ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

חיתוך בצל ירוק צומח בשבת | שאלות ותשובות | אתר ישיבה

Bookmark and Share RSS לנושא זה Rss אפשרויות חיפוש
שלום אורח, ( התחבר / הרשם )


ב ניסן תשע"ז

חיתוך בצל ירוק צומח בשבת


הרב עזריה אריאל

שאלה:
שלום הרב.
תיאור המציאות הנדונה: לוקחים סלסלת בצלים לבנים רגילים, שמחכים בארון. אחרי שהם מחכים הרבה זמן, מטבע הדברים הם מתחילים להצמיח גבעולים. בהתחלה זה לא כ"כ מפריע, חותכים את הגבעול ומשתמשים בבצל, אבל כשזה צומח יותר הבצל עצמו מתחיל להרקיב.
רוב האנשים בשלב הזה זורקים את הבצל לפח, אבל אנחנו החלטנו להתחכם - אנחנו שמים אותו בקופסה על השיש, נותנים לגבעולים שלו לצמוח, וכל פעם כשצריכים בצל ירוק פשוט חותכים את הגבעול. הוא יצמח שוב בחזרה אח"כ, וכך גם בשבוע הבא יהיה לנו בצל ירוק טרי.
לא צריך לשים לו מים. הגבעול צומח מגוף הבצל וניזון ממנו. לאחר כמה שבועות הבצל מרקיב סופית ומפסיק להצמיח עלים, ואז זורקים אותו.

השאלה: האם מותר לחתוך את הבצל הירוק בשבת?
הצדדים: למדתי שהתולש פטריה משפת הדלי חייב משום עוקר דבר מגידולו (שבת קח.), ז"א שלא רק דבר שמחובר לקרקע נחשב מחובר אלא כל דבר שכך הוא צומח. אם כן, גם כאן הבצל הירוק צומח מן הבצל ויהיה אסור לחתכו.
מצד שני, יתכן לומר שהבצל כולו נחשב פרי אחד, וכמו שאין בעיה לחתוך את הבצל עצמו ע"מ לאכלו כך אין בעיה לחתוך את העלים שלו. בעצם השאלה היא האם להגדיר את הבצל כמקום גידול לגבעול או כפרי אחד עם הגבעול.
אשמח לתשובה מפורטת.
תודה רבה!


השאלה נשאלה בהמשך לשאלה אישית

תשובה:
לשואל, שלום וברכה!
מכיוון שעבורכם הבצל הלבן משמש כבית גידול לבצל הירוק, נראה לענ"ד שאסור לחתוך את הבצל הירוק, ויתכן שהאיסור הוא מדאורייתא.

