א: הנוטע עץ בחצירו צריך להרחיקו מגדר חבירו או שיכול לנוטעו ממש בקצה החצר שלו? ב: האם מותר לאדם לקצוץ שורשים של עץ של שכנו שחדרו לחצירו? ג: האם מותר לשכן לקצוץ את הענפים שחדרו לחצרו? ולמי שייכים הפירות? ד: בחצרי יש עץ שבעונת השלכת עליו נושרים. עלים רבים עפים ברוח לחצר של השכן שלי. הוא טוען שבאחריותי לדאוג שזה לא יקרה. רציתי לשאול מה חובתי לפי ההלכה בענין זה?

בשאלות כאלו צריכים לדון שני הצדדים בפני הדיין, אני כותב פה את העקרונות הכלליים. א: מותר לאדם ליטוע עץ סמוך לגבול עם חבירו. ואע"פ שהשורשים יונקים מקרקע חבירו, אין בזה איסור שעל מנת כן הנחיל יהושע את הארץ (בבא בתרא כז ב). גם אם השורשים עלול להזיק לשכנו זהו נזק שבא לאחר זמן ולנזק כזה אין הנוטע צריך לחשוש (קנה ב). ב: במידה והשורשים מפריעים לשכן מותר לו לקצוץ את השורשים שנמצאים ברשותו, ואינו צריך לחשוש שמא יבש העץ של חבירו שהרי הוא קוצץ את השורשים שברשותו. (קנה ל). (השורשים שקרובים כ8 מטרים לעץ שייכים לבעל העץ, ואת הרחוקים מכך יכול לקחת לעצמו, אך כיום לא נראה שמי מהם זקוק לזה). ג: מותר לשכן לקצוץ את הענפים הנוטים אליו ומפריעים לו (קנה כו). אמנם הפירות שייכים לבעל האילן (קסז ס"ב ברמ"א). ד: אסור לאדם לעשות בחצירו פעולה או שימוש בחצר שגורם באופן ישיר נזק לשכנו, מאידך אדם רשאי לעשות בחצר שלו כרצונו ולא חייב לחשוש לנזק עתידי שיגרם לחבירו. במקרה זה, הרוח היא שמעיפה את העלים לחצר החבר וזהו נזק עקיף מאד כך שמן הדין אין השכן יכול לכוף אותך לעשות משהו בענין. ביחס לכל השאלות הנ"ל צריך לדעת שכדאי ורצוי לנהל יחסי שכנות בהבנה ולא רק על פי שורת הדין, ראוי למצוא את הדרך להסתדר בהבנה עם השכן.