נראה שבשתי הברכות מודים שכבר לא עיפים, אז למה תוקן להגיד הנותן לעיף כוח בזמן הגאונים? מה אני צריך לכוון בשתי הברכות?

לשואל שלום, אכן ברכת הנותן לייעף כוח לא מוזכרת בגמרא ונתקנה מאוחר יותר. בערב, כאשר האדם עייף ויגע מעבודת היוםהמפרכת את הגוף, הוא מפקיד את נפשו לה', וה' מחזירה לו בבוקר, לאחר שהחליף כוח והתרענן, ועל כך הוא מודה (ראה טור או"ח סימן מו). ברכת "המעביר שינה..." נאמרת לפי הגמרא בשעת רחיצת הפנים, כאשר האדם מתנער לחלוטין מעייפותו. בברכה נאמנה