ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

חורבן בית המקדש | שאלות ותשובות | אתר ישיבה

Bookmark and Share RSS לנושא זה Rss אפשרויות חיפוש
שלום אורח, ( התחבר / הרשם )


ד ניסן תשע"ח

חורבן בית המקדש


הרב רפאל וסרטיל

שאלה:
בס"ד

שלום הרב, מספר שאלות שעלו לי בעקבות ט’ באב.
1. מדוע נבואת הנחמה של זכריה היא דווקא על זקנים וזקנות וילדים וילדות ולא על עם שיושב לבטח בארצו ובירושלים לאורך שנים? מה העניין דווקא בזקנים וילדים? איזו נחמה יש כאן?
2. אם ירושלים נחרשה (ציון כשדה תחרש) כפי שכתוב, כיצד הכותל המערבי נותר עומד על תילו?
מה גם שלאחר מכן הוקמה שם עיר נוצרית (אילה קפיטולינה), איך הנוצרים השאירו את הכותל? איך הוא לא נשרף או לפחות נחרך בזמן שריפת המקדש?
3. למה צריך בית מקדש? מה המשמעות של בית המקדש בימינו, כשב"ה ירושלים תחת ריבונות ישראלית והיא פורחת ומשגשגת ב"ה. מה חסר לנו בעצם?הרי גם בזמן שבית המקדש היה קיים היו רציחות, פרוגרומים, מחלות, עבודה זרה, אויבים, מלחמות, שפיכות דמים וכו’. מקדש לא מונע את הדברים הללו. רוח הקודש? הרי גם בבית שני כבר לא היתה רוח הקודש ואורים ותומים כו’ (לפי מה שזכור לי). אז מה העניין לצפות לישועה?
4. האם אחרי חורבן בית שני ע"י הרומאים, נשארו יהודים בא"י? או שטיטוס הגלה את כולם, גם את התושבים שחיו בערים האחרות בא"י? א"י נותרה שוממה מיהודים לחלוטין?
5. יש המתיחסים לחורבן הבית כפרידה זמנית, שנועדה ליצור געגוע ביננו לבין ריבונו של עולם(לפי הבני יששכר). בחורבן בית המקדש הראשון שנמשך 70 שנה, עוד ניתן להבין את זה. אבל בבית שני, זה נראה כמו "ברוגז" של 2000שנה..
איך יתכן שד’ לא סלח מאז? למה בבית ראשון לקח לנו 70 שנה לתקן ובבית שני- 2000 שנה?!

תודה רבה!!

תשובה:
לשואל שלום,

אנסה להשיב על שאלותיך היפות והחשובות לפי סדרן:
א. בירושלים יאריכו ימים ושנים וזקנים וזקנות יצאו לרחובות העיר כמו הצעירים ויהיו בריאים בגופם ושלמים בכוחם.
מלבד זאת תרבה הילודה, וילדים וילדות ימלאו את רחובות העיר וישחקו מתוך שמחת חיים בריאה ושלווה.

ב. אכן ירמיהו מתנבא שירושלים תהיה מלאה גלים כדרך הבתים החרבים מנפילת הקירות, וכך אומרים חז"ל (שיר השירים רבה ב, ד):
"'הנה זה עומד אחר כתלנו', אחר כותל מערבי של בית המקדש. למה? שנשבע לו הקדוש ברוך הוא שאינו חרב לעולם".

