שאל את הרב

  • משפחה, ציבור וחברה
  • הכותל והר הבית
קטגוריה משנית
undefined
שאלה
בהמשך לשאלה בקודמת, מבואר בשו"ע סעיף מ שצריך שאשה תעמוד על גב הטובלת לראות שלא ייצא שיער מחוץ למים. ורעק"א בתשובה (סי קיד, מובא בפת"ש) דייק מהראשונים שאף בדיעבד מעכב. ולכאורה אין מקום לחלק בין נידה לבין עלייה להר הבית, כי משמע בראשונים שסיבת חומרא זו משום "אתחזק איסורא", ולא משום חומרא דכרת. ולכן לכאורה מי שיש לו שיער ארוך או פאות גדולות וכדומה צריך שמישהו יעמוד על גביו לראות, אבל לא ראיתי שנוהגים כן?
תשובה
לשואל, שלום וברכה! אכן מי שלא בטוח לגמרי שכל שערותיו נכנסות למים צריך לבקש ממישהו שישגיח על טבילתו. אולם בדרך כלל אדם יודע מה אורך שערו ופיאותיו, ויכול ללא קושי לצלול לעומק מספיק שיבטיח שכל שערו נכנס למים. נראה שזה היה המנהג המקובל בימים שבהם נהגה טבילה לגברים מדאורייתא: ממסכת נזיר פ"ט מ"ב משתמע שגם נזירים, ששערם ארוך, רשאים לטבול ביחידות, עיין שם על הנזיר שטובל ואחר כך התעורר לו ספק האם טומאה מסוימת שנמצאה במקווה צפה מעליו או לא (ניתן לדחות את הראיה באוקימתות שונות, אולם לענ"ד זוהי המסקנה מקריאה פשוטה של המשנה). החומרא שכתבו הראשונים לגבי טבילת נשים איננה רק בגלל השיער הארוך שמקובל אצל נשים, אלא מבוססת כנראה גם על שיקולים נוספים: טבילת נשים נעשית בלילה, ובימי קדם גם ללא תאורה, במים קרים (בפרט בלילה כמובן), ופעמים רבות בנהרות ומעיינות ושאר מקורות מים טבעיים ומסוכנים, ללא ריצוף. במצב כזה קשה להבטיח שהטובלת תצלול לעומק מספיק בבטחה, ואפילו השגחה חיצונית לא הבטיחה הצלחה במאה אחוז. ראה שו"ת הרשב"א החדשות סי' קב: "עוד שאלת מה שאמרו דטבילת אשה אינה ביום אלא בלילה... איך יכולה האשה העומדת על גבה לראות בלילה אם יצאו שערותיה לחוץ לאחר שקיעת החמה, ואין דרך להוליך עמהן נר לנהר! תשובה: יכולה לטבול בחוטי שער...". וכך כתב במפורש בערוך השולחן יו"ד סי' קצח ספ"ז, שמלבד החשש משיער שצף כתב: "ולבד זה ידוע שנשים ילדות [כלומר, צעירות] מבוהלות בעת הכנסן למים, ויכול להיות שלא תטבול יפה, ולכן המנהג הפשוט בכל תפוצות ישראל שעומדת אשה עליה בעת בטבילה". כלומר, העניין איננו רק חשש ששיער ארוך יצוף, אלא גם שהטבילה תיעשה בלחץ ולא באופן מדוקדק, בגלל תנאי הטבילה הקשים. ולשון התשב"ץ ח"ג סי' נח: "וצריכה אשה לעמוד עליה... כדי שתתכסה כולה במים בבת אחת ולא אבר אבר", ולא הזכיר את השיער, אלא כניסת כל הגוף זקוקה להשגחה (ראה עוד ב'מלכי צדק' על הלכות נידה עמ' קצב-קצז, שהראה מלשון כמה ראשונים שיש בטבילת נשים חששות נוספים חוץ מאורך השיער, ולכן גם כאשר יש פתרון