שלום, יש לנו בן בגיל 9 ובת בגיל 7 (אם זה משנה, יש גם בן 5 ובת 3). אנחנו רוצים לצאת מדי פעם (לפעמים ממש חייבים, כגון ארוע משפחתי, ולפעמים סתם לקצת זמן שקט זוגי). האם אנחנו יכולים להשאיר אותם עם בייביסיטר במצבים הבאים: א) כל הילדים ערים עד שאנחנו חוזרים. ב) רק שני הגדולים ערים עד שאנחנו חוזרים. ג) רק הגדול ער עד שאנחנו חוזרים. ד) כל הילדים אמורים לישון לפני שאנחנו חוזרים. האם יש הבדל בחלק מהמצבים הנ"ל אם הבייביסיטר הוא בן או בת? אם התשובה לחלק מהשאלות היא שלא, האם יש פתרון כלשהו (כגון שכן או שכנה שייכנסו, או שאנחנו נתקשר מידי פעם לבדוק מה קורה) שנוכל להשאיר אותם? תודה

לשואלים, שלום! במצבים א-ב מותר שיהיה בייביסיטר, בן או בת. במצב ג מותר שיהיה בייביסיטר בן ולא בת (אם הגיעה לגיל מצוות). במצב ד גם בן אסור (אם הגיע לגיל מצוות). במצבים ג-ד, אפשר להסתמך על כך שהשכנים יבקרו מדי פעם, כאשר הבייביסיטר מודע לאפשרות זו. בלית ברירה יש שהציעו גם פתרון להשאיר סקייפ פתוח. פתרון זה זקוק לבירור פרטני, מפני שהדבר תלוי באופי הייחוד (זמני/קבוע כמו במקום עבודה) ובמבנה הדירה (האם הוא 'מכסה' את כל השטח, ובהקשר שלכם: חדר השינה / שירותים). הרחבה: אסור לנערה (בת מצוה) להתייחד עם ילד בן תשע ומעלה, ואסור לנער (בר מצוה) להתייחד עם ילדה בת שלוש (שו"ע אה"ע סי' כב סי"א). כאשר יש בן ובת שביניהם יש איסור יחוד, ובנוסף להם נמצאים במקום ילד או ילדה בגיל שש עד בר/בת מצוה שהם ערים, הילד או הילדה נחשבים כ"שומר" המונע יחוד (לעומת זאת אחרי גיל בר/בת מצוה דינם כמבוגרים לעניין זה, ואינם יכולים להיחשב כ"שומרים" אלא אם כן ביחס אליהם אין איסור יחוד כלל. למשל, כשאיש מתייחד עם אחותו וחברתה, האחות נחשבת "שומר" גם אם היא בוגרת). לכן, כאשר הבייביסיטר הוא נער (מעל גיל בר מצווה), צריך שבן ה-9 יהיה ער, ואין זה משנה האם השאר ערים או ישנים. וכאשר הבייביסיטר היא נערה (מעל בת מצווה), צריך שבת ה-7 תהיה ערה, ואין זה משנה האם השאר ערים או ישנים. המקור לגיל שש כמינימום להיחשב "שומר": בספר 'דבר הלכה' עמ' נ-נב יש דעות שונות על גילאי הילדים, ובשם החזון איש נמסר שם גיל שש לילד. המחבר שם חילק בין ילד לילדה, אך עיין בשו"ת ישכיל עבדי ח"ה אה"ע סי' כב, שהדבר תלוי בהתפתחות השכלית, והשואל שם, הרב שריה דבליצקי שליט"א, הציע גיל שש-שבע גם לבת. המקור לגיל בר/בת מצוה כגבול העליון להיחשב "שומר": ציץ אליעזר ח"ו סי' מ פט"ז אות ב ואות ד.