הרחבה:
לא מצאתי מקורות ישירים ומפורשים בעניין זה, אך ממה שהבנתי מהסוגיה נראה לי לאסור כאמור. כפי שכתבת, היסוד לאיסור קצירה הוא "עוקר דבר מגידולו". הצד שכתבת להתיר מפני שהבצל הלבן והירוק נחשבים כגוף אחד אינו מספיק לענ"ד. אפילו אם הם נחשבים כגוף אחד ממש, נראה שיש בזה איסור עקירת דבר מגידולו. ראיה לדבר מאזכור המושג "עוקר דבר מגידולו" ביחס לתלישת שיער מבעל חיים וכנף מן העוף (בכורות כד ע"ב-כה ע"א). נחלקו ראשונים ואחרונים האם כוונת הגמרא ומסקנתה שהאיסור בעוף הוא משום גוזז (תוס' ד"ה ואמר ר"ל; רמב"ן רשב"א וריטב"א שבת קז ע"ב) או גם משום איסור קצירה (ר"י מלוניל על הרי"ף שבת לו ע"א, ולדעתו יש עקירת דבר מגידולו גם בגזיזת צפורניים!; תפארת ישראל, כלכלת שבת, מלאכת גוזז; מנחת חינוך, מוסך השבת, יב בדעת הרמב"ם). אך גם לפי הדעה שאין בכך משום קצירה הרי זה משום שאין קצירה אלא בגידולי קרקע (כפי שכתבו הראשונים בשבת קז ע"ב הנ"ל), ולא משום שאין קצירה בחיתוך דבר מעצמו. נמצאנו למדים, שכל חיתוך שעוקר דבר מהמקום שממנו הוא מתפתח הרי זה קוצר.
לא זו בלבד, אלא שמאחר שהחיתוך מעודד את צמיחת הבצל להבא יש בזה איסור גם משום מלאכת זומר, תולדת זורע, וכדין "זומר וצריך לעצים", שחייב שתיים (שבת עג ע"ב). ובנדון דידן הזמירה מחמירה את דינו, מפני שלגבי קצירה הדבר פשוט שהתולש מכלי המנותק מהקרקע (עציץ שאינו נקוב) פטור ואסור מדרבנן בלבד, ואילו לגבי זורע בעציץ שאינו נקוב יש אומרים שאיסורו מן התורה (נשמת אדם כלל יא, א וערוך השלחן סי' שלו ס"ל, וכן מבואר בשו"ת הרמב"ם סי' תסד; ולעומת זאת ברבנו חננאל בשבת צו ע"ב משמע שהוא מדרבנן). לפי סברה זו, איסור זריעה וזמירה אינו תלוי בכך שזוהי דרך גידולו של הדבר, ולכן כאן יש לאסור אע"פ שאין זו דרך הגידול הרגילה של בצלים.
לכאורה לפי זה היה עלינו לאסור כל חיתוך של בצלים, מפני שבצלים רגילים לגדול גם לאחר שנעקרו מהקרקע, כפי שכתבו תוספות (שבת נ ע"ב ד"ה הטומן): "שאנו רואין שומין ובצלים שמתווספין אפילו כשמונחין בחלון". ברם, יש הבדל גדול בין בצלים שהונחו לאחסון, והגידול שלהם הוא תוצאת לוואי בלתי מכוונת, לבין בצלים שהונחו לשם המשך גידולם. כך שנינו בכלאים פ"א מ"ט: "הטומן לפת וצנונות תחת הגפן, אם היו מקצת עליו מגולין - אינו חושש לא משום כלאים, ולא משום שביעית ולא משום מעשרות, וניטלים בשבת". ופירשו הראשונים (ר"ש שם ד"ה לא משום כלאים וד"ה ולא משום שביעית; תוס' בשבת הנ"ל, ועוד) שהמשנה דנה גם במקרה שבו הלפת והצנון התווספו והתנפחו עקב ההטמנה, ובכל זאת מותר להוציא אותם בשבת ואין זו עקירת דבר מגידולו, מפני שהאדם שהטמין לא התכוון להשרשה ותוספת גידול. לשון תוספות: "ודוקא נקט 'הטומן', אבל במתכוין לנטיעה חושש משום כולן". וברמב"ן בשבת שם: "ודוקא טומן... דכיון דמעשיו מוכיחין עליו שאינו רוצה בהשרשתן ועדיין אינן מחוברין מותר, אבל נתכוין לשם זריעה לעולם אסור". ובמאירי: "הטומן לפת וצנון תחת הגפנים להשתמר וכיסן בעפר הקרקע, הואיל ואין כונתו להשרשה ולתוספת יניקה וכן שלא נשתרש אינו חושש... שלא הונחו שם אלא לשמירה, לא לכוונת השרשה ויניקה, שאילו כן - הרי אף בעציץ שאינו נקוב אסור". וכך נפסק בשו"ע (סי' שלו ס"ו): "עשבים שתחבן בעפר מבעוד יום כדי שיהיו לחים - מותר לאחוז בעלים ולהוציאן; והוא שלא השרישו, וגם צריך שאינו רוצה בהשרשתן, אבל אם נתכוין לזריעה - אסור" (וכן בסי' שיא ס"ח, ועיין שם במשנ"ב ס"ק כז). ההוכחה משם לענייננו איננה ישירה, כי במציאות שנדונה שם ניתן להבחין בין ה"דבר" לבין "גידולו", העפר, אבל על כל פנים למדנו משם את היסוד שכאשר אין השרשה ממשית כוונת האדם במעשה היא הקובעת האם זהו גידול או לא.
כיוצא בזה נאמר בתוספתא במעשרות (פ"ג ה"ט): "בצלים שהשרישו זה בזה בקופות... ומותר לתלוש מהן בשבת. השרישו זה בזה בקרקע עלייה... אסור לתלוש מהן בשבת ואם תלש פטור". כלומר, בצלים שנקטפו והונחו בשק, והשתרשו זה בזה, מותר להפריד אותם ואין זו תלישה, מפני שלא התכוון לכך.
[הריטב"א (שבת שם) הגדיר אף ביתר חומרה: "ומסתברא דכולה בשלא השרישו וגם לא השביחו וניתוספו בגופם, אלא שנפחו נפח בעלמא על ידי הלחלוחית קאמר"; אך כאשר נתווספו בגופם, אפילו ללא השרשה, לקיחתם משם היא עקירת דבר מגידולו. מהתוספתא הנ"ל לכאורה מתבאר שלא כדבריו, אלא שיש לומר שהתוספתא התירה דווקא בעציץ שאינו נקוב שאיסורו מדרבנן ולכן גם השרשה ממשית אינה אוסרת, כשלא הייתה כוונה לכך. כעין דברי הריטב"א מצאתי ב'ט"ל אורות' (לרב זאב טירנויאר, קוצר, עמ' נג), שאסר לקחת בשבת תפוחי אדמה קטנים חדשים שנוצרו במחסן תפוחי אדמה עקב לחות הקרקע, למרות שלא הייתה כוונה לגדל אותם, מפני שהם ניכרים כפרי חדש, מה שאין כן במה שהתווסף על הפרי.]

