שלום וברכה כבוד הרב, ברצוני לדעת האם יש איסור לספר לשון הרע כאשר השומע לא מכיר בכלל את מי שאני מדבר עליו וגם אין סיבה לחוש שיכיר, לדוגמה לספר לאחי הנשוי (שגר בעיר אחרת) על חבר שלי מהלימודים שמתנהג שלא כשורה? ומה הדין במקרה שהשומע גם לא מכיר אותו וגם אני מבהיר שאני לא דן לחובה את ההוא שאני מספר עליו כי הוא לא עושה זאת מרוע אלא מחוסר מודעות או רגישות נמוכה וכו’? חשוב לציין שהרבה פעמים שאני רוצה לספר כזה דבר זה לא נובע סתם מרצון לדבר רע על אחר, אלא לשתף בחוויות לא נעימות כדי לפרוק מעט מעלי.. גמר חתימה טובה!

שלום וברכה! נראה שמותר לספר באופן זה, שהשומע אינו מכיר את האדם המדובר. אולם יש למעט ככל האפשר בפרטים שעלולים לזהות את האדם, ובוודאי לא להזכיר את שמו, מחשש שמא השומע מכיר אותו או יכיר אותו בעתיד. הרחבה ומקורות: במקורות העוסקים בדיני לשון הרע, עוסקים בדרך כלל בדיבור על אדם ידוע, שהשומעים מכירים אותו. אם מספרים מעשה שלילי מבלי להזכיר מי הוא זה שעשה את המעשה, זה בעצם כמו לומר ש"אירע כך וכך", שאין בכך איסור לשון הרע. אם למשל מספרים שבמקום פלוני היתה גניבה, ודאי שאין בזה איסור לשון הרע, שהרי אין אנו יודעים כלל מי הגנב ואיננו מספרים על הגנב אלא על הגניבה. וכך גם אם המספר יודע מי הגנב, אך הוא אינו מזכיר את שמו אלא רק מספר שמישהו גנב מפלוני, הרי אין כאן דיבור על האדם אלא סיפור על המעשה בלבד, שאינו בגדר לשון הרע. כך עולה בבירור מלשונו של החפץ חיים (ספר חפץ חיים כלל ג' סעיף ד'): הוא כותב שאסור לספר לשון הרע גם ללא הזכרת שמו של האדם, אם מתוך הסיפור השומעים יבינו במי המדובר. דהיינו, שאם המצב הוא שהשומעים לא יבינו במי המדובר, אין בכך איסור. וכך כתבו כמה מחברים. יש שכתבו שגם אם אין מזכירים את האדם שבו מדובר, יש בכך איסור, אף שאינו בגדר לשון הרע ממש. זאת משום שבזמן הסיפור המספר חושב רעות על האדם המדובר, אף שאינו מזכיר את שמו (עיין למשל "עיקרי דינים" של הרב הומינר, המודפס בחלק ממהדורות החפץ חיים, כלל ג' הערה 1). אולם אין זה מסתבר להרחיב את גדר האיסור כך, ולא מצאנו איסור לחשוב על מעשים רעים שנעשו, אלא רק לדבר לשון הרע. יש כמובן מעלה שלא לחשוב על עניינים רעים ולא להתעסק בהם, אבל זוהי מעלת חסידות ולא דין מחייב לכל אדם. וכאמור, כך מורה בפשטות לשונו של החפץ חיים, שאין בכך איסור. בשאלה שלך, המצב הוא קצת שונה: אתה לא אומר "מישהו עשה כך וכך", אלא מזכיר נתונים מסויימים שלכאורה מזהים את האדם (כגון: "התלמיד שיושב לידי בכיתה", "בעל תפקיד פלוני במקום העבודה שלי" וכדומה). אולם מבחינת השומע אין לזה שום משמעות, ואין הוא יכול לזהות מתוך הנתונים הללו במי המדובר. ולפיכך נראה שגם באופן זה הדבר מותר. יחד עם זאת, יש להיזהר שלא להגיע למצב שיתברר לשומע במי מדובר, ולכן יש למעט בפרטים מזהים, ובוודאי לא להזכיר את שמו של האדם. לגבי השיקול שהזכרת בסוף, שאתה לא אומר שזה נעשה מרוע לב אלא מחוסר מודעות ורגישות וכדומה - נימוק זה אינו יכול להתיר את הדבר. שכן איסור לשון הרע הוא לא רק באמירה שפלוני נהג שלא כראוי באופן מכוון, אלא בכל אמירה של גנאי, גם אם אומרים שפלוני הוא בעל מידות פגומות וכדומה (עיין רמב"ם הל' דעות פרק ז', הלכות ב', ה').