שלום כבוד הרב, האם ניתן לשתות יין שיוצר לשימוש ביתי ע"י גיסי או אחי אשר אינם שומרי שבת? כמובן שאין חשש שהם מנסכים לעבודה זרה, הם מייצרים את היין להנאה ותחביב, משלב הענבים ועד ליין עצמו. אם כן, האם ניתן לשתות יין זה ללא חשש הלכתי, ואם ישנו חשש הלכתי, מדוע? הרי כל הבסיס של יין נסך הינו חשש לעבודה זרה, ומדוע כיום, שמחללי שבת מחללים בעיקר בגלל תאוות וקושי בהתגברות על המידות, ובכל אופן בטוח שלא בגלל עבודה זרה, יהיה בעייתי לשתות יין שכזה? תודה מראש

שלום וברכה! האיסור על שתיית יין של מחללי שבת אינו נובע מחשש שמא הם ניסכו את היין לעבודה זרה. גם בעבר היו מחללי שבת שלא עבדו עבודה זרה, ובכל זאת אסרו לשתות את יינם. יהודי שעובד עבודה זרה, ממילא היין שלו אסור (עיין שו"ע יו"ד קי"ט, יא; קכ"ד, ח); אך מלבד זאת ישנו דין נוסף, שגם מחלל שבת בפרהסיא יינו אסור, למרות שאין הוא עובד עבודה זרה. מהו אם כן הטעם לאיסור זה? יש שהסבירו שהסיבה לכך היא משום שהשבת היא עדות על בריאת העולם על ידי הקב"ה, ולפיכך מי שמחלל שבת כופר ביסוד של האמונה בבורא, וזה מקביל למי שעובד עבודה זרה (עיין רמב"ם הלכות שבת ל', טו; שו"ת בנין ציון החדשות סימן כ"ג). משום כך אנו מחילים עליו דינים שמקבילים לדינו של עובד עבודה זרה, למרות שבפועל אין הוא מנסך יין לעבודה זרה. באופן אחר יש שהסבירו, שזהו קנס לאותו אדם, שמתייחסים אליו כאל נכרי (עיין שו"ת חתם סופר יו"ד ק"כ, ועיין שו"ת הר צבי יו"ד ק"ה). דהיינו: אכן האדם הזה אינו עלול לנסך את היין לעבודה זרה, אבל אנו רוצים להבהיר את החומרה שבמעשיו, שהוא אינו מתנהג כפי שיהודי צריך לנהוג אלא כמו נכרי, וכדי לבטא זאת אנו מחילים עליו דינים מסויימים במקביל לדיניו של נכרי. נכרי אוסר יין שהוא נוגע בו, גם אם זהו נכרי שאינו עובד עבודה זרה (עיין למשל שו"ע יו"ד קכ"ד, סעיפים א, ו), וכאשר יהודי מחלל שבת בפרהסיא אנו מחילים עליו דין מקביל. וכך רואים גם בהקשרים נוספים, שמחלל שבת בפרהסיא נידון כנכרי לעניינים מסויימים (עיין ברמב"ם שם). במצבים מסויימים קנס כזה עשוי להרתיע את האדם ולהבהיר לו את חומרת מעשיו, אך גם אם קנס זה לא יועיל למנוע את חילול השבת של אותו אדם, מבחינתנו זהו תמרור אזהרה שמבהיר את חשיבותה של השבת והחומרה שבחילולה. עם זאת, הפוסקים בדורות האחרונים דנו בשאלה האם יש להחיל את אותו הדין על מחללי השבת שבזמננו. רבים מגדולי הדורות האחרונים הקלו בעניין זה כאשר האדם אינו כופר גמור השולל את התורה לגמרי, אלא שנוהג כך מתוך חוסר ידיעה, או שהוא שומר מסורת במידה מסויימת, ובפרט אם הוא שומר במקצת גם את קדושת השבת, כגון שהוא עושה קידוש בשבת וכדומה (עיין למשל בשו"ת בנין ציון שם; שו"ת חלקת יעקב יו"ד מ"ח; שו"ת יביע אומר ח"א, יו"ד י"א). הדבר טעון בירור בכל מקרה לגופו, מי נכלל בגדר של "מחלל שבת בפרהסיא" ומי לא. כמו כן יש להביא בחשבון את המציאות בכל מקרה לגופו, שאם ההימנעות משתיית היין תגרום לאותו אדם עלבון ותפגע בקשר המשפחתי, יש יותר מקום לסמוך על הדעות המקילות. (בנוסף יש לשים לב, כמובן, שגם אם במקרה מסויים ניתן להקל בדין זה, הרי כאשר היין יוצר על ידי אדם שבאופן כללי אינו שומר מצוות, יש לוודא את כשרותו של היין מבחינות נוספות, כגון ערלה, הפרשת תרומות ומעשרות וכדומה.)