האם מותר לתלות שקית עם לחם?

ערב טוב תלית שקית עם לחם יכולה לגרום לעניות (גמ' בפסחים, שו''ע הרב, כף החיים , אור לציון ועוד) הדבר אינו אסור אך עצה טובה מאוד לשמוע לקול חכמנו שדבריהם דברי אלוקים חיים. אמנם מצאנו מס' מקרים שבהם יש אומרים שמותר לתלות: א. כשיש בכך מצווה כמו לתלות חמץ אחר בדיקת חמץ כדי שעכברים לא יפזרוהו. שומר מצווה לא ידע דבר רע (כף החיים). לכאורה עולה מקיצור השל''ה, אורות אלים והבא''ח שאף במקום מצווה [אפיקומן, עירוב], אין לתלות פת משום בזיונו. ב. כשהלחם אינו של התולה . כגון גננת שתולה תיק אוכל או שקית אוכל של ילדי הגן (אור לציון). ג. יש אומרים שאפשר להקל כיום אף לבעל הלחם שבתיק האוכל לתלותו כיון שכך הדרך בימנו וממילא אין בכך בזיון. (הגרשז''א ועוד דלא כ'אור לציון'). יתכן וקולא זו שייכת רק בדבר שהדרך לתלותו הרבה פעמים כמו בתיק אוכל (אור הפנינים ב'מאור השבת'). לכן למעשה נראה שכשיש קצת צורך, אפשר להקל ולסמוך על ענקי העולם בכל אחד מהמקרים לעיל. לגבי תלית לחם ביתדות היוצאים מצדי הפחים שברשות הרבים – עיין במקורות והרחבה שאפשר ללמד על כך זכות אך עדיף להניח את הלחם בשקית ולזורקו לפח כדי למנוע מצב שהשקית נקרעת והלחם מתפזר ונדרך ע''י אנשים ומתבזה. מקורות והרחבה אסור לתלות את התפילין (שו''ע או''ח סימן מ,א). מה לגבי תלית לחם? הגמ' בפסחים דף קיא עמוד ב אומרת תלאי בביתא - קשי לעניותא, כדאמרי אינשי: תלא סילתא - תלא מזוניה. ולא אמרן אלא ריפתא, אבל בישרא וכוורי - לית לן בה, אורחיה היא. מבאר הרשב"ם פסחים דף קיא עמוד ב תלאי בביתיה. התולה פתו באויר בתוך סל אחד: תלא סילתיה. סל ופת בתוכו: כלומר – עולה מהגמ' לפירוש רשב''ם שהתולה סל שלחם בתוכו, תולה את מזונותיו וזה קשה לעניות (לשון יפה שכוונתה שמעשהו זה יכול להוביל אותו לעניות) כך פסק שולחן ערוך הרב (חושן משפט הלכות שמירת גוף ונפש ובל תשחית סעיף ט) פת תלויה באויר קשה לעניות אבל בשר ודגים אין לחוש הואיל ודרכם בכך גמ' זו הובאה גם בכף החיים (קפ,יד). כך גם פסק שו"ת אור לציון (חלק ב - הערות פרק יב - הלכות דברים הנוהגים בסעודה אות יח): יח. בגמ' פסחים קי"א ע"ב איתא, תלאי בביתא קשי לעניותא, ופירש רש"י, התולה פיתו באויר בתוך סל אחד. שדבר זה קשה לעניות. וראה גם בכה"ח בסימן ק"פ אות י"ד, ע"ש. וא"כ יש להזהר שלא לתלות תיק אוכל שיש בו פרוסה. יש לציין שלא כתוב בלשון אסור אלא רק ב'יש להזהר' כי לשון הגמ' איננה מסוגננת בלשון איסור אלא בלשון המורה על עצה טובה כדי לא ליפול לעניות. אך קשה - מצאנו שמתירים לתלות לחם ואף מורים כן בזמנים מסוימים? מקרים שמצאנו כך : א. השו''ע מפורש מציע לתלות את החמץ (בדוגמא שם עסק ב'לחם') אחר בדיקת חמץ כך לשון השולחן ערוך אורח חיים הלכות פסח סימן תלד סעיף א 'אחר הבדיקה יהא נזהר בחמץ שמשייר להצניע כדי שלא יצטרך בדיקה אחרת, כגון אם יטלנו עכבר בפניו או אם יחסר לחמו כגון שיניח עשר ככרות וימצא תשע, אבל בסתם שאינו יודע אם חסר ממנו אם לאו, לא. ואם כפה עליו כלי ולא מצאו, אינו צריך לבדוק, שודאי אדם נטלו. לכך יכפה עליו כלי או יתלנו באויר או יניחנו בתיבה, מקום שאין עכבר יכול לבא. ב. מגן אברהם סימן תק ס"ק ז :'מותר לנקוב חתיכת האפיקומן בפסח לתלותו' וכן כתב הבאר היטב או''ח תעז,ד :'נהגו לשבור חתיכה מאפיקומן ולנקוב אותה ותולין אותה...