ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

מספר שאלות בעניין העלייה להר הבית | שאלות ותשובות | אתר ישיבה

Bookmark and Share RSS לנושא זה Rss אפשרויות חיפוש
שלום אורח, ( התחבר / הרשם )


ט"ז אב תשע"ז

מספר שאלות בעניין העלייה להר הבית


הרב עזריה אריאל

שאלה:
לדעת רוב הראשונים(מלבד הרמב’’ם) מה חומרת האיסור של בעל קרי שנכנס להר הבית(מחנה לוויה), מדאורייתא או דרבנן? הרמב’’ם(אליבא דרוב הדעות )מתיר כניסת בעל קרי להר הבית, והראב’’ד(אליבא דחלק מהדעות) מתיר כל כניסה להר הבית. אם כן, מדוע בצירוף שני הספיקות הנ’’ל, לא מתירים עלייה להר הבית בלי טבילה כלל, מטעם ספק ספיקא? אם מישהו שטבל לקראת העלייה להר הבית, ונטמא, האם יוכל בצירוף הספיקות הנ’’ל, לעלות להר הבית לצורך קיום מצוות מדאוריייתא?

האם מי שמתפלל בבית הכנסת ’’המחכמה’’ צריך לטבול טבילת מצווה לפני?

האם אפשר לטבול בערב ט’ באב, לישון כרגיל בלילה, ובצום ט’ באב לעלות להר הבית?
האם מותר לטבול בתוך ט’ באב לצורך העלייה להר הבית?