טכני לכיסוי מלא של השיער הצריכו לכתחילה השגחה של בלנית, והסביר זאת בהרחבה על רקע קשיי הטבילה במקוואות של פעם). אם כנים הדברים, הרי אם הייתה הלכה מקבילה בטבילת גברים כל גבר היה צריך השגחה בטבילתו, גם אם אין לו שיער ארוך, וזה בוודאי מנוגד לדברי חז"ל, כגון על הכהן הגדול ביוה"כ שטובל כאשר "פירסו סדין של בוץ בינו לבין העם". וראה טהרות פ"י מ"ג, שנחלקו תנאים האם טבילה של פועלים עמי הארץ זקוקה להשגחה, כי יש חשש שהם ירמו ולא יטבלו, מאחר שהם מחשיבים את עצמם לטהורים. על כרחנו בטבילת גברים לא חששו חכמינו, כי היא בדרך כלל ביום או מטעמים אחרים. מלבד זאת, מסתבר לענ"ד שכאשר איש או אישה חוששים שלא יטבלו כראוי ללא השגחה, עבורם זהו אכן חשש דאורייתא ועליהם להקפיד על כך, ומן הסתם כך היה גם בימי חז"ל. אולם ההנחיה הגורפת שלא לטבול ללא השגחה, שלא מבדילה בין מי שחוששת למי שאינה חוששת, היא חומרת הראשונים שלא נהגה בימי חז"ל (ולא הוזכרה ברמב"ם). וראה לשון ערוך השלחן הנ"ל בהמשך דבריו: "דלהטובלת הרי התורה האמינה, והיא להעדפא בעלמא מבקשת אחרת להשגיח עליה, א"כ איזה עניין הוא לאיתחזק איסורא?". לדעתו זוהי חומרא, ונלע"ד שגם הפוסקים שהזכירו בזה לשון חשש דאורייתא לא התכוונו למקרה שהאישה בטוחה לחלוטין שטבלה היטב. חומרא זו התקבלה בכל עדות ישראל בעקבות הראב"ד וסיעתו, וכעת זהו מנהג נשות ישראל, ומכיוון שכך נהגו נשות ישראל - עליהן להמשיך במנהגן. אולם הגברים לא נהגו כך באופן גורף, ולו מהטעם הפשוט שבימי הראשונים, כאשר התחדשה חומרא זו כהנחיה גורפת לנשים, לא הייתה לגברים טבילה מקבילה מדאורייתא. וכעת, כשהתחדשה לנו ב"ה האפשרות של טבילה דאורייתא לעלייה להר הבית, אי אפשר לומר שיש חובה מדיני המנהגים להרחיב עכשיו את המנהג גם לטבילת גברים. במנהג הקובע הוא מה שנהוג בפועל, וגם כאשר למנהג יש טעם מסוים - אי אפשר לחייב על סמך הטעם במקום שלא נהגו. באופן כללי כתב בערוה"ש יו"ד סי' סד סמ"א: "ועל המנהג אין להקשות דהוה תרתי דסתרי". נמצא שלגבי טבילת הגברים יש להורות כדין התורה, שהדבר מסור לשיקול הדעת האישי של כל אחד, ורק מי שחושש שלא יטבול כדבעי צריך השגחה. רק אם יתברר שבפועל אכן יש תקלה נפוצה בעניין זה, וטבילה ללא השגחה נעשית לעיתים קרובות שלא כראוי, יהיה מקום לחייב את כל בעלי השערות הארוכות לטבול תחת השגחה. לעת עתה, ככל שעלה בידי לברר משיחות עם מכרים, הטובלים יודעים ומקפידים והתקלה אינה מצויה. מכל מקום, אחזור על מה שפתחתי, שמי שלא בטוח במאה אחוז שכל שערו מכוסה במים אכן צריך השגחה בטבילתו לעלייה להר הבית.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il