ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
שאל את הרב הלכה שאלות כלליות

עניית קדיש וקדושה למי שכבר התפלל

הרב עזריה אריאלי"ג אלול תשע"ט
שאלה
שלום כבוד הרב. בעת שנכחתי באירוע של ברית מילה, התקיים מניין בסמוך למקום ישיבתי. אני ועוד כמה אנשים כבר התפללנו ולכן לא הצטרפנו למניין. תוך כדי שיחה עם חבר אני שם לב שהחזן אומר קדיש. האם עלי להפסיק את החבר ולהפנות את תשומת ליבו לקדיש? וגם אם אני לא חייב להפסיק - האם ראוי לכתחילה לנהוג כך?
תשובה
לשואל, שלום וברכה! נראה שאין חיוב להפסיק, אבל ראוי לעשות כך, אם אין סיבה לחשוב שהוא יתרעם על ההפרעה בשיחה. הרחבה: 1. בשאלת החיוב לענות על קדיש או קדושה, כאשר אינך חלק מהציבור המתפלל, הדעות חלוקות בין הפוסקים: יש סוברים שמי ששומע קדיש או קדושה חייב לענות עמהם, אלא אם כן הוא עוסק במצווה הפטור מן המצווה, בפרט כאשר עניית הקדיש או הקדושה מפריעה במצוותו (כגון מי שמתפלל במניין אחד ושומע קדיש וקדושה ממניין סמוך). ויש אומרים שמי שכבר התפלל במניין, או עומד להתפלל במניין אחר, אינו חייב לענות על כל קדיש וקדושה שהוא שומע. על הדעות השונות בין האחרונים ופוסקי זמננו ראה ב'אשי ישראל' (פרק כד הערה סב). יש להוסיף על המקורות שם את הערוך השולחן (סי' נה סי"ז): "מי שעובר ברחוב אצל בהכ"נ ושומע שהצבור אומרים קדיש או קדושה וברכו צריך לענות עמהם". וכן באגרות משה (או"ח ח"ג סי' פט): "בקדושה כל חיובו הוא לקדש שם שמים באמירת קדושה ובעניה לברכו הוא כשאיכא צבור שמקדשין, וליכא שום שיעור, בין לקולא, שליכא שום חיוב על גופו של האדם לילך לביהכ"נ בשביל אמירת קדושה, בין לחומרא, שאפילו מאה פעמים מקיים מצות קדושה ממש כמו בפעם ראשון, ונמצא שמדינא מוכרח האדם לומר קדושה עם הצבור בכל פעם כפעם הראשון". 2. נראה שיש בזה מחלוקת כבר בראשונים. הריטב"א (ר"ה כז ע"ב) כתב על מי שנמצא במקום אחד ושומע מניין במקום אחר: "בדבר שבקדושה דבעינן עשרה חייב הוא לענות עמהם", ומהקשר דבריו משמע שמדובר אפילו במי שכבר אמר את אותו דבר שבקדושה. וכן משמע בהל' ברכות לריטב"א (פ"ו ה"ב): "חייב אדם לענות אמן על כל ברכה ששמע, אע"פ שלא יצא בה ואע"פ שאינו שם עמהם אלא ששמע מבחוץ, וכן עונה לקדיש או ברכו או קדושה של רבים אף על פי שאינו שם עמהם, וכן הדעת נוטה". כמו כן ב'ספר האסופות' (קובץ פסקים מחכמי אשכנז הראשונים, נדפס בקובץ 'כבוד חכמים - עטרת פז', תשמ"ט, עמ' כב), הביא את המשנה במגילה על מי שביתו סמוך לביהכ"נ, שאם כיוון לבו יצא ידי חובת שופר וקריאת מגילה, וכתב: "ומכאן ראייה ליחיד השומע קדושה או קדיש בפני בית הכנסת צריך לענות עם הציבור במקום שעומד, ובלבד שיכוין לבו עמהם". לעומת זאת בשו"ת הרשב"א (ח"ג סי' רפו) כתב: "שאלת אם יחיד שביתו סמוך לבית הכנסת מהו לענות קדיש וקדושה בביתו, שיש נוהגין כן... ויש חולקין על זה... תשובה: גם רבותי נוחם עדן ראיתי שנחלקו בדבר זה, ואני דעתי נוטה כדברי הנוהגין בו היתר". משמעות הלשון שאין זה חיוב. בסיום