תשובה:
לשואל, שלום וברכה!
1. לדעת רוב ככל הראשונים, האיסור על כניסת בעל קרי להר הבית הוא איסור דאורייתא, מצוות עשה ולא תעשה. הרמב"ם בהלכותיו לא הזכיר איסור זה במפורש, אבל גם לדעתו לא ברור שהדבר מותר, וראה על כך בספר 'שערי היכל' על פסחים, מערכה פב.
2. לפי רוב הראשונים והאחרונים הכרעת ההלכה היא שדיני הכניסה להר הבית כיום זהים לדינים בזמן בניינו ("קדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לעתיד לבוא"). כך עולה בפשטות מכללי הפסיקה במחלוקות רבי אליעזר ורבי יהושע, רבי יוחנן וריש לקיש, ועוד. להרחבה עיין בספר 'שערי היכל' על זבחים, מערכה קמ.
3. לאור זאת, אין אפשרות להסתמך על ספק-ספיקא בנדון זה. בספק ספיקא יש צורך שלפחות אחד הספיקות יהיה ספק שקול ובלתי מוכרע, ואי אפשר ליצור ספק ספיקא מספיקות שכולם דעות מיעוט. גם לצורך קיום מצוות מדאורייתא אין להיכנס בחשש טומאה, פרט למצוות מסוימות וטומאות מסוימות שהותרו (כגון טומאת מת שנדחית לצורך הקרבת קרבן פסח, כאשר רוב הציבור טמאים).
4. לגבי "המחכמה", מפקדת משמר הגבול שעל הכותל המערבי עצמו, הנושא סבוך יותר. לענ"ד יש לטבול בעלייה לשם, וכך המנהג לפי הידוע לי (התפללתי שם פעמים רבות עם הרב גורן זצ"ל).
הדיון על מקום זה תלוי בשתי שאלות:
א. האם הוא כלול בתחומי הר הבית המקודש. שאלה זו תלויה בכמה שאלות הלכתיות והיסטוריות. כידוע, הר הבית המקודש הוא ריבוע של ת"ק על ת"ק אמה. הר הבית המוכר כיום הוא מלבני, וההנחה המקובלת היא שהר הבית הורחב על ידי הורדוס בשלהי ימי בית שני, בעיקר בדרומו וצפונו או גם במערבו. לגבי שיעור האמה יש דעות שונות, בסביבות 50-60 ס"מ. הרוחב של הר הבית כיום - כ-300 מטר בקירוב - מתאים לשיעור האמה הגדול יותר ("חזון איש"; שיעור זה מתקבל גם מנתונים אחרים בהר הבית). אם כן, על פי האמה הקטנה יותר הכותל המערבי ובכללו המחכמה נמצאים מחוץ להר הבית המקודש. לענ"ד מסתבר שגם אם הר הבית הורחב מערבה על ידי הורדוס חלה קדושה על המקום, ואכמ"ל (ובצפון ודרום השיעור המקודש הוא ת"ק אמה בלבד, למרות ההרחבה, אולי מפני שהגבול היה תחום מבפנים במבנים).
ב. דין "גגין ועליות". בגמרא (פסחים פו ע"א) נאמר ש"גגין ועליות לא נתקדשו", אך הרמב"ם חילק בעניין זה בין גגות העזרה, שלא נתקדשו כמותה, לבין גגות ירושלים, שנתקדשו (על כך ראה ב'שערי היכל' לפסחים מערכה קכה), ולא ברור מה דעתו לגבי גגות הר הבית. באור שמח (הל' בית הבחירה פ"ו ה"ז) הסביר את טעם ההבדל בין העזרה לירושלים: "בעזרה והיכל, שמצוה לבנות בית, והכל בכתב מיד ד' השכיל, ואסור להוסיף על הבנין בלא קידוש - נתקדש רק העזרה ואויר שבתוכה, וגגה לא נתקדש; אבל ירושלים, אטו לא נתקדש אוירה? וכלום יש שיעור לגובה הבתים? ואם יגביהו הבתים [כלומר, בקומה הראשונה הצמודה לקרקע] עד רום רקיע, מי לא קדוש כל האויר שבתוך הבית?... וכלום צריך לאכילת קדשים קלים בית, אטו בשוק מי לא מצי לאכול?... זה מפליא המעיין". יש להוסיף, שמסתבר שקידוש המקום תלוי בצורת השימוש בו, כאמור, ובעזרה, שמיועדת לעבודת הקרבנות, קידשו רק את המפלס התחתון. לעומת זאת בירושלים, שמיועדת למגורים, לכאורה אין כל סיבה שהקומות העליונות לא תתקדשנה.
לאור חילוק זה יש לומר שהר הבית דינו כירושלים, שהרי הר הבית מקביל למחנה לויה במשכן, המיועד למגורי הלויים, ואין הלכה מיוחדת לבנות בו באופן מסוים בלבד. וכך צידד המנחת חינוך (מצוה שסב) שגגות הר הבית הבית נתקדשו, אך לא ביאר טעמו של דבר.
דודי הרב יעקב אריאל שליט"א (באהלה של תורה ח"ד סי' כג) הורה שיש לברך על טבילה זו, מפני שחיוב הטבילה בגגות הר הבית קרוב לודאי (אמנם לא דן בשאלה האם זהו חלק מתחום ת"ק האמה). והוסיף סברה מחודשת, שמכיוון שהאדם טמא בוודאי, וטבילה זו מתירתו להר הבית, וכוונתו להיכנס להר הבית, הרי שגם אם בפועל נכנס למקום שאין בו קדושה יש מקום לברכתו.
5. ניתן לטבול בערב תשעה באב, לישון כרגיל בלילה ולעלות למחרת, אלא אם כן יש סיבה מיוחדת לחשוש לקרי, באחד משני אלו: א. מראה קרי על הלבנים. ב. תחושה שאבר המילה התחמם, בצירוף הרהור על יחסי אישות; אך אחד משני אלו אינו מטמא (רמב"ם הל' שאר אבות הטומאות פ"ה ה"ה).
6. טבילה בתשעה באב עצמו - לכתחילה עדיף לטבול בערב ת"ב, אבל אם מישהו לא הספיק, או טבל וחושש שמא ראה קרי, מותר לטבול בתשעה באב לצורך העליה להר הבית. טעמו של דבר, שטבילה לשם מצווה הנצרכת בו ביום הותרה, ויש עניין מיוחד לעלות להר הבית ביום זה, יום החורבן, כדי להתעורר ולעורר ולבניינו (שו"ת באהלה של תורה שם, ועיין שערי היכל למסכת יומא, מערכה קצא).


ברצוני לשאול שאלה בהמשך לתשובה זו





את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il