כ''כ המ''א סימן תק ס''ק ז ע''ש'. את קושיא א מהשו''ע מתרץ כף החיים (תלד,יג) : 'והגם דהתולה פת בסלו קשה לעניות כדאיתא בפסחים קיא ע''ב הכא שאני כיון שאינו תולה כי אם כדי להנצל מאיסור חמץ הוי לה דבר מצוה ושומר מצוה לא ידע דבר רע' כלומר אכן אין לתלות לחם משום סכנת עניות. אמנם אם כוונתו לדבר מצווה כגון להנצל מאיסור חמץ, אז מותר לתלות ואין לחשוש לסכנת העניות משום שהוא שמור מצד 'שומר מצוה לא ידע דבר רע'. תירוץ נוסף מובא בשם הגר''ל רבינוביץ [מובא ב'דף על הדף' פסחים קיא: בשם ר' גמליאל הכהן רבינוביץ (דבריו נכתבו בקובץ תורת העמק, חוברת טו ע' פו ) ששמע מזקנו הגר''ל רבינוביץ ,בעל 'מעדני השלחן'] שהגמ' בפסחים דייקה 'כדאמרי אינשי...' . כלומר שכל הקפידא לפי שאמרי אינשי שהתולה סלו תולה מזונותיו ח"ו, אבל היום שלא אמרי אינשי כך, אלא רק כשלומדים הגמרא בפסחים הנ"ל מתעוררים על זה, תו ליכא למיחש לזה. בדומה לכך סובר האדר''ת (בספר 'קושט דברי אמת' עמ' קצא. הובא ב'ברכת יהודה' ח''ד ,יו''ד סימן ד) שהגמ' הזו סמוכה לגמ' לפני כן שאומרת שמי שמקפיד מקפידים איתו. לכן כיון שאנשים אומרים כך שהתולה סלו תולה מזונותיו, יש קפידא ע''כ. אך בימנו שאנשים לא אומרים כך ולא מקפידים ע''כ, אין לחוש לזה. אמנם נראה מפשט כל שאר הפוסקים האחרונים שמזכירים עניין זה (כמו הבא''ח, כף החיים והאור לציון ועוד) שאף בימנו שאנשים לא אומרים כך, אעפ''כ זה עדיין קשה לעניות ('ברכת יהודה' שם) את קושיא ב מהמג''א מתרץ השבות יעקב (ח''ג ,נב) : 'ועל ששאלתני טעם על תליות אפיקומן לא שמעתי לדבר טעם ובקיצור שני לוחות הברי' כתב שאין לעשות כן שהוא ביזוי אוכלין ולא ידעתי מה ביזוי יש בזה ומעולם ראיתי מרבותי ואבותי שנהגו כן וכ"כ במ"א בא"ח סי' תק' ס"ק ז' שכתב שנוהגין כן דלא כיש מחמירין עכ"ל ואין כאן ביזוי מצוה וזכרון ליציאת מצרים נ"ל הקטן יעקב'. כלומר – אין בתליית אפיקומן לדעת השבו''י ביזוי מצווה . אדרבה, מצוות זכירת יציאת מצרים. א''כ לכאורה כף החיים והשבו''י תרצו באותו אופן שלשם מצווה (להנצל מאיסור חמץ או לקיים מצוות זכירת יציאת מצרים) מותר ואף יש עניין לתלות (השו''ע הציע כך לכתחילה בחמץ והעולם נוהג כך לכתחילה באפיקומן). אמנם בקיצור השל''ה (הובא לעיל בדברי השבו''י) כתוב אחרת שאין לתלות אפיקומן משום ביזוי אוכלין. גם מהבן איש חי עולה שאין לתלות סל עם פת אף במקום מצווה. כך לשון הבן איש חי (הלכות, שנה שניה, פנחס יב): 'עוד אמרו שם בפסחים התולה סל ופת בתוכו קשה לעניות בר מנן. ופה ערנו היה