ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

חוטים שנקרעו בציצית עם תכלת | שאלות ותשובות | אתר ישיבה

Bookmark and Share RSS לנושא זה Rss אפשרויות חיפוש
שלום אורח, ( התחבר / הרשם )


כ"א אדר תשע"ח

חוטים שנקרעו בציצית עם תכלת


הרב שמואל אריאל

שאלה:
שלום הרב.
ראיתי שהרב מורה לשים בציצית פתיל תכלת אחד שלם, כשיטת הראב"ד. אשמח לשאול את הרב מה הדין בציצית שיש בה פתיל תכלת אחד, כשיטת הראב"ד (וכן לציצית עם חצי פתיל, כשיטת הרמב"ם), שנפסק בה חוט תכלת אחד לאורך של פחות מ-12 אצבעות (אך יותר מכדי עניבה), וחוט אחד לבן נפסק לאותו האורך. אציג את צדדי הספק:
השו"ע (או"ח יב,א) פסק להחמיר כשיטת רבנו תם, שכאשר נפסקו שלושה חוטים יש לחשוש שהם משלושה פתילים שונים ולכן הציצית פסולה, כי אין שני פתילים שלמים כשרים ולכן אין מין שלם כשר. רבנו תם כתב זאת לשיטתו שיש שני חוטי תכלת ושני חוטי לבן, לכן רק כאשר נתגרדמו שלושה חוטים שונים נפסק מין אחד לגמרי וחלק מן המין השני נפסק גם הוא. אבל, אם הרב פוסק כראב"ד (או כרמב"ם), אז כאשר נתגרדם חוט אחד של תכלת וחוט אחד של לבן, כבר אין מין שלם של תכלת וכן קצת מהמין השני נפסק, כך שכבר כאשר נפסקו שני חוטים, אחד של תכלת ואחד של לבן, יש לפסול את הציצית.
אם אכן הבנה זו נכונה, וכאשר נתגרדם חוט אחד של תכלת וחוט אחד של לבן יש להחמיר ולפסול את הציצית, לכאורה הדין אמור להיות כך גם לציצית שכל פתיליה תכלת - סברת רבנו תם היא שלא מבדילים בין אם יש בפתילים באמת תכלת ולבן או אם זו ציצית של לבן בלבד, לכן כאשר הציצית היא כולה בצבע אחד ונפסקו שני פתילים, יש לחשוש שנפסקו שני מינים ולכן יש לפסול את הציצית.
אבל, ניתן גם להבין שכל סברת רבנו תם בגמרא נעוצה בשיטתו במספר חוטי התכלת - בגלל שיש מספר שווה של חוטי תכלת ולבן, אז כאשר נפסקו שלוש חוטים בוודאי נחתך מין שלם ומעט מהמין השני, אבל אם פוסקים כראב"ד או כרמב"ם אז אין זה ודאי, לכן לא נפסול את הציצית כאשר נחתכו שני חוטים.
אשמח לשמוע את דעת הרב בסוגיה זו.
תודה!

תשובה:
שלום וברכה!

במקרה הראשון שהבאת, של ציצית שיש בה חוט אחד של תכלת והשאר של לבן: אכן על פי פרשנותו של רבנו תם לסוגיה יש לפסול את הציצית אם נקרע חוט אחד של תכלת וחוט אחד של לבן באופן שלא נשאר בהם שיעור של י"ב אצבעות, אך נראה שמעיקר הדין אין צורך להחמיר כשיטה זו.
במקרה השני שהבאת, של ציצית שכולה תכלת – נראה שוודאי אין מקום לחשוש לכך שאם נקרעו שני חוטים הרי הציצית פסולה, אלא רק אם נקרעו שלושה חוטים יש מקום לחשוש.

