לכבוד הרב שליט"א שלום וברכה. למדתי הלכות נדה ביו"ד וביניהם סי קצח קצט בענייני חציצה חפיפה וכו(ב"י שו"ע ונו"כ ואפילו נבחנתי) אומנם עדיין מבחינה מעשית ר"ל פרקטית יתכן שישנם דברים שאיני שם לב אליהם בטבילה בעליה להר הבית. זה ברור שצריך להסיר כל חוצץ אבל לדוג הבנתי שנשים מנקות את הטבור לפני הטבילה.אני כשלעצמי לא חשבתי על כך(ואע"פ שאפשר לומר שאם לא חשבתי ממילא איני מקפיד).מ"מ אשמח לדעת אם יש דגשים ודברים שצריך לשים לב אליהם.כמו כן האם מלכתחילה איש צריך לסרוק שיער בשאר מקומות שבגוף? תודה רבה

לשואל, שלום וברכה וחנוכה שמח! באופן עקרוני, לפי רוב הראשונים חובת החפיפה נאמרה גם לגברים, אם כי יש שהקלו (כך משמע ברמב"ם, וכן כתב בלחם ושמלה סי' קצט סקט"ו והאור שמח הל' איסו"ב ד,ח), משום שנשים מקפידות יותר על הניקיון ולכן גם לכלוך מועט נחשב אצלן כחציצה, או משום שבדרך כלל שער הנשים ארוך יותר. מבחינה מעשית, בראש ובראשונה יש להקפיד להקצות זמן מספיק לרחצה בנחת. לא לבוא למקווה עם תוכנית לצאת תוך עשר דקות. יש לשים לב לסירוק טוב של הזקן והסרת קשרים בו, נקיון האוזניים והאף, גזירת ציפורניים, והסרת קילופי עור קטנים בקצות האצבעות. לשאלתך על הטבור, בספרי ההלכה הקדומים אין, למיטב ידיעתי, התייחסות מיוחדת אליו, וההנחה היא שהוא נשטף כמו שאר הגוף. בדרכי טהרה (מהדו' תשע"א פט"ז סע"ו) הזהיר לנקות אותו מלכלוך או סיבי בגדים שעלולים להגיע לשם, אבל כתב שיש לנקותו "כדרך שרגילות נשים לנקות את עצמן בשעת הרחצה" הרגילה, ולא בעומק. וראה ב'מגיד תשובה' ח"א סי' כד שנשאל על אשה שלא זכרה להקדיש תשומת לב מיוחדת לחפיפת הטבור, וכתב שאם אינו עמוק במיוחד יש להניח שהתנקה ככל הגוף. לענ"ד אצל גברים ניתן להסתפק בשטיפת כלל הגוף, למעט מקרה מיוחד של הקפדה אישית או טבור עמוק במיוחד. באשר לסירוק שיער בשאר מקומות הגוף, גם לגבי נשים כתב הש"ך (יו"ד סי' קצט סק"א) שבשאר המקומות מלבד הראש אין צורך לסרק את השיער במסרק אלא רק להפריד אותו באצבעות. והטעם פשוט, שבדרך כלל ברוב הגוף השיער דליל ולא נקשר ומסתבך, וגם פחות מקפידים עליו. באשר ל"זקן התחתון" שבמקום הערווה, מי שאינו מקפיד על נקיונו ברחיצה רגילה אינו צריך להתעסק עמו כלל, וזה לא חלק מחובת החפיפה. ראיה לדבר, שיש פוסקים שאסרו לחכך או לסרק את "הזקן התחתון": עיין ב"ח יו"ד סי' קפב, שצידד לאסור את החיכוך בשיער. ובספר 'סדר היום' (סדר הנהגת הלילה) כתב: "אם יש לו שערות הרבה ורוצה לסרוק שם במסרק - אסור... ולענין לרחוץ אותו מקום בשעת רחיצת שער הגוף נ"ל דמותר, אבל להתעכב ברחיצת אותו מקום אסור", ודבריו על הרחיצה הובאו בכנסת הגדולה, הגהות טור אה"ע סי' כג אות ב, וביאר שכוונתו אפילו כשאינו רואה את הערווה. אמנם המשנה ברורה (סי' ג סק"ל) התיר לסרק אותו (כשמקפיד לא לנגוע באבר המילה), אבל עצם זה שיש פוסקים שאסרו מוכיח שאין חיוב לעשות זאת לצורך טבילה. אם בזמן שבית המקדש קיים יש חובה על גבר העולה לרגל לסרק את המקום במסרק או בידיו - לא ייתכן שבזמן שאין ביהמ"ק קיים זהו איסור. בפרט ראיה לכך ממנהגו של רבנו הקדוש, שלא הוריד את ידו למטה מאבנטו (שבת קיח ע"ב), ואם כן בוודאי לא עסק בנקיון הגוף התחתון בטבילתו. בימי רבי הייתה לטבילה השלכה לדינים חמורים, כגון כשהפריש חלה בטהרה ונתן אותה לכהן (על ההקפדה בבית רבי בענייני טהרות ראה מנחות קד ע"א ונדה ו ע"א). לכן לענ"ד גברים אינם צריכים לעסוק בו כלל אם לא ידוע על לכלוך חריג, והשתדלות מיוחדת להסיר חציצה ב"זקן התחתון" אינה מוסיפה טהרה, ודי לחכימא.