כבוד הרב שלום, שמתי לב שבתלמוד הבבלי אין דפי א... לעומת התלמוד הירושלמי. יש סיבה לכך? שואל מתוך סקרנות. תודה שהקדשת זמן לקרוא את שאלתי ולענות עליה

לשואל, שלום וברכה! לא חקרתי היטב את הנושא. אחד הדפוסים הקדומים ביותר של התלמוד הבבלי היה דפוס ונציה (לפני כ- 500 שנה). בדפוס זה בחרו המדפיסים (לראשונה? אינני יודע) שהשער ייספר כ"דף א", והמסכת תתחיל מדף ב. דפוס זה היה מהודר למראה באופן משמעותי לעומת כתבי היד והדפוסים המעטים שקדמו לו, ולכן הוא "תפס" בציבור הלומדים. מעתה, לומדי המסכת החלו לזכור את תוכנה גם לפי מספור הדפים, וגם בספרים שונים החלו לציין כמקור את הדף בדפוס ונציה. עובדה זו אילצה את כל המדפיסים הבאים אחריהם, עד ימינו, לשמור על מספור הדפים של דפוס ונציה (לא רק בפרט זה של ההתחלה בדף ב, אלא לשמור על מספר הדפים בכל מסכת וטקסט הגמרא שייכנס לכל דף, גם כאשר המדפיס רצה להוסיף עוד פרשנים שהגדילו את תוכן הדף). באותם שנים הדפיסו באותו דפוס בונציה גם את התלמוד הירושלמי, וגם אותו הם התחילו מדף ב, וכך גם נהגו כמה דפוסים לאחר מכן (למשל, דפוס אמסטרדם שנת ת"ע, עם פירוש מהר"א פולדא). אלא שהדפסה זו לא נפוצה באותה מידה. מדוע? כנראה משום שדפוס ונציה של התלמוד הבבלי שילב את המפרשים הבסיסיים מתקופת הראשונים, רש"י ותוספות, וזה איפשר לדפוסים הבאים ללכת בעקבותיו, ומי שרצה להוסיף פירושים קצרים (כמו פירוש רבנו חננאל) הצליח לדחוס אותם לשולי העמוד באותיות קטנות. לעומת זאת התלמוד הירושלמי נדפס בונציה ללא פרשנים כלל, כי בימיו לא היה פירוש לירושלמי (אין פירוש רציף לכל הירושלמי מתקופת הראשונים). הדפוסים המאוחרים יותר, שרצו לשלב את פירושי האחרונים (כגון 'פני משה' ו'קרבן העדה', פירושים יסודיים וארוכים), לא יכלו לשמור על העימוד של דפוס ונציה. לפיכך המתכונת שהציע דפוס ונציה לא נקלטה בצורה "מחייבת", ועד היום רוב לומדי הירושלמי אינם רגילים לזכור את התוכן על פי מספור הדפים. ממילא, המדפיסים המאוחרים היו חופשיים לשנות את צורת המספור כרצונם, להתחיל את המסכת בדף א ולשנות לחלוטין את עימוד הגמרא, כפי שאתה רואה היום ברוב המהדורות.