פרשני:בבלי:ראש השנה יא א

From ויקישיבה
Jump to navigation Jump to search


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

ראש השנה יא א

חברותא[edit]

ז. בראש השנה בטלה עבודה מאבותינו במצרים.
ח. בניסן נגאלו ממצרים, ובתשרי עתידין ליגאל לעתיד לבוא.
רבי יהושע אומר:
א. בניסן נברא העולם.  281 

 281.  היינו בריאת אדם הראשון. (ראה לעיל הערה 279).
ב. בניסן נולדו האבות, אברהם ויעקב.
ג. בניסן מתו האבות, אברהם ויעקב.
ד. בפסח נולד יצחק.
ה. בראש השנה נפקדה שרה לטובה ונגזר עליה הריון. וכן נפקדו בו רחל וחנה.
ו. בראש השנה יצא יוסף מבית האסורים.
ז. בראש השנה בטלה עבודה מאבותינו במצרים.
ח. בניסן נגאלו ממצרים, ובניסן עתידין ליגאל לעתיד לבוא.
ועתה מביאה הגמרא ברייתא, ובה המקורות לדברי רבי אליעזר ורבי יהושע:
תניא: רבי אליעזר אומר: מנין שבתשרי נברא העולם?
שנאמר ביום השלישי לבריאת העולם (בראשית א יא):
"ויאמר אלהים תדשא הארץ דשא (תתכסה הארץ בדשאים), עשב מזריע זרע, עץ פרי (עץ המלא פירות) ".
איזהו חודש שהארץ מליאה בו דשאים, והאילן מלא בו בפירות?
הוי אומר: זה חודש תשרי!
ועוד סיוע לכך שבתשרי נברא העולם, היות ואותו הפרק, הזמן שנברא בו העולם - הרי זמן רביעה (ירידת גשמים) היתה. וירדו גשמים, וצימחו את הצמחים.
שנאמר (שם ב ו): "ואד יעלה מן הארץ, והשקה את כל פני האדמה".
וחודש תשרי הוא הזמן שבו צריך את הגשמים להשקות את הצמחים.
רבי יהושע אומר: מנין שבניסן נברא העולם?
שנאמר ביום השלישי לבריאת העולם (בראשית א יב): "ותוצא הארץ דשא, עשב מזריע זרע, ועץ עושה פרי".  282 

 282.  רבי אליעזר דייק לעיל מהציווי של הקב"ה לארץ להדשיא ולהוציא עץ פרי. ואילו רבי יהושע דייק מהוצאת הארץ. והגמרא להלן מבארת מה יתרץ כל אחד מהם על ראיית חבירו.
מכך שנאמר "ותוצא הארץ" ולא נאמר "ותדשא הארץ", יש לנו להבין כי החודש שנברא בו העולם, הוא החודש שבו הארץ כבר גומרת להוציא את הדשאים.  283 

 283.  הוצאה אינה כוללת הוצאה במקצת אלא בכולו. כך פירש הרש"ש עיין שם. אבל עיין מהרש"א והגהת הב"ח אות ב. (ועיין ר"ח).
ואילו מכך שנאמר באותו הפסוק "עץ עושה פרי" ולא נאמר "עץ פרי", יש לנו להבין שמדובר בו בחודש שעדיין לא גומר בו האילן להוציא את פירותיו.
איזהו החדש שהארץ כבר מוציאה בו דשאים, ואילו האילן עדיין מוציא פירות (ולא גמר להוציאם)?
הוי אומר: זה חודש ניסן!
ועוד סיוע לכך שבניסן נברא העולם: שהרי באותו הזמן הוצרכו הבהמות והחיות להזדווג לראשונה, ואם נאמר שבניסן נברא העולם, זהו הזמן המתאים לכך, היות ואותו הפרק (העת) הוא זמן בהמה וחיה ועוף, שמזדווגין זה אצל זה.
שנאמר (תהילים סה): "לבשו כרים הצאן". והגמרא לעיל (ח א) כבר הוכיחה מפסוק זה שזמן הזדווגות הצאן הוא בחודש ניסן.  284 