תשובתו כתב: "אבל כל שיש עם שליח צבור עשרה, כל השומע קולו עונה קדיש וקדושה ואריך... וכן דעת הראב"ד ז"ל", ויש שדקדק מלשון זו שלדעתו חובה לענות (שו"ת קנה בושם ח"ג סי' ד), אבל לענ"ד משמעות הלשון "ואריך" הפוכה, שזהו היתר או לכל היותר המלצה, ולא חיוב, כדברי רש"י בסוכה מד ע"ב: "אריך או לא אריך - טוב לעשות כן או לא, אריך - לשון דבר הגון, ובעזרא יש לו דומה: וערות מלכא לא אריך לנא למיחזי", וכך משמעות לשון זו בכמה מקומות בשו"ת הרשב"א: דבר מותר ונכון, לא מחויב (ח"א סי' תשע, ח"ג סי' רסה, ח"ד סי' סב, ועוד). יתכן שנקט לשון זו רק משום שהדעה הנגדית סוברת שהדבר אסור כאשר השומע אינו בבית הכנסת, אבל פשטות הלשון שאין זה אלא היתר ולא חיוב. גם ברמב"ם אינני רואה חיוב לענות קדיש או קדושה למי שאינו עם הציבור (עיין הל' תפילה פ"י הט"ז). 3. גם לפי הדעה המקילה, מדובר על מי שנמצא בחדר אחר ולא נראה כשייך לציבור, ולכן העובדה שאינו מצטרף איננה נראית כהתעלמות מכוונת מלענות. אבל כאשר הנך בבית הכנסת, הכל מודים שעליך לענות, כדברי הרמ"א (או"ח סי' קכה ס"ב): "ומי שאמר סדר קדושה, ובא לבהכ"נ ומצא צבור עונין קדושה, חוזר ועונה עמהם". בהליכות שלמה (תפילה, פ"ט הערה ח, עמ' קכד) החמיר בזה גם למי שסמוך מאוד לבית הכנסת: "העובר ברחוב ושומע שאומרים קדושה בביהכ"נ, אם אינו סמוך לו ממש אינו חייב לענות". כלומר, דעתו העקרונית שאין חיוב לענות על כל קדיש וקדושה, ואעפ"כ מי שסמוך הרי זה חייב, כדי שלא ייראה כמי שאינו רוצה לומר קדושה. מכל מקום, כאשר לא מדובר על בית כנסת אלא באולם שמחות, וציבור החליט להתפלל שם כעת בצד האולם, נראה שזה לא יוצר חיוב על כל השומעים בצדו האחר של האולם, בבחינת "אני לא באתי בגבולה, היא באה בגבולי". 4. בכל אופן, לכל הדעות ובכל מצב ראוי להשתדל לענות לקדיש וקדושה. לשון השו"ע (סי' נו ס"א): "יש... להשתדל לרוץ כדי לשמוע קדיש", וקל וחומר שמי שנמצא במקום שאומרים בו קדיש ראוי שיענה עמהם. וראה לשון הבית יוסף (או"ח סי' נו): "ומכאן יש להתבונן כמה יש לכוין בקדיש וכמה יש להשתדל לענות אותו, והכי מוכח עוד שם בפרשה הנזכרת (זוהר תרומה דף קסו ע"א) שכתב וזה לשונו: ובגין דחמינא ליה יומא חד דדלג מאגרא חדא למשמע קדיש בהדי ציבורא סליק ברעותי למיסב ליה ברתי, נפקו ציבורא מבי כנישתא ויהיבנא ליה ברתי, דאמינא בדלוגא דא למשמע קדיש גברא רבא איהו באורייתא". מכיוון שאדם זה קפץ מהגג כדי לשמוע קדיש עם הציבור, התברר שהוא גדול בתורה. 5. אמנם במקרה שאתה מתאר החבר כלל לא שמע את הקדיש, וההתלבטות היא האם להסב את תשומת לבו. מסתבר לענ"ד שגם לדעה הסוברת שזהו חיוב על השומע, אין חיוב להסב את תשומת לבו של מי שאיננו שומע. מאידך, לדעה שזהו רק "ראוי", מסתבר שראוי לזכות גם את מי שאיננו שומע כעת, אלא אם כן יש סיבה לחשוב שזה מפריע לו.
עוד בנושא שאלות כלליות

לא ניתן להעביר הודעה לרבנים באמצעות מערכת התגובות. שאל בהמשך לשאלה זו

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il