אמנם מצאתי בחשוקי חמד (שבת קב ע"ב) שדן בעניין אחר וכתב כבדרך אגב בפשטות שמי שמניח בצל בחלון על מנת שיצמיח עוד עלים אינו עובר איסור (הוא דן על מלאכת "מכה בפטיש" וכתב שאין בזה חשש משום שאין "מכה בפטיש" באוכלין, אבל נראה שגם פשוט לו שאין בזה משום זורע אע"פ שהתכוון לכך. ולענ"ד צ"ע.
לעומת זאת בדרך אמונה (הל' תרומות פ"ב ה"א ד"ה אוכל) כתב: "והנה התוס' כתבו שם הטעם גבי הטומן לפת וצנונות דא"צ לעשר משום שלא נתכוין לזריעה, ולפ"ז אפשר דגם בבצלים הגדלים בחלון אם נתכוין לתתם בחלון כדי שיגדלו יהו חייבין" בתרומות ומעשרות, ומסתבר שהוא הדין לשבת. אמנם אחר כך הוסיף הסתייגות לעניין תרומות ומעשרות: "מסברא לא עדיף מכמהין ופטריות שגדלים מאויר ופטורין אפילו זרעם... ולא דמי לעציץ שאינו נקוב דחייב מדרבנן, דשאני התם דגידולו עכ"פ מעפר וגזרו עציץ שאינו נקוב אטו נקוב... אבל כאן שגדלים בלי עפר כלל, רק בחלון מאויר, דמיא לכמהין ופטריות ופטירי". ברם, סברה זו לפטור מתאימה רק להלכות המצוות התלויות בארץ, שבהן כמהין ופטריות פטורים, מה שאין כן בשבת, שיש מלאכת קוצר אף בהם, כמבואר בגמרא בשבת שציינת.


ברצוני לשאול שאלה בהמשך לתשובה זו





את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il