ג. המציאות של בית המקדש השפיעה שפע עצום של קדושה שהגיעה והשפיעה גם על האנשים שבשדות. המציאות במקדש היתה ניסית. המשנה באבות אומרת:
"עשרה נסים נעשו לאבותינו בבית המקדש: לא הפילה אישה מריח בשר הקדש, ולא הסריח בשר הקדש מעולם, ולא נראה זבוב בבית המטבחים, ולא אירע קרי לכהן גדול ביום הכפורים, ולא כבו גשמים אש של עצי המערכה, ולא נצחה הרוח את עמוד העשן, ולא נמצא פסול בעומר ובשתי הלחם ובלחם הפנים, עומדים צפופים ומשתחוים רווחים, ולא הזיק נחש ועקרב בירושלים מעולם, ולא אמר אדם לחברו צר לי המקום שאלין בירושלים".
דרכו של עולם, שבתי מטבחיים סופחים אליהם זבובים. זה דבר שדורש טיפול מנע, במיוחד כשמדובר במקום פתוח. והנה בבית המטבחיים שבבית המקדש מעולם לא נראה זבוב.
יתרה מזאת, כל מי שעלה לרגל זכה לראות בעיניו ולהרגיש בגופו כיצד הצפיפות רבה, ובכל זאת בזמן ההשתחוויה נעלם הדוחק כלא היה.
בית המקדש הוא למעלה מהמושגים שלנו. חז"ל אומרים לגבי הארון: "דבר זה מסורת בידינו מאבותינו, מקום ארון אינו מן המידה".
כלומר רוחב המקדש היה עשרים אמה, הרווח מכל צד של הארון עד הכותל היה עשר אמות לכל רוח, מקום הארון עצמו היה אמתיים וחצי. מי שהיה מודד את מידות הרוחב של קודש הקדשים משני צידי הארון היה מגלה להפתעתו שישנם עשר אמות מפה ועשר אמות מפה והארון לא תופס מקום.
היום אין לנו בית מקדש, לכן קשה לנו להבין מה משמעות הדבר ובאיזו עוצמה משפיעה השראת השכינה שבמקדש על הלבבות. מידי יום אנו משקיעים זמן וכוחות נפש ומתפללים שלוש תפילות ביום, וביום הכיפורים אנו מתעצמים בתפילה ובתשובה וחשים רוממות מיוחדת.
בזמן שבית המקדש היה קיים היינו מגיעים לאותה רוממות גם בלי התפילה, מספיקה היתה ההתבוננות בעבודות היום של הכהן הגדול. אדם שהיה מתבונן מרחוק ורואה את עבודת היום הקדוש היה מרגיש התרוממות רוח אדירה. הכהן הגדול בעבודתו היה מרים את רוחה של האומה כולה, ואפילו מי שלא זכה לעלות למקדש ונשאר בביתו הרגיש את עוצמת הקדושה.
כל מה שאנחנו עושים היום, זה כדי לזכות להרגיש מעט מן המעט מאותה התרוממות עליונה וקרבת ה' גדולה.

ד. לאחר חורבן בית שני נותרו יהודים רבים בארץ, ובמשך מאות שנים הלכו והתמעטו.

ה. כשהמחלה קטנה הטיפול קצר וכשהמחלה קשה הטיפול ארוך ומורכב. מרן הרב קוק מסביר (ראה אורות ישראל ו, ד), שמלבד הטעם המקובל והידוע "מפני חטאינו גלינו מארצנו", קיים טעם נוסף לגלויות ישראל. הגלות אינה רק עונש אלא תהליך של ריפוי. הניתוק מהארץ הרחיק את העם מהעניינים החומריים של חיי שלטון וממלכה. עם ישראל החל להסתגר בעולמו הרוחני. רפואתו של אדם באה לו בדרך הקיצונית וההפוכה ממה שהוליכה אותו המחלה. בגלות נאלצו ישראל להתרכז בקנייניהם הרוחניים, התורה והמצוות - על קניינים אלו מסרו יהודים רבים את נפשם בכל הגלויות. ומלבד זאת, הציפיה הגדולה לשוב לארץ הקודש החזירה את יחס הקודש הראוי לארץ.

יתן ה' ונזכה להמשיך לראות בהתגשמות דברי הנביאים, בשוב ה' ציון ובכינון בית ה' במהרה בימינו.

בברכה נאמנה


ברצוני לשאול שאלה בהמשך לתשובה זו





את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il