הרחבה ומקורות:

הגמרא במנחות (ל"ח ב) אומרת "דאי איגרדם תכלת וקאי לבן, ואי איגרדם לבן וקאי תכלת, לית לן בה". דהיינו, שאם נקרעו החוטים של התכלת או של הלבן, הציצית עדיין כשרה. על פי המשך הסוגיה מבארים, שהיינו כאשר החוטים נקרעו ואין בהם י"ב אצבעות, אך עדיין יש בהם כדי עניבה. רבנו תם (שם בתוספות ד"ה "אלא") מדייק מלשון הגמרא, שאם נקרעו חוטים גם מן התכלת וגם מן הלבן, כך שלא נותר אף מין שלם, הרי הציצית פסולה. ראשונים אחרים, כגון הרא"ש (הלכות ציצית סימן ז'), פירשו שמימרא זו אינה להלכה, ולמסקנה גם אם נקרעו כל החוטים, כל עוד יש בהם כדי עניבה, הרי הציצית כשרה.
רבנו תם תיאר את המצב הפסול, שזה כאשר נקרעו שלושה חוטים. אך כפי שכתבת, הדבר אינו תלוי בעצם במספר החוטים אלא בכך שנקרעו חוטים משני המינים. כך היא לשון הגמרא: "איגרדם תכלת וקאי לבן", "איגרדם לבן וקאי תכלת" – על פי פרשנות רבנו תם, הכוונה היא שאם אחד המינים נקרע והשני שלם הרי זה כשר, אך אם נקרעו חוטים משני המינים הרי זה פסול. לפי זה אכן עולה, שעל פי שיטת הרמב"ם והראב"ד, הסוברים שיש רק חוט אחד של תכלת (חצי חוט או חוט שלם), הרי אם נפסק חוט התכלת ובנוסף לו אחד מן החוטים הלבנים, הציצית פסולה, שהרי שני המינים כבר אינם שלמים.
כך אכן מפרש הבית יוסף בדעת הרמב"ם, באחת האפשרויות (בית יוסף י"ב, א, הפיסקה "ויש לפרש בענין אחר שהרמב"ם מפרש...") – שהרמב"ם סבר כרבנו תם, ולפיכך הציצית כשרה רק "בשלא נפסק אלא ממין אחד, והמין השני קיים". דהיינו שאם נקרע חוט התכלת ועוד חוט לבן, וכבר אין מין שקיים בשלמות, הציצית פסולה.
אולם למעשה, נראה שאין חובה להחמיר בכך, מכמה סיבות:

א. בדעת הרמב"ם בעניין זה ישנם פירושים אחרים, הן בבית יוסף עצמו והן במפרשים אחרים, ועל פי רוב הפירושים, הרמב"ם אינו סובר כדעת רבנו תם אלא כדעת הרא"ש, דהיינו שגם אם נקרעו כל החוטים, כל עוד יש בהם כדי עניבה, הציצית כשרה. (עיין לשון הרמב"ם בהלכות ציצית פרק א', הלכות ד', י"ח; בית יוסף י"ב, א, הפיסקאות "ולענין שיעור הגרדומים משמע...", "ואפשר לומר על פי שיטה זו...", "ויש לפרש בענין אחר דשלשה דינים הם..."; מגן גיבורים ונחלת צבי על השו"ע י"ב, א; ערוך השולחן י"ב, ז-ח.)