המנהג לתלות פת הערוב של העיר בבית הכנסת בתוך הכיס על העמוד ואנא עבדא תקנתי לקבוע תבה קטנה פתוחה על העמוד ומניחין בתוכה הערוב וכיס הערוב יוצא ונראה לכל . וצריך להזהיר המון העם שלא יתלו כעכין של לחם בחבל בתוך אויר התנור אחר אפיתם בעוד התנור חם כדי שיצטמקו'. ברוח זו כתוב ב'אורות אלים' (לרבי אליעזר פאפו מסכת פסחים אות מב) 'נראה מזה כי לא טוב עשו במה שנהגו לתלות לחם בעירוב'. משמע לכאורה שקיצור השל''ה, אורות אלים והבא''ח חולקים וסוברים שאף במקום מצווה [אפיקומן, עירוב], אין לתלות פת משום בזיונו. לא כתוב בלשון אסור אלא רק ב'לא טוב עשו' כי לשון הגמ' איננה מסוגננת בלשון איסור אלא בלשון המורה על עצה טובה כדי לא ליפול לעניות. קולא נוספת בתלית סל עם לחם מצאנו כשמדובר בלחם שאינו שלו. כך פסק בשו"ת אור לציון חלק ב פרק יב - הלכות דברים הנוהגים בסעודה סע' יח: 'יח. שאלה. האם מותר לתלות תיק אוכל שיש בו פרוסת לחם על גבי מתלה. תשובה. אין לתלות תיק אוכל שיש בו פרוסת לחם על גבי מתלה, משום שקשה לעניות. ומכל מקום יש להקל למלמד בתלמוד תורה ולגננת בגן לתלות את תיקי האוכל של התלמידים על גבי מתלים'. מנמק זאת שו"ת אור לציון (שם בהערות): 'יש להזהר שלא לתלות תיק אוכל שיש בו פרוסה. ומ"מ יש להקל למלמד בת"ת ולגננת, לפי מה שכתב רש"י תולה פיתו, שכיון שהוא ענין סגולי, יש לומר דהיינו דוקא פת שלו, אבל בפת אחרים אין לחוש בזה.' בספר 'ברכת השם' (לרב משה יצחק פארהאנד סימן ג עמוד שלב) ציין שמנהג העולם להקל לתלות תיק עם אוכל. כך גם מובא בספר 'וזאת הברכה' (סוף פ''ב) בשם הגר''מ שטרנבוך ובשם אחד מגדולי הדור (כהגדרתו) ובשם הגרשז''א (מאור השבת ח''ב מכתב ל אות ד) שלא הקפידו בדבר תלית תיק אוכל שיש בו לחם. התר זה [תלית תיק אוכל או שקית שלחם בתוכה] מובא גם בספר 'עץ השדה' (פ''טז, ז ,הערה כה) בשם הגרי''ש אלישיב. הטעם שמקלים: א. נימק ב'ברכת השם' שם ב'מקור הברכה' (אות רלב) אולי כי האיסור הוא דווקא כלשון רשב''ם לתלות באויר היינו תליה בתקרה . לאפוקי תליה ע''ג מתלה שיוצא מהקיר באופן שהתיק או השקית אינם תלויים באויר מכל הצדדים אלא נושקים לקיר. פחות בזיון. ב. נימק ב'וזאת הברכה' לעיל בשם הגרשז''א שם וכן ב'עץ השדה' שהטעם להקל כי בימנו הדרך לתלות כך וממילא אין בזה בזיון ומותר (הגמ' התירה בבשר שדרכו בכך). אמנם שם (במאור השבת הנ''ל) ב'אור הפנינים' אות קסו [הובאה דעתו ב'מקור הברכה' הנ''ל אות רלב] צמצם שאולי התיר רק בתיק או שקית שמיועדת לכך הרבה פעמים ולא סתם שקית חד פעמית. ב'ברכת יהודה' (ח''ד ,יו''ד סימן ד) דחה התר זה מכח הבא''ח שהוא גדול בנסתרות ודעתו לא היתה נוחה מתלית פת הערוב למרות שאין בכך בזיון (מה גם שמנהג העולם לתלות זאת וא''כ לפי הגרשז''א וסיעתו לכאורה אין בכך שום בעיה). אפשר לענ''ד לתרץ שאין לדמות בין תלית פת הערוב שרק יהודים תולים כך פת ורק לשם הערוב, לבין תלית תיק אוכל שכל העולם תולה זאת תמיד ולכן אין בכך שום בזיון לשום בר נש ושרי. את דעתו של האור לציון ניתן לתרץ שאמנם הגמ' חילקה בין דבר שדרכו לתלות לבין דבר שאין דרכו לתלות אך זה רק בהתחלה בעיקר הדין. אך אחר שאסרה לתלות פת משום שאין דרכו בכך, לא חילקה יותר אלא לעולם אסרה תלית פת אף בשאין דרכו לתלות (עיין ב'ברכת יהודה' הנ''ל עמ' קסג). ג. 