שלום רב. רבות מדובר בשנאה בין החרדים לרפורמים זאת ניתן לראות אף בעימותים פיזיים בכותל. אני אישית מתפלל בבית כנסת ליברלי-רפורמי ורואה באדם הדתי אורתודוכסי/חרדי כחבר, בן-ברית לאהבת התורה ולא כאויב חלילה למרות השוני באופן קיום המצוות - אז הוא אדוק יותר ממני אז מה? אינני רואה בו איש שנוא או חשוך אלא דרכו שונה משלי ומודע לכך ש-70 פנים לתורה... מדוע החרדי אינו מצליח לראות אותי כך? לכבד את זה שאני רוצה להתקרב ליהדות אך יחד עם זאת להמשיך לנסוע בשבת? זה ביני לבין המקום. ידוע לי שישנם רפורמים שכול פעולתם היא התרסה כמו להכנס למיתחם הראשי של הכותל עם ספרי תורה - למה ? הרי הוקצתה לזרמים הלא אורתודוכסים רחבה מיוחדת בה יכולים להתפלל לפי דרכם ומנהגם אז מדוע להגיע עם ספרי התורה לרחבה המרכזית בה מנהג המקום הוא קיום הפרדה בין גברים ונשים? שם המשחק לדעתי צריך להיות כבוד הדדי, אהבת חינם וסבלנות בדיוק כפי שמצפה הקב"ה מאיתנו היהודים מכל הזרמים. אשמח לתגובת כבוד הרב ויחד נרים את דגל הסבלנות כי ישראל אחד הוא. כל טוב.

בס"ד שלום לך. קראתי את מכתבך ומאוד הבנתי אותך. חשוב מאוד שלא ניכנס לשיפוטיות של אחרים, וגם אם יש דברים שלא נוכל להבין חשוב לתלות את הדברים בנו ולא באחרים, כדי שנהפוך את הקושי להתעלות ולהתקדמות. יחד עם זאת חשוב לגעת בנקודה אחת שלדעתי היא משמעותי. כאשר אדם מבין שרצון אבא שלו בשמים הוא שישמרו שבת, והוא רואה מישהו שלא שומר שבת הוא מרגיש נורא, ממש הגיוני שהוא ירגיש עלבון ובמיוחד כאשר אי השמיעה לאבא שלו נהיה באופן פומבי. כך גם אני מרגיש ביחס למשחק כדורגל בשבת, שזה ממש לבזות את אבא שלי. ומאוד קשה לי עם זה. האם בגלל הקושי יש היתר להתנהג כך או אחרת, אינני נכנס לנקודה, אבל כן חשוב להבין את הקושי של האדם. לכן, נסה להתבונן מה קשה להם שגורם להם להתנהג כך. בברכת הצלחה רבה הרב יצחק גרינבלט.