ב. נראה להציע שיש קשר מהותי בין השיטות בעניין מספר חוטי התכלת ובין הדיון על דין חוטים שנקרעו: על פי רבנו תם, בציצית יש שני חוטי תכלת ושני חוטי לבן, ושניהם גם משמשים לכריכה באותה המידה. דהיינו ששני המינים הללו מקבילים לגמרי זה לזה. על פי זה יש מקום לומר שאם נקרע אחד המינים והשני קיים הרי המין השלם משלים את החיסרון של המין הקרוע ומכשיר את הציצית. אך לפי הרמב"ם, התכלת והלבן אינם שני מינים מקבילים, אלא כל אחד מהם הוא בעל מספר חוטים שונה ובפרט בעל תפקיד שונה: הלבן יוצר את עצם הגדיל, ואילו התכלת נכרך על גבי הגדיל (עיין רמב"ם הלכות ציצית א', א-ג). לפי שיטה זו, קשה לומר ששלמותו של המין האחד "תפצה" על חסרונו של המין השני, שהרי לכל אחד מהם יש תפקיד שונה ואין הם מקבילים זה לזה. ואם כך, מסתבר שאין הבדל בין מצב שנקרעו חוטים ממין אחד או משני המינים. הסיבה להכשיר כאשר נקרעו מספר חוטים, היא משום שנשאר בהם כדי עניבה, ולא משום שהמין השני נשאר שלם; ואם כך, אין הבדל אם נקרעו חוטים ממין אחד או משני המינים.
אם אכן כך, שהדינים תלויים זה בזה, עולה שאכן יש לפרש את הרמב"ם כשיטת הרא"ש ולא כרבנו תם. ואם כך, יוצא שמי שפוסק כרמב"ם בעניין מספר חוטי התכלת (חצי חוט), אין מקום שיחשוש לשיטת רבנו תם בעניין חוטים שנקרעו.
לגבי מי שפוסק כראב"ד, ומטיל חוט תכלת שלם – הדבר יהיה תלוי בדעות שונות בתוך שיטה זו: הראב"ד עצמו סבר שאף שמספרם של חוטי התכלת והלבן הוא שונה, בכל זאת אלו שני מינים מקבילים בתפקידם, ששניהם משמשים גם לענף וגם לכריכה (עיין השגת הראב"ד להלכות ציצית א', ז). לפי שיטה זו יש מקום לפסוק כרבנו תם בעניין חוטים שנקרעו. אך ראשונים אחרים, כגון הערוך (ערך "תכלת"), סברו כראב"ד במספר החוטים, דהיינו שיש להטיל חוט תכלת שלם, אך לדעתם לתכלת יש תפקיד שונה מאשר ללבן, שדווקא התכלת היא הכורכת ולא הלבן. לענ"ד אכן ראוי לפסוק כדעה זו, ולכרוך את הכריכות בעיקר בתכלת (מלבד הכריכה הראשונה והאחרונה, שהן בלבן). על פי שיטה זו, חוזרת הטענה דלעיל, שאין מסתבר לפסוק כרבנו תם, שכן אין מדובר בשני מינים מקבילים זה לזה.
[יש להעיר, שהקשר בין השיטות בעניין מספר חוטי התכלת לשיטות בעניין חוטים שנקרעו, אינו מוחלט. הרא"ש סבר כרבנו תם במספר החוטים (עיין ברא"ש הלכות ציצית סימן ו'), ואף על פי כן הוא מיקל בחוטים שנקרעו, כדלעיל. אך יש לשים לב, שמבחינת הסברה, התלייה שהצענו בין הדינים היא לצד אחד ולא לשני הצדדים: שיטת רבנו תם בעניין מספר החוטים מאפשרת את שיטתו בעניין חוטים שנקרעו, אך היא אינה מחייבת אותה. בעוד ששיטת הרמב"ם והערוך בעניין תפקיד המינים, לכאורה שוללת את האפשרות לפרש כרבנו תם בעניין חוטים שנקרעו.]

ג. כאשר נתבונן בפוסקים, נמצא שדעת רבנו תם בעניין חוטים שנקרעו לא נפסקה להלכה מעיקר הדין, אלא כחומרא. כך מופיע במפורש בבית יוסף ובשולחן ערוך (י"ב, א). הרמ"א (שם) אמנם כותב שנוהגים כרבנו תם, אך רבים מן הפוסקים האשכנזים כתבו שאין זה מעיקר הדין אלא כחומרא, ומן הדין ניתן ללבוש בגד שיש בו ציצית כזו ואף לברך עליה. (עיין לבוש י"ב, א; מגן אברהם י"ב, ז; משנה ברורה י"ב, ס"ק יא, יג; ביאור הלכה י"ב, א, ד"ה "והלכה"; ערוך השולחן י"ב, ח; פסקי תשובות י"ב, ג.ועיין לעומת זאת בחיי אדם י"א, כ.) חלקם אף כתבו, שיש להחמיר בכך רק כאשר אפשר למצוא בקלות חוטים אחרים (עיין מגן אברהם ומשנה ברורה הנ"ל) – על פי זה, בציצית של תכלת יש יותר מקום להקל, שהרי אין זה פשוט לקנות חוטי תכלת חדשים כדי לתקן את הציצית.