'וזאת הברכה' לעיל שמע טעם נוסף להקל לגננת לתלות תיק אוכל של ילדים מטעם שזה במקום ציבורי (גן). הגמ' בפסחים לעיל ציינה 'תליא בביתא' משמע שהבעיה נעוצה דווקא בבית פרטי. ד. ניתן אולי לתרץ לפי הגר''ל רבינוביץ והאדר''ת שכל הקפידא לפי שאמרי אינשי שהתולה סלו תולה מזונותיו ח"ו, אבל כהיום שלא אמרי אינשי כך, אלא רק כשלומדים הגמרא בפסחים הנ"ל מתעוררים על זה, תו ליכא למיחש לזה. אמנם לפי האור לציון לעיל אסור לתלות אף שיש סברות אלו. לגבי תלית לחם בצדי הפח שברה''ר- יש אנשים שתולים זאת שם כדי לא לזרוק לחם לפח ממש. ה'ברכת יהודה' הנ''ל בהערה שם לימד זכות עליהם כי א. הלחם נדחה מאכילה. ב. מאחר שלא רוצים לבזות את הלחם ולהניחו על הרצפה, נחשבת התליה לדבר מצווה (ע''פ כף החיים ששומר מצווה לא ידע דבר רע). אמנם למסקנתו הוא סובר שעדיף להניח את הלחם בשקית ולהשליכו לאשפה. כך עדיף מאשר לתלות בצד הפח כי אולי תקרע השקית ונמצא הלחם מתפזר, נדרך ע''י עוברים ושבים ומתבזה. לסיכום: הגמ' בפסחים קיא: אומרת שהתולה סל עם פת בתוכו זה יכול ח''ו להוביל אותו לעניות. הגמ' הזו הובאה בספרי הפוסקים (כשו''ע הרב, כף החיים, האור לציון ועוד). יש לציין שאין זה איסור גמור שכן הלשון בגמ' ובפוסקים היא איננה בלשון איסור גמור אלא עצה טובה מחשש סכנת עניות. (ובוודאי כדאי מאוד לחוש לדבריהם הקדושים שדבריהם דברי אלוקים חיים). מאידך מצאנו מקרים שבהם אף מורים לכתחילה לתלות את הפת כמו בתלית חמץ אחר בדיקת חמץ (שו''ע) ובתלית אפיקומן בליל פסח (מג''א, שבו''י בשם רבותיו ועוד)? יש מתרצים שלשם מצווה מותר לתלות ושומר מצווה לא ידע דבר רע [תלית החמץ כדי לשמור מעכברים (כף החיים). תלית אפיקומן לזכור את יציאת מצרים (שבו''י)]. אמנם בקיצור השל''ה חולק ואוסר את תלית האפיקומן. גם הבא''ח ו'אורות אלים' אוסרים לתלות פת עירוב. אפשרות נוספת להקל כתובה ב'אור לציון' שעל פיה מותר לתלות תיק אוכל עם לחם בפנים כשהלחם אינו שלו (לכן התיר למלמד או לגננת לתלות תיק אוכל של הילדים כי הלחם לא של התולה). בשמם של גדולי עולם אחרים (הגר''מ שטרנבוך, הגרשז''א, הגרי''ש אלישיב) מובא שהקלו בתלית תיק אוכל שיש בו לחם אף לבעל הלחם עצמו. הטעם א. כי בימנו הדרך לתלות כך וממילא אין בזה בזיון ומותר (בשם הגרשז''א). אך יתכן והתיר רק בתיק או שקית שמיועדת לכך הרבה פעמים ולא סתם שקית חד פעמית (מאור השבת). ב. כי בימנו אנשים לא אומרים שזה קשה לעניות ולכן אין גם קפידא ע''כ משמיא (הגר''ל רבינוביץ והאדר''ת). שנזכה תמיד שפרנסת כל עמ''י תהיה מצויה בשפע גדול ובהתר.