שלום רב יום זיכרון להורה שחל בימים שני או חמישי, ושני הבנים מבקשים לעלות לתורה. האם ראוי לבקש מהכהן שייצא, ולהעלות אותם בהפסק קרוא אחר, או עדיף שאחד יעלה והשני יקבל הגבהה או גלילה? תודה

לשואל, שלום וברכה! ראשית, בהלכות בית הכנסת יש לשאול את מרא דאתרא, רב בית הכנסת. יש לכך חשיבות מיוחדת בנושא שאנו דנים בו, מאחר שיש אומרים שהאפשרות של הכהנים לוותר מתבססת על כך שזוהי תקנה קבועה במקום ולא החלטה רגעית (עיין שו"ת משנה הלכות ח"ג סי' יג), וגם צריך להכיר את הרגישויות של כל הנוגעים בדבר: הכהנים ובעלי היארצייט ולפעמים גם הגבאים. לכן חשוב שהרב יהיה מעורב בהחלטה. תשובתי מיועדת לבית כנסת שאין בו רב, או כאשר השאלה נשאלת על דעת הרב. אם הדבר מקובל על הכהן, מותר לבקש ממנו לצאת לטובת עליית שני האחים. ואם הדבר מעורר תרעומת אצל הכהן, מוטב שהגדול שבאחים יעלה לתורה והשני יתכבד בהגבהה או גלילה. ומכיוון ששאלתך נוסחה כ"האם ראוי", אזי אציין שלמרות ההיתר הנ"ל יש עדיפות לכבד את הכהן בעליית "ראשון" גם כאשר הוא מסכים לצאת. הרחבה: המנהג המקובל הוא שכאשר יש שני אחים בעלי יארצייט שניהם נחשבים כחיוב וזכאים לעלייה לתורה (שו"ת נחלת שבעה סי' לח). חיובם אינו פחות משל אדם אחר. כך עולה מכללי קדימה לאבל שכתב הרמ"א (יו"ד סי' שעו ס"ד) לגבי אמירת הקדיש, על פי המנהג המקורי שרק אבל אחד אמר אותו: "שלשה אחין ואיש נכרי [כלומר, שאינו ממשפחתם], השלשה אחין נוטלין השלשה קדישין והאחר נוטל קדיש אחד". וכן כאשר יש צורך לערוך הגרלה מי יאמר את הקדיש, ויש כמה אחים ואחד שאינו מהמשפחה, הגורל יוטל בין כולם בשווה, כאילו הם זרים (בעל התוספות יום טוב, מופיע בספר 'אורחות חיים' לרב חיים בוכנר, מהדו' זכרון אהרן עמ' כא סי"ח). וראה בתורת חיים (סופר, סי' קמא סק"ג) שכתב ששלושה אחים לויים שהיה להם חיוב עלו כולם לתורה בשבת, אחד כלוי והשני כ'אחרון' והשלישי כמפטיר (אע"פ שבדרך כלל אין מעלים שני אחים זה אחר זה, התיר זאת כאשר ירד מהבימה לפני עליית אחיו). מאידך, יש שנהגו שבמקרה של שני אחים בעלי חיוב (בלי קשר לשאלת הכהן) רק האח הגדול יותר מקבל עליה (מנהגי מטרסדורף, בספר 'תפארת יוסף', מאת הרב פרסבורגר, עמ' ט סעיף יב; אך יש לציין שמדובר במקום שבו היה מקובל למכור את העליות, ונמצא שריבוי החיובים גורם הפסד לציבור). לאור המנהג המקובל יותר ששני אחים נחשבים כשני חיובים לכל דבר, מותר לבקש מהכהן לצאת כפי שהתירו הפוסקים לצורך העלאת חיובים (כגון החתם סופר או"ח סי' כד-כה ומהר"ם שיק או"ח סי' ס) ובפרט בימות החול (עיין תורת חיים, סופר, סי' קלה סק"ז ד"ה והנה המנהג פשוט ובאגרות משה או"ח ח"ב סי' לד וח"ג סי' כ). בשו"ת יביע אומר (ח"ו או"ח סי' כג) התיר זאת גם לצורך עליית אב ובנו הבר מצווה, ואם כן נראה שזהו קל וחומר, שהרי יארצייט קודם לבר מצווה ביום חול (פסקי תשובות סי' קלו הערה 78). וכך נראה בתשובת הרב אליהו כץ זצ"ל, רבה של באר שבע (שו"ת באר אליהו ח"ב עמ' קלד-קלה), שהתיר לבקש מהכהן לצאת כשיש שני חיובים אפילו כאשר זהו יארצייט של שני אחים. ואם הדבר מעורר תרעומת אצל הכהן, וניתן לכבד רק את אחד החיובים בעלייה, יש לתת לשני הגבהה (משנה ברורה סי' קמז סק"ז). מכל מקום, יש מהפוסקים שהתנגדו לעליית ישראל במקום כהן אפילו כאשר יש חיוב, ובכל מה שראיתי מהפוסקים שהתירו לבקש מהכהן לצאת אף אחד לא כתב שחובה לעשות זאת כדי לאפשר את עליית החיובים, אלא שהדבר מותר. סוף כל סוף, עליית ה"חיובים" היא מנהג בלבד, ואילו כיבוד הכהן נוגע למצווה דאורייתא של "וקדשתו". ממילא יש עניין להחמיר בזה, כפי שסיכם בעל 'שערי חיים' על השערי אפרים שער ב סעיף א: "המנהג פשוט כשיש איזה חיובים... אז מבקשים מכהנים שימחלו... המקילין יש להם על מה לסמוך, והמחמיר בוודאי תבוא עליו ברכה", וזכות מצוות "וקדשתו" תעמוד לעילוי נשמת הנפטר. אלא שהחומרה הראויה היא כאשר האדם מוותר על זכותו ואין לו כל תרעומת לא על הכהן ולא על אחיו חלילה.