מה עושים כשמת חוזר לחיים? הסיפור הזה קרה לקרובי משפחתנו: גבר ואשה נישאו, ולפני שהספיקו להקים משפחה, הבעל נקרא לשרת בצבא הבולגרי (זה מלחמות הבלקן 1913). יום אחד יחידתו נתקלת במארב בהרים, והבעל נורה. מכיון שיש רק נתיב אחד לברוח, הבעל הנוטה למות מקריב את חייו באומרו לחיילים האחרים לברוח, כאשר הוא נשאר לעכב את הכוחות הנכנסים. החיילים האחרים מדווחים את הידיעה על מותו של הבעל. אשתו של הבעל מקבלת מדליה לאומית על גבורתו העילאית. הם "קוברים" את הבעל בבית הקברות (מצבה, אך לא גופה), והמשפחה יושבת שבעה. שנים לאחר מכן האשה נישאת שוב ויולדת ילדים. שנים אחרי זה מופיע איש צולע בכפר ומבקש את אשתו. הם מזהים את הבעל, מעדכנים אותו בחדשות, והוא נעלם. אם זה היה מגיע לבית דין: מה היה מעמדם של הבעל הראשון והשני? מהו מעמדם של הילדים? מה צריך לעשות כשעומדים במצב כזה? אולי התרחשו מספר מקרים דומים לאור ניצולי השואה ומלחמות ישראל? מעולם עדיין לא שמעתי תשובה לשאלה כזאת אומללה.

ההלכה הבסיסית במקרה קשה מעין זה כבר מופיע במשנה ובגמרא יבמות פז: - פח: שתצא מזה ומזה, פירוש שאסורה על הבעל השני משום שהיא אשת איש שהרי היא עדיין נשואה לראשון, ואסורה לחזור לבעל הראשון משום שנאסרה עליו ע"י שזינתה עם הבעל השני. וצריכה גט מזה ומזה, פירוש אם תרצה להנשא לאחר, היא צריכה גט מן הראשון שהוא בעצם בעלה האמיתי, וצריכה גט גם מן השני מגזירת חכמים, כי אנשים עלולים לחשוב שהיא נשואה לשני מן הדין, ואם תצא ממנו בלא גט עלולים הם להסיק בטעות שאשת איש יכולה להתגרש בלא גט. והולד ממזר מזה ומזה, פירוש הילד הנולד מן הבעל השני הוא ממזר מן התורה משום שנולד מביאת אשת איש, וילד הנולד מן הבעל הראשון לאחר חזרתו הוא ממזר מדרבנן. הדבר הנכון לעשות בכל מקרה של שאלה חמורה בענין עגונות וכל שכן במקרה חמור כמו הסיפור שהעלית, הוא לפנות לגדולי פוסקי הדור כדי שיכריעו בענינים אלו. בשו"ת מהרש"ם דן במקרה דומה מאוד לזה שהעלית, וכתב שהדין פשוט שתצא מזה ומזה, אולם לענין הולד כתב עצה ותושיה להלכה ולא למעשה, שבאופן תאורטי יש דרך להפקיע את קדושי הבעל הראשון כדי למנוע ממזרות מן הולד. ובמנחת שלמה קמא מביא הגרש"ז אויערבאך זצ"ל את דברי המהרש"ם ודן בהם באריכות, ומסכם שיש כמה וכמה פקפוקים בעצתו של המהרש"ם, ולכן ברור שעצה זו אינה הלכה למעשה, אולם יתכן שעצה זו תלקח בחשבון במסגרת כלל השיקולים של הפוסק בבואו להכריע את מעמדם של הילדים. [יבמות פז: - פח:, שו"ת מהרש"ם ח"א סימן ט, מנחת שלמה קמא חלק שני סימן עו].