 284.  הגמרא לעיל הוכיחה שהצאן מזדווגות באדר. אך המאחרים מזדווגים בניסן. ולפי זה יש לומר שעדיין ניסן הוא זמן הזיווג. רש"ש.
נמצינו למדים, שרבי אליעזר הוכיח את שיטתו שהעולם נברא בתשרי מהציווי של ה' לארץ להוציא דשא ועץ פרי. ואילו רבי יהושע הוכיח את שיטתו שהעולם נברא בניסן, מהוצאת הדשאים והעצים.
ומקשינן על רבי אליעזר:
ואידך, ורבי אליעזר נמי - הא כתיב "עץ עושה פרי", ומשמע שהאילן עדיין לא התמלא פירות. ומדוע אמר רבי אליעזר שאותו החדש הוא תשרי, כשהאילן מלא אז פירות?
ומתרצינן: לדעת רבי אליעזר, המקרא ההוא - לברכה לדורות הוא דכתיב. שהאילן התברך אז שיוציא פירות לדורות. אבל האילן עצמו שנברא אז, נברא כאילן שכבר גמר להוציא את פירותיו, לפי שנברא בחודש תשרי.
ומקשינן על רבי יהושע:
ואידך, רבי יהושע נמי - הא כתיב "עץ פרי", ומשמע שהאילן כבר התמלא בפירות. ומדוע אמר רבי יהושע שאותו החודש הוא ניסן, והרי עדיין העצים אינם מלאים בו פרי?
ומתרצינן: לדעת רבי יהושע המקרא ההוא - בא ללמדנו כדבריו של רבי יהושע בן לוי:
דאמר רבי יהושע בן לוי: כל מעשה בראשית - בקומתן המושלמת נבראו.
לדעתן נבראו, ששאלם ה' אם הם חפצים להבראות, וענו הן.
לצביונן, בצורתם וטעמם נבראו.
שנאמר (בראשית ב): "ויכלו השמים והארץ וכל צבאם".
אל תקרי "צבאם", אלא "צביונם".  285 

 285.  צביונם הוא מלשון יופי. ודרך בהמה חיה ועוף כשהם גדלים, הרי הם גדלים בנוי בכח בדעת ובקומה. וכל זה היה במעשה בראשית בתחילת יצירתם. וכל הדברים הללו נלמדים ממה שנאמר "צבאם". (תוספות).
אבל הם עדיין לא הצמיחו פירות, כדכתיב "עץ עושה (בעתיד) פרי". אלא, שהם היו כבר בקומתם, והיו ראויים להצמיח פירות מיד. ולכך נאמר "עץ פרי".
וממשיכה הברייתא להביא את מקור דברי רבי אליעזר, שבתשרי נולדו האבות (אברהם ויעקב):
רבי אליעזר אומר: מנין אני אומר שבתשרי נולדו האבות?
שנאמר (מלכים א, ח): "ויקהלו אל המלך שלמה כל איש ישראל בירח האיתנים, בחג (הסוכות), הוא החדש השביעי (תשרי) ".  286 

 286.  מדובר שם בחנוכת בית המקדש שבנה שלמה.
ומדוע נקרא החדש השביעי "ירח האיתנים"? שהוא ירח החודש שנולדו בו האבות, שהם "איתני עולם".
ומפרשינן: מאי משמע? מנין שה"איתנים" משמעותם אבות?
משום דהאי "איתן" - לישנא דתקיפי הוא. לשון חוזק הוא.
כדכתיב (במדבר כד): "איתן מושבך". והאבות הם חוזק האומה.  287 

 287.  עיין ר"ח.
והראיה שאיתנים הם האבות:
שהרי הכתוב אומר (מיכה ו): שמעו הרים את ריב ה', והאיתנים מוסדי ארץ". ומכאן שהאיתנים הם ההרים.
וההרים הם האבות, היות והכתוב אומר (שיר השירים ב ח):
"קול דודי (הקדוש ברוך הוא) הנה זה בא (לפני קץ גלות מצרים).  288  מדלג (ממהר את הגאולה) על ההרים, מקפץ על הגבעות":

