שלום הרב, בגיטין יש פסוק שלומדים ממנה את תהליך הגירושין "וכתב לה ספר כריתות ונתן בידה וכו’". ידוע לי שקיימת מחלוקת האם חק תוכות מוגדר ככתב אלא שזה לא מעשה כתיבה, או שזה אפילו לא נחשב כתב. לשיטת אלה שאומרים שזה לא מעשה כתיבה, ממילא צריך את שהפסוק שמתייחס לגירושין לכתוב את המילה "וכתב" כדי למעט מקרה שבו אדם לא עשה מעשה כתיבה. השאלה שלי היא למה צריך שהפסוק תבוא ותמעט את זה? הרי ממילא אם הוא לא כתב את זה בפועל ולא עשה מעשה כתיבה, ממילא הוא לא יכול להכניס בזה חלות של לשמה אז ממילא זה פסול. אז למה התורה צריכה לומר לנו במפורש שצריך לעשות מעשה כתיבה?

שלום וברכה: א. אף אם חק תוכות אינו מעשה כתיבה אך הוא בכל אופן עשה שטר, ואם לא היה דין בכתיבה שייך להחיל למעשה זה ל'שמה'. ב. גם במחיקה של טעות באות שכתב ב' במקום כ' וכדומה יש בעיה של חק תוכות, וכאן ודאי השטר נכתב לשמה. מועדים לשמחה: הרב משה מאיר אבינר