן, שנת עשרים לארתחשסתא (דריוש) המלך, (הביאו) יין לפניו. ואשא את היין (אנוכי נחמיה שר המשקים, נשאתי את היין מן החצר) ואתנה למלך. ולא הייתי (רגיל לבוא בדרך כלל) רע (ברוע פנים) לפניו. ויאמר לי המלך: מדוע פניך רעים, ואתה אינך חולה? אין זה כי אם רע לב (שיש בלבבך רצון רע להמיתני בסם המות בכוס זו), ואירא הרבה מאד" (מעלילת המלך).
"ואומר למלך: המלך, לעולם יחיה! מדוע לא ירעו פני (בזמן) אשר העיר (ירושלים) בית קברות אבותי חרבה, ושעריה אוכלו באש"?
"ויאמר לי המלך: על מה זה אתה מבקש!"?
"ואתפלל אל אלהי השמים (שימלא את בקשתי), ואחר תפילתי, ואומר למלך":
"אם על המלך טוב, ואם ייטב עבדך לפניך - זאת היא בקשתי:
אשר תשלחני אל יהודה, אל עיר קברות אבותי, ואבננה!" "ויאמר לי המלך, והשגל (והמלכה היתה) יושבת אצלו:
עד מתי יהיה מהלכך (כמה זמן יהיה המהלך שתלך לירושלים), ומתי תשוב (לכאן)?
וייטב לפני המלך (שאלך לירושלים), ואתנה לו זמן" אימתי אשוב.
ולמדנו מכל זה, שהמעשה שבכסלו קדם למעשה שבניסן. ושניהם היו בשנת העשרים לארתחשסתא.
ומכאן שראש השנה למלכי האומות אינו בניסן, אלא בתשרי.
מתיב רב יוסף סתירה למה שלמדנו לעיל שראש השנה למלכי האומות הוא בתשרי:
נאמר בספר חגי (א טו): "ביום עשרים וארבעה לחדש, בששי (בחדש השישי שהוא אלול) בשנת שתים לדריוש", התחילו להכין את הדברים לצורך בנית בית המקדש השני בציווי חגי הנביא.
וכתיב בפסוק שאחריו: "בשביעי (בחודש השביעי שהוא תשרי) בעשרים ואחד לחדש היה דבר ה' ביד חגי הנביא, לאמר".  48 

 48.  הקב"ה ציוה את חגי לזרז את ישראל בעבודת המקדש, כן מוכח בכתובים. וכן כתבו תוספות (סוף ד"ה ביום עשרים).
ומשמע שמדבר על אותה שנה שהוזכרה בפסוק הקודם, דהיינו שנת שתים לדריוש.
ואם איתא, ואם אכן מונים למלכי האומות מתשרי, הרי "בשביעי בשנת שלש" מבעי ליה, היה ראוי לומר! שהרי בתשרי מתחילה שנה חדשה של מנין מלכי האומות!
אמר תירץ רבי אבהו:
כורש - מלך כשר היה, כי על שם שהיה כשר קראוהו כרש (דהיינו המילה "כשר" בשינוי סדר האותיות), ושמו מעיד עליו. לפיכך - מנו לו את שנותיו מניסן, כמלכי ישראל.
אבל לכל שאר מלכי האומות מונים להם מתשרי.
מתקיף לה רב יוסף לתירוץ הגמרא, בשתי קושיות:
חדא (קושיא ראשונה): דאם כן שמנו לכורש מניסן, קשו קראי אהדדי הפסוקים סותרים זה את זה:
דכתיב בספר עזרא (ו טו): "ושיציא ביתא דנא (נשלם בנין הבית הזה, כלומר, בית המקדש השני), עד יום תלתא לירח אדר, די היא שנת שית למלכות דריוש מלכא (בג' אדר בשנה השישית לדריוש המלך) ".
ותניא: באותו זמן לשנה הבאה, עלה עזרא מבבל וגלותו עמו (כלומר כעבור שנה מסיום עבודת בית המקדש המוזכרת בפסוק הקודם, עזרא וגלותו יצאו מבבל  49 ).

 49.  נאמר בעזרא ז ט: "באחד לחדש הראשון (ניסן) הוא יסוד המעלה". ופירש במצודות שם, שאז הוא תחילת יציאת עזרא מבבל. ואבן עזרא מפרש שאז עזרא יעץ לעולים לעלות, והם באו לירושלים באב. תוספות הוכיחו מן הכתובים שתחילת העליה היתה בניסן שכעבור שנה, ולא בניסן הסמוך לאדר שנשלם בו הבית (בשנת שש לדריוש) עיין שם, ובריטב"א.
וכתיב (שם ז ט): "ויבא עזרא ירושלם, בחדש החמישי, אב, היא שנת השביעית למלך".
ומעתה קשה: ואם איתא, אם אכן מניסן מונים את שנות כורש - "שנת השמינית" מבעי ליה! היה ראוי לומר שנת השמינית! שהרי השלמת בית המקדש היתה באדר של השנה השישית. ועזרא יצא מבבל שנה אחר כך (בשנה השביעית), ובחודש אב שאחריו הגיע לירושלים. ומאחר שבניסן מתחילה שנה חדשה, נמצא שאב הוא בשנה השמינית!  50 