 288.  רש"י על שיר השירים.
"מדלג על ההרים" - בזכות האבות שנקראים "הרים".
"מקפץ על הגבעות" - בזכות האמהות שנקראות "גבעות".
ולפי זה ירח האיתנים הוא החודש שנולדו בו האבות, שהרי האיתנים הם הרים, והאבות נקראו הרים.
והברייתא מביאה את מקור דברי רבי יהושע שבניסן נולדו האבות (אברהם ויעקב):
רבי יהושע אומר: מנין אני אומר שבניסן נולדו האבות?
שנאמר (מלכים, א ו): "ויהי בשמונים שנה וארבע מאות שנה לצאת בני ישראל מארץ מצרים, בשנה הרביעית בחדש זיו (אייר),  289  הוא החדש השני למלוך שלמה על ישראל. ויבן הבית לה'"xxx

 289.  שנאמר בהמשך הפסוק, "הוא החדש השני למלך שלמה". וכך כוונת הכתוב: "בשנה הרביעית, בחדש זיו (ש) הוא החדש השני (למנין החדשים), (ואותה שנה הרביעית הנ"ל, היא רביעית) למלך שלמה על ישראל". והחדש השני למנין החדשים הוא אייר, מכאן שזיו הוא אייר. (על פי רש"י לעיל ב ב).
מהו "בחדש זיו"? בירח שנולדו בו זיותני עולם. כי כאשר התחדש חודש אייר כבר נולדו האבות (שהם זיו העולם), שהרי הם נולדו בניסן.  290 

 290.  כך פירש רש"י בפירושו הראשון. אבל בפירוש השני כתב רש"י שלפעמים חדש ניסן של תקופת החמה נמשך לתוך אייר של הלבנה.
ומקשינן על דעת רבי יהושע:
והכתיב (מלכים - א ח): "בירח האיתנים בחג (הסוכות) הוא החדש השביעי". ואיתנים הם האבות, כפי שביאר רבי אליעזר לעיל, ומכאן שבתשרי נולדו האבות!
ומתרצינן: רבי יהושע סובר שכוונת הכתוב התם (שם), דתקיף במצות, שחדש תשרי הוא איתן (חזק) במצות רבות: מצות שופר, יום הכיפורים, סוכה, לולב, ערבה, וניסוך המים.  291 

 291.  ערבה, היינו זקיפת ענפי ערבה בצידי המזבח. ושתי המצוות הללו (ערבה וניסוך המים) הם הלכה למשה מסיני. ויש שלמדו דבר זה מן הכתוב, עיין סוכה לד א.
ומקשינן על דעת רבי אליעזר:
ואידך, רבי אליעזר, נמי - הכתיב "בחדש זיו (אייר) הוא החדש השני למלך שלמה". וחדש אייר נקרא "זיו" מפני שהאבות נולדו כאשר נתחדש אייר, וכפי שביאר רבי יהושע לעיל, ומכאן שבניסן נולדו האבות!
ומתרצינן: רבי אליעזר סובר שכוונת הכתוב ההוא, לומר דאית ביה זיוא לאילני. שבאייר יש זיו לאילנות.
וכמו דאמר רב יהודה: האי מאן דנפק ביומי ניסן, היוצא בתקופת ניסן, וחזי אילני דמלבלבי, ורואה אילנות מלבלבים, אומר:
"ברוך שלא חיסר מעולמו כלום, וברא בו בריות טובות ואילנות טובות להתנאות  292  (להנות) בהן בני אדם".

