אמא היקרה נפטרה לפני כעשרה חודשים. מאז, כדי להקל במעט על כאב הפרידה הקשה, התחלתי לכתוב במחברת בה כביכול אני כותב לאמי ומספר לה על תחושותיי ועל מה שעובר עליי. האם מה שאני עושה הוא בגדר "דורש אל המתים"? האם יש בזה פסול?

אין בזה בעיה של "דורש אל המתים", ואף-על-פי כן איני חושב שראוי להמשיך בזה. אני חושב שעל האדם להשלים עם זה שאמו נמצאת בגנזי מרומים, והוא נמצא פה, ואין טעם בצורה מלאכותית לשמור על קשר עם מישהו שלא ניתן לתקשר איתו. לא נראה לי שזה תואם את רוח היהדות. כמובן, אין זה מוריד בחובת האדם לכבד את זכרה של אמו.