לרב היקר... אני גר בירושלים, אולם בליל י"ד אני מתכוון לנסוע לתל אביב ולחזור חזרה לירושלים, השאלה מה קורה אם נגררתי בעקבות אירוע כזה או אחר כל הלילה, ונסעתי לכיוון ירושלים רק לאחר עלות השחר, האם אני צריך לקרוא מגילה בתל אביב?

שלום וברכה! אדם שיצא מירושלים לתל אביב והיה בדעתו בנסיעה שלא להתעכב חוץ לירושלים אלא לחזור בליל י"ד קודם עלות השחר, ולבסוף נאנס והתעכב מחוץ לירושלים לאחר שהאיר יום י"ד (או יום ט"ו במקרה הפוך), נחלקו בכך הפוסקים אם יש לו דין פרוז או מוקף, ולמעשה ההוראה - שחייב במגילה ביום י"ד לילה ויום, אך לא יברך על המגילה. מקורות והרחבה: במסכת מגילה (יט.) מובא במשנה: "בן עיר שהלך לכרך ובן כרך שהלך לעיר, אם עתיד לחזור למקומו, קורא כמקומו, ואם לאו – קורא עמהן". מבואר במשנה שבן כרך יכול לקרוא בי"ד, והוא נקרא "פרוז בן יומו", ויתכן מצב הפוך הנקרא "מוקף בן יומו", ומבארת הגמ' שדין זה נלמד מהפס' במגילה: "על כן היהודים הפרזים, היושבים בערי הפרזות", שלכאורה יש בדברים אלו כפילות, אלא הפסוק בא לרבות דין פרוז בן יומו שנקרא אף הוא "פרוז". ובהמשך הגמ' (שם) אומר רבא: "לא שנו אלא שעתיד לחזור בליל י"ד אבל אין עתיד לחזור בליל י"ד – קורא עמהם", כלומר רבא מבאר שמה ששנינו במשנה ש"אם עתיד לחזור למקומו קורא במקומו", זה דוקא שחוזר על עלוה"ש של י"ד. ונחלקו הראשונים בדבריו: לדעת רש"י ורוב הראשונים (שם), דברי רבא אמורים רק ביחס לבן כרך שהלך לעיר ולא להיפך, ומוסיף רש"י, שאותו עיקרון נכון גם ביחס לבן עיר שהלך לכרך, אמנם הזמן שקובע לגביו הוא – עלות השחר של יום ט"ו. הרא"ש (שם) חולק על רש"י וסובר, שרבא מתייחס לבן עיר שהלך לכרך ובין כרך שהלך לעיר, ושניהם נקבעים לפי יום י"ד. מרן השו"ע (תרפ"ח ה') הביא את לשון הרמב"ם (המגיד משנה ועוד פוסק ביארו שדעת הרמב"ם כדעת רש"י, וכן ביאר מרן בכסף משנה), ונראה שדעתו כרש"י, וכן דעת המ"ב (שם ס"ק י"ב), ובבה"ל (שם ד"ה בן עיר). אולם הלבוש (שם ה') והאליה רבה (שם) נקטו כדעת הרא"ש, כיון שלשיטתם זו גם דעת הרי"ף והרמב"ם, שיום י"ד הוא הקובע בלבד. לכן בבה"ל (שם) סיים בהסתייגות: "למעשה אני מבקש מהקורא שלא יסמוך עלי לעניין ברכה". ונחלקו הפוסקים האם המחשבה בלבד קובעת או שצריך גם להיות שם בבוקר, דעת רש"י (שם), בעל המאור, ט"ז (הובא במ"ב להלכה סו"ס י"ג), וכן דעת הגרי"מ טיקוצ'ינסקי (עיר הקודש והמקדש עמ' שס"ח אות א') כדעת רש"י, שהולכים אחר מעשיו בפועל, כלומר היכן ששהה בעלות השחר. אולם לדעת הרי"ף והרמב"ן (שם), וכן פסק מרן החזו"א (סי' קנ"ב אות ו') שהמחשבה קובעת, ואם חשב להיות באותו מקום בתחילת היום, אף שבפועל לא נשאר, חייב לנהוג כפי המקום שחשב בתחילה לשהות, וכן אם היתה מחשבתו שלא להישאר ונשאר, לא נתחייב כבני אותו מקום. והקשה החזו"א על דעת המ"ב, שיוצא לשיטתו שיהיה פרוז או מקוף לחצאים, ותהיינה ברכותיו לבטלה אם יחזור לבסוף לפני עלות השחר. למעשה דעת פוסקים רבים שיש לחוש לכל השיטות, ולכן בכל מקום שיש מחלוקת יש לקרוא בלי ברכה, ויקיים מצווות שמחת פורים ומשלוח מנות ומתנות אביונים (הגרי"מ טיקוצינסקי שם עמ' שס"ט אות י"א, הגרצ"פ פרנק בהר צבי עמ' קפ"ז), וכתב הג"ר שריה דבליצקי (פורים המשולש) שיאמר על הניסים בסוף התפילה באלוקי נצור, ובברכת המזון ב"הרחמן", והאומרן במקומן, אין מוחין בידו. ובנידון השאלה שנאנס בליל י"ד ונתעכב שלא לרצונו מחוץ לירושלים עד לאחר שהאיר היום, כיון שהדבר תלוי במחלוקת הפוסקים אם יש לו דין פרוז לדעת רש"י הסובר שלא הולכים אחר מחשבתו, כיון שבפועל נתעכב בעיר, או שיש לו דין מוקף לדעת הרי"ף, הסובר שהולכים אחר המחשבה, וכיוון שנתעכב שלא מדעתו לא נעשה פרוז בן יומו, לכן חייב בקריאת מגילה בליל וביום י"ד, אך לא יברך, וכשחוזר לירושלים בליל ט"ו, אז יש לקרוא בט"ו בברכה. שנזכה לאורה של תורה ושמחה של מצוה ביום קדוש זה. ברכת ה' עליכם,