 50.  רב יוסף ניסה להוכיח שאין מונים למלכי האומות לא מניסן ולא מתשרי, אלא לפי היום שעמדו בו. שהרי לעיל הגמרא הוכיחה שלא מנו לארתחשסתא מניסן, וכאן רב יוסף בא להוכיח שאין מונים לו מתשרי. (ובהכרח שכוונתו של רב יוסף היא להוכיח שמונים למלכי האומות מיום שעמדו בו). חידושי הר"ן.
ועוד מקשה רב יוסף:
אמנם רבי אבהו אמר שכורש מלך כשר היה, אבל מי דמי, וכי ניתן ללמוד מזה על דריוש (שמוכח מהפסוקים דלעיל שמנו לו מניסן) שגם הוא היה כשר?!
הרי התם בדברי רבי אבהו מוזכר כורש, ואילו הכא (בפסוקים שהביא רב יוסף לעיל) מוזכר דריוש!  51 

 51.  הרז"ה גורס גירסא אחרת בקושיות רב יוסף והסכים עמו הרשב"א. עיין בראשונים בסוגיא.
ומתרצינן על הקושיא השניה: תנא: הוא כורש - הוא דריוש  52 , והוא ארתחשסתא!

 52.  כרש בגימטריא דריוש. רש"י עזרא ד ז.
אף דריוש, בן אחשורוש ואסתר, שהיה אחר מלכות אחשורוש, היה נקרא כורש. (רש"י).  53 

 53.  שנאמר (עזרא ו יד): "ומטעם כרש ודריוש וארתחשסתא מלך פרס". משמע שהיו למלך פרס 3 שמות. תוספות וראשונים.
ולמה נקרא בשלשת השמות הללו?
"כורש" - מפני שמלך כשר היה ("כרש" בחילוף סדר האותיות הרי זה "כשר").
"ארתחשסתא" - על שם מלכותו.  54 

 54.  המהרש"א (ד"ה כרש מלך כשר היה) כתב שארתחשסתא היא שם המדינה. אבל רש"י (עזרא ו יד) פירש שכל מלכי פרס היו נקראים ארתחשסתא, כשם שכל מלכי מצרים נקראו פרעה. ובמצודות (עזרא ד, ו) הביא דוגמא ממלכי פלשתים שכולם נקראו אבימלך.
ומה שמו - "דריוש" שמו.
ובזה מתורצת הקושיא השניה של רב יוסף, שאף דריוש נקרא כרש מפני שמלך כשר היה, ולכן מונים לו מלכי ישראל.
אבל מכל מקום עדיין קשיא הקושיא הראשונה של רב יוסף, שהוכיח מהפסוקים בספר עזרא שלא מנו לדריוש מניסן.
ומתרצינן: אמר רב יצחק לא קשיא: כאן בפסוקים שבספר חגי שמוכח שלא מנו לדריוש מתשרי, מדובר קודם שהחמיץ, לפני שהוא נעשה רשע, ולכן מנו לו מניסן כמלכי ישראל.
ואילו כאן, כאשר עלה עזרא לירושלים (שמוכח מהפסוק בספר עזרא ז, ט שלא מנו לו מניסן), היה זה לאחר שהחמיץ, אחרי שנעשה רשע. ולכן מנו לו מתשרי כמלכי אומות העולם.
מתקיף לה רב כהנא: ומי החמיץ!?
וכי דריוש נעשה רשע?! והכתיב בספר עזרא (ו ט) שדריוש שלח לשלטונות הגויים שבירושלים מגילה.  55  וכך כתוב בה:

 55.  כך מפורש בכתובים. וכן פירש הרש"ש (וכן מוכח מקושית תוס' ד"ה ונדבך, ומהריטב"א המובא בהערה הבאה). אבל רש"י כאן כתב שהפסוק המובא כאן הוא באגרת ששלח ארתחשסתא המלך ביד עזרא, ודבריו צריכים עיון גדול. רש"ש. ולהלן הגמרא מביאה את המשך המקרא, וגם שם (בד"ה נדבכין) פירש רש"י שבמגילה ששלח ארתחשסתא ביד עזרא היה כתוב כן. ומהרש"א בחידושי אגדות כתב עליו שלא נמצא בכתוב כן (ועיין שם).


דרשני המקוצר[edit]

מסכת ראש השנה בפירוש פרשני

דף ב ע"א | דף ב ע"ב | דף ג ע"א | דף ג ע"ב | דף ד ע"א | דף ד ע"ב | דף ה ע"א | דף ה ע"ב | דף ו ע"א | דף ו ע"ב | דף ז ע"א | דף ז ע"ב | דף ח ע"א | דף ח ע"ב | דף ט ע"א | דף ט ע"ב | דף י ע"א | דף י ע"ב | דף יא ע"א | דף יא ע"ב | דף יב ע"א | דף יב ע"ב | דף יג ע"א | דף יג ע"א | דף יג ע"ב | דף יד ע"א | דף יד ע"ב | דף טו ע"א | דף טו ע"ב | דף טז ע"א | דף טז ע"ב | דף יז ע"א | דף יז ע"ב | דף יז ע"ב | דף יח ע"א | דף יח ע"ב | דף יט ע"א | דף יט ע"ב | דף כ ע"א | דף כ ע"ב | דף כא ע"א | דף כא ע"ב | דף כב ע"א | דף כב ע"ב | דף כג ע"א | דף כג ע"ב | דף כד ע"א | דף כד ע"ב | דף כה ע"א | דף כה ע"ב | דף כו ע"א | דף כו ע"א | דף כו ע"ב | דף כז ע"א | דף כז ע"ב | דף כח ע"א | דף כח ע"ב | דף כט ע"א | דף כט ע"ב | דף ל ע"א | דף ל ע"ב | דף ל ע"ב | דף לא ע"א | דף לא ע"ב | דף לב ע"א | דף לב ע"ב | דף לג ע"א | דף לג ע"ב | דף לד ע"א | דף לד ע"ב | דף לה ע"א |