 292.  לפנינו כתוב "להתגאות". וברש"י הגירסא להתנאות וכן הגיה הרש"ש.
ועתה הגמרא מפרשת את מקור דבריהם של רבי אליעזר ורבי יהושע שנחלקו מתי מתו האבות (לדעת רבי אליעזר בתשרי ולדעת רבי יהושע בניסן):
מאן דאמר, רבי יהושע, בניסן נולדו האבות, סבר גם שבניסן הם מתו.
מאן דאמר, רבי אליעזר, בתשרי נולדו, סבר שגם בתשרי מתו.
לפי שנאמר בספר דברים (פרק לא): "ויאמר אליהם (משה לבני ישראל ביום מותו): בן מאה ועשרים שנה אנכי היום".
שאין תלמוד לומר, שאין צורך לומר "היום", שהרי גם אם היה אומר שהוא "בן מאה ועשרים" היה מובן מאליו שכוונתו להיום.
ואם כן מה תלמוד לומר, למה נאמר "היום"?
אלא, כך אמר משה לישראל: היום מלאו ימי ושנותי (שבאותו התאריך שנולד, הוא גם נפטר בו).
ובא הכתוב ללמדך, שהקדוש ברוך הוא יושב וממלא שנותיהם של צדיקים מיום ליום, מחדש לחדש, שהן מתים באותו יום בחודש שבו נולדו.
שנאמר בכתוב (שמות כג כו), שהקדוש ברוך הוא בירך את ישראל (אם יקיימו את רצונו): "את מספר ימיך אמלא".
ולכן, למאן דאמר בניסן נולדו האבות, בניסן הם גם מתו. ולמאן דאמר בתשרי נולדו האבות, בתשרי הם גם מתו.
שנינו בברייתא: בפסח נולד יצחק, לדברי הכל.
והוינן בה: מנלן מנין לנו שבפסח נולד יצחק?
ומשנינן: כדכתיב (בראשית יח יד) שהמלאך בישר לאברהם: "למועד (בחג הקרוב) אשוב אליך כעת חיה, ולשרה בן". מכאן שיצחק נולד בחג הקרוב ביותר לזמן שאברהם התבשר על לידתו.  293 

 293.  מסוגייתנו מוכח שפירוש הכתוב "למועד אשוב אליך כעת חיה" היינו במועד (בחג) הקרוב ביותר. אבל רש"י על התורה פירש (בראשית יח י) שהמלאך בישר לאברהם "שוב אשוב אליך כעת חיה" היינו בתאריך הזה בשנה האחרת. ופסח היה אותו היום, ובפסח הבא נולד יצחק. ומה שנאמר (בפסוק יד): "למועד אשוב אליך" היינו למועד שקבעתי לך אתמול.
ומאחר שמזמן הבשורה ועד הלידה עברו כל ימי הריונה של שרה. הלכך אנו מקדימים את זמן הבשורה עד החג הקודם ללידה (ואי אפשר להקדים יותר, שהרי במועד הראשון שלאחר הבשורה נולד יצחק).
אימת קאי, מתי הוא החג שבו נתבשר אברהם על לידת יצחק?
אילימא, אם נאמר שהמלאך בא לאברהם בפסח, וקאמר ליה שיצחק יוולד בעצרת (בשבועות).
אין זה אפשרי.
כי בחמשין יומין - מי קא ילדה!? והרי אי אפשר ללדת בהריון של חמישים יום בלבד!?
אלא שמא תאמר דקאי, שהמלאך עמד אצל אברהם בעצרת, וקאמר ליה ובישר לו שיצחק יוולד בתשרי, בחג הסוכות? גם זה לא יתכן.
שהרי אכתי (עדיין) יש לתמוה: וכי בחמשה ירחי מי קא ילדה? וכי אפשר ללדת בחודש החמישי להריון!? שהרי החודש הרביעי להריונה נגמר כשבוע לפני חג הסוכות, ונמצא שבחג הסוכות היא היתה בתחילת החודש החמישי של הריונה?!
אלא, בהכרח, דקאי, שהמלאך עמד אצל אברהם בחג הסוכות, וקאמר לה שיצחק יוולד בניסן, שהרי מסוכות עד פסח יש את הזמן הגדול ביותר שבין שני חגים.  294 

