ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

כלאיים בין גפן לעשבים שוטים | שאלות ותשובות | אתר ישיבה

Bookmark and Share RSS לנושא זה Rss אפשרויות חיפוש
שלום אורח, ( התחבר / הרשם )


כ"ח אב תשע"ז

כלאיים בין גפן לעשבים שוטים


מכון התורה והארץ

שאלה:
לרב שליט"א שלום,
בחצר ביתי צומחת גפן המודלית על גבי כלונסאות. מתחת לגפן צומחים באופן טבעי צמחים שוטים, בעיקר חמציץ וחלמית. עד עתה התייחסתי אליהם כצמחים שוטים שאין להם משמעות, אולם השנה שמתי לב שתוכים שאני מגדל אוהבים לאכול צמחים אלו. וכך התחלתי לעקור צמחים מחלקים אחרים של החצר ולתת להם. שאלותי:
א. האם צמחים אלו נחשבים ראויים למאכל אדם (ולו ע"י הדחק) כך שבכל מצב הם אוסרים בכרם?
ב. האם בכך שקטפתי צמחים שוטים אלו ממקום אחר בחצר (לא מתחת להדליה או בתוך 6 טפחים של עיקר הגפן) לא הפכתי את כל הצמחים הללו לצמחים רצויים מבחינתי, כדין קוצים בערביא שמקיימים אותם שם ולכן אוסרים בכרם באותו מקום, ולכן למרות שלא השתמשתי בצמחים שמתחת לגפן, מכיוון שלא הזדרזתי לעוקרם, הרי שתבואת הגפן נאסרת ויש לשורפה כדין כלאי הכרם.
ג. אני מעריך שאם הייתי מודע לעניין לא הייתי קוטף מתחת לגפן, ואני לא זוכר שקטפתי מתחת לגפן, אולם בכל זאת יתכן שכן קטפתי צמחים משם (גם אם כן, אני מעריך שזה היה לפני שהענבים היו כפול הלבן) – האם יש לחשוש לכך ולשרוף את ענבי הגפן?
ד. האם להבא יש להזדרז ולעקור מיד את הצמחים הללו, או שניתן להתעלם מהם?

תשובה:
בס"ד

שלום וברכת ד'

הרמב"ם (כלאים פ"ה הי"ח) כתב:
הרואה בכרם עשב שאין דרך בני אדם לזורעו אף על פי שהוא רוצה בקיומו לבהמה או לרפואה הרי זה לא קדש, עד שיקיים דבר שכמוהו מקיימין רוב העם באותו מקום, כיצד המקיים קוצים בכרם בערב שרוצים בקוצים לגמליהם הרי זה קדש.
הרמב"ם פוסק כדעת חכמים שאנו הולכים לפי המקום שאם רובם מגדלים הרי זה מוגדר כירק אבל אם רק אדם פרטי מגדל לצורך בהמתו וכדו', אין זה מוגדר כירק, ובנידון דידן הן חלמית והן חמצוץ אין היום מי שמגדל לצורך בעלי חיים, אמנם הדבר אכיל לבהמה אבל רק קוצים בערביא אוסרים כלאים, אבל במקום אחר אין אוסרים, וכן נראה שהדין בימינו שאין מגדלים חמצוץ וחלמית למאכל בהמה ובודאי לא למאכל אדם על כן אין דינו שמקדש בכרם. אמנם לעניין תרומה פסק הרמב"ם (הל' תרומות פ"ב ה"ב) שכרשינין שנאכלים בשנות רעבון מוגדרים מאכל אדם, אבל נראה שזה רק לגבי מאכל אדם בתרומה, אבל לגבי מאכל בהמה בכלאי הכרם הולכים לפי רוב המגדלים באותו המקום מכיוון שנאמר "הזרע אשר תזרע" ואנו הולכים לפי דרך הזריעה באותו המקום (פיה"מ כלאים פ"ה מ"ח).
על פי יסוד זה נראה שאם עלו מאליו ואין זורעים מינים אלו באזור זה אין בכך איסור כלאים. על פי יסוד זה מה שכתב הרמב"ם שיש כלאי הכרם במיני דשאים היינו שמקיימים אותם באותו מקום (עיין קרית ספר וחזו"א, ובחוקות הארץ פ"ה הי"ט הערה 20).

עוד יש להוסיף שדעת רבינו גרשום היא שרק המקיים בידים דהיינו שעושה פעולות חיוביות שהקוצים יהיו בכרם, על כך דנו ואסרו בקוצים בערב, אבל בעולה מעצמו אין דין קיום ולא אוסר את הכרם, ולפי שיטה זו עצם עקירת הקוצים למאכל בהמה לא נחשב כמקיים קוצים בכרם. אמנם דעת הריטב"א היא ש"מקיים" שהוא רוצה את הצמח ולא מקיים מבחינה חקלאית, ולפי שיטה זו כל קיום קוצים אוסר (וכך גם לשון הרמב"ם בפיה"מ ובהלכה), אבל כל זה אם רוב אנשי המקום זורעים לצורך כך, אבל בנידון דידן שאין רוב אנשים זורעים מינים אלו אלא עולה מעצמו נראה שאין בכך איסור לגבי הכרם ואין כאן פעולת קידוש בכרם. ובייחוד שבד"כ החלמית והחמציץ ינבלו בבוא הענבים לידי בוסר (אלא א"כ יקבל השקיה מיוחדת).
על כן נענה לפי סדר השאלות.
א. מכיוון שהחלמית והחמציץ אין זורעים אותם בימינו א"כ אין אוסרים בכרם.
ב. האדם הפרטי איננו משמעותי בדיון זה, אלא מסתכלים על הציבור באותו המקום.
ג. אין צורך לשרוף.
ד. לכתחילה כדאי לעקור כשרואים שיוצאים, אבל אין צורך לשרוף את הכרם או החמציצים והחלמית.

בברכת התורה והארץ
יהודה הלוי עמיחי
מכון התורה והארץ


ברצוני לשאול שאלה בהמשך לתשובה זו





את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il