שלום לרב. שמעתי בשיעור שיש דעה לתת משלוח מנות בפורים קטן, האם הביאו שיטה זו להלכה או שיש עניין כזה?

שלום וברכה. מדברי הכתב סופר משמע שלשלוח מנות בפורים קטן, יש יותר מעניין. שהרי מובא במשנה במגילה, "אין בין אדר הראשון לאדר השני אלא קריאת המגילה ומתנות לאביונים", ולכאורה אינו מובן מדוע לא הזכירה המשנה משלוח מנות, וכתב לחדש, שכיון שמשלוח מנות שייך לסעודה ולמשתה, ממילא אם עושים סעודה ומשתה ביום זה - צריך גם להנות אחרים במשלוח מנות. אולם למעשה לא מצינו בדברי הפוסקים שהביאו את דבריו למעשה, וגם לא ראינו שנוהגים לשלוח מנות בפורים קטן. אלא שבפורים קטן, י"ד וט"ו של אדר ראשון, נכון להרבות בשמחה ולחגוג בו מעט כמ"ש הפוסקים, ולכן אין אומרים תחנון ומזמור "יענך ה' ביום צרה". מקורות: כתב מרן השו"ע (או"ח סי' תרצ"ז): "יום י"ד וט"ו שבאדר ראשון אין נופלים על פניהם, ואין אומרים מזמור יענך ה' ביום צרה, ואסור בהספד ותענית; אבל שאר דברים אין נוהגים בהם; וי"א דאף בהספד ותענית מותרים". וכתב הרמ"א "והמנהג כסברא הראשונה". עוד כתב הרמ"א: "י"א שחייב להרבות במשתה ושמחה בי"ד שבאדר ראשון (טור בשם הרי"ף) ואין נוהגין כן, מ"מ ירבה קצת בסעודה כדי לצאת ידי המחמירים; וטוב לב משתה תמיד (משלי ט"ו, ט"ו) (הגהות מיימוני בשם סמ"ק)". והנה כתב בשו"ת צי"א (חלק כ"ב סי' ל"ט) שכתב בזה"ל: "אזכיר בזה חידוש נפלא שמצאתי להכתב סופר שכתוב בנוגע להא דאיתא בגמ' במגילה בד' ו' ע"ב במתניתין: אין בין אדר הראשון לאדר השני אלא קריאת המגילה ומתנות לאביונים כו' ומצאתי בכתב סופר עה"ת בסוף ס' תצוה שכותב בזה וז"ל: וצ"ע בשלוח מנות מה דינו דג"כ לא אמור במתני'... ובאמת מובא בשו"ע דמי שאינו סועד לעצמו אינו מחויב לשלוח מנות כו' ולפי"ז מי שמחמיר להרבות בשמחה יתנהג ג"כ לשלח מנות ולא יאחז החבל בשני ראשון להתענג נפשו ולא יהנה אחרים ומי שלבו רע להנות אחרים לא ירבה במשתה לעצמו ג"כ. והיינו דמסיים 'וטוב לב' שאין לבו רעה להנות אחרים 'משתה תמיד' מקבל עליו חומרת הפוסקים עכ"ל הכתב סופר". וחתם את דבריו הצי"א: "והוא חידוש נפלא שלא ראיתי מי שירגיש בזה. וגם לרבות שלא שמעתי מי שיתנהג בכזה". ובשערי תשובה (סי' תרצ"ז סק"ב) ציין לדברי מרן החיד"א, וז"ל: "ועיין בר"י שכת' מור"מ ז"ל בחכמה יסד חתימה מעין פתיחה שני תמידין בכסדרן הוא פתח בריש הגהותיו שויתי ה' לנגדי תמיד וחתם וטוב לב משתה תמיד כו' ע"ש". כלומר שרבנו הרמ"א בחכמתו חתם את שולחן ערוך אורח חיים מעין הפתיחה, ב"שני תמידין" כסדרן, את הגהתו על השו"ע פתח ב"תמיד", "שויתי לה' לנגדי תמיד", ובסיום חלק אורח חיים כתב וז"ל: "וטוב לב משתה תמיד". וניתן להוסיף שדוקא ע"י שמחה אמיתית, שראוי להרבות בה בימים אלו, המביאה את האדם לטוב לב, ניתן להגיע להתבוננות התמידית של "שויתי ה' לנגדי תמיד", בכל הטוב והחסד שהקב"ה משפיע עלינו תמיד. והוסיף השע"ת (שם) בכוונת הרמ"א, וז"ל: "נ"ל שלפי שרצה לסיים בדבר טוב ודבר בעתו נקט לישנא מעליא דקרא לצחות וטוב לב דהיינו שטוב שיעשה בב' האדרים משתה אפשר שזה כוונת הט"ז מה שכת' ושפיר מסיים הרמ"א כו' וכוונתו כמ"ש וגם יש רמז כי תיבת משתה טוב בגי' אדר ראשון עוד אפשר לומר לפי מש"ל סימן תר"ע בהג"ה ס"ב לענין חנוכה שי"א שיש קצת מצוה ברבוי הסעודות כו' ונוהגין לומר זמירות ותשבחות בסעודת שמרבים בהם ואז הוי סעודת מצוה ע"ש ומשם נלמד לכאן ג"כ כשירבה קצת בסעודה לצאת ידי המחמירים יש לנהוג לומר זמירות ותשבחות שאז בודאי הוא סעודת מצוה ולרמוז לזה מסיים וטוב לב משתה תמיד והוא עפ"י מה דאמרינן בערכין (דף י"א.) מנין לעיקר שירה מה"ת כו' איזה עבודה שהוא בשמחה ובטוב לבב הוי אומר זה שירה". ומצאתי בכה"ח (סי' תרצ"ז אות ט') שביאר בצורה נפלא כוונת הרמ"א שחתם את השו"ע ב"טוב לב משתה תמיד", וז"ל: "אפשר לרמוז כי טוב רומז אל התורה כמו שנאמר 'כי לקח טוב נתתי לכם וכו', וגם משתה רומז על התורה כמו שנאמר 'לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי', והעוסק בתורה לשמה מאריך חיים כמו שנאמר אורך חיים בימינה, וזהו שאמר 'וטוב לב' ר"ל שהעוסק בטוב שהיא התורה מכל לב ר"ל לשמה, אז 'משתה תמיד', ר"ל יזכה לעסוק בתורה תמיד, ועל דרך שאמרו ז"ל מצוה גוררת מצוה, ור"ל שיאריך חיים הרבה ויעסוק בתורה תמיד וכמו שנאמר כי בי ירבו ימיך ויוסיפו לך שנות חיים" [כנראה רמז לשמו בסוף דבריו]. ועי' עוד בעניין המשתה והשמחה בפורים קטן, בדברי החת"ס (סי' ר"ח), והמנחת יצחק (ח"י סי' נ"ח). בברכה רבה,