1. אני ואשתי מבקשים להרבות ככול האפשר במתן צדקה ואנחנו למדנו שצריך לתת מעשר ממה שאנחנו מרוויחים. השאלה הראשונה שלנו: האם הכוונה לעשר מהמשכורת שלנו ברגע שאנחנו מקבלים אותה (אנחנו שכירים) או הכוונה לעשר את הסכום שנותר אחרי כל ההוצאות ההכרחיות לקיום (אוכל, מגורים וכו’)? 2. מה הדין במצב חירום מבחינה כלכלית ואישית? איננו מעוניינים לפרט כמובן על מנת לשמור על פרטיותנו, אך אנחנו מבקשים לשאול מה קורה במצב חירום מבחינה כלכלית, לדוגמא: מצב בו מי מהמשפחה זקוק לסעד כלכלי גבוה מאוד על מנת לקבל הגנה משפטית הולמת, והדבר כרוך בהוצאות כלכליות שלא רק שמרוקנות את הקופה אלא מחייבות אותנו ללקיחת הלוואות מההורים וכו’ כיצד עלינו לתת צדקה בתנאים אלה, ומה הדין לגבי גודל נתינת הצדקה? אנחנו מבקשים לציין שאיננו מוכנים לוותר כליל על נתינת צדקה בשום מצב שהוא, רק מבקשים לדעת האם דין נתינת מעשר עדיין תקף, או שמא ההלכה פוסקת במקרים כגון אלה, מתן צדקה בסדר גודל אחר?

א. מעשר נותנים מכל ההכנסה ולא רק מהסכום שנותר לאחר ההוצאות ההכרחיות. ב. מי שנמצא במצב כלכלי דחוק כפי שאתה מתאר, אינו צריך לתת מעשר מכל רווחיו. ויכול לתת רק מעט צדקה ומקיים בזה את מצות הצדקה. אין שיעור מוגדר כמה עליו לתת במצבו הדחוק כל אחד ישקול זאת בעצמו. וכאשר ירווח לו אז ישוב לתת מעשר מכל רווחיו.