- משפחה, ציבור וחברה
- שאלות כלליות
- שבת ומועדים
- 'דתי' ו'חילוני' בשבת
שאלה
שלום לרב.
אני משרת בצבא, וכל שבת יושבים חברים חילונים ומדברים או משחקים בעודם שומעים מוזיקה. אני רוצה ובעיקר רואה חשיבות בלשבת עמהם, אך אני יודע שסיכוי גדול שכאשר אגיע הם יכבו את המוזיקה בשבילי. כמו כן אני מתלבט בנוגע לעצם הישיבה בחברת אנשים ששומעים מוזיקה ומעשנים בשבת, מחד אני רוצה לגרום להם להרגיש שהם רצויים בעיני הדתיים, ומאידך אני מפחד לתת למעשים אלו לגיטימציה בעיני הדת כביכול. אם כן מספר שאלות:
1. האם יש איסור ״לפני עיוור״ כאשר יכול להיות שהם יכבו את המוזיקה?
2. גם אם איני עובר בכך איסור, האם ראוי שלא לגרום להם לחלל שבת בכך?
3. האם לדעת הרב יש בעיה עקרונית יותר בישיבה בחבורה כזה, של מתן לגיטימציה?
4. אני משרת במסגרת מחלקת בייניש, וב״ה אני נמצא בחברה דתית טובה, ותשובה שלילית לא תעשה אותי בודד. האם התשובה לאחת השאלות תהיה שונה כאשר מדובר על אדם דתי יחיד בפלוגה?
אם לרב יש זמן, אשמח לפירוט מקורות בנושאים ההלכתיים, או לפחות להפניות.
תודה רבה.
תשובה
שלום וברכה!
נראה שמצד הדין אין איסור להצטרף אל החבורה במצב כזה, למרות שהם מחללים שבת. בוודאי אם יש בדבר צורך, מצד שהחייל בודד או מצד שחשוב לשמור על יחסים טובים ביחידה. אך אין להתנהג באופן שמתייחס אל חילול השבת כדבר לגיטימי.
הרחבה ומקורות:
לגבי החשש שמא הם יכבו את המוזיקה בגללך – יש כאן כמה נימוקים שניתן לצרף להקל:
א. זהו רק ספק, ואין ודאות שאכן הם יכבו את המוזיקה (עיין משנ"ב שמ"ז, ז; הצבא כהלכה ל"א, ז, י, ובהערות שם).
ב. גם אם הם יכבו את המוזיקה, אין מדובר כאן בהקשר ישיר של מעשה עבירה, כמו במקרה שבו מבקשים ממך עזרה כדי לעבור עבירה. במקרה הזה אתה נוהג באופן נורמלי ועושה מעשה של היתר, ללא כל התייחסות אל העבירה, וכתוצאה מכך אחרים מחליטים לעבור עבירה. במצב כזה, יש מקום לומר שאין לך אחריות על העבירה שנעשית ואינך עובר ב"לפני עיוור" (עיין אגרות משה יו"ד ח"ג סימן צ'; הצבא כהלכה ל"א, ה, יא; ועיין לעומת זאת שם הע' 14, ושם סעיף ד').
ג. גם אם הם לא יכבו את המוזיקה בגללך, מן הסתם הם יכבו אותה בשלב כלשהו (אלא אם הזמן הוא כבר סמוך לסוף היום, כך שיכבו רק אחרי צאת השבת), ואם כך, נמצא שאין אתה גורם להם עבירה נוספת על מה שהם עושים ממילא (עיין הצבא כהלכה שם, סוף סעיף י"א).
ד. עצם האיסור של כיבוי המוזיקה הוא איסור שיש לגביו דיון ואין הוא לגמרי פשוט (עיין מנחת שלמה ח"א סימן ט'; ילקוט יוסף שבת ה', סימן של"ח סעיף כ').
ה. אם ההימנעות מישיבה עם החברים, באופן קבוע כל שבת, תגרום להם לריחוק מן הדתיים והתורה, יש מקום להביא זאת בחשבון לעומת העבירה שעלולה להיעשות (עיין מנחת שלמה ח"א סימן ל"ה).
כל אחד מן הנימוקים הללו יש מקום לדון בו, אבל בהצטרף כולם יחד, נראה שוודאי ניתן להתיר ואין כאן איסור מצד הדין.
לגבי החשש שהדבר יתפרש כמתן לגיטימציה לחילול שבת, בכך שאתה יושב עם אנשים שמעשנים וכדומה – בהלכה מופיע איסור "להחזיק ידי עוברי עבירה", דהיינו לתת לגיטימציה למעשה עבירה. אבל המדובר הוא כאשר האדם מעודד את זולתו בשעת עשיית איסור ומתייחס אל האיסור כדבר לגיטימי. כך למשל, אם עוברים בשנת השמיטה ליד שדה ורואה חקלאי שעובד באיסור, אסור לומר לו "בהצלחה" וכדומה (עיין גיטין ס"א א, המשנה, ובגמרא שם ס"ב א; מגן אברהם שמ"ז, ד; משנ"ב שמ"ז, ז). כאשר סתם מדברים עם אדם שעושה איסור, גם אם זה דיבור ידידותי כגון שאומרים לו "שלום" וכדומה, אבל לא מתייחסים במישרין אל האיסור שהוא עושה, אין בכך החזקת ידי עוברי עבירה והדבר מותר (כך עולה מלשון הגמרא והפוסקים הנ"ל, וכך מפורש בירושלמי על משנה זו - גיטין פ"ה הל' י').
מתוך כך עולה שעצם הישיבה יחד והשיחה וכדומה מותרת, למרות שחלק מן הנוכחים מעשנים או עושים פעולות אחרות של איסור. אולם יש להיזהר שלא לתת לגיטימציה לחילול השבת עצמו, כגון לדבר על סוג הסיגריות שהחבר מעשן, לשאול מה החבר רואה בטלפון, לחייך אל חבר שמצלם את הקבוצה וכדומה. נראה לי שבאופן זה יהיה ברור לכולם שאתה נמצא איתם למרות שאתה מצטער על חילול השבת, ולא שאתה רואה את חילול השבת כדבר תקין.