 294.  הקשו הראשונים: הרי נאמר (בראשית יז כא): "אשר תלד לך שרה למועד הזה בשנה האחרת" (ופרשת מילה וביאת המלאכים נאמרו בו ביום. עיין תוספות) מכאן שיצחק נולד בשנה אחרת. והנה, דבר זה אמנם מתיישב לדעת רבי יהושע הסובר שבניסן נברא העולם, ומונים שנה חדשה בניסן. אבל לדעת רבי אליעזר הסובר שבתשרי נברא העולם, ומונים שנה חדשה בתשרי. אם כן, נמצא שבאותה שנה שהתבשר אברהם, נולד יצחק ! (ולמה נאמר "בשנה האחרת" ?) ותירצו הראשונים: לדעת רבי אליעזר צריך לומר שבפסח נתבשר אברהם ונאמר לו למועד הזה בעוד שנה אשוב אליך. וכפי שביאר רש"י על התורה. כדלעיל בהערה הקודמת. (תוספות, רשב"א ר"ן ריטב"א).
ומיד הגמרא תמהה: אך אכתי, עדיין יש לתמוה: וכי בשיתא ירחי מי קא ילדה!? וכי אפשר ללדת בהריון של ששה חדשים?! והלא אין הריון אלא של שבעה או של תשעה חדשים!
ומתרצינן: תנא, שנינו בברייתא: אותה שנה - מעוברת היתה! ונמצא שמסוכות עד פסח היו שבעה חדשים, שהם ימי הריון.
ומקשינן: הרי שנינו (בבא מציעא פז א) ששרה אמנו, באותו היום שנתבשרה על לידת יצחק, היא נטמאה בטומאת נדה.  295 

 295.  נאמר (בראשית יח) שאברהם אמר לשרה: "לושי ועשי עוגות". ונאמר אחר כך: "ויקח חמאה וחלב ובן הבקר אשר עשה ויתן לפניהם (לפני המלאכים) " וגו'. ואילו לחם לא נתן לפניהם. ומדוע? אמר אפרים מקשאה תלמידו של רבי מאיר בשם רבי מאיר: אברהם אבינו אוכל חולין בטהרה היה. ושרה אמנו אותו היום פירסה נדה ונטמא הלחם. (בבא מציעא פז א).
ואם כן, אף על פי שאותה שנה היתה מעוברת, הרי סוף סוף, כי מדלי מר שבעה יומי טומאה של נידות - בצרי להו!
כאשר נפחית מתקופת שבעה החדשים את שבעת ימי הנידות לפני שיכלה שרה להתעבר, נמצא שימי ההריון היו פחותים משבעה חדשים שלמים! ועדיין קשה: האיך שרה ילדה בהריון שאין בו שבעה חדשים שלמים?
אמר מר זוטרא לתרץ: אפילו למאן דאמר שאשה היולדת לתשעה חדשים אינה יולדת ולד בר קיימא למקוטעין (לחדשים שאינם מלאים, אלא דוקא לתשעה חדשים מלאים):
אשה היולדת לשבעה - יולדת אף לחדשים מקוטעין, שאינם מלאים, והולד הוא בר קיימא ולא נפל.
שנאמר (שמואל א, יט כ): "וידע אלקנה את חנה. ויהי לתקופות הימים ותהר חנה ותלד בן, ותקרא את שמו שמואל".
מיעוט "תקופות" הרי הן שתים תקופות. וכל "תקופה" היא שלושה חדשים.  296 

 296.  השנה מחולקת לארבע תקופות: תקופת תשרי, תקופת טבת, תקופת ניסן, תקופת תמוז. ובכל תקופה שלשה חדשים.
ומיעוט "ימים", הרי הם שנים ימים.
ומאחר שנאמר "לתקופות הימים", למדנו שילדה חנה את שמואל כעבור ששה חדשים ושני ימים. והיינו, שהיו רק יומיים מהחודש השביעי!
שנינו בברייתא: בראש השנה נפקדה שרה, רחל וחנה (לדברי הכל).  297 