עד כאן עסקנו בציצית שיש בה חוט אחד של תכלת, ונקרע חוט התכלת ועוד חוט לבן. כעת נתייחס למצבים נוספים:

1. אם יש לאדם ציצית עם חוט אחד של תכלת, ונקרעו שלושת החוטים הלבנים (ונשאר בהם כדי עניבה) – ודאי שאין מקום לפסול את הציצית. אף שרבנו תם פסל ציצית שנקרעו בה שלושה חוטים, הרי זה משום שכבר אין מין אחד שלם (על פי שיטת התוספות, שיש שני חוטי תכלת ושני חוטי לבן); אבל כאן נקרעו רק חוטי הלבן והתכלת נשארה שלמה, ולפיכך גם לשיטה זו אין זה פוסל את הציצית.

2. אם יש לאדם ציצית כשיטת התוספות, שיש בה שני חוטי תכלת ושני חוטי לבן, ונקרעו שלושה חוטים, ודאי זה פסול על פי שיטת רבנו תם. אך ייתכן גם מצב שנקרעו רק שני חוטים ואף על פי כן זה פסול לשיטה זו – אם נקרע חוט אחד תכלת וחוט אחד לבן, כבר אין כאן אף מין שלם, ולדעת רבנו תם הציצית נפסלה. רבנו תם הצריך שייקרעו שלושה חוטים כדי לפסול, משום שהוא עסק במצב שאין תכלת, והציצית היתה כולה של לבן. במצב כזה, בכל שני חוטים שייקרעו עדיין נוכל לומר שהם שניהם שייכים ל"מין אחד", שהם כנגד התכלת או כנגד הלבן. אך כאשר יש בפועל בציצית תכלת ולבן, אם נקרע חוט אחד מזה ואחד מזה הרי זה פוסל לדעת רבנו תם.
אך כאמור לעיל אות ג', שיטת רבנו תם לא נפסקה להלכה מעיקר הדין, ולפיכך אם קשה לאדם להחליף את חוטי הציצית, הוא יכול ללבוש אותה ואף לברך עליה (בעוד שנימוקים א' וב' שנזכרו לעיל, אינם שייכים במקרה זה, שהאדם נוהג כרבנו תם בעניין מספר חוטי התכלת).

3. שאלת על הדין בציצית שכולה תכלת, שלכאורה אם נקרעו שני חוטים, כבר יש לחשוש על פי רבנו תם שאחד מהם הוא כנגד התכלת ואחד כנגד הלבן, והציצית תיפסל. אך יש לשים לב, שמצב מקביל קיים גם בציצית שכולה לבן, שגם שם כאשר נקרעו שני חוטים ניתן לטעון טענה זו, ורבנו תם אינו חושש לכך, אלא פוסל רק כאשר נקרעו שלושה חוטים. דהיינו שבמצב כזה, שאין באמת בציצית תכלת ולבן אלא ארבעה חוטים בצבע אחד, איננו קובעים מראש שחוט א' וב' הם כנגד התכלת וחוט ג' וד' הם כנגד הלבן. כאשר נקרעים שני חוטים אנו מגדירים אותם כמייצגים מין אחד, ורק כאשר נקרע החוט השלישי אנו פוסלים. ממילא, הוא הדין בציצית שכולה תכלת.
[בדומה לכך, על פי שיטת רבנו תם היה לכאורה השולחן ערוך צריך להחמיר כאשר נקרעו שני חוטים בציצית של לבן, משום שהשו"ע אינו מכריע בין התוספות לרמב"ם בעניין מספר חוטי התכלת, ובבית יוסף הוא מעלה אפשרות שהרמב"ם סבר כרבנו תם בעניין חוטים שנקרעו. אם כן, כאשר נקרעו בציצית של לבן שני חוטים, ניתן לומר שלפי הרמב"ם נקרעו שני מינים, שחוט אחד הוא כנגד התכלת ושאר החוטים הם כנגד הלבן. אולם השו"ע אינו חושש לכך, משום שאדרבה, לפי הרמב"ם תצמח קולא, שגם אם נקרעו שלושה חוטים עדיין אפשר לומר שכולם הם כנגד הלבן, ורק כשנקרעו ארבעה חוטים זה יפסול, שאז ודאי נקרעו משני המינים.]




ברצוני לשאול שאלה בהמשך לתשובה זו





את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il