 297.  פקידה זו איננה ההריון, שהרי המלאכים בישרו על הלידה בסוכות (או קרוב לסוכות, עיין תוספות ד"ה אלא) לדעת רבי יהושע, ולדעת רבי אליעזר הבשורה היתה בניסן. (ראה לעיל הערה 294). ועיין תוס' ב"ק צב א ומהרש"א בחידושי אגדות שם. ומהרש"א בחידושי אגדות כאן.
והוינן בה: מנלן?
אמר רבי אלעזר: אתיא בגזירה שוה "פקידה פקידה". ואתיא גם בגזירה שוה "זכירה זכירה". כדלהלן:
כתיב ברחל (בראשית ל): "ויזכור אלהים את רחל". וכתיב בחנה (שמואל - א א, יט): "ויזכרה ה' ".
ואתיא, ולמדים את הזכירה שנאמרה ברחל ובחנה בגזירה שוה של "זכירה זכירה" מראש השנה. דכתיב (ויקרא כג) בראש השנה "שבתון זכרון תרועה".
וכשם שהזכירה האמורה כאן היא בראש השנה, אף הזכירה שאמורה ברחל וחנה היתה בראש השנה.
ומנין שאף שרה נפקדה בראש השנה?
דבר זה נלמד בגזירה שוה "פקידה פקידה":
כתיב בחנה (שמואל - א ב): "כי פקד ה' את חנה".
וכתיב בשרה (בראשית כא): "וה' פקד את שרה".
וכשם שחנה נפקדה בראש השנה (כדלעיל), אף שרה נפקדה בראש השנה.
שנינו בברייתא: בראש השנה יצא יוסף מבית האסורין (לדברי הכל).
והוינן בה: מנלן?
ומשנינן: דכתיב (תהלים פא): "תקעו בחדש (בראש חדש) שופר, בכסה ליום חגנו (בחג של ראש השנה שהלבנה מכוסה בו).  298  כי חק לישראל הוא, משפט לאלהי יעקב".

 298.  כדלעיל דף ח א-ב.


דרשני המקוצר[edit]

מסכת ראש השנה בפירוש פרשני

דף ב ע"א | דף ב ע"ב | דף ג ע"א | דף ג ע"ב | דף ד ע"א | דף ד ע"ב | דף ה ע"א | דף ה ע"ב | דף ו ע"א | דף ו ע"ב | דף ז ע"א | דף ז ע"ב | דף ח ע"א | דף ח ע"ב | דף ט ע"א | דף ט ע"ב | דף י ע"א | דף י ע"ב | דף יא ע"א | דף יא ע"ב | דף יב ע"א | דף יב ע"ב | דף יג ע"א | דף יג ע"א | דף יג ע"ב | דף יד ע"א | דף יד ע"ב | דף טו ע"א | דף טו ע"ב | דף טז ע"א | דף טז ע"ב | דף יז ע"א | דף יז ע"ב | דף יז ע"ב | דף יח ע"א | דף יח ע"ב | דף יט ע"א | דף יט ע"ב | דף כ ע"א | דף כ ע"ב | דף כא ע"א | דף כא ע"ב | דף כב ע"א | דף כב ע"ב | דף כג ע"א | דף כג ע"ב | דף כד ע"א | דף כד ע"ב | דף כה ע"א | דף כה ע"ב | דף כו ע"א | דף כו ע"א | דף כו ע"ב | דף כז ע"א | דף כז ע"ב | דף כח ע"א | דף כח ע"ב | דף כט ע"א | דף כט ע"ב | דף ל ע"א | דף ל ע"ב | דף ל ע"ב | דף לא ע"א | דף לא ע"ב | דף לב ע"א | דף לב ע"ב | דף לג ע"א | דף לג ע"ב | דף לד ע"א | דף לד ע"